אני בוגרת סמינר חרדי אני בחורה חרדית אבל ממש לא רגילה , ההורים שלי חוזרים בתשובה , הם התגרשו כשהייתי קטנה היום אני בת 21 מאז שאני קטנה הייתי חשופה לעולם החילוני , אני מאד מעורבת דודים, בני דודים ותמיד היה נורא ברור לי מה האמת. אני נורא קיצונית באופי...
אני חרדית למהדרין ומאז ומעולם גרה בחברה חילונית, אני מעורה בה ומכירה איך זה.. בגלל כל ההיכרות שלי זה משפיע עליי גם, אני מצד אחד לא רוצה להיתפס כדוסית מוזרה ותימהונית אבל כמובן נשארת תמיד בתוך תחומי ההלכה.. (למשל- מתלבשת באופנתיות אבל בצניעות, יוצאת לסרט אבל רק לסרט נקי וכדו')...
אז הסיפור שלי היא כזה: גדלתי במגזר החרדי, במשפחה חסידית שמרנית. למדתי בישיבה, הייתי בחור טוב. אבל תמיד היה משהו שהפריע לי בפנים. לא הרגשתי נוח במגזר החרדי. דרך השמרנית לא התאימה לי. רציתי חיים יותר מודרנים. אבל, כל זה היה רק בפנים בלב. מבחוץ לא נראה כלום, הייתי בחור...
גרביים: איפה כתוב שצריך ללבוש אותן? לא כתוב, הרי. בסמינר אומרים שזו דת יהודית. ומצחיק אותי שאני מתייחסת למה שאמרו בסמינר אחרי שאני לאט לאט הולכת ומתנערת מהמעט שכן קיבלתי שם, מתוך כל מה ששמעתי ולא קיבלתי, וזה כבר עניין לשאלה נפרדת. אבל באמת, איפה? זה סממן לחרדיות. לא ליהדות....
אני באה מבית דתי לאומי ובשנתיים -שלוש השנים האחרונות התקרבתי מאד לחסידות ופנימיות (בעיקר לברסלב). ההתקרבות הזאת השפיעה עלי מאד בהתנהלות בחיים, ואני קרובה היום הרבה יותר לזרם החסידי-חרדי מצד שני יש בי עוד שורשים של הדתי-לאומי. התרכובת הזאת מעלה קשיים ותהיות בשידוכים.. כבר תקופה ארוכה שאני יוצאת עם חוזרים...
בימים האחרונים אנו נחשפים שוב - ביתר שאת - לקבוצות מיעוט קולניות בקרב המגזר הליטאי ישיבתי (שאף אני משתייך אליו בגאון), שמפגינים בצמתים ובכבישים ומתעמתים עם שוטרים באופן מביש ביותר (קריאות "נאצים" ועוד), כשבפיהם טענות שונות על גזירות שמד נוראיות מצד שלטונות המדינה על עולם הישיבות (גזירת הגיוס / גזירת...
אני יוצאת כבר כמה חודשים עם בחור חרדי, הקראנו בדרך טבעית לא דרך שידוך, יש לנו זוגיות טובה ב"ה עם הרבה יראת שמיים, עבודת השם בהקפדה, פתיחות, חשיבה על האחר, הדילמה שלנו כבר הופיעה בתחילת הקשר הוא חרדי מבית ואני דתיה הדרך מאוד ברורה לי אני רוצה לעבוד את ה'...
אני מרגיש שהרבה ממה שאני יכול לעשות וממה שמגדיר אותי לא ממומש ובתנאי הישיבה זה בלתי אפשרי, הן טכנית והן מבחינה השקפתית (של הצוות והבחורים). אני מדבר על עיסוק באומנות, ספרות, מדע. זה גורם לתחושת חיסרון פנימי קבועה ולתסכול. כמו כן, קשה לי מאוד עם העובדה שבמסורת היהודית הדברים הללו...
ש בי המון כעס על אותם "רבנים"ושוב לא מדובר בחלטוריסטים למניהם אלא בחצרות של אדמורים שלא אומר את שמם מפאת איזה כבוד שיש לי אליהם .... שלא היינו מספיק חשובים להם אני אמי אחיי ואחיותי לאיזו שהיא הגנה אייך יכול להיות שאישה וילדים נמצאים במצב כזה ולא אומרים לפנות למשטרה...
החיים שלי נשמעים טובים ממש, עבודה ומשכורת מעולים, אשה חמה ומקסימה, ילדים בריאים וטובים. תמיד עשיתי מה שציפו ממני, להיות חרדי, ללמוד, להתחתן בגיל המתאים, כעת כשאני חושב על חיי אני תוהה כמה מתוכם זה בחירה שלי ומה מתוכם זה היכנעות אחר המערכת והחברה? פתאום עולות בי מחשבות, רגע, מי...