תשובה בעזרת ד'

שלום לך שואלת יקרה, מתנצלת שהמתנת זמן רב לתשובתי… אין לי איך להצדיק את העיכוב מלבד זאת שהחיים מלאים משימות… מקווה שתשובתי עכשיו תהיה בעז"ה מספיק יעילה ותפצה על ההמתנה…

ובכן, את שואלת שאלה מאד חשובה ובמקומה. מתוך קריאת דברייך אני מתרשמת שאת מאד מחוברת ומודעת לעצמך. את יודעת לתת שם ולהסביר מה מציק לך. את מביאה בכנות את המצוקה שלך ואת הנסיבות שלה. את מתארת את עצמך כמי שחיה בתוך בדידות פנימית למרות שמבחוץ יכול להיראות שאת מעורה חברתית. את מתארת חרדה חברתית, סגירות, קושי לבטא את עצמך. את מבינה שהסיבה לכך קשורה לבית ממנו את מגיעה. נשמע מתוך דברייך שבבית ישנה סגירות רגשית שמתכתבת גם עם שמרנות דתית. מתפעלת מזה שאת יכולה להסתכל מהצד על התופעה הזאת ולהצביע עליו כמשהו שמקשה על חייך, כלא מאפשר. את לא עושה לו אידיאליזציה. תופעה שבו אנחנו לוקחים קושי ועושים אותו כאידיאל של חיינו. זו דרך התמודדות לא מתמודדת. את עומדת מול הקושי בכנות, יושרה ואומץ. את יכולה לראות באופן ישיר איפה הקושי הזה יכול להפריע לך. בחלק כל כך מהותי של החיים. בקשר זוגי. את מבינה שכדי ליצור קשר בין אנשים צריך שתהיה מסוגלות להביא את עצמך. אכן את צודקת ויותר מזה היכולת הזאת נדרשת בכל מערכת יחסים בחיים בתוך המשפחה ומחוץ אליה במינונים ובביטויים שונים.

אחדד את הדברים. את מציינת בין השורות את כל הניסיונות שעשית עד היום: היועצת, המטפלת הרגשית. ניסית לעבוד על זה דרך דיבור ולא הצלחת. ניסית דרך הקושי לטפל בקושי. נשמע שיש לך הבנה עמוקה של נסיבות הדברים. את מבינה שיש קשר גופנפש. את מבינה שהפסוריאזיס נובע מהמצוקה הנפשית של חוסר היכולת לבטא את עצמך החוצה ולייצר קשר משמעותי בהתחברות דרך השיח. את פונה לטיפול גופנפש של שיאצו. גם שם המטפלת מנסה לעודד אותך לשיח וזה לא מצליח לקרות….

אנסה להאיר את עינייך לנקודה שפחות שמת לב אליה, את רוצה לדבר אולם יש משהו קודם אליו ששם הכי קשה לך: "אולי כי אני לא סומכת עליה? ואם אני לא סומכת על אף מטפלת יש מישהו שאני כן יכולה לסמוך עליו? איך אצליח לעזור לעצמי?"

שואלת יקרה, נראה ששורש הבעיה היא שאת לא סומכת, קשה לך לתת אמון. איך אפתח את סגור ליבי ואפקיד את צפונות ליבי כשאני לא סומכת על מי שמולי שהוא לטובתי? שהוא ישתמש לטובה בדברים שלי.

את מתארת את משפחתך כמשפחה סגורה, אולי יש שם רובד יותר עמוק? עד כמה אפשר להרגיש בטוחה ולסמוך? נראה לי שבתהליך שלך את בוחנת את הדברים ברובד החיצוני שלהם: דיברתי או לא דיברתי? ולא מספיק מתבוננת בצורך לעבודה יותר עמוקה על עצם היכולת לפתח אמון בך ובמי שאת בתקשורת איתו.

את שואלת על זוגיות, על קשר. כדי להיות בקשר עם האחר את צריכה לפתח בתוכך יכולת לבנות קשר ואמון.

לבחון את היכולת לסמוך באופן שנשאר נעים להיות בחברתך. נראה לי שזה מה שאת צריכה שיקרה בקשר הטיפולי. אינני מכירה את דרך העבודה של טיפול שיאצו איך זה עובד? האם יש דגש על עבודה על קשר ואמון? יכולה לייעץ לך מהתחום שיש לי ניסיון. חושבת שאולי באמצעות טיפול דרך אומנויות, מוזיקה או כל אמצעי שהוא לא מילולי תוכלי לעבוד על קשר ואמון כבסיס? בדרך הזאת את מביאה את עצמך ויכולה לבחון את הקשר ואת היכולת שלך לסמוך על המטפלת, לבדוק איך את מרגישה? האם נוח לך? מרגישה ביקורת? שיפוטיות? או כל מה שיכול להפריע לך להגיע לאמון ולסמוך. פשוט לסמוך עליה להביא את עצמך. התהליך הזה יכול להביא בעקבותיו את היכולת שלך לדבר את העולם הפנימי במילים.

לשאלתך: האם אני יכולה לצאת לשידוכים ככה או לא? זאת שאלה לגדולים ממני.

יכולה לפרוש בפנייך את המחשבות שלי: מצד אחד התהליך עצמו של יציאה לשידוכים יכול להפגיש אותך עם הקושי באופן שתוכלי לתרגל דרכו את העבודה שאת צריכה לעשות

. אם תהיי מלווה בטיפול תוכלי לבחון את הדברים בטיפול ולהתקדם דרכו.

מצד שני יכול להיות שתהליך השידוכים יתקע בגלל הקושי? שאת יכולה לצבור חוויות מתסכלות? את זאת תדעי רק כשתהיי שם.

מקווה שהצלחתי להבהיר את הדברים ולתת לך כיוון להמשיך ללכת בו.

מאחלת שתקחי את המודעות הגבוהה שיש לך, את הכנות, ואת הרצון לחיים של קשר מיטיב ותפגשי שליחים טובים בדרך להתפתחות ולחיים טובים מלאים ושמחים בעזרת ד'.

אסתי