The Butterfly Button
רציתי בית מלא בילדים

שאלה מקטגוריה:

בס”ד
שלום רב
אני בעלת תשובה, התחתנתי לפני כ17 ובחסדי השם, זכינו ל2 בנות מקסימות, יש לנו הרבה נחת מהם. עברתי אח”כ כמה הפלות רצופות ואף ניסינו טיפולים שלא הצליחו.
אני רוצה בית עם המון ילדים אבל הגיל וההפלות שלא ברור מה סיבתן. חושבת על אימוץ אבל נראה שכבר מאוחר מבחינת הגיל, חושבת על אומנה אבל הבעיה היא שיכולים להחזיר את הילדים להורים ….
משתדלת להיות שמחה במה שיש אבל לא קל לי, מרגישה סיפוק אדיר בלגדל את הילדות, שזה תפקידי האמיתי (למרות שעובדת במשרה מלאה בעבודה משמעותית)
מה לעשות???

תשובה:

שלום יקרה,

את הולכת במנהרת החיים, וחשוך לך.

את ערה לאורות שבדרך, אבל זה לא מספיק.

זה באמת לא מספיק.

הנשמה שלך משתוקקת לאור אינסופי, לאור הגדול שממנו נחצבה.

ההשתוקקות הזו מתורגמת על ידך באופן מאד ברור וציורי: דורות של המשכיות ונחת.

החלום ושברו

אפשרי לעצמך להתחבר למשאלה הכי קיומית שיש, מתוקף היותך חלק אלוקי.

את רוצה לברוא, להעניק וליצור עוד ועוד טוב אינסופי.

אפשרי לעצמך לנשום את התפילה הזו, היא יקרה וטהורה כל כך.

וכאשר נשמתך ירדה לארץ- היא פגשה בעולם של חושך, של גבולות.

המרחק בין השאיפה והמשאלות יוצרת אבדן ותהליך של אבל על מימושן שלא התאפשר.

אפשרי לעצמך להתאבל על אבדן החלומות שהתנפצו בתוכך.

וכמו באבדן- יש את הפרידה ממה שאיננו, ולמידה של חיבור מחדש לרבדים אחרים של הקשר.

את נפרדת ממימוש חלום, ובאפשרותך ליצור קשר מחדש עם המניעים והתשוקה שבבסיס החלום. אלה לא אבדו, הם רק מוצאים נתיב אחר למימוש.

לטוות חוטים של נצח

הפרוזדור של העולם הזה בנוי כך שנשהה באוקינוס של אי-ודאות, אי-בהירות,

וניצור אי של אמונה.

פרשת מקץ תמיד נופלת בחנוכה. המדרש מביא את הפסוק מאיוב “קץ שם לחושך”.

בעיצומה של כליאה בבית אסוריו, הקב”ה מבקש מיוסף לזכור שהכל קצוב.

בתוך יסוריו הבלתי נתפסים של איוב, הוא מזכיר את הידיעה שלחושך יש קצבה וסוף.

הכל זמני, מלבד האור שאת יוצרת עם הנתונים שה’ העניק לך בחכמתו.

צידה לדרך

כפי שתארת, האור והחושך משמשים בערבוביה: יש לך גם נחת, וגם אכזבה. בו זמנית וללא סתירה.

אך ברגע מסוים, אין אפשרות לשתי מחשבות.

לכן כשבאות מחשבות שאינן מביאות תחושות טובות,

גרשי אותן באור.

כלומר: אין לך בחירה האם המחשבות תבאנה, אך ברגע ששמת לב שהן אצלך- יש לך בחירה האם להחזיק בהן ולהשריש אותן,

או להפנות אותן למוקד אחר.

המוקד האחר יכול להיות ניתוב של הרגש הכואב. למשל: לתפילה, להבין אחרים, לפעול למען אחרים מתוך הכאב שלך, לכאוב געגוע של השכינה לבניה.

המוקד החלופי יכול להיות הסחה לעוד נתונים בחייך: עבודה מבורכת ומספקת, נחת מהילדים. הזמיני את עצמך לחשוב על משהו ספציפי עם תמונה ברורה. שימי לב לרגשות הנעימים שמתפשטים בך, ותני לעצמך לשהות שם ולנשום את זה.

אני מאחלת לך מכל ליבי שתזכי לעבד את האבל ולאפשר למימוש משאלותיך באופן שאינו מוגבל לחלום מסוים, אלא מודע לאפשרויות האינסופיות ליצור אור נצחי מכל נתוני החיים, בדיוק כפי שהם.

חנוכה של אור-

שבת של שלום-

חודש של ברכה-

בכל המובנים.

שלך

שפרה

smw.wohl@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...
גיסתי חסרת גבולות!
מאז נישואיי לבעלי היחסים שלי עם אחותו היו מאתגרים. בגדול, לתחושתי אין לה גבולות בין מה ששלה לשלנו – כשהיא מתארחת אצלנו היא לוקחת חפצים בלי רשות, לא מנקה אחריה, וזה נהיה ממש מרתיח כשהיא למשל בודקת מי יותר גבוה – התינוק שלי או התינוק שלה ומותחת לי את התינוק...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן