The Butterfly Button
עודף זמן בזמן הקורונה

שאלה מקטגוריה:

עודף זמן בזמן הקורונה

ערב טוב, הרבה זמן התלבטתי אם לשאול כי חשבתי שדברים יסתדרו לבד אבל לא ממש הצליח לי לסדר אותם.. רק אבקש אם אפשר לא לכתוב לי ללכת לייעוץ כי אני כבר בייעוץ ובחרתי לא לשאול את היועץ את השאלה הזאת מסיבות מסוימות.
בעבר הייתי בדיכאון של שלוש שנים לא יודעת במדויק מה הסיבות שלו משערת שחשיבה שלילית , עודף זמן חוסר ערך ועוד..
ומאז אני נורא מפחדת לחזור שוב למצב של דיכאון..
כתוצאה מחוסר עשייה..
וכעת בתקפות הקורונה אני בבית, הרבה בבית.
אני בת 24 רווקה ואין לי ככ בנות רווקת בגילי שלא נדבר על הקורונה שמונעת ממני להיפגש (יש לי אח בסיכון) אני מוצאת את עצמי מסתכלת על האחיות שלי שעובדות עצמאי מהבית ויש להן מה לעשות ואני מרגישה תקועה בעולם הזה.. אני מרגישה שאני בין אנשים אבל לא עושה כלום.. שאין לי מה לעשות ואני שורפת שעות בטלפון מבלי שיש לי מטרה אמיתית…
אז כן אפשר לומר תאפי עוגות, תציירי , תנגני.. אבל .. לא יודעת זה לא מושך אותי.. וגם לא כל יום אני יכולה לעשות את זה..
יש לי עסק שקשור לתחום העיצוב אבל אני ממש מתחילה ואנשים עוד לא באים אלי.. ותחושת החוסר כסף מוסיפה לזה שאני עוד יותר מרגישה חסרת ערך למול שאר בני הבית..
אני מפחדת לחזור לדיכאון שהיה לי ואני ממש מרגישה שאני שוב מרגישה רע…
נמאס לי מהמדיה מהטלפון אבל אין לי שום עשייה כל היום…
אני קמה מאוחר סופר מאוחר למרות שזה מוסיף לתחושה הקשה שלי שכולם קמו ואני מתחילה את היום שלי בצהריים, אבל בגלל שאין לי במה למלא את היום אני מפחדת לקום מוקדם כי אז יהיה לי יותר שעות ריקות… אני מסתכלת על אנשים שהחיים שלהם עמוסים בעבודה בחברות ברעש ואני רוצה גם.. ולא יודעת כבר מה לעשות….
אשמח לייעוץ בנושא תודה ענקית על האפשרות לשאול.. תבורכו!

תשובה:

שלום יקרה

נוהגים להגיד שצרת רבים היא חצי נחמה, ולפעמים היא מרגישה נחמת שוטים, אבל פה אני רוצה באמת לנחם אותך בזה שצרתך היא חלק מצרת רבים.

ולמה זו נחמה? כי את יכולה לבדוק מה קורה בעולם, מהן דרכי ההתמודדות, את לא לבד ואת נורמלית. לגמרי.

במקרה הזה אני חושבת שיש פה מימד של חצי נחמה…

אז אוקי. איך מתמודדים?

את מתארת מצב מורכב של תחושת בדידות, העבודה עוד לא משמשת עוגן , ואפילו זו סיבה לנחיתות מול שאר בני המשפחה,(מתפללת שבקרוב זה ישתנה!) החברות פחות רלוונטיות, ובן זוג עדין לא פה… ובנוסף גם זהירות יתרה כי אחיך בסיכון ורקע של דיכאון… אכן נתונים מאתגרים לבחורה צעירה ובעלת יוזמה, שכאילו כיבו לה את האפשרויות וההזדמנויות…

ביקשת שלא אפנה לייעוץ – אז נשתמש קצת בכלים של יעוץ והעולם של פסיכולוגיה התנהגותית, ואנסה לתת לך כמה כלים שאת יכולה להאחז בהם, ובעזרת ה’ הם יהיו העוגנים שלך להמשך:

1. עוגנים של סדר יום. מחקרים מדברים על כך כי סדר יום זה הדבר החשוב ביותר על מנת להגיע לפרואקטיביות בחיים. הקורנה מוטטה לנו הרבה מאד מהדברים שקבעו לנו את סדר היום שלנו. אני ממש ממליצה לך להסתכל על היום שלך ולבנות לך עוגנים לאורך היום: זה יכול להיות זמן תפילה שמחייב אותך לקום עד שעה מסוימת, או שיחה טלפונית עם מישהו בשעה קבועה. את מספרת שאת עצמאית – אז אולי להכנס לאיזו קבוצת נטוורקינג שיכולה להיות עוגן עבורך למשימות לקידום העסק אפילו בתקופה כזו (יש כמה קבוצות של תמך – בכל רחבי הארץ – ממליצה לך מאד מאד לבדוק!). תחשבי על סדר הערב שלך – לצאת להליכה בשעה קבועה – לשים יעדים של מרחק או של זמן, אולי יש חברה או שכנה או אחות שאת יכולה לקבוע איתה משהו קבוע נניח לבוא לעזור לה או לצאת לקניות או כל דבר אחר.

העוגנים האלו של בוקר – צהרים – ערב הם קריטיים כדי שתרגישי שאת קמה על הרגלים ויש לך שליטה על מה שמתרחש בחייך. שימי לב: לא משנה איזה סוג של עוגן (רוחני, חברתי, תעסוקתי, כלכלי) העיקר שיהיה יותר מסוג אחד בכל יום כדי לשמור על גיוון וענין בחיים שלך.

2. במקום “לא” תשאלי “איך כן” הקורנה פה כדי להשאר. אנחנו צריכים ללמוד לחיות איתה. גם אם יהיה חיסון, יקח עוד זמן עד שנוכל להגיד שזה מאחורינו. לכן, אני ממליצה לך לבדוק שוב את כל ההנחות יסוד ששמת לעצמך – לא יוצאת, לא נפגשת, לא הולכת. תשאלי איך אני כן יכולה ללכת? איך אני כן יכולה לגרום לעסק שלי להתפתח? איך אני כן מייצרת אינטרקציות וכו.

3. למצוא משהו מרגש בחיים. משהו שתמיד חלמת לעשות – או תחביב שרצית לפתח דיברת על חוסר במטרה, ועל עודף זמן.

אם יש תחום בו היית רוצה להתפתח – מקצועית או אישית – ואפילו בתחביבים כמו אפיה או נגינה – הקורונה פתחה לנו הרבה מאד הכשרות וקורסים שפעם היו בתשלום או רחוקים – והיום הם נגישים וחלקם חינמיים או זולים. תנסי לראות האם יש משהו שאת יכולה ללמוד שתמיד רצית ולא היה באפשרותך.

4. ואחרון חביב – עשי מה שנכון לך. התגובות של הסביבה מקטינות ולא נותנות תמיד לגיטמציה לתהליכים אישים שאנחנו עוברים. תמצאי את אשת הסוד שלך – את החברה או האדם שאת יכולה לדבר איתה והיא תתן לך כח ואנרגיה לעמוד בהחלטות שקיבלת על עצמך – ולהמשיך איתם הלאה

לסיום – כל זמן כזה של משבר עולמי ואישי הוא גם הזדמנות לצמיחה והתפתחות! אני באמת מאמינה שעוגנים אישים שלך לסדר יום יהיו ההתחלה הטובה של מעשים שאחריהם נמשכים הלבבות, ותרגישי אחרי שבועיים – שלושה תחושות יותר טובות של סיפוק מעצמך, שמחה במעשה ידיך ואפילו שייכות וקשר עם הסביבה שלך

בהצלחה בכל

אודליה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אבדה לנו שגרה! אין לי כוחות כבר!
הנה זה מגיע. ברוכה הבאה לחוסר השגרה. כמה התגעגעתי אליה. עד כלות. רק חודש של שגרה חלף עבר, כשבמהלכו: נשמתי, נרגעתי, שמחתי, נהניתי, בקיצור- חייתי. ושוב: אזעקות, טילים, ממ”ד, ובעיקר- איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לימודייייייייייייייייים. מבחינתי- אין כלום. הכול מתפרק. הילדים סביבי ואיתי 24/7. אלפי דקות. מאות שעות. לא יוצאים לשום מקום. מתוחים...
איך אני יכולה ללמוד להעריך את בעלי?
הי אני רוצה לדעת אם אני יכולה איך שהוא למצוא מקום בעצמי להעריך את בעלי- לראות בו משהו שאני ירצה להביא אתו עוד ילדים להאמין בדרך שלו (גם אם הוא בעצמו מבולבל ולא מאמין בעצמו) הקורונה רק עשתה יותר בעיות בנישואין אני מרגישה מותשת – אני מרגישה שאולי אני לא חזקה...
שנת הקורונה שעברתי לקחה לי את הכוחות
היי, מצחיק שאני פונה אליכם… אין לי שאלה מוגדרת ואני יודעת מראש את התשובה, אני חושבת…. מאז הקורונה אני לא בעצמי. עייפה, עצבנית, איבדתי משמחת החיים שלי, שנה בבית עם 4 ילדים קטנים… אני לומדת תואר שני והמבחנים היו בדיוק בתקופת הסגר השלישי והשקעתי- גרם לי ללחץ גדול מאד כי...
אני לא מעוניינת להתחסן נגד קורונה-למה הרבנים אומרים להתחסן???
אני לא מעוניינת להתחסן נגד קורונה, ואני אסביר את השיקולים שלי קצת. לצורך הגנה על הסביבה- החיסון לא הוכח כמונע הדבקה, ז"א גם אם מישהו מחוסן ולא ידבק בעצמו, הוא עדיין יכול להעביר את המחלה. אז בשביל להגן על הסביבה זאת לא סיבה. בשביל להגן על עצמי, אני לא בסיכון...
חנוקה בבית ובתוך עצמי
רציתי יש לי מחשבות מעיקות מאוד. מחשבות של דאגה גדולה. ובעיקר רדיפה עצמית. אני כל היום בביקורת על עצמי ולא יכולה להתנתק מזה. כמובן שזה ניסיון גדול מאוד של כעס, מרירות, עצבות.. אני כמעט בגיל 18, ואני חנוקה בבית שלי (בפרט עכשיו שאנחנו בסגר) ההורים שלי סופר קיצונים ולא נותנים...
עודף זמן בזמן הקורונה
ערב טוב, הרבה זמן התלבטתי אם לשאול כי חשבתי שדברים יסתדרו לבד אבל לא ממש הצליח לי לסדר אותם.. רק אבקש אם אפשר לא לכתוב לי ללכת לייעוץ כי אני כבר בייעוץ ובחרתי לא לשאול את היועץ את השאלה הזאת מסיבות מסוימות. בעבר הייתי בדיכאון של שלוש שנים לא יודעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן