The Butterfly Button
קשה לי מאד עם הילדים בבית

שאלה מקטגוריה:

אני אמא לילדים במגוון גילאים התקופה הזו קשה לי ממש, אני מרגישה שאני כל היום “מפרפרת” סביבם, מציעה תעסוקה, מארגנת, מפעילה, מכינה אוכל מנקה אחריהם, כאילו אין לי חיים, אבל יש לי.. אני צריכה זמן מסוים ביום להקדיש לעבודה וגם קצת זמן שקט ושפוי עבורי וכרגע כשאין לי אותו אני מרגישה שזה לוקח לי את השלווה ואת היכולת לתת,
איך מנהלים חיים בשגרת החרום המוזרה הזו ונשארים שפויים ואולי אפילו שמחים?

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה

קראתי את השאלה שלך ואני יכולה לומר לך שהבנתי כל כך את התחושות שאת מתארת, נהוג לומר שכולנו בסירה אחת בעת הזו אבל אני חושבת שזה לא מדויק, לכל אחד ואחת הסירה המיוחדת והמורכבת שלו עם נתוני חייו היחודיים,

איך באמת אפשר לצלוח את התקופה הזו?

נראה לי שהדבר העיקרי שיש לי להציע לעצמי ולסביבה שלי זה שינוי תפיסה.

יש לנו פה סגנון חיים חדש (לתקופת זמן בלתי ידועה מראש), וזה לא חופש. זאת שגרת חיים אחרת ממה שהכרנו.

למה זה משנה?

קודם כל בשביל הציפיות.

הציפיות שלנו, הציפיות של הילדים.

אם הילדים בחופש, אז חופש זה פרק זמן עם הגדרה מאד צפויה מראש: זמן בטלה (מנוחה/משחק/שעשוע) שהוא הפוגה מהחיים ומסתיים בפרק זמן מוגדר.

אם זה לא הפוגה מהחיים, אלא אלו החיים עצמם, זה לא זמן של מנוחה או בטלה, זה זמן לחיות את החיים ולשאת בעולם.

אפשר לדמות את זה לחיים לפני שהיה בית ספר. ברור שילדים לא רק נחו ושיחקו כל היום, ועוד יותר ברור שההורים לא עמדו על גביהם לשעשע את ליבם.

ילדים קטנים השתלבו לתוך סדר היום של המשפחה, וילדים גדולים תרמו מעצמם מה שהם יכולים.

למיטב הבנתי, הילדים שלך יותר שייכים לקבוצה הראשונה, זו שאמורה להשתלב לסדר היום.

אז קודם כל זה שאת לא רשות התעסוקה ולא שרת התרבות כבר מקל משהו מהלחץ. תפקידך אינו לדאוג לעשות להם כיף ולשעשע את ליבם מהבוקר ועד הלילה.

התפקיד של אמא, כמו שאני רואה אותו, זה פשוט לאפשר את הגדילה המשותפת ביחד.

גדילה משותפת זה פשוט לגדול. כמו המילה הזאת.

מה עשית בשביל שהילד שלך בן שבע ילמד ללכת?

כלום בערך. נתת תשתיות וזה קרה ‘מלבד’.

זה בעיניי המיצוי של התפקיד שלנו כהורים.

ואני מכבירה ברקע תאורטי, כי דומני שהשינוי התפיסתי הזה הוא מה שיותר מכל טיפ מאפשר לי פה לשרוד את התקופה בשפיות יחסית.

עכשיו לטיפים:

קודם כל באמת יש לך גילאים מאתגרים. מעון-גן-תחילת בית ספר. קשה לאסוף אותם לפעילות שתעניין את כולם….

הטיפ הכי קריטי זה סדר יום.

סדר יום זה דבר שאמור לשרת אותך, ולא את אותו :) ולכן ההתאמה היא לפי מה שאת. לא לפי מה שרץ בקבוצות ווטסאפ לתעסוקת אמהות ;)

סדר מתחיל בבוקר בשעת קימה.

מתי היקיצה הטבעית שלהם? לפניך ואחרייך? יש ‘חלון’ לפני כן?

ומה את, טיפוס בוקר או טיפוס לילה?

יש איזה פרק זמן ביום שהילדים יכולים להיות לא איתך ויהיה לך קצת שקט?

איזה פינוקים את יכולה לתת לעצמך בימים אלו?

קו המחשבה שלי הוא בעיקר אם יש חלונות זמן אפשריים לנצל. אפילו אם הם קצרים יחסית.

ועדיף שהחלונות מראש.

למשל, לקחת סדר יום של גן (העלו בפרוג) בשביל לתכנן מה סדר היום.

להחליט מראש מתי משכיבים ואת מי, ואם יש סיכוי לעיסוק שקט של הגדול/ים.

הסדר יום של הגן גם עזר לי לקבל תמונה כמה הצפי ההגיוני שילדים יתעסקו בדף דידקטי או ביצירה (15 דקות גג). ותגידי את, אם ב 15 דקות את יכולה בכלל להתקדם משהו בעבודה, או שעד שאת נכנסת לריכוז זה כבר עובר ת’זמן.

וכמובן הדבר היחיד שיכול לאפשר איכשהו הישרדות זה תאום משותף של בני הזוג שאמורים שניהם גם לעבוד, שעות שלך שעות שלו. עבודה במשמרות ;)

וגם אין לי פתרון שמסיר את המורכבות, אלא רק תקווה להצליח לחיות איתה ביחד.

בהצלחה לכולנו!

דבורה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אבדה לנו שגרה! אין לי כוחות כבר!
הנה זה מגיע. ברוכה הבאה לחוסר השגרה. כמה התגעגעתי אליה. עד כלות. רק חודש של שגרה חלף עבר, כשבמהלכו: נשמתי, נרגעתי, שמחתי, נהניתי, בקיצור- חייתי. ושוב: אזעקות, טילים, ממ”ד, ובעיקר- איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לימודייייייייייייייייים. מבחינתי- אין כלום. הכול מתפרק. הילדים סביבי ואיתי 24/7. אלפי דקות. מאות שעות. לא יוצאים לשום מקום. מתוחים...
איך אני יכולה ללמוד להעריך את בעלי?
הי אני רוצה לדעת אם אני יכולה איך שהוא למצוא מקום בעצמי להעריך את בעלי- לראות בו משהו שאני ירצה להביא אתו עוד ילדים להאמין בדרך שלו (גם אם הוא בעצמו מבולבל ולא מאמין בעצמו) הקורונה רק עשתה יותר בעיות בנישואין אני מרגישה מותשת – אני מרגישה שאולי אני לא חזקה...
שנת הקורונה שעברתי לקחה לי את הכוחות
היי, מצחיק שאני פונה אליכם… אין לי שאלה מוגדרת ואני יודעת מראש את התשובה, אני חושבת…. מאז הקורונה אני לא בעצמי. עייפה, עצבנית, איבדתי משמחת החיים שלי, שנה בבית עם 4 ילדים קטנים… אני לומדת תואר שני והמבחנים היו בדיוק בתקופת הסגר השלישי והשקעתי- גרם לי ללחץ גדול מאד כי...
אני לא מעוניינת להתחסן נגד קורונה-למה הרבנים אומרים להתחסן???
אני לא מעוניינת להתחסן נגד קורונה, ואני אסביר את השיקולים שלי קצת. לצורך הגנה על הסביבה- החיסון לא הוכח כמונע הדבקה, ז"א גם אם מישהו מחוסן ולא ידבק בעצמו, הוא עדיין יכול להעביר את המחלה. אז בשביל להגן על הסביבה זאת לא סיבה. בשביל להגן על עצמי, אני לא בסיכון...
חנוקה בבית ובתוך עצמי
רציתי יש לי מחשבות מעיקות מאוד. מחשבות של דאגה גדולה. ובעיקר רדיפה עצמית. אני כל היום בביקורת על עצמי ולא יכולה להתנתק מזה. כמובן שזה ניסיון גדול מאוד של כעס, מרירות, עצבות.. אני כמעט בגיל 18, ואני חנוקה בבית שלי (בפרט עכשיו שאנחנו בסגר) ההורים שלי סופר קיצונים ולא נותנים...
עודף זמן בזמן הקורונה
ערב טוב, הרבה זמן התלבטתי אם לשאול כי חשבתי שדברים יסתדרו לבד אבל לא ממש הצליח לי לסדר אותם.. רק אבקש אם אפשר לא לכתוב לי ללכת לייעוץ כי אני כבר בייעוץ ובחרתי לא לשאול את היועץ את השאלה הזאת מסיבות מסוימות. בעבר הייתי בדיכאון של שלוש שנים לא יודעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן