שלום לך איש יקר,

אני קורא את מכתבך שוב ושוב, כואב את כאבך ומזדהה עם צערך הנוקב, עם הבושה, האשמה והתסכול. אבל מעל הכל – אני חש הערכה גדולה אליך. ראשית, על עצם האומץ לשתף ולזעוק לעזרה, דבר שאינו מובן מאליו, אך בעיקר – על הרגישות הגדולה שעולה ממכתבך.

הכותרת שבחרת למכתבך היא "שיקרתי לאשתי", אך מפינות רבות במכתבך דווקא עולה ומתנוססת הנאמנות שלך אליה, והאכפתיות הגדולה שלך לחיזוק הקשר ביניכם. דבריך מורים על טוהר לבך ורצינות כוונותיך.

מתוך מה שתיארת בשאלתך אני חש שצריך כאן בדיקה ועבודה רצינית, האכפתיות והאופי הטוב שלך בלבד לא יספיקו כאן. מאידך, החדשות הטובות הן שלמרות זאת – יש לך סיכוי אמיתי לנצח ולצאת מהבעיה, אם תחליט שאתה רוצה להלחם בה, וכפי שאנסה לפרט בהמשך.

בכדי לייעץ לך באופן ספציפי צריך להכיר אותך היטב. הנושא עצמו מורכב ומשתנה מאדם לאדם, ועל כן אנסה לשרטט כאן קוים כלליים עבורך, ואם תרצה – תוכל כמובן לחזור ולשאול.

ראשית, עליך לדעת שאינך לבד בהתמודדות הזו. בדור האחרון הפכה התמודדות עם הפורנוגרפיה למגיפה עולמית, הפוגעת בכל סוגי האנשים, המגזרים והתרבויות, כולל אנשים טובים ואיכותיים בציבור הדתי והחרדי.

גם אם ננתק לגמרי את ההקשר הדתי, ידוע כיום שהפורנוגרפיה היא אסון לאנושיות הבסיסית של האדם. מחקרים מלמדים על הנזקים העצומים שהיא גורמת לנופלים בה, הכוללים נזקים נפשיים, חברתיים, משפחתיים, זוגיים, ועוד.

הבעיה הגדולה היא שקל להתחיל עם החשיפה לפורנוגרפיה, אך בכלל לא קל להפסיק. המחקרים מלמדים כי החשיפה לתכנים אלה פועלת על האדם כמו סם. הגירויים הקיצוניים גורמים להפרשה מוגברת של דופמין וחומרים אחרים שגורמים לו להרגשה טובה בזמן החשיפה, במנגנון דומה להשפעה של הסמים על המוח, וכאשר חולף הגירוי – האדם נותר עם צמאון גדול, ונזקק ביתר שאת לגירויים חדשים. ככל שהאדם נחשף יותר כך הוא נזקק יותר לגירויים גבוהים ואינטנסיביים יותר, ועד מהרה מתחילה תופעה נפשית של התמכרות. כיום ההתמכרות לפורנוגרפיה היא מרכיב הולך וגובר בעיסוקם של מכוני גמילה למכורים. רבים מהנזקקים לעזרתם, התחילו כ"משתמשים" קלים, ומהר מאד הפכו למכורים קשים, תוך פגיעה קשה בסביבתם הקרובה, במשפחה, בבת הזוג, וכמובן בצלם אלוקים שבהם.

חשוב לדעת שאנו מתמודדים כאן עם כוחות שהם גדולים מכח הרצון של האדם, ועל כן הדרך להתמודד איתם אינה פשוטה ודורשת טכניקות וכלים מקצועיים מתאימים.

אני לא אומר שזה יהיה פשוט (ואשתדל בהמשך לכתוב דרכים לשינוי), חשוב לי להעמיד בפניך את המציאות כפי שהיא. המציאות היא שרבים מן המתמודדים בנסיון זה, חיים בהכחשה עצמית, או שאינם מבינים את משמעות ועוצמת הבעיה שאליה נקלעו. הצעד הראשון והחיוני לשינוי היא ההבנה היכן אתה עומד.

כאמור, איני מכיר אותך ואיני יודע באיזה מצב אתה נמצא. מתוך מכתבך אני מנחש שהקשר שלך עם אשתך טוב, שאתה רגיש ואכפתי, ושיש בך רצון אמיתי לשנות את המצב. יחד עם זאת, לא הצלחתי להבין מדבריך האם אתה מבין את גודל הסכנה ועד כמה עצם הנפילות מסוכנות והרסניות לך ולעתיד שלך.

בשאלתך התמקדת בנושא השקר לאשתך, וכתבת על ההתלבטות אם לספר לה וכיצד. אני מבין שאשתך תופסת את הנפילות שלך כבגידה באמון ובקשר שביניכם, אך יתכן גם שהחושים שלה מאותתים לה כי אתה בסכנה גדולה, וכי היא עלולה לאבד אותך לגמרי. שכן, כאמור, לא מדובר רק בפגיעה נקודתית בקשר הזוגי. על הפרק עומד כל העתיד המשפחתי שלכם. הנפילה שלך מעמידה בסכנה את הדברים החשובים בחייך ובחייה, כגון את אפשרות קיומו של קשר זוגי תקין ויציב, ניהול חיי משפחה, סיפוק מעבודה, הורות בריאה, ועוד. וזאת עוד לפני שדיברנו על העולם הנפשי הפנימי, על שמחת החיים ובריאות הנפש, ועל העולם הרוחני והדתי.

קשה לי לייעץ לך מפורשות האם לשתף את אשתך או לא, אך אכתוב כמה כיוונים אפשריים בניסיון להבהיר מעט את התמונה:

ברמת העקרון, עצם זה שאתה מוכן לשתף הוא כלי חשוב באפשרות התיקון. כאשר אדם אינו מתמודד עם זה לבד ויש לו שותף ואיש סוד, יש לדבר השפעה טובה על אפשרות התיקון. יחד עם זאת, לא ברור האם אשתך היא הכתובת לשיתוף. יתכן ואין בה את הכוחות לתמוך בך במאבק, ויתכן שהדבר יגרום ליחסים מתוחים ביניכם, שידחפו אותך לרגשות לא טובים ותחושות ייאוש, מה שעלול לדחוף אותך בחזרה לנפילה. מאידך, יתכן ועם הדרכה מקצועית מתאימה (ויש כאלה) תוכל אשתך להיות לך ל"עזר כנגדך" במלחמה נגד הנפילות, אך הדבר תלוי בסגנון הקשר ביניכם ובאופי שלה.

במקביל, תרשה לי להעמיד כיוון חשיבה נגדי: לעתים הרצון שלנו לשתף נובע מכך שאנו רוצים להוריד קצת את העול מעצמנו, אנחנו רוצים שמישהו נוסף ישא באחריות, ואולי שבכלל יקח את האחריות מאתנו. אני לא בטוח שזה המקרה אצלך, אבל במקרה כזה דווקא חוסר השיתוף יורה על לקיחת אחריות שבסופו של דבר תהיה לטובת בת הזוג.

אם אנסה לרגע להיות דובר של אשתך, אולי עדיף לה שלא תגלה לה. אולי היתה אומרת לך: מה יעזור לי שלא תשקר לי ותשתף אותי – אם לא תוכל להבטיח שזה לא יחזור על עצמו שוב?

אולי עליך להפנות את כל הצער שלך והאשמה על ששיקרת לה, להבטחה שתבטיח לה – בינך לבינך ובלי שתדע – שתצא למסע בירור עם עצמך שיבטיח בסופו של תהליך ששורש הבעיה ייעלם. אולי אז, תוכל לבוא ולספר לה, תספר על הבעיה שנפתרה, ותספר שעצם העבודה שלא שיתפת אותה נתנה לך את הכוח להשתנות בשבילה.

יכול להיות שאם אתה באמת רוצה להעניק לאשתך מתנה, אם באמת אכפת לך ממנה, תקבל על עצמך לצאת למסע שינוי אמיתי. יכול להיות שדווקא העובדה שלא תספר לאשתך, והתחושה הקשה של חוסר הנאמנות, תהיה עבורך מנוע לשינוי אמיתי.

כאמור, אני כותב כאן רק כיווני חשיבה, ויתכן מאד שלפי אופייך ולפי סגנון הקשר ביניכם אתה חייב לשתף אותה בכדי להמשיך הלאה, אך דבר אחד ברור בכל מקרה: אסור שהשיתוף יהיה על חשבון ההחלטה שלך לפתור את הבעיה מן השורש.

במשנה יש ביטוי: "הרגל עבירה". ביטוי זה מלמד שיש איזשהו הרגל שמוביל אותנו אל העבירה. לכל אחד ההרגל שלו – פתולי נפשו שמובילים אותו אל החטא. המשימה היא להכיר את עצמך כדי לדעת כיצד לופתים אותך זרועות הנפילה, ולהתחמק מהם מבעוד מועד. הדרך אל התיקון עוברת איפה בלימוד: ראשית כל, עמידה אמיצה מול המציאות והכרה בה, תהיה קשה אשר תהיה, ולאחר מכן לימוד הדרכים שמובילות אותך אל הנפילה. במסגרת זו תצטרף ללמוד להציב לעצמך גדרות, להבין את המנגנונים הנפשיים שגורמים לך לחזור אל הנפילה, ולהתמודד אתם בחכמה ובאומץ.

במקרים רבים, יש צורך בעזרה מקצועית על מנת להתמודד נכון עם הניסיון הזה, ואני רוצה להמליץ לך על אתר מעולה ומקצועי בנושאים האלה, שנקרא "שמור עיניך" (קישור), שם תמצא מידע נרחב ומגוון פתרונות.

לסיום, אני רוצה לחזור ולהביע את הערכתי העמוקה והכנה אליך. אני מאמין בכל לבי שנבחרת, כמו רבים אחרים בדורנו, לעמוד בניסיון ולהלחם במלחמה הקשה הזו, כדי לזכות במצוה הגדולה של קידוש השם – קידוש השם שמתבסס על קידוש החיים הבריאים והתקינים.

כידוע, פעמים רבות הפעילות של יחידות העילית הצבאיות, אינה מתבצעת בקרבות גלויים עטורי תהילה, אלא נעשית דווקא במחשכים, בתוך שטח האויב, ללא המדים המצוחצחים והנאים, וכוללת התפלשות בבוץ ובלכלוך. פעמים רבות פעילותם כלל לא תפורסם ותוודע לעולם, לעולם לא יכבדו אותם או יעריכו אותם על הנצחון, אך זו דרכה של יחידת העילית. כך גם במלחמה הזו – נבחרת להיות ביחידת העילית הנלחמת בסתר בקרבות הקשים, המייאשים והחשוכים ביותר. המשימה שלך – לנצח. הדבר אפשרי!

מקווה שעניתי על שאלתך, ואשמח לעמוד לרשותך בשאלות נוספות.

בהערכה רבה ובאיחולי הצלחה מכל הלב,

אלי

[email protected]