קטגוריה: זוגיות

לפני כמה חודשים הכרתי בחור , נפגשנו וכמובן שאנחנו מדברים עד היום .. כמובן שאנחנו מגבילים את השיחות שלנו ל3 פעמים בשבוע, כרגע אנחנו לא נפגשים כי הבחור טס לחול.. וגם שנפגשנו כמובן ששמרנו על כל הכללים ייחוד , נגיעה וכו וכו רציתי ייעוץ והכוונה מה לעשות בנידון , אנחנו...

אנחנו נשואים 35 שנים. יש לנו 5 ילדים שניים מתוכם נשואים. לאורך כל שנות הנישואין בעלי סבל ממצבי רוח. כשמצב רוחו טוב הוא מפגין אהבה ועזרה, אך מדי פעם , ללא סיבה הגיונית מצב רוחו מתהפך והוא הופך מנוכר, לא מדבר איתי, עונה במילה על שאלות שלי , ובכלל שקוע...

בחודשים האחרונים אני שמה לב שבעלי הפסיק להתפלל ולהניח תפילין אחרי שמונה שנות נישואין שכמובן התפלל והניח השאלה שלי אם אני צריכה לחשוב או לעשות משהו בנידון או שזה פשוט לא קשור אלי ולהתעלם מהנושא

  אני בן 26 ואשתי בת 21. אנחנו נשואים כמעט שנתיים ויש לנו ילד בן שנה אבל עדיין בקושי מסתרים יחד. גם אני וגם היא מאד עקשניים ולא מוכנים להתפשר בשום דבר וזה גורם לנו לריב המון פעמים ובסוף אנחנו משלימים אבל בלי להסכים באותו דבר. ככה כמעט כל יומיים...

אז הסיפור שלי היא כזה: גדלתי במגזר החרדי, במשפחה חסידית שמרנית. למדתי בישיבה, הייתי בחור טוב. אבל תמיד היה משהו שהפריע לי בפנים. לא הרגשתי נוח במגזר החרדי. דרך השמרנית לא התאימה לי. רציתי חיים יותר מודרנים. אבל, כל זה היה רק בפנים בלב. מבחוץ לא נראה כלום, הייתי בחור...

היי אלו נשואים שניים של שנינו בעלי בן 30 ואני 29 היחסים תמיד היו מורכבים בעיקר בגלל הקושי שלו לתת בדיעבד נגלה לי לאחר נישואין שגם בנישואיו הראשונים הבעיה הייתה הקמצנות,כעת המצב שאם לא עושים מה שהוא מבקש כל בקשה שהיא הוא מתנהג בשתיקה רועמת דיבור בגוף שלישי כלפי איןן...

אני אשה חרדית בת 29- נמצאת בשידוך עם בחור בן 33 גרוש גם הוא (חרדי) לי ילד מנישואי הראשונים וגם לו. עד כה הפגישות היו מהנות- יש פתיחות, הבנה וכבוד. הקטע הוא שאני חוששת לאור החוויה הקשה בנישואים הראשונים (שגבלה בהתעללות ממש).. אני מרגישה מבולבלת.. מפחדת שאחרי חתונה..המצב שוב יתהפך.....

הזוגיות שלנו לא טובה, הארוחות המשפחתיות היחידות שלנו הם בשבתות ולעיתים גם זה לא- אם בעלי במצב רוח לא משהו או שהוא נוטר לי על משהו הוא פורש ומחליט לא לאכול אתנו סעודת שבת (אני מצדי הכנתי שבת,השולחן ערוך, עם סלטים,האוכל על הפלטה וכו). כשזה קורה אני מנסה להכיל זאת...

כתוב לא טוב היות האדם לבדו. מאידך כתוב שכל מה שה' עושה הוא לטובה. איך יתכן שיש אנשים שקשה להם למצוא זיווג. הרי על פניו צריך לומר שכנראה שזה מה שטוב להם עכשיו - להיות רווקים. אבל איך יתכן לומר כך, אחרי שהתורה בעצמה אומרת שזה לא טוב?

אנחנו נשואים כחצי שנה. יש עניין שגם בימים המותרים לשינה משותפת בעלי נרדם/ישן בסלון לרוב דיברנו על כך, אמרתי לו שלא נראה לי תקין שאנחנו בראשית הנישואין כבר מתנהגים כזוג הנשוי 40 שנים ויכול להיפרד בשינה בעקבות שינויי הגיל. בעלי מצידו טוען שזה הרבה יותר נוח לו לישון בסלון אבל...