שלום לך יקרה!

אני מצטערת על העיכוב….. ראיתי שקצת הסתייגת מהתוכן.. שלא תחשבי חלילה שהעיכוב היה קשור לתוכן השאלה, היו לי סיבות אישיות שעיכבו את המענה, אבל מהרגע שקיבלתי את השאלה רציתי לענות עליה, השאלה לגיטימית כל כך וגם מעוררת הערכה על הבגרות, הזהירות והרצון לעשות את הטוב והנכון!

אני רוצה לנסות לשקף רגע בצורה כללית מה קורה לך ולחברות שלך. ומשם נמשיך ללגיטימציה והגבולות.

המיניות הוא כח מופלא שברא בנו הקב"ה, כח חזק ומקודש, מחבר ומניע, כח שקיים בכולנו… אממה, שמסגרות בהן התחנכנו, ואולי גם בחלק גדול מהמשפחות מהם את וחברותיך באות יש שתיקה בכל הקשור לנושא הזה.

למה שותקים? יש סיבות שונות, הזכרת כמה מהן, ויש בזה צדק רב, אני מאמינה שכנראה צירוף של כמה מהן:

השתיקה בפורום הרחב היא שיטתית, ונגזרת מהכתוב במשנה, חגיגה ב', א' "אין דורשין עריות בשלושה"- ומפורש שם "עריות מותר לדרוש בשנים". נושאים שהצניעות יפה להן לא מתאים ללמוד אותם לפרטים בפורום רחב, והם נושאים הנלמדים בצנעה ובפורום קטן.

אבל האמת היא שמעבר לשיקול של הצניעות הנושא הזה כרוך במבוכה רבה, מצד חלק מהמבוגרים יש בושה לדבר ולתת מענה, מה גם שלפעמים מתבגרות נחשפות דרך הרשת או מקורות מידע שונים לעולמות ידע שהמורה בסמינר לא כ"כ מכירה ומודעת אליהם.

בנוסף, יש שונות גדולה מצד המידע שאליו בנות נחשפות ולכאורה אם הנושא יקבל במה רשמית מצד ביה"ס, יהיה לא פשוט לדבר באופן אחיד לכל הבנות ומצד שני לא "להרוס את התמימות" לבנות השמורות שהנושא הזה לא מוכר להן (אם יש עדיין כאלה..) וכנראה גם מצד הבתים השונים תהיה מערכת ציפיות שונה לגבי מה מדברים וכמה…

כך יוצא שבמסגרת הסמינר, חוץ ממורות בודדות שמוכנות להישיר מבט ולהתייחס לנושא המיניות בהזדמנויות בהם עולה הצורך. לא רק שהנושא לא מדובר, הוא גם ל"א קיים". בלימוד הלכה, תורה ונביא נהוג לעקוף או למצוא פרשנויות אלטרנטיביות (בזמן שיש רחש של סקרנות בכיתה, והרבה עסוקות בקריאה יסודית ברש"י, מה בעצם מסתירים מהן הפעם… תקני אותי אם אני טועה..)

הגישה לנושא מצד המשפחות לרוב יותר סלחני, אך עדיין מעטות המשפחות בהן מדברים על הנושא באופן גלוי התואם את רמת הסקרנות או הידע של הנערה…

בשנים האחרונות יש מגמה נוספת של למידת נושא המוגנות, העניין חשוב מאד, והמודעות לצורך העולה לחינוך למוגנות היא חשובה מאד ויכולה למנוע הטרדות ופגיעות, אך גם העניין הזה יוצר מצב בו לפעמים בנות נחשפות לעולם המוגנות, והפחד מפגיעות כמה צעדים לפני שהן לומדות להכיר את המיניות מהפן החיוני, הבריא, המותר והמקודש…

אם אסכם את מה שתיארתי, ישנו עולם שלם לא מספיק מוכר, מרגש ומסקרן אולי גם שמענו על הצדדים החשוכים והמפחידים… הוא קשור לכל אחת בהווה ובעתיד, אבל לרוב אין אפשרות לפתוח אותו עם מבוגרים, לפחות לא במינון התואם את רמת הסקרנות והשאלות.

והאפשרות הטבעית ביותר לפתוח את הנושא ולדבר עליו עם מה שפחות מבוכה היא היכולת לדבר עם החברות.

כך שהמצב שאת מתארת מובן מאד מאד….

אמנם עברו כמה שנים… אבל את מזכירה לי כ"כ את עצמי, בדור קצת אחר, אבל עדיין ידענו, ונחשפנו, ודיברנו…

יש בדיבורים משהו מנרמל מאד, אם אני מרגישה כ"כ עסוקה בנושא ואולי תוהה אם משהו אצלי לא בסדר, ואז מגלה שהחברות "בענין", מדברות, רוצות לדעת, זוהי תחושה טובה, שהסקרנות והמשיכה לנושא אינה איזו בעיה אישית שלי, כולן כך…

הדיבורים גם משביעים קצת את הצורך הזה במידע ועיסוק בעניין שהוא כ"כ קרוב לעולם שלי אבל כרגע לא בר השגה…

היכן המורכבות? מה פחות מוצלח בכל הדיבורים האלה??

מלבד העובדה שאת מרשימה אותי בשאלה כנערה חמודה, אמיצה ונבונה, עם הרבה רגש ובערה פנימית. איני מכירה אותך, וגם לא את הסמינר שבו את לומדת, או את הסביבה ממנה את באה ואני לא חושבת שאני יכולה לכתוב לך מה לגיטימי, ומה לא. אני בטוחה שאת נבונה מספיק כדי להגדיר את הגבולות שלך, זהו שטח רחב ואפור שכל אחת יכולה להגדיר לעצמה מה בסדר בשבילה ומה עובר את גבול הטעם הטוב…

אבל אפתח כאן כמה כיוונים, חשוב להיות מודעת אליהם ולקחת אותם בחשבון. ועם החומר הזה אני מזמינה אותך לחשוב האם את מרגישה כי יש צורך בשינויים, או הגדרת גבולות.

אז איזה צדדים מורכבים יותר יש בעיסוק הזה?

חשיפה- כמו שכתבתי, כל אחת באה עם ידע ברמה אחרת, גם החברה שלי שמצחקקת מהבדיחה הפנימית כאילו היא יודעת בדיוק במה מדובר, יתכן והעניין חדש לה, והיא נחשפה למושג לראשונה. החשיפה של בנות לידע לא מוכר עלול להיות עבורן מטלטל ולא פשוט… עדיף היה שייעשה ע"י מבוגר בצורה מאורגנת ומדויקת.

מקורות מידע בעייתיים- אותה חברה, או אולי אני בעצמי, כשנחשפת למושג חדש יכול להיות שמתביישת לשאול ולבקש הסברים, ואח"כ עושה שיעורי בית ומנסה לברר באינטרנט או ממקורות מידע אחרים מה זה. הידע שמקבלים בדרך הזו עלול להיות מאד מבלבל, לא מאורגן, לא מוגש בצורה נעימה או אנושית, ופעמים רבות מוגש בצורה מאד יצרית, גסה, מחפיצה ולא יהודית (תפיסת המיניות בתרבויות שונות היא תפיסה יצרית וגופנית מאד מאד, בלי הרגש בלי הרוח, הכבוד לגוף וכמובן, גבולות ההלכה) אני אישית פגשתי נערות שלמדו הרבה עובדות חיים ברשת, בד"כ שמעו מושגים שעפו סביבן בחברה, ישבו בבית להבין את מה שהן שמעו וחזרו מבולבלות, או גרוע מכך מבוהלות ומפוחדות עד אימה.

פורקן- לפעמים העיסוק במיניות מגיע מרצון לפרוק את הכח הזה שיש בי שלא מקבל כרגע מענה, הבעיה היא שהדיבור והעיסוק יכולים לעורר רצון לעוד ועוד, וגם אז כנראה לא נצליח לבוא על סיפוקנו, ואז אנחנו עלולות לחפש יותר, או לעבור את סף הריגוש והפתיחות של עצמנו ולהמשיך כך בלי להגיע לאיזו רמת שביעות רצון, רק כנראה לתחושה לא נוחה.

חשוב להבין שהמיניות היא אנרגיה טובה שמניעה אותנו גם עכשיו, וכרגע כדאי לתעל את הכח הזה במידת האפשר לעשיה, לנתינה, לטיפוח אישי פנימי וחיצוני, למעשים שיגרמו לי לסיפוק אישי, לשמחה, ולהתפתחות אישית. ככל שאהיה יותר מחוברת ושמחה עם עצמי כך אהיה מחוברת יותר למיניות שלי, למה שאני, לשליחות שלי ולמה שאני יכולה לתת לעולם.

ואם יש בך עדיין רצון לברר דברים, אם יש נושאים שאינם בהירים לך והיית רוצה לשאול, חשוב שיהיה את מי, מומלץ למצוא מישהי בסביבה, בנ"א מבוגר, שאפשר לתת בה אמון ולברר עניינים- אם יש מה שמטריד אותך או את חברותיך ולא ברור כרגע.

הידע המאורגן, וההבנה היכן אני בכל זה, יכולים להרגיע ולעשות סדר או אולי אפילו לעזור לי אם אני מעוניינת להוריד קצת במינון של העיסוק בזה עם חברות אבל אני כדי שזה יקרה אני זקוקה להסברים בהירים, לפתיחות ואמפתיה.

שאלת גם איך תוכלי להביע את דעתך לחברות, זוהי אכן משימה לא קלה. במיוחד אם כשיהיה לך אומץ לומר להן דבר אם זה מרגיש לך יותר מדי, זה עלול להיתקל בתגובת התנגדות, חוסר הסכמה או חלילה לעג, אין לי עציה ישירה איך לעשות שהדברים יתקבלו על דעתן, אבל אני בטוחה בשני דברים:

א. אם לך ברור מאד מה עבורך עובר את גבול הטעם הטוב, יהיה לך קל להעביר את זה לחברות בצורה משכנעת, אולי גם זו יכולה להיות הזדמנות לפתוח על כך דיון איתן- על מה הדיבורים האלה עושים, אם ומדוע הם בעייתיים, בהנחה שהן בוגרות מספיק (כמוך..)

ב. אם לך יהיה חשוב לייצר לעצמך ולחברותיך הזדמנויות שונות להשקעת האנרגיה, לעשיה, להעמקה בתכנים אחרים, לנתינה וכיף, כנראה שבאופן טבעי הכמות של הדיבורים האלה תפחת.

אני מעריכה אותך מאד על הפניה, על האומץ, השאלה היא בסיסית ואופיינית לבנות רבות בגילך, ואני חושבת בשאלתך היית לפה לכמה מהן.

מקווה שעניתי לך, אשמח לעזור או לתת מענה אם יש לך שאלות נוספות.

בהערכה רבה!

חנה

[email protected]>