החיים עוברים, ומה הספקתי בהם?

אני בן 21. לפני כשנה התחילה לי תחושה של מן פחד מכך שהחיים עוברים ועוברים מהר. שחייתי כבר 21 שנה. שעברתי אותם והם לא יהיו עוד. ושעוד שניה גם הזמן הקרוב יעבור ואני כבר אהיה בן 22 ו-23 וכו… זה גורם לי לא לחיות את ההווה ומאידך כל הזמן להיכנס לעצבות ודכאון על זה שעבר זמן. בשכל אני יודע שזה לא נכון. שצריך לחיות את ההווה. שזאת הסתכלות לא נכונה. אבל בתכלס זה לא עוזר. אני גם מרגיש ריקנות מלא מהזמן. כאילו מנסה למרוח ושלא קורה יותר מדי… יכול להיות שזה קשור? לא נראה לי שזה קשור לתחושת מטרה כי כרגע יש לי תכנונים לזמן הקרוב ואני מתכונן אליהם. חשבתי שאולי קשר ימלא את החלל הזה. קשר עם חבר .. לא יודע.

יאוש ובדידות

עברתי שנה שעברה לתיכון אחר ולא הסתדרתי שם חברתית כאילו אין לי שם חברות בכלל בכיתה אני כמו אוויר לא רואים אותי וכו עכשיו אני כלל לא כזו עד תחילת שנה שעברה הייתי במרכז החברה כולם הכירו אותי וכל הזמן הייתי מוקפת חברות… וכשעברתי לתיכון השני כלום אפילו בוקר טוב פעם אומרים לי במקרה הטוב פעם בשבוע שלא לדבר על שאני חסרה אף אחת לא מעניין אותה היצור שזה אני אין לי שם מה לעשות כל יום לימודים אני משמונה בבוקר עד ארבע יכולה לשבת שם בלי לדבר מילה עם אף אחד ואני לא רוצה להתחיל שנה. רע לי אני לא יכולה להיות כל הזמן לבד. אחותי גם עברה לתיכון אחר והשתלבה מהר ויש לה מלא חברות ורק אני לבד עד עכשיו הייתה לי חברה טובה אבל היא בת 19 ועכשיו היא מתחילה שידוכים זאת אומרת שאני עכשיו נשארת לגמרי לבד לא מסוגלת דייי זהה גומר אותי אין לי מושג לא פיזי לא נפשי לחזור ללימודים אני ממוטטת זהו עכשיו אני נשארת לבדדדד אפילו את בת דודה שלי שהייתי איתה בקשר חזק אסור לי להיות איתה בקשר כי היא ירדה מהדרך ולא רוצים שאני גם ירד אבלה אולי זה הפתרון לזה שאני יתנתק ויפסיק להרגיש מה אם הדרך להפסיק להרגיש בדידות ורע היא להפסיק להרגיש בכלל?

בדידות בחיים עמוסים

אני אמא לילדים היום שלי עמוס וגדוש בית עבודה בית עבודה, אבל בלב שלי יש הרגשה ריקנית אין לי חברה בכלל או אפילו חברה טובה אחץ אע"פ שהמשפחה גדולה אין לי קשר עם אף אחד. מאוד קשה לי בבדידות שאני יודעת שאני אשמה בה לגמרי. והבעיה שאני שונאת לדבר בטלפון לא אוהבת ליזום ולא לקבל זה מעיק לי וקשה לי כשמישהו מתקשר אני רק מחכה שיסיים וכשאני מתקשרת אני עושה זאת רק בגלל שחייבים. ברור שבהתנהלות כזאת בלי פידבק אנשים גם הקרובים אלי הפסיקו ליזום שיחות ונשארתי לבד.זה כל כך חסר לי , לא יכולה עם אבל לא יכולה בלי. איך אפשר להתגבר על המחסום הזה? יש לציין שאני די שקטה אבל לא דג… כשיש סביבי אנשים אני מנהלת שיחות ולרב מעניינות גם, לא חושבת שיש לאנשים מניעה לדבר איתי או שלא אוהבים. תמיד אני מסתכלת על אנשים בקנאה מה יש להם כ"כ הרבה להשמיע, לנאום לדבר.. איזה עוד הגיגים יכולים להיות ברמה של דו שיח יום יומי… אודה לתגובתכם אם יש בכלל דרך למצוא פתרון

אני לא מוכשר בכלום!

אני גם בודד כמה שנים גם אפשר להגיד שאין לי חברים רק בקושי ידידים גם אף אחד לא האמין בי שאני אצליח בחיים (במשפחה) ועכשיו אני יודע שאני באמת לא אצליח… ואפילו אפשר להגיד שאני לא מוכשר בכלום וגם אני פשוט בודד… וגם כועס על אלוקים על כל הרע שיש בעולם הזה וגם על זה שהוא ברא תגהנום וכף הקלע
בקיצור מיואש מהחיים… ומקווה שבעתיד יהיה טוב… מה לעשות בנתיים? 🙁