נערה יקרה מאד,

השאלה הכנה שלך מראה עלייך רק דברים טובים היא מוכיחה שאת:

1) נורמלית (טבעי שבחורה בגילך, במיוחד כזו שהייתה רגילה לדברים כאלה, תרצה בקשר. אם זה לא היה כך – היה אולי צריך לדאוג. זה לגמרי לא "ממש מוזר שפתאום אני רוצה קשר"; אין פה שום דבר מוזר אפילו לא טיפה).

2) מודעת לעצמך (את כותבת מגוון סיבות הגיוניות מאד שמסבירות את שעובר עלייך: בדידות/לחץ מבגרויות וכו'. היכולת שלך לנתח את המצב מראה על כח פנימי ומודעות גבוהה).

3) לוקחת אחריות על האושר שלך (עצם זה שאת פנית אלינו ל"אקשיבה" מראה כמה את אחראית ואמיתית).

אבל למרות (או יותר נכון: בגלל) שהמצב הזה נורמלי, ולמרות שאת מודעת לעצמך ולוקחת אחריות על האושר שלך – כואב ובודד לך. מה עושים?

א) מבינים שהכל בסדר. הלחץ מזה שאת "לא בסדר" הוא גם שגוי לחלוטין וגם לא תורם למצב. את חכמה, מוסרית ונפלאה, הפנימי זאת!

ב) מוצאים חברות. נכון שקשר עם חברות או קשר שונה לחלוטין, אבל עדיין חברות יכולות למלא חסך שנוצר מבדידות. בדידות, אם היא במינון גבוהה מידי עלולה להיות מסוכנת.

ג) מוצאים תחביב מהנה. להיות בבית, ללמוד לבגרויות, להיות בגיל שכזה… זה לא קל. כדאי מאד שתמצאי תחביב שייתן לך סיפוק וחדווה. אני יודעת שאין לך הרבה זמן, אבל דווקא הפסקות קטנות מה"מירוץ" שאת עושה יכולות לסייע לך לנצח בו. כמו"כ כדאי מאד שתמצאי "קרקע" שתתן לך אפשרות לפרוק את ליבך (כמו כתיבה, נגינה וכד').

מעריכה אותך מאד

יעל

[email protected]