The Butterfly Button
פרושים לעומת צדוקים

שאלה מקטגוריה:

קראתי שהצדוקים היו הזרם העיקרי של היהדות בתקופת בית המקדש השני ורובם היו כוהנים בבית המקדש. המידע הזה זיעזע אותי… איך יתכן שכוהנים לא למדו תורה שבעל פה? ולא האמינו בהשגחה פרטית? כי אם הבנתי נכון צדוקים האמינו רק בתורה שבכתב? והפרושים הם זרם שיצא מאוחר יותר…שזה חז"ל והלאה…
ואיך מסבירים את ההבדל בעבודת השם מתקופת בית המקדש לימנו שאין בית מקדש… איך ידעו שזה עכשיו רצון השם? הרי רוב מה שכתוב מתייחס לעבודה בבית המקדש
האם כל היהדות של תקופת בית המקדש היתה נחשבת לזרם צדוקי?

בתודה מראש

תשובה:

שואלת נכבדה מאד.

תקופת הצדוקים הינה תקופה הראויה ללימוד ועיון מעמיק. המסקנות שניתן ללמוד מתקופה זו הינם חשובות מאד.

לצערנו התיעוד הבולט והנפוץ ביותר של תקופת הצדוקים, נכתב על ידי יוסף בן מתתיהו בספרו 'קדמוניות'. התיעוד שלו הינו מגמתי, אוהד, ומוטה לטובת הצדוקים.

אך חכמינו סיפרו מפורשות וברמיזה על תקופה זו, ומדבריהם ניתן ללמוד שאכן עבודת בית המקדש היתה נתונה זמן רב בידי הצדוקים, שהיו עשירים יותר, ובעלי כח פוליטי יותר, ולא בגלל מספרם הרב בקרב היהודים.

מרבית המלכים אהדו את הצדוקים, מכיון שהם עזרו להם ליצור דריסת רגל בתוך העם היהודי. כך שהמעמד העליון היה צדוקי ברובו. למעט תקופה קצרה שבה שלומציון היתה המלכה, שבה אהדת השלטון היתה אל הפרושים.

לצערנו אחת הסיבות שגרמו לחורבן המקדש השני, היו מלחמות האחים המרובות בין הפרושים לצדוקים. עבודת המקדש אכן לא התנהלה כנדרש. כבר בגמרא ביומא (ט, א) הגמרא מתארת את ההבדל בין בית ראשון שבו כיהנו שנים עשר [או שמונה עשר] כהנים גדולים, לעומת בית שני שבו כיהנו יותר משלש מאות כהנים, ומתוכם במשך 130 שנה כיהנו שלשה כהנים צדיקים.

מתוך תיאורי חז"ל ניתן ללמוד שגם בקרב הצדוקים לא כולם היו אדוקים באמונתם, ובמקרים רבים הם קיבלו את דרשות חז"ל [כמו למשל בקידוש החודש שהם היו מטעים את חכמים בכדי שפסח ייצא ביום ראשון, וכתבו התוספות (ראש השנה כב, ב) שהם דרשו שגם אם קידשו את החודש בטעות, זהו החודש האמתי].

להרחבת הקריאה על תקופת הצדוקים והבייתוסים, הייתי ממליץ לך לעיין בספר 'דורות הראשונים'. ובספרות המחקר ניתן לעיין גם בספרו של איל רגב 'הצדוקים והלכתם'.

חשוב להדגיש שהפרושים לא היו זרם מאוחר יותר. איך ניתן להעלות על הדעת שבבית שני יקומו קבוצת אנשים וישנו דינים בתורה, והעם לא יתקומם כנגדם, ולהיפך כאשר המלך ניסך על רגליו אז העם רגם אותו באתרוגיו?

כמו כן חשוב לזכור שעובדת קיומו של בית המקדש איננה מונעת לחלוטין את השפעתו של היצר הרע, כך שניתן להבין שהיו אנשים שראו את בית המקדש והתנהגו שלא כהוגן.

ולסיום, מצוות התורה הינם נצחיות ורובם אינו תלוי בבית המקדש. מצות שבת, תפילין, ציצית, מאכלות אסורות, ועוד מצוות רבות, אינם תלויות או קשורות כלל לבית המקדש, כך שלא ניתן לשאול 'איך ידעו שזה עכשיו רצון ה".

אקוה שעזרתי בהתרת הספיקות, ואשמח לענות על כל שאלה בהמשך.

בהצלחה.

בניהו

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...
יתכן חיבור לתורה ומצוות מתוך שמחה?
גדלתי בסביבה קשה מאוד ורווית סבל, שכללה פגיעה וטראומה. באותן שנים חשוכות, המפלט היחיד שלי והעוגן שהחזיק אותי בחיים היה הקשר עם ה' יתברך. נאחזתי באמונה ובתפילות בכל כוחי. כשהתבגרתי, הצלחתי סוף סוף להכיר בכך שהמצב סביבי היה רע ולא נורמלי, למדתי לשים גבולות והתרחקתי משם כדי לנסות לחיות חיים...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן