שלום לכולם, אני מתנצל מראש על האורך…
אני גבר נשוי עם 2 ילדים מקסימים,

אני זקוק לעזרתכם דחוף כי המצב עם אשתי יצא מכלל שליטה והגיע לנקודה קשה מאוד בקשר.
אנחנו נשואים כשבע שנים ומאז שאני זוכר את הקשר בינינו אשתי לא אהבה את אחי ואת אשתו.
תמיד היא ראתה אותם כגורם עויין.
רוב המריבות הגדולות שלי ושל אשתי הן בגלל אחי או דברים שהוא עושה.
קודם כל אתן רקע קצר על אשתי ועברה, אשתי חוותה טראומה קשה מאוד בילדותה היא איבדה את אמה ז"ל כשהייתה בת 14. אמה הייתה כל עולמה והיא אהבה והעריצה אותה עד אין קץ.
אבא שלה לא ממש ידע להתמודד עם 2 ילדים קטנים ברח ולא התנהג כמו אב.
וכתוצאה מכך אשתי נאלצה ללכת לפרנס את עצמה ואת אחותה הקטנה.
היא היוותה מעין אמא עבור אחותה הקטנה והגנה עליה מכל דבר, אפשר לומר שהקריבה את חייה למענה.
אין לי מושג איך הרווחה לא התערבה ואיך לא טופלה על ידי פסיכולוג אבל זהו המצב.
עליי לציין שאני ואחי התחתנו בהפרש של שבועיים אחד מהשני וגם זה דבר שהציק לאשתי
לאורך כל השנים היו הרבה מריבות עם אחי והמון מתח וקנאה אבל אף פעם לא הגיע לרמה שהגיע לפני שבוע.
אח שלי רחוק מלהיות מושלם, הוא לא כל כך מוצא את עצמו בעבודה ומחליף הרבה עבודות, הוא ואשתו דיי בזבזנים ולא יודעים להיות מחושבים והוא מבקש מאבא שלי כספים לעזרה במשק הבית או שהוא עושה קניות להורים שלי ועל הדרך עושה גם קניות עבור ביתו שלו, לאחי יש 2 ילדים.
הוא ואשתו גרים בבית שאבא שלי נתן לו אבל לא חושב שרשום על שמו.
אני ואשתי רכשנו בית בעזרתו של אבי שנתן מחצית מסכום הבית. בית יותר גדול משל אחי.
אבא שלי גם נתן את האוטו הישן שלו לאחי במקום שאחי ישאל את האוטו ממנו כל הזמן או שיבקש שיסיע אותו לכל מקום הוא החליט לאחר לידת הילד השני לתת לו את הרכב הישן שלו.
כל הדברים האלה גורמים לאשתי לשנוא את אחי ומשפחתו ולפחד מהתנהלותו של אחי.
עליי לציין שאח שלי אינו אדם רע הוא רק אינו אדם שמתנהל בצורה בוגרת אלא ילדותית ולא מבין אחריות מהי.
אשתי מאוד נקשרה להוריי ואוהבת אותם ודואגת שלא יאונה להם כל רע גם מפני בנם שלהם, שהיא סבורה שהוא מנצל אותם.
ההורים שלי לצערי הרב כבר מבוגרים ואינם בקו הבריאות ולאחרונה אבי היה מאושפז בבית החולים כ-3 חודשים במצב קשה ברוך השם כיום הוא בבית ויצא מזה. ואימי נותרה לבדה בבית עם העובדת הזרה.
במהלך השלושה חודשים האלה אשתי עשתה ועזרה המון, דאגה לא להשאיר את אמא שלי לבד, דאגה לקניית תרופות וקניות לבית וסידורים לכן האוטו של אבי שימש אותה לכל הדברים האלה בזמן שאני ואח שלי היינו עם אבא לסירוגין.
בתקופה הזאת הייתה מתיחות גדולה וכולנו דאגנו, בתקופה זו של אי וודאות בנוגע לאבי אח שלי רצה ליישר את ההדורים עם אשתי ולהשלים והם מעין 'השלימו' אבל אשתי הסכימה בחצי פה
היא לא רצתה שאחי 'יעזור' כי פחדה שישתמש בכרטיס האשראי של אבי לקניות לביתו. כמו-כן היא לא רצתה שישתמש ברכבו של אבי מפני שפחדה שישתלט על הרכב וייקח אותו לעצמו ולכן רוב הסידורים והטיפול באימי 'נפל' עליי ועל אשתי.
לאשתי יש כל מיני פחדים ודאגות כאלה, ולכן גם אם אח שלי רצה לעזור יותר, לא הייתה לו ממש אפשרות.
כל דבר שאח שלי עושה היא חושבת שיש אינטרס מוסתר מאחוריי זה, לא סומכת כלל עליו ועל אשתו.
כיום ברוך השם אבא יצא הביתה ומתאושש לאט לאט אך עדיין לא נוהג. ואני ואחי לוקחים אותו לסירוגין לבדיקות אצל הרופא. פעם האחרונה לפני כשבועיים אחי לקח אותו לרופא עם האוטו של אבי, ואבא שלי הרשה או אמר לו שייקח את הרכב לכמה ימים, גם משום שהייתה תקלה באוטו של אחי.
שלושה ימים אחריי זה אנחנו כולנו אצל ההורים שמחים ואז יורדים למטה לגן המשחקים ואשתי קולטת את האוטו של אבא שלי אצל אחי ומתחילה לרתוח היא אומרת לו שהיא צריכה את האוטו ליום ראשון ואז אחי שואל אותה למה, ואז העניינים מתלהטים אומרת לו אני לא חייבת לך דין וחשבון, אני צריכה את האוטו וזהו. כל זה נעשה מול אשתו של אחי וילדיו הקטנים והיה לא נעים, אני בדיעבד מצטער שלא ניסיתי להרגיע אותה ולקחת אותה לאוטו שלנו, אבל אמרתי ניתן להם צ'אנס לפתור את זה ביניהם. נמאס לי להיות בין הפטיש לסדן כל הזמן…
לאחר שחזרנו הביתה ואשתי כעוסה מאוד ממש התהפכה אחי התקשר אליה לברר מה קרה למה היא כל כך כועסת עליו ומתייחסת אליו ככה, פה היא כבר לא סתמה את הפה והתחילו חילופי דברים קשים, דיברה על הירושה של אבא שלי שתודה לאל חי וטענה שאחי לא ייראה ממנה כלום ושהיא יודעת שזה רק מה שהוא רוצה את הכסף של ההורים, אמרה לו שהוא אפס ועוד מילים, אינני יודע בדיוק מה אחי אמר אבל ייתכן שהוא גם אמר מילים לא יפות.
לאחר מכן אשתי התקשרה לאבי ושאלה אותו למה האוטו היה אצל אחי, הריי הוא אמר שיישאר אצלה שביקשה ממנו, כמו-כן אמרה שאם הוא מחלק ירושה גם היא רוצה. אינני יודע למה קפאתי ונתתי לה לדבר ככה לאבא.
לאחר יומיים אחי התקשר אליי רותח וכועס ואמר שהוא לא רוצה לשמוע עליה לראות אותה שהיא שטן ושלא תדבר בחיים על ירושה, שזה רק בין שלושת האחים והיא לא צריכה לדבר על זה בכלל זה לא עניינה. הוא אמר שאני סמרטוט וצריך להעמיד אותה במקום אחת ולתמיד.

כרגע אשתי לא רוצה שהיא והילדים יהיו בקשר עם המשפחה שלי, לא רוצה כמובן שאחי יהיה נוכח כשהילדים אצל ההורים בבית או בכל מקום שאני עם הילדים, לא מוכנה שנהיה תחת אותה קורת גג יחד. לא רוצה שאחי או משפחתו יתקרבו לרחוב שלנו. היא כמובן אמרה לדודה שלי שהיא מחוקה וגם ההורים שלי היא לא הולכת לבקרם יותר.
סופ"ש האחרון הילדים בכו ואמרו שרוצים לסבא וסבתא והיא כעסה עליהם ואמרה אין יותר סבא וסבתא שלא נראה אותם הרבה זמן. אני כמובן לא מסכים לזה ואמרתי לה לא לדבר ככה מול הילדים אך לא ממש הועיל אחריי זה היא ירדה גם על אחי ואמרה שאף פעם לא נראה אותו שהוא היסטוריה.
יום למחרת אמרתי לה שאני רוצה ללכת להורים ולקחת את הילדים היא אמרה לי ללכת לבד להורים אבל ביקשתי ממנה ואמרתי לה שהילדים לא צד בסכסוך והם לא צריכים לשלם את המחיר על מריבות בינה לבין אחי וגם ההורים שלי מתגעגעים ואני לוקח אותם להורים, לבסוף היא הסכימה בתנאי שאחי לא ייכנס לבית כשאנחנו שם הסכמתי.
זהו המצב עכשיו מאוד שביר אשתי כועסת עליי ורוצה להגיש תלונה נגד אחי שאני מנסה למנוע אבל באמת אין שום עילה לתלונה בעיניי. אינני יודע כיצד להמשיך עכשיו ואשתי ואני חושבים ללכת לרבנות. כי מאוד קשה לי המצב הזה שכל פעם מתפוצץ ועכשיו התפוצץ בצורה מכוערת שאין לי מושג אפילו אם ניתן לתקן… אשתי נוטרת טינה ואמרה שאחי לעולם לא ידרוך בביתנו וגם אחי גם טיפוס שנוטר טינה ולא רוצה לראות אותה אבל לא אמר שלא נדרוך בביתו.
אני כועס על שניהם אני באמת חושב שאשתי הגזימה במשחקי שליטה ואגו וביחס ובמילים שהיא אמרה לאחי, ואני כועס על אחי שלא יכל לשתוק והיה חייב להתפרץ עליה בארוע משפחתי בשולחן מול כל האנשים ואמר מילים קשים.
אני אובד עצות מה לעשות עכשיו, אינני יודע האם להתגרש מאשתי בעקבות הסכסוך עם אחי כי באמת נמאס לי מכל המצב הזה ואני מרגיש בודד ומנותק. אני אוהב את משפחתי ואני מרגיש שאנחנו מתרחקים וגם אני סבור שאשתי הלכה רחוק מידיי. הבעיה שקשה מאוד לשים לאשתי גבולות אינני מצליח….
אנא מכם מה אתם ממליצים לי לעשות אנחנו כבר מטופלים מזה כמה חודשים בייעוץ זוגי דרך העירייה אבל לא מצליחים עדיין לגעת בדברים המלוכלכים כל הזמן מרגיש לי שאנחנו מסתובבים סביב הנקודה ולא פוגעים בה.
ואשתי אומרת שאני לא מיישם שום דבר שמדברים עליו במפגשים. אבל אינני מצליח לדבר איתה בערבים היא מאוד רגישה ונעלבת ומילה אחת לא במקום היא נפגעת מסתגרת והולכת…
יש לנו חוסר בתקשורת ולא מצליחים לגשר….
האם ללכת לייעוץ זוגי פרטי מישהו יכול להמליץ על יועץ מעולה לא פחות מזה, אפילו רב אני מוכן ללכת לפתור את הבעיה הסבוכה הזאת אחת ולתמיד. אני אוהב את משפחתי ואת אשתי ולא רוצה לאבד אף אחד מהם…
אשתי מאיימת בגירושין לא פעם ראשונה וזה בעצם מקפיא אותי זה הפחד שמשתק אותי, לכן אני חושב אני נענה לשגעונות שלה ונותן לה ל'השתלט' …
אינני יכול לחשוב לגור בבית אחר בנפרד מילדיי אני קשור אליהם מאוד והם קשורים אליי מאוד מאוד והמחשבה לא להיות איתם קורעת את ליבי ומעציבה אותי.

אודה לעזרתכם.
גבר42