מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת את קיומה של מידת הקנאה וצרות העין בתוכי, לצערי הרב! האובייקט הראשון שכיוונתי מולו את התכונות הללו, זאת אחותי הקטנה ממני בשנה+. הדבר גרם ליחסים רעועיים וכואבים במיוחד ביננו (כמובן שאני זאת יצרתי בעיקר) עד לנישואיי שקצת נרגע... כשהתחנתי לפני כשנה וחצי, התכונות...
אני לומד בישיבה קדושה בירושלים ולפעמים כשאני רואה בחור שואל קושיות ומעלה סברות ואני מרגיש מאוכזב מעצמי ואני מרגיש שזה קנאה ואני מתפלל לה שיוציא ממני הקנאה וזה עוזר אבל אני מבקש חכמה ולא שאני לא חכם אבל אני מרגיש טיפש לפעמים ואני חושב מי יהיה איתי כשיגיע זמני לעלות...
אני מרגישה שבאופן לא רצוני אי כל הזמן משווה ביני לבינה וכל הזמן מנסה להיות כמוה, על אף שאני לא רוצה להיות כמוה. זה קורה גם עם עוד בנות שאני מרגישה שכשאני מדברת איתם אני מנסה להעתיק את האישיות שלהם אלי. אפילו הדיבור שלי משתנה! וכל בת שאני מדברת איתה...