The Butterfly Button
תשובה מאהבה – או כי טוב לי ככה?

שאלה מקטגוריה:

אחרי ראש השנה, התפילות, ההתחזקות וההתעלות
עלתה בי שאלה כזו: אני בשנתיים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה התחזקתי מאוד והסיבה קצת מוזרה,
אבל פשוט הבנתי שמשתלם לקיים מצוות גם בעולם הזה, פשוט שמתי לב שכשאני נפגש/רואה אנשים מבוגרים (60+) חילונים, חרדים, אז אוטומטית לאברך חרדי אני מתמלא בתחושה של הערצה ואולי קצת קנאה אפילו, על המשפחה שהוא הקים ועל זה שבגיל כזה והוא עושה מה שטוב לו, ובכללי הם נראים מאושרים. בעוד שמבוגרים לא מציבור שומר תורה ומצוות, נראים לי אולי קצת חסרי תכלית, או אפילו כעוסים וממורמרים עם 1-3 ילדים שכל ילד עסוק בעינינו ו הרגיש לי שאולי בתור צעיר אני יכול כיביכול להישאר בחיים שלי ולהנות יותר אבל בטווח הארוך ברור שעדיף לי לחיות באורח חיים חרדי (בהמשך הבנתי שאפילו בתור צעיר הרבה יותר טוב וכדאי לחיות באורח חיים חרדי מכמה סיבות)
כמובן היו עוד דברים כאלה שגרמו לי להגיע לתובנה הזאת וכו'

בקיצור לדעתי מה שמשך אותי לאורח חיים כזה זה פשוט כי זה אורח החיים לחיים מאושרים וטובים בעיניי.

והשאלה שצצה לי בראש השנה זה האם זאת נחשבת תשובה מאהבה? ואם לא איך אני יכול לעשות תשובה מאהבה? כי אני כן מרגיש שאני אוהב את המצוות אוהב את ה' וכו' אבל התשובה התחלתית לא הייתה 'נעשה ונשמע' אלא יותר כמשהו שרווחי לי
תודה רבה
ושתיהיה שנה טובה ומבורכת בעזרת ה'

תשובה:

שלום לך שואל יקר

בהתחלה אני חייב להקדים ולכתוב לך, עצם העיסוק אחר ראש השנה בעומדנו ימים ספורים מיום הכיפורים בשאלת הבחירה האישית מתוך מציאות חייך, זו עדות לכך שאתה לוקח ברצינות את אותה המלכה של הבורא עלינו בראש השנה. ואתה תוהה כיצד משתקפת אותה המלכה, כיצד היא מתבטאת בחיים האישיים הפרטים שלי ובפרט במבט של החברה שסובבת אותי.

אלו הימים שבהם עלינו לעסוק בבירור הזה, ואשריך שאתה מזכה אותי ואת הכלל כולו בבירור סוגייה זו!

מתוך שאלתך עולה תמונה שחייו של אדם ששומר תורה ומצוות הם חיים מאושרים ושמחים לעומת חייו של אותו שאינו שומר תורה ומצוות שהם חיים של כעס ומרירות. כהקדמה אסייג קצת ואומר שזה מבט כללי, לעיתים ניתן לראות אנשים שומרי תורה ומצוות שאינם מאושרים ושמחים אלא להיפך. וכן ניתן לראות אנשים שאינם שומרי תו"מ אך חייהם הינם חיים נפלאים ונחמדים חיים שמלאים בחדוות עשיה מתוך פעילות מבורכת.

אולם, לאחר ההסתייגות הזו, ודאי שיש צדק ואמת בדבריך. רוב שומרי התורה הינם מאושרים, לעומת אלו שלצערנו עדיין אינם שומרים תו"מ ולרובם בפרט לעת זקנותם ישנה חוויה של חיי כעס מרירות ואפילו תסכול.

המבט הנפלא שלך עורר אותי לחשוב לעומק מדוע באמת ככה הם פני הדברים, מדוע אכן ישנו הבדל בינינו לבינם.

ברשותך ארצה להתמקד במה שכתבת שחייהם של אלו שאינם שומרי תורה ומצוות הם חסרי תכלית וזו להבנתי הנקודה המרכזית.

אנחנו עדיין תחת הרושם של ראש השנה שעליו אמרו רבותינו שצדיקים נכתבים בו לחיים ורשעים למוות. כוונת המאמר היא לא רק במובן הפשוט חיים ומוות, שהרי יש צדיקים שנפטרים ואילו יש רשעים שנותרים בחיים. החיים והמוות זה כלפי ספר החיים כלפי תוכנית הבריאה הכללית שמתחדשת בראש השנה. הצדיקים זוכים להיות חלק מהתוכנית הכללית, הם מרכיב חיוני בעצם הווית העולם. לעומת הרשעים מתים, יתכן שפיזית הם נותרים בחיים, אך הם נדחים ואינם שייכים לאותה תוכנית כללית שמתחדשת בעולם.

כמדומני שזה עומק ההבדל בין שתי צורת החיים שהצגת. אדם ששומר תורה ומצוות מבין את משמעות החיים מתוך הבנה שהוא חלק מהתהליך הגדול של העולם, הוא חלק ממכלול שלם של החיים ולכן הוא מאושר ושמח על היותו מרכיב חיוני וחלק מאותו פסיפס מושלם של הבריאה שברא הבורא יתברך. אבל מי שאינו שומר תורה ומצוות ככל שהוא מתבגר, שאלת החיים ותכלית הבריאה תופסת אותו לא מוכן ולא ערוך לזה מספיק, וככל שמתקדם האדם לעת זקנה כך רבה רגזנותו ומרירותו מאותה חידה לא פתורה של החיים מה משמעותם ומה בכלל המטרה בהם. (כמובן שאני לא בא לשלול את מה שהמחשת על משפחה שעוטפת וכו', רציתי רק לתת מבט שורשי יותר)

וכעת ברשותך אעבור לשאלה שהצגת, האם הרצון באותם חיים הוא רגש של נוחות ושל ריווח וממילא זו איננה תשובה מאהבה, ואם כן כיצד ניתן לשוב מתוך אהבה.

על החילוק בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה שחילקו חז"ל, נכתבו ונשברו קולמוסים רבים. אני רוצה להאיר את נקודת החילוק דווקא מתוך אותו מבט מיוחד שלך.

תשובה זה לא סתם בכי וחרטה על מעשה רע או על מעשה טוב שלא נעשה, זהו תהליך ודרך חיים של התקרבות אל הבורא. תשובה משמעותה לשוב לחזור אל המקור אל הבורא יתברך, למה שהוא חפץ מאיתנו. תהליך התשובה מתאפשר בשתי צורות, ישנה צורה של רצון להתקרב מתוך פחד מתוך רצון להיות בסדר לעשות את מה שצריך, ואולי לא לקבל עונש ויתכן אפילו כדי לקבל שכר ותגמול. זהו תהליך אפשרי ואפילו מקובל, אבל בצורה הזו אנחנו מפספסים משהו עמוק.

היחס של הבורא אלינו הוא של בנים, הוא רוצה בטובתנו ולכן אנחנו נבחרנו לעשות את התפקיד שלנו. הקשר והחיבור בינינו לבינו הוא עמוק ושורשי ואינו תלוי במעשים שיעשו. קשר נכון וטוב עם אבא זה לעשות את מה שמצופה ממני מתוקף הקשר. נראה לי שזה עומק התשובה מאהבה. כמובן שלאהבה הזו יש  רבדים ועומקים, כל החיים אנחנו מעמיקים ומחזקים את אותו קשר דרך אותה אהבה. אבל הבסיס אחד הוא, קשר אמיתי ועמוק של בנים לאבא שרק רוצה בטובתם.

כנראה שזה העומק של השלמות שאתה רואה במי ששומר תורה ומצוות, במי שמתחזק את הקשר עם אבא כראוי, ואז ישנה הבנה והכרה כמה הקשר הזה הוא נכון, כמה הוא חשוב ונצרך לעולם. ולכן אני חושב שכדאי לך ובעצם לכולנו ללכת עם אותו מבט על אותו אדם מאושר שמקיים תורה ומצוות אבל להעמיק בסיבה להעמיק בשורש הקשר, לחוש ולהרגיש עד כמה זה קשר עמוק של אהבה אין סופית שלו יתברך אלינו, וכשזו תהיה התשובה שלנו אליו, היא תעשה מתוך אהבה ולא מתוך יראה והתחשבנות ואז הקשר רק ילך ויתעצם מעלה מעלה.

אסיים בברכה שתזכה ביחד עם כל כלל ישראל לשוב ולטהר לפניו באותו יום שבו מתגלית שיא אהבתו אלינו ונזכה שאותו יום יכפר עלינו מכל חטאותינו.

גמר חתימה טובה!

צבי ג

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

תשובה מאהבה – או כי טוב לי ככה?
אחרי ראש השנה, התפילות, ההתחזקות וההתעלות עלתה בי שאלה כזו: אני בשנתיים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה התחזקתי מאוד והסיבה קצת מוזרה, אבל פשוט הבנתי שמשתלם לקיים מצוות גם בעולם הזה, פשוט שמתי לב שכשאני נפגש/רואה אנשים מבוגרים (60+) חילונים, חרדים, אז אוטומטית לאברך חרדי אני מתמלא בתחושה של הערצה ואולי...
ורחמיו על כל מעשיו?
השבוע היה אסון בנפאל עשרות הרוגים פצועים נעדרים בונצואלה עדיין מחפשים שרידי משפחות וחפצים ובארץ מוכה אחרת גם אלפי אנשים איבדו קרובים, אנשים. ילדים בתים וכל רכושם. רכושם? מן הסתם מסתכם בפחון עלוב וצלחת דלוחה של אוכל. במקביל. בארצות כאלו ואחרות ישנם ילדים קטנטנים חסרי ישע שפשוט רעבים ללחם. קופאים...
איך מכבדים אבא שפוגע באמא?
אנחנו עכשיו אחרי תשעה באב ובית המקדש חרב על שנאת חינם, והתיקון הוא להרבות באהבת חינם… חשבתי מה עלי לתקן כדי לקרב את המשיח ובנין בית המקדש ולהפסיק את צער גלות השכינה… יש לי דבר שלא סגור אצלי ואני מתמודדת וחושבת עליו כבר הרבה זמן ולא מוצאת פיתרון מעשי למצב.....
המשפחה שלי מסובכת וזה תוקע אותי בשידוכים
אני בחור בן 25, והמילה שהכי נכונה להגדיר אותי, זה אדם ייחודי וקרוע, בגלל המסלול שלי, בגלל המסלול של הורי. וקרוע בגלל הקריעה הגדולה שלי, כמו קריעת ים סוף, מטאפורית. וכאן אני אתחיל לפרט, ההורים שלי גאונים, פרופסורים , אנחנו משפחה די יפה בכללי. גדלתי עם הרבה תכונות טובות, הייתי...
כל מה שאני נותנת בבית מובן מאליו?
אנחנו נשואים 30 שנים, ב"ה הבסיס של הקשר הוא איתן מאד ומושתת על הרבה אהבה, חיתנו את רוב ילדינו. בעלי מעונין להעצים את הזוגיות בשלב הזה של החיים, כשאנחנו בעצם היום יותר אחד בשביל השני, והשנים של גידול הילדים ונישואיהם מאחורינו, הוא בחר מטפל זוגי והתחלנו ללכת אליו, בפגישה שהתקיימה...
בשביל מה השם צריך אותי בעולם?
בעקבות המצב נמצאים הרבה בבית, לבד, ואז יש זמן לחשוב מחשבות על החיים, מדכאות בדרך כלל מה זה העולם הזה? מאיפה הרוע הזה? בשביל מה באנו לכאן? מה תכלית ומשמעות של כל זה. נכון, ב"ה שאנחנו שומרי תורה ומצוות, אבל מבחינה מסוימת- אוקי, יש להשם ב"ה הרבה נשים צדיקות מה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן