הסיפור שלי ארוך, מקווה שאוכל לתמצת ככל הניתן.
בן 50, נשוי כ-20 שנים ואבא ל-5 ילדים מקסימים.
לפני כ-18 שנים ה' יתברך פתח את עיניי וגלילתי שאישתי איננה נאמנה לי
לאחר אין סוף תחנונים מצידה והבטחות הלכנו לרב פוסק כדי לבדוק אם מותר לנו להישאר יחד
הרב שאל כל מיני שאלות, (לדעתי שאלות שטחיות) ולבסוף פסק שכן אך התנאי הוא שהיא חייבת להתחזק בצניעות וכדו'.
היא אכן לקחה על עצמה להשתנות ולשמחתי כל הבית השתנה והבית הפך להיות בית שומר תורה ומצוות, (ילדים בלמוד תורה וכו') כמובן שהיא התחילה ללבוש שמלות ארוכות וכיסוי ראש מלא.
לצערי הרב השלום בית החזיק כ-3 שנים ושוב חזר להיות בבית אותה אווירה מתוחה ומלא כעסים, (מטבע הדברים גם כל משקעי העבר צפו).
ניסיתי מס' פעמים לאזור "אומץ" – כי באמת באמת דרוש אומץ) ללכת לרבנות ולפתוח תיק גירושין.
בכל פעם שהלכתי לרבנות אז היא הייתה מנסה שוב להתנהג יפה וכך היה נולד לנו עוד ילד.
בילדה החמישית והאחרונה הבנתי שכנראה זה רצון ה' יתברך, שהוא לא מעוניין שאנחנו נתגרש ושזה התיקון/נסיון שלי בעולם הזה.
קבלתי את "הגזירה" בלב שלם ואמרתי לאישתי שאני לעולם לא אוציא עוד את המילה גירושין.
בצר לי, אישתי לקחה את האיפוק שלי כחולשה ולפני כ-3 שנים היא צעקה עלי ליד הילדים "לך מהבית הזה יזבאלה ואין לך מושג מה אני מתכננת".
סתמתי את הפה והורדתי את הראש, לאחר מס' ימים אכן לקחתי מזוודה "ונעלמתי" למס' ימים.
לאחר שחזרתי סיכמנו ביננו שננסה שוב לעבוד על זה.
בקשתי ממנה שתגיד/תכתוב לי בדיוק מה היא מצפה ממני וכך אוכל להתאים את עצמי אליה.
לדבריה היא צריכה לחשוב ולשקול את הדברים.
לאחר מס' חודשים נפלה עלי עוד זוועת עולם, שוב התברר שהיא היתה עם אחר
ברצוני לציין שוב שבמראה החיצוני היא נראית חרדית לכל דבר ועניין אך לצערי היא בחרה "לקלקל עולם במלכות שדי" (חילול ה' ענקי).
למרות שנשבעתי שלעולם יותר לא אזכיר את המילה גירושין, לא נותרה בידי ברירה ועם כל הקושי, (קושי עצום עבורי!!!) לפתוח תיק ברבנות.
יש לנו דיון בעוד כ-3 חודשים אך במקביל היא הלכה לכל פוסק אפשרי והביאה דיין מסוים שאמר שגם הפעם אנחנו מותרים.
היא לא מפסיקה לבכות ולהתחנן על חייה ואני מתמודד עם צער עצום!
הצער הוא מעשה הזוועה שהיא עשתה, הצער הוא על הילדים שהולכים להיות נעים ונדים, הצער הוא על כל השנים שאבדו לי והצער הוא שאחרי כל זה אני עדיין אוהב אותה ומפחד מאוד מהיום שאחרי.
אני מניח שחוץ מה' יתברך אף אחד לא יוכל לסייע לי, אך רציתי ראשית לשפוך את הלב, (כי באמת באמת שאני בודד ולבד במערכה!!!) ואם מישהו/י עברו מקרה דומה, אשמח לחכמת ההמונים.
ממני הבוטח בה' יתברך ומצפה לישועה וגאולה אמתית,
2 תגובות
אלפי תודות על הכל, על ההקשבה, ההכלה, השתתפות בצער האישי שלי וכו'.
שוב פעם, אלפי תודות.
דניאל.
דניאל כואבבבב לקרוא את הדברים!!!
אבל השכיל הרב ישראל בתשובתו אליך.
אשתך סובלת.
סובלת ואינך אפילו יודע עד כמה.