בס"ד
שלום לך שואלת יקרה ומרגישה,
איזו שאלה! שאלה משמעותה בקשה: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש", ואני מרגישה את נפשך השואלת ומבקשת חיים שיש בהם משמעות, ושמחה, והגשמה וסיפוק.
בגדול את מתארת "חיים נורמליים" עם ערך מוסף אינסופי של קשר עם הקדוש ברוך הוא, תפילות והקפדה בקיום המצוות, אך מתחת לפני השטח של החיים הללו ישנו געגוע, חיפוש, תשוקה למצוא את המקום שלך, שבו תפרחי ותעשי משהו שימלא אותך בסיפוק, וכל עוד אינך מוצאת את הדבר הזה את מתוסכלת, עצובה כואבת וחשה ריקנות. כמה קשה.
את חכמה, מראש ביקשת שלא אנתב אותך בתשובתי להצעות פרקטיות כמו מציאת עבודה, אלא לחיפוש פנימי, ביקשת שאסלול לך מפת דרכים אל האוצר שנמצא בתוכך, ובכן אשתדל לכתוב עבורך כמה נקודות ואני מקווה שתוכלנה לעזור לך בחיפוש הנפלא את עוברת.
א. קריאה לגדול! את חשה כאב וריקנות ומן תחושת סתם בחיים הללו, ובכן תחושות לא נעימות, והקול המיידי שלנו, זה שרגיל לקחת אקמול על כל התחלה של כאב ראש קורא לנו לצאת לפעולה מיידית של מיגור הכאב, אבל הכאב הזה, כמו בכאב גופני, הוא סמן ואות לכך שמשהו לא עובד כמו שצריך, הנפש מאותת לך – היי, אני פה, יש לי כוחות אינסוף ואני מבקשת לפרוץ עוד קצת החוצה… אולי תוכלי להתייחס? גדלתי, אני צריכה יותר מקום בעולם שלך. אם נשתיק את הכאב או נחפה עליו, לא נוכל להבין שהנפש מאותתת לעלות שלב, להתפתח. וכאן תפקידך להתבונן פנימה ולשאול – היכן אני יכולה להביא לידי ביטוי את האור האינסופי שבקרבי? התשובות לא חייבות להיות תשובות לרוחב – כלומר, מציאת ערוצים נוספים בחייך (אם כי ייתכן מאד שכן) אלא יכולות להיות תשובות עומק – דברים שאני ממילא עושה, איך לעשות אותם משמעותיים ועמוקים ואותנטיים יותר? באופן כזה מחובר, מספק ומלא במשמעות ושלווה…
ב. קריאה לשקט! פעמים רבות אנחנו עושות הרבה, פועלות נכון, משתדלות בכל מאודנו, ובכל זאת יש בתוכנו איזה קול מקנטר, מקטין שאומר לנו: את לא שווה כלום, מה שאת עושה זה סתם, את לא מספיק, לא מספיק, לא מספיק. קול כזה שמנמיך ווליום בכל פעם שתחשבי על ההצלחות, ויגביר ווליום כשזה יגיע לכשלונות או למה שלא היה עד הסוף, קול כזה שלא מחשיב את המאמצים והנסיונות ומשקר לנו שלושה שקרים עיקריים: עכשיו הכל צריך להיות מושלם. א. עכשיו, ב. הכל, ג. מושלם .
אז זהו שתהליכים לוקחים זמן ולפעמים זמן רב (בדיוק בפרשת השבוע שלנו קראנו על יעקב אבינו שאומר: אתנהלה לאיטי…) בעבודת הנפש צריכים לקחת זמן ונשימה, והבנה שאין קיצורי דרך, לא לעמוד במקום, להתנהל, ללכת, אבל לא למהר. בנוסף לכך אי אפשר להתמודד בכל החזיתות במקביל, אנחנו אנושיים וחסרים, וזה בסדר שנשקיע במשהו אחד במיוחד, ובאחרים קצת פחות, ונתאמן, ונתאמץ ונשתדל וגם נרפה. ושיהיו דברים שנשאיר לתקופת חיים אחרת לעבוד עליהם. ומושלם, גם זה שקר, אנחנו במסע של השתלמות ונסיון ויגיעה וחיפוש ופשוט אין מושלם. אולי בהתחלה זה קצת מתסכל, אבל כשמשלימים עם זה שזהו פיצ'ר מובנה בהיותנו בני אדם, מגיעה אל הלב שלווה והרפיה ויכולת להזדקק אל מקור החיים הטוב והשלימות – ה' יתברך.
ג. קריאה לבירור! אז איך יודעים אם מה שאני חווה עכשיו זו קריאה לגדול או דווקא קריאה לשקט? אני חושבת שזה יקרה על ידי בירור פנימי, התכנסות פנימה ושאלה אמיתית: מהו הדבר הזה שכאשר אעשה אותו ארגיש מסופקת, מוגשמת, מלאה במשמעות ושמחת חיים? נראה כי אם יש תשובה, הרי זה הזמן לגדול אליה, לקחת נשימה עמוקה לתהליך, ולהתחיל לצעוד לכיוון היעד המופלא הזה. בספר הילדים המתוק "הברווזון המכוער" מסופר על ברווזון מכוער שהרגיש שפל ועלוב, יום אחד עברה מעל ראשו להקת ברבורים יפהיפיים והברווזון המכוער התמלא בהתפעלות ובתשוקה להיות כמותם, בסופו של הסיפור מתברר כי אכן הברווזון בעצמו היה בכלל ברבור… הרגע בו מתמלא הברווזון תשוקה להיות ברבור, הוא רגע שמטרים לנו את סיומו של הסיפור, כאן כבר אמורה להתבהר ההבנה כי הברווזון הינו ברבור, משום שמה שממלא אותנו בתשוקה ובכמיהה, הוא בהכרח מה שיש לנו שייכות בו, שהוא קשור אלינו.
ד. וכדי לעזור לך להוריד את הרעיון אל עולם המעשה אציע לך לערוך ניסוי מחבתי קטן: דמייני לעצמך שאת יושבת באולם, על הבמה מולך פאנל נשים מכובד וכל אחת מן הנשים מספרת על אורח חייה ועיסוקה, על האמונות שעל פיהן היא פועלת ועל האופן בו היא מתבוננת על החיים – על איזו מן הנשים את מתבוננת בהתפעלות, כלפי מי עולה בך רגש של קנאת סופרים? מי מהן חיה הכי קרוב לצורת החיים שאת מאמינה בה? (והלא לידך יכולה לשבת מישהי שהדיבורים שמשכו אותך לא נגעו בה בכהוא זה והיא בכלל מלאת התפעלות מאותה אשה שמדבריה השתעממת… ) ועכשיו שרטטי לעצמך את האשה הזו שאת שואפת להיות, (גם כאן, שימי לב שזה לא רק מה שתעשי, אלא בעיקר מי שתהיי – אנחנו יכולים להגשים יעדים חיצוניים או פנימיים שהצבנו לעמנו אך לא לשמוח בהם, כי בתוכנו פנימה חיפשנו להשתנות, להיות אחרות, מחוברות יותר למהותנו הפנימית) וסללי דרך מן המקום שלך כיום אליה, דרך מרגשת המתחילה בהכרת מקומך בהווה והגדרת היעד העתידי, צאי לדרך, נהגי בזהירות.
אולם, אם אין ציור כזה בליבך, אין משהו שאת משתוקקת לו כרגע או שואפת להיות, כנראה שזהו פשוט קול של הלקאה עצמית מייסרת שלא מצמיחה מאומה מלבד כאב… וכדאי לך להיפרד ממנו לשלום (או אם את רוצה עוד יותר להיכנס פנימה, לשאול את עצמך מה משרת הקול הזה, מפני מה הוא שומר עלייך ואיך את יכולה להעניק לעצמך את אותן המתנות בלעדיו…)
לסיום, חז"ל אומרים: "יגעת ולא מצאת – אל תאמין", ונשאלת השאלה, הרי כל כך הרבה פעמים אנו מתייגעים, ומחפשים, ושואלים ומבקשים ורוצים ובכל זאת לא ממש מוצאים, עונה על כך הרבי מקוצק: "עצם היגיעה, היא המציאה", החיפוש שלך אחר משמעות הוא בעצמו משמעות גדולה, או כמו שאנו אומרים בתפילה: "ישמח לב מבקשי ה'" – לא ישמח לב מוצאי ה', אלא מבקשי… הבקשה אחר חיים של משמעות אלוקית עליונה היא שמחה גדולה ללב.
בהצלחה רבה רבה!
חנה ש.
דלג לתוכן
תגובה אחת
וואו איזו תשובה!! כ"כ נכון
גם לי הייתה שאלה דומה והתשובה פה עוזרת לי מאד..
אשריך שואלת השאלה על החיפוש שלך אחר מקור האמת. בהצלחה ובתקוה שבאמת תמצאי..
ותודה לחנה העונה, איזו תשובה נפלאה, בהירה ומרוממת.