The Butterfly Button
למה צריך כ"כ הרבה ילדים?

שאלה מקטגוריה:

היי
אני נשואה 6 שנים
עכשיו אחרי לידה שניה
יש לי בעל מושלם, חיים יפים ושמחים באמת הכל סבבה
אבל לא מצליחה להבין למה אנשים מביאים ככ הרבה ילדים???
נכנסתי להריון מיד אחרי החתונה, ילדתי ואיכשהוא הכל היה טוב ויפה
משהילד הגיע לגיל שנתיים התחלתי להרגיש את הלחץ שאני חייבת להביא עוד ילדים
עם זה מהסביבה, בעלי ואפילו עצמי
אבל ידעתי שאין לי כחחח
למה אני צריכה את כל הבאלאגן הזה?
אחרי 4 שנים איכזהוא השתכנעתי ויאלה, עוד ילד
היה דיי בסדר, אבל כל הזמן כשהיה לי קשה
ברקע הדהד לי בראש – מה היית צריכה את זה? למה עשית את זה לעצמך?
ילדתי היה מצוין
עכשיו מרגישה יותר טוב

אבל אני מבולבלת נוראא
אני רואה סביבי את כל האנשים עם ילדים קטנים
כולם טרוטי עינים מסכנים וסובלים מתלוננים ומפהקים
ככה זה אמור להיות??
איך זה הגיוני? איך לאנשים יש כח
להרוס את הגוף שלהם, את הבית שלהם, את החופש שלהם
זה פשוט קשהההה
עכשיו אני רק עם 2 ויכולה להתלונן כמו אמא ל10
אני מרגישה שמשהו במבט שלי לא נכון
כי בעבודה אני לגמרי משקיעה, ואני בסוף מושפעת מהחברה החילונית שסביבי
ואני לא מצליחה לחיות בצורה שהתפקיד שלי להיות אמא
יש רגעים שבאלי להשאיר אותם ולברוח
אין לי כח לעול הזה
ובאידיאל – אני כן רוצה הרבה ילדים ובית שמח מלא ומאושר
הבעיה שנראלי שאין באמת כזה דבר, כולם סביבי נאנקים, ובצדק

לפעמים אני חושבת שאני צריכה ללכת לטיפול, לנסות לראות למה אני לא רוצה עוד ילדים
ולפעמים אני חושבת שכולם סביבי הם אלה שצריכים טיפול על זה שהם רוצים עוד ועוד ילדים

בעלי כן רוצה עוד ילדים לא יודעת עם 10… אבל לא רק 2, מבינה אותו מאוד!
האמת שגם אני במבט מפוכח לא רוצה בכלל רק 2
אבל זה מלחיץ אותי ומפחיד אותי
רוצה להוריד מעצמי את החסם הזה
להבין איך זה הגיוני שנשים מופלאות וצדיקות שמביאות ילדים, הרבה פעמים נהפכות לנשים עצבניות שמנות ומוזנחות?? צריכות לרדוף אחרי הילדים לחנך לנקות,
איך ד׳ עושה כזה דבר??
עוד לא נתקלתי במישהי עם ילדים ויצא לי לקנא או לפחות שיהיה לי קצת חשק
לא עדיף להיות אשה ואמא מדהימה ורגועה ל2 ילדים?? שמחה וחופשיה?
אני צריכה לשאוף ליותר?
וכמובן שיש לי את כל המצפון של הענין ההלכתי…

תודה ענקית, אין לי מילים
ולו בשביל לשפוך תלב….

תשובה:

אשה מקסימה,

שאלתך מעידה על חיים שמפכים בך כמעיין טהור, וכל שאת מבקשת הוא להמשיך אותו, שלא ייבש. אשרייך!

אם כולנו היינו שואפים לספוג את כל הטוב הקיים, העולם היה מואר יותר.

בהתבוננות על הטוב הזה, יש הבדל עצום בין התאווה לחיים קלים, לבין השאיפה לחיים משמעותיים ופועמים.

מכיון שעולם העבודה כשמו כן הוא- נועד לעמל, לא צריך להיות מופתעים מקשיים. זה לא שאלה של האם תהיה התמודדות, אלא מה וכמה ומתי. וגם אין צורך להבהל, כי כל אתגר נועד לגדל אותנו.

מכיוון שלכל נשמה יש מסע של תיקון, ואצל הקב”ה אין פשלות- אזי האתגרים יבואו בכל מקרה.

כלומר: אי אפשר, וגם לא צריך, לברוח מפיתוח כושר רגשי ורוחני. מומלץ להכיר בכאב כמאיץ גדילה.

כעת, במעבר חד, אבקש ממך להעלות תמונה מתוקה של שני ילדייך.

ובלי לחשוב יותר מדי עני לעצמך על השאלה הבאה: על מי מהם היית מוותרת?

– אם עלתה לך צמרמורת לשמע השאלה, סימן שגופך ענה במחאה על עזות שכזו. מוותרת?! לעולם לא!

וזאת למרות שהיית מאד שמחה אולי לישון יותר, להיות פטורה מאחריות, משוחררת.

הרשי לי לבודד את החוטים שהבאת בשאלתך כפקעת סבוכה, וביחד ננסה לפשט ולהגדיר כל דבר במקומו עד להתבהרות.

1. לחץ חברתי – אני שומעת את הדי ההשפעה הזו, וכל כך מבינה. היא קיימת בכל חברה, במישורים שונים. זכותך לבחור חברה ומומלץ להשתייך למשהו גדול מהפרט, מכיון שההשתיכות הינה מרכיב חשוב בבריאות הנפש “לא טוב היות האדם לבדו” נאמר במישרין על נישואין, אבל זה נכון באותה מידה לגבי החיבור לשורשים דרך השתיכות חברתית. זוהי תרופת יציבות ועוגן, נתינה וקבלה. אך גם יש לה תופעות לוואי שמומלץ להכיר ולצמצם. אחת מהן היא הבלבול בציר קבלת ההחלטות. הציר שסביבו אמורים להתנהל חיינו הוא: רצון ה’ ממני, כעת, בנתונים שנתן לי כרגע. אך החיים בתוך עולם עם השפעה חברתית, עלולה בקלות להסיט את מרכז הכובד ל”מה יגידו” והציפיות של אחרים. אם יש לחץ מסוים שהציר המוטעה הזה יוצר, זה נפלא שאת: א. מזהה אותו, ב. תמצאי את נקודת המרכז שלך. דווקא בזכות הערנות שלך והאומץ להניח סימן שאלה, יש לך סיכוי מעולה להיות בעלת בחירה ולא להסחף אחרי מבטים, אמירות ושיפוטים. קחי עידוד מעינייך הפקוחות וחושייך הפועמים, ולכי עם זה!

2. לאחר שהתברר לך מהו הציר המרכזי בחייך, חברה או שכינה, נשאלת השאלה: מה ה’ רוצה ממני? כמה ילדים להביא? מהו החישוב הנכון?

את מביטה סביב ורואה שילדים לא בדיוק מביאים שמחה. אז הבשורה הראשונה היא, שאת צודקת. לא ילדים זה שמחה, וגם לא שקט ללא ילדים. שמחה אינה מגיעה ממה שיש, אלא מהמבט על מה שיש. חבל שאינך מכירה משפחות מרובות ילדים שנהנים. נכון, לפעמים אין להם אפשרות לשכור רכב ולנסוע לחופשה. אבל כמו במבט על ילדייך- האם היית ממירה אחד או אחת מהם בצימר או כמה ימים בבית מלון? את ההווה, את העתיד בע”ה, דורי דורות של הארת ה’ בעולם??

אני מכירה אנשים שהשמחה שייכת להם פשוט כי הם עושים מה שנכון. להם.

חיים כפי שה’ ייעד לנו, הוא של נישואים יפים כמשל לקשר איתו, של ילדים וגידולם- גם כן כמשל לקשר איתו. במצב נורמטיבי, ההולדה אמורה להיות בקצב מתאים. בימים עברו היו לפחות שנתיים בין ילד לילד, עקב חיים מסונכרנים יותר עם הטבע. כיום כל אשה צריכה להכיר את עצמה וכוחותיה, ולגיטימי ואף חשוב לשאול את השאלה: מה הקצב שנכון עבור גופי ונפשי? הפסקה מלאכותית הינה נכונה ועולה בקנה אחד עם רצון ה’, כאשר זה נעשה מתוך כוונה נכונה: לאפשר חיים תקינים ובריאים, ובאמצעות פוסק הלכה שיבהיר את הדרך.

3. מטרתך היא חיים טובים ומנוחת נפש. יקירה, זה בדיוק מה שחיים באופן מלא ונכון יאפשרו לך. הרי אם תלכי אחר הקול של “מה יגידו”, אין את חיה באמת, אלא נגררת. ואם תלכי אחר “מה בא לי”, את נגררת אחר חיפוש העונג הרגעי, המייסר לאורך זמן. ולכן השאלה “מה נכון לי” חייבת להיות במרכז. היא תאפשר לך לנווט את חייך בכל מישור שהוא, באופן שתוכלי להביט לאחור בגיל שיבה ולומר בכנות: “חייתי טוב”.

האין את רוצה לעצמך את הסיפוק, את החדווה הזו?

בואי נתחיל עכשיו. עם יד על הלב. הקשבה פנימה. “מה נכון לי עכשיו?” לפעמים מה שנכון הוא תשועה ברוב יועץ, אבל לא כי את אבודה ובהולה, אלא כי זה מה שנכון לך כעת, בנתונים של עכשיו.

אלו חיים נעימים, מסונכרנים, שבהם יש מירכוז של כל מישורי החיים: הרוח, הנפש והחומר. זהו שלום בין כל חלקייך.

בכל קשב לעצמך את נוצרת להיות עוד מהמדהימה שאת, מייצרת עוד פיסת חיים אמיתית.

מאחלת שדרך העבודה הזו יוולדו בך תובנות שיאפשרו לך להוולד בכל יום עוד קצת מחדש.

מאחלת נ-ח-ת מכל גידולייך, כולל עצמך, מתוך שפע ושמחה,

ב”נעימות בימינך נצח” ו”ימינו תחבקני” – זהו חג הסוכות.

שלך בהערכה ועידוד,

שפרה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן