The Butterfly Button
מוצאת בעצמי הרבה חסרונות

שאלה מקטגוריה:

שלום
אני בת 27, נשואה מזה שנתיים וכעת בהריון.
אז ככה אני לא יודעת מאיפה להתחיל אני חושבת שעד לפני שנתיים לא באמת הכרתי את עצמי עד שהגעתי לשלב(גם עכשיו אני לא לגמרי מכירה את עצמי!!פשוט מודעת יותר..) שאני מבינה שיש הרבה דברים בי שצריך לתקן כמו למשל העובדה שאני לא יודעת לעשות הפרדה בין עיקר לטפל, העובדה שאני לא יודעת לעשות הפרדה בין הרגשות שלי שבאות מתוך חוויות שחויתי במהלך חיי עד כה והשאירו אותי מצולקת לבין המציאות המתרחשת בפועל. הבעיה הגדולה מגיעה כשבלי להשים לב אני מביאה את הסערה של הבחוץ לתוך ביתי פנימה ומחוללת סערה גם בתוך הבית- אני מדברת שלא בנועם לבעלי ממש בקוצר רוח ובחוצפה,צועקת ולפעמים מתוך העייפות הנפשית של המשא הכבד שאני נושאת איתי מבחוץ אני גם לא מצליחה לבשל,לנקות את הבית וכ"ו וזה מתסכל את בעלי.
זו בעיה ראשונה ואשמח לעצה בנושא כיון שאנחנו הולכים אטוטו להביא ילד לעולם ואני רוצה לחנך את הילד הזה בצורה הנכונה והטובה ביותר.
הבעיה השניה היא שבמהלך הזמן הזה שהמצב הנפשי שלי ירוד והשמחה שלי הרוגע שלי תלויים באנשים חיצוניים,כלומר גם אם טוב לי זה כי המסביב שלי אמר לי דברים טובים או התייחס אליי טוב אך אם המסביב לא סימפטי זה מכניס אותי לפחדים מחשבות צורך לרצות את המסביב הזה,אני פשוט לא אני ואז כאן מגיע הקשר שלי מול הקב"ה בזמן שאני בתקופה כזו אני כל הזמן מקללת את ה' במחשבה גם בלי שאני רוצה.
זה מתסכל אותי אני רוצה בקרבת ה' מאוד אבל לא מבינה מה קורה לי,אני חושבת שאני לא באמת לגמריי לגמריי הולכת עם הקב"ה באמונה שלימה..
בבקשה עזרה בעניין הזה!! שוב אני רוצה להקים בית של תורה של דרך הישר אנחנו בחודש שישי מאוד חשוב לי להיות מוכנה!!

תשובה:

שלום יקרה,

אני שומעת הרבה בלבול, הרבה תהיה לגבי מקומך, לגבי ההתנהגות שלך, לגבי סוג החינוך שתקני לילדך העתיד להיוולד. לגבי מידת האמונה שלך והכנות הרוחנית שלך. מצד שני, את מודעת לעצמך, מודעת למה שעובר עליך, יודעת לעשות הפרדה נכונה בין מה שעובר עליך מבפנים לבין המציאות החיצונית, יודעת להעריך את הטוב שנפל בחלקך, ורוצה כל כך ומאוד להיות בסדר, לתפקד כמו שצריך, להיות אם ורעיה טובה ומגדלת. את מלאת רצון לעשות טוב, מלאת מחויבות וכנות פנימית, ואת בע"ה תמצאי את הדרך החוצה מן הפלונטר הזה שאופף אותך.

אתחיל במה שאת מכנה הקשר שלך עם הקב"ה משום שהוא דוגמא טובה להשלכות שאת עושה.

מכירה את הסיפור על אותו אדם שפגש רב ואמר לו: אני לא מאמין באלוקים. ענה לו הרב: גם אני לא מאמין באלוקים.

התפלא האיש: מה פירוש? אתה רב, אתה אמור להאמין בו!

ענה לו הרב: באלוקים הזה שאתה מתכוון אליו, אני לא מאמין. אלוקים שלי הוא ישות אחרת לגמרי.

אותו אלוקים שאותו את מכנה בשמות, הוא לא אלוקים. זו סתם דמות, או כתובת ערטילאית כלשהי, שיצרת בתוכך כדי להשליך עליה את תסכוליך. אלוקים שלך הוא עמוק בתוכך, והוא מקור הטוב שבך. הרצון הנקי שלך הוא להיות טובה, לשלוט בעצמך, להיות אמא טובה ואשה טובה, לעשות דברים נכון. תראי כמה טוב יש בך! זהו החלק האלוקי שבך ו'האלוקים שלו' שונה מאוד מן האלוקים החיצוני שאת ממענת אליו את כעסך ופחדייך.

את נושאת אתך מצוקות ומועקות, שמקורן בילדות. ב"ה למדת לעשות את ההפרדה בין מה שעבר עליך לבין המציאות העכשווית, אבל חביבתי, ההפרדה הזו נעשית בראשך. אבל הלב טרם קיבל מענה, והוא אומר את שלו. את עצבנית, כועסת, עצובה, את נושאת משא כבד בתוכך – פיזית ורגשית – משום שהדברים מוסיפים להעיק עליך. הם לא פתורים ולא יושבים טוב במערך הפנימי שלך. את יודעת שהקב"ה מיטיב אתך והכל בסדר, אבל בתוכך כועסת עליו ומרגישה נטושה. ואז מרגישה אשמה וצורך לרצות אחרים והמעגל מסתובב לו…

עליך כעת להתמקד בעבודה פנימית שתעזור לך לצאת מן המעגל. לא לנסות לרצות אחרים אלא את הנפש שלך שעדיין נושאת פצעים וצלקות, את הילדה הקטנה שלמרות כל הטוב שסביבה מרגישה אבודה ולא ראויה. דברי אל הילדה הזו, אהבי אותה, שמחי בה – שמחי במה שאת, העריכי את הטוב שבך, אל תחכי לאישורי הסביבה, תני את האישורים לעצמך. יש לך 'סרגל ערכים' שיודע מה טוב ומה רע, יש לך המון כוחות ומעלות פנימיות, אינך אותה ילדה קטנה שהיתה נתונה לשיפוט של האחרים. כעת את בוגרת ועומדת ברשות עצמך. התווכחי עם הקולות ההם, האמיני בעצמך. אל תתני להם לנצח.

למדי לדברר את עצמך מול אחרים. ספרי לבעלך על הקשיים שלך, והסבירי לו כי המשא שאת נושאת בתוכך והקשיים שמציפים אותך גורמים לך לדבר כפי שדיברת, ולהתפרץ בכעס. שזה לא נגדו, ושאת זקוקה לעזרתו. שגם הוא יעשה את ההפרדה בין הקולות הפנימיים שלך לבין האני האמתי והטוב שלך. שהוא ידע להזכיר לך את זה כשאת מתפרצת ולעזור לך לחזור לאיזון. ככל שתהיי מחוברת לעצמך, ולקבל את עצמך על החלקים הטובים והקשים שבך, כן תשוב אליך השמחה והחיוניות, ותרגישי בטוחה יותר בעצמך ובדרכך.

אם את מרגישה שהעבודה הזו גדולה ממידתך, שקלי פניה לדמות מקצועית שתעזור לך במסע הזה. את בנאדם עם המון כוחות ויושר פנימי ומוטיבציה להתפתח ולגדול, ובע"ה תגיעי רחוק.

מאחלת לך חיים של שמחה, שלוה וצמיחה.

אני כאן ככל שתצטרכי.

אורית

[email protected]>

[email protected]

 

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן