קרוע בין העולמות

אני לא מצליח למצוא את עצמי…..כבר לא מעניין אותי תורה ולא תפילות ולא כלום
וזה לא העניין שאני לא עושה אלא שאני לא מרגיש שאני קשור או שייך לעבודת השם
כאילו עוד אדם בעולם בלי מטרה עושה מה שרגיל לעשות בלי שום עניין (וחי כל פעם עם רגשות אשם על מה שאני עושה ועל המצב שלי)
אין לי עם מי לדבר אני ממש בודד…חברים לא ממש אכפתיים ורבנים שכבר מזמן שכחו מי אני….ומשפחה כמו שאמרתי לא היו בתמונה
מאז ומתמיד

אני מרגיש כל הזמן צער על זה שנכנסתי בישיבה "למה לא יכולתי פשוט לחזור בתשובה ולהשאר פשוט" "למה הייתי צריך את כל הצרה החרדית הזאת
על הראש שלי"