שלום וברכה לך, יקרה.

מתנצלת על האיחור.

העלית שאלה מאוד טובה. הרצון שלך להבין את העניין מהשורש מראה שאת פנימית ועמוקה. חוסר ההסתפקות בתשובה שטחית מלמד עליך שיש בך רצון להבין את החיים בעומקם . זה משמח אותי לפגוש באנשים שמחפשים עומק ומשמעות לדברים שהם עושים.

מקווה שזה ייתן לך מענה.

שמענו רבות בבית הספר ובשנותינו המאוחרות כמה חשובה הצניעות וכו.. התרגלנו שבודקים אותנו לפי הגרבים או אורך החצאית. סיפרנו לעצמינו שאנחנו 'מכשילות' את הגברים ומחטיאות אותם .. באמת רק זה נמצא בבסיסה של הצניעות?..

כדי להבין מה המשמעות הפנימית של צניעות, ננסה יחד להיכנס אליה ולהעמיק בה.

ההסתכלות האנושית לכל דבר בעולם נובעת בדרך כלל מהחיצוניות של הדבר. אנחנו תופסים עץ כגזע, ענפים ועלים.. בית, כארבע קירות, עיצוב וריהוט.

אבל אם נתבונן בהם לעומק נגלה שעץ הוא הרבה מעבר, שורשים עמוקים. צמא למים, צמיחה ,הישרדות.

בית הוא גם חוויות ומשחקים. צהלה של ילדים. סעודות ,כאב בכי ושמחה..

גם עלינו אפשר להסתכל הסתכלות חיצונית או פנימית,

מה נעדיף?

אחד מהתפקידים של הגוף זה אמצעי ליצור קשר מיוחד ועדין עם בן הזוג. אבל יכול להיות שדוקא אותו הגוף הוא מה שמפריע לנו מלגלות את מי שאנחנו באמת.

האם יש אדם בעולם שירצה שיראו אותו כחתיכת בשר בלבד?

אדם וחווה ראו בו זמנית זה את זו במבט אחד כולל את הפנים והחוץ. אבל בעולם שלאחר החטא יש הפרדה בין גוף לנשמה והם שתי ישויות נפרדות.

ולנו נדמה שהגוף הוא עיקר, הגוף באמת דבר יפה ומדויק, אבל אם מתמקדים רק בו שוכחים שהוא בשר שמכסה את הרוח .

הגוף הופך לעיקר והפנימיות מאבדת את משמעותה.

אז מה עושים כדי שאנחנו ואחרים לא נפספס את הקשר עם הפנימיות המשמעותית שלנו?

אחד הפתרונות זה – בגדים!

ככל שבנ"א בוגר יותר ואנושי יותר אנחנו מצפים ממנו שיהיה לבוש יותר.

ילד בן שנה שיצא מהאמבטיה בלי בגדים- יתקבל על ידינו בסלחנות . אפילו נגיד שהוא חמוד. אבל אדם גדול שיעשה כך, נחשוב אפילו על אשפוז..

הקיום של התינוק הוא בעיקר גופני, עדין לא מסוגל לקבל החלטות מוסריות ולהפעיל שיקול דעת, לדחות סיפוקים או להתחשב בזולת לכן אף אחד לא יסמיק כשיראה תינוק יוצא חשוף מהאמבטיה. אבל מאדם מבוגר אנחנו מצפים שיהיה בר דעת ויקח אחריות על מעשיו, הבגדים לגופו מעידים על הדעת שיש בו.

הלבוש גם משקף את הסגנון שלנו, את הפעילות שאנחנו עושים. כשנצא לספורט נלבש בגדים שונים מזה שנצא ללימודים או פגישה חשובה.

אם כן, ההתלבשות שלנו זו הדרך הבסיסית ביותר לאמר ' אני יותר מאשר רק גוף'

גם צורת הראיה ותפיסת הדברים שונה בין גברים לנשים.

אשה- לרוב- כשתפגוש מישהי תתפעל מהאישיות שלה בקלות, ואילו גבר ישים לב יותר לצורה החיצונית של האישה. לכן נשים מתקשות להאמין עד כמה הגוף מפריע לקלוט את האדם שמעבר לגוף, כי הראיה שלהם כל כך שונה.

ככל שנדגיש יותר את הגוף שלנו, יהיה קל לאחרים יותר לטעות שזה  האני האמיתי שלנו וזה מה שיש לנו לספר על עצמינו.

והשאר זה שולי ולא משמעותי בכלל.

כאשר אני מתכסה אני בעצם אומרת 'אני הרבה יותר ממה שאתה רואה בעין. אם אתה באמת רוצה לדעת מי אני, תצטרך להסתכל בתוכי פנימה'

לכן פנים נקראות כך. כי הם המראה להסתכל על הפנים (פ' בשוא) שבי. יש מקום אחד שבו יש ביטוי לנשמה- הפנים.

וכאשר הגוף מכוסה מתאפשר לבן אדם שמולי להסתכל בכיוון הנכון כדי להכיר אותי באמת בלי להתבלבל ולחשוב שאני זה רק הגוף שלי או לפחות העיקר.

אולי תאמרי לעצמך : מספיק שאני יודעת מי אני ומה הפנימיות היחודית שלי, כלפי חוץ אני לא חיבת להיות מכוסה כל כך. זה לא משפיע עלי איך שהם רואים אותי, אני יודעת שבאמת אני הרבה יותר מגוף..

יכול להיות, אבל אפילו אם את יודעות מי את באמת , יש להתיחסות של אחרים עליך השפעה גדולה יותר ממה שנדמה לך.

עוד לפני שמסתכלים עליך,

הבגדים שלך מגדירים את מי שאת.  גם אם תגידי שזה ממש לא עקרוני לך סוג זה או אחר של בגדים וזה לא אומר עליך כלום.. האם היית מוכנה לשנות את סגנון הלבוש לאחר כשמישהו יבקש זאת ממך? מן הסתם שלא..

החשיבות שאנחנו מיחסים לסגנון הלבוש שלנו מעיד שכאשר אנחנו לובשים בגדים אנחנו לובשים גם דימוי עצמי.

וברגע שנצא לרחוב אנשים מגיבים לדימוי שאנחנו מקרינים , נקלוט את התגובה וזה ישפיע על התפיסה שלנו את עצמנו.

הדימוי שלנו הוא לא רק המחשבות שלנו על עצמינו. הוא נוצר כל פעם מחדש ע"י המגע שלנו עם הסביבה.

לרוב , לביגוד שנלבש עלינו לתקופה ארוכה יהיה השפעה על מי שאנחנו.

יש יוצא מן הכלל, אנשים שלובשים לבוש שהם לא מזדהים איתו כלל. במקרה כזה צריך לעשות בדיקה  מהי הזהות שלי ומדוע אין סנכרון בינהם. אבל זה ענין אחר לכשעצמו..

השאלות שנשאל את עצמינו

איזה מסר הייתי רוצה להעביר החוצה ולהפנים בתוכי באמצעות הלבוש שלי ?

מה אני רוצה שהבגדים שלך יספרו עלי לאנשים מבחוץ, ובעיקר לעצמי,

מה אני יותר, בשר או רוח?

איך עצם ההתכסות שלי בבגדים מסיעת לי בקשר הזוגי והאינטימי עם בן זוגי?

פעם במפגש עם סטודנטיות חילוניות, שאלה אותי אחת מהבנות , למה אתן מכסות כל כך את גופכן. זה לא פנאטי מידי..

עניתי לה שכולנו משתוקקות לקשר אמיתי ואוהב עם בן הזוג. לקשר שיש בו אמון , שיתוף ובלעדיות. אבל לא כל חברה (ח' בסגול) מוכנה לשלם בשביל זה את המחיר.

חברה שמשלמת את המחיר ו'מכסה את עצמה כראוי' , אחת מתוצאות הלוואי שלה- זה קשר מיוחד ואינטימי בתוך מערכת זוגית.

זה לא אומר שצריך להזניח את ההופעה החיצונית, ממש לא!

צריך ללבוש נעים ויפה, אבל בדגש שההופעה החיצונית אמורה לתת השלמה למהות ולא לבוא במקומה.

לפעמים אפשר להתבלבל ולהשתמש עם הגוף כאמצעי למשיכה מינית. זה יכול לגרום לסיפוק רגעי, וגם מוסיף לאגו. אבל אם נבדוק באמת ובכנות עם עצמינו מה אנחנו מבקשים שיהיה במערכת היחסים ביננו, יכול להיות שהיינו מציגים את עצמינו אחרת לגמרי.

לפעמים אנחנו מתבלבלים ולא ברור לנו מה הופך אותנו לבעלי ערך, מי אנחנו ולמה מגיע לנו שיאהבו אותנו.

אחרי שזיהינו מי אנחנו מאחורי המראה החיצוני, והבנו שאנחנו הרבה מעבר למה שרואים עלינו בחוץ,

יתכן ונחפש הגדרות אמיתיות יותר למי שאנחנו,

כמו-אני בעלת חסד.. אני מצירת נפלא..ועוד כל מיני תכונות או רגשות ויכולות שיש בנו..

הם באמת חלק מהאשיות שלנו – אבל עדיין לא הזהות האמיתית ביותר שלנו.

כאשר אני מגדירה את עצמי מבפנים, אני לא זקוקה נואשות לאישור מהסביבה על מי שאני ועל מה שאני שווה.

הצורך שלנו בתשומת לב הוא כל כך גדול , במיוחד בגיל העשרה כשאנחנו עדין לא מספיק מחוברים למי שאנחנו. לכן אנו נתלים בדברים חיצוניים שיגדירו את הזהות שלנו,  הבגדים יהיו אחד האמצעים היותר דומיננטים כדי להגדיר את הזהות שלנו.

גם מבוגרים לפעמים מגדירים את עצמם דרך דברים חיצוניים, אם זה עבודה, משפחה , עיסוק או תחביב. אבל זה עדין לא מי שאנחנו באמת.

כל עוד נגדיר את עצמינו דרך דברים חיצוניים- לא ניהיה מאושרים באמת.

לרוב נשים נוטות להגדיר את עצמן ע"י הגוף שלהן והמשפחה

גברים לרוב יגדירו את עצמם דרך העבודה שלהם.

אנשים מעמיקים יותר יחפשו את ההגדרה שלהם בתוכם פנימה. הם אלו שיתנו אישור לזהות האמיתית שלהם ולא יחפשו את זה מבחוץ על ידי גורם חיצוני.

כל אדם בעל תוכן, מן הסתם ירצה לתת משמעות לחיים שלו.

יש כל מיני אידיאולגיות בעולם שאפשר להיתפס אליהם. הם אכן יכולות לתת משמעות לחיים, אבל הם לא המשמעות בעצמם.

האדם במקום הפנימי שבו- שם נמצאת המשמעות האמיתית שלו.

מי שאני באמת- זו הנשמה שלי.

שלא כמו המראה החיצוני , הכישורים או המטרות . אי אפשר לאבד אותה אותה ואף אחד לא יכול לקחת אותה ממני והיא לא יכולה להעלם לעולם..

כי היא האני האמיתי שלי.

הנשמה שלי זה מה שאני רוצה שיאיר מתוכי, אי אפשר להגיע אליה על ידי שמבליטים אותה כי רוחניות זה ענין מאוד עמוק ואישי.

אם משהוא יצעק ברמקול-תראו כמה אני רוחני! אז ברור שהוא לא כזה.

כי כשמפגינים רוחניות אז מאבדים אותה. כשמכירים במהות הפנימית והמופנמת שלה- רוכשים אותה.

מי שהוא "כאילו רוחני" מבקש שישימו לב לעצמו ופחות למסר שלו. יכול להיות שהוא כריזמתי ומושך הרבה אנשים, אבל זו רוחנית בגרוש..

מי שבאמת רוחני , מתגלה למרות רצונו.

כך היו המנהיגים שלנו , הם לא קידמו את עצמם אלא התגלו בגלל שהיו הם בעצמם.

גדולה רוחנית אמיתית היא הפנימיות.

היהדות מלמדת אותנו איך להשתמש בגוף, בכישורים וברוחניות שלנו כדי להביא לידי ביטוי את מי שאנחנו רוצים להיות.

היהדות מעודדת אותנו להראות טוב אבל מבקשת שנבליט פחות את הגוף כדי שהנשמה שלנו תזהר.

יש את ההלכה , שהיא אמות המידה היהודיות בנוגע לצניעות בבגדים , יחד עם זאת ההופעה מקרינה ערך עצמי בגלל שתשומת הלב מופנית פנימה ולא למשהו חיצוני.

היהדות מעודדת אותנו לפתח את הכישורים שלנו ולקחת חלק במטרות ראויות אבל בלי שהם יגדירו את עצמינו באופן בלעדי.

היא מזמינה אותנו שהמשמעות לחיינו תנבע מהנשמה שלנו.

ובנוסף, היהדות מעודדת אותנו להתפתח מבחינה רוחנית-אבל בצורה שקטה, שזה ישאר ביננו לבין השם.

כמו צדקה , הרמה הכי גבוהה שלה זו הצדקה שניתנת בסתר.. כי שם אין כבוד ואישור מאנשים חיצוניים. המעשה הוא נקי- היחיד שמאשר אותו זה השם.

השם הוא היחיד שאנחנו אמורים לבקש את אישורו.

ביהדות יש מושג שמתאר את ההגדרה העצמית הפנימית הזו : צניעות.

מעבר לכללי הלבוש שמתיחסים למילה הזו. צניעות פרושה:

אני מגדירה את עצמי כנשמה. הגוף שלי, הכישורים ושאר הדברים שיש בי, לא מגדירים ומשתלטים עלי ,אלא הם חלק מהדברים שמשקפים את מי שאני באמת.

לאט לאט, הצניעות הופכת אותי לאחת שהאנרגיה שלה שקטה וממוקדת . ומה שהיא אומרת זה: אני יודעת מי אני ומה יש לי לתת – ואני מגלה את זה ברגע שאני רואה שנכון..

צניעות לא אומרת שאני כלום וצריכה להיבלע. להפך, יש בה עוצמה שקטה שממגנטת.

לפעמים אפשר להתלבש לבוש מלא , חצאית וחולצה שמכסים את הגוף אבל המראה מאוד מושך ומבליט את הגוף. זה נקרא לבוש דתי פרובקטיבי.

למרבה הצער הרבה נשים לא למדו על יופי פנימי.

הצניעות היא מאוד משמעותית בקשר בין נשים- גברים.

היהדות מלמדת אותנו שבמערכת יחסים טובה עם בן זוג יש הערכה ואמון והרגשות והפעולות הם בהתאם.

הצניעות מנטרלת את המשיכה השטחית ומאפשרת לבנות בסיס חזק של אמון ואכפתיות. זה מוביל לנתינה ומשם לאהבה וממשיך למערכת יחסים חזקה ויציבה.

זו טעות לחשוב שאני מתלבשת בצניעות כדי לא להחטיא את הגבר שמולי.

אני מתלבשת בצניעות בגלל האמירה הפנימית שלי שאני הרבה מעבר לגוף.

אני מתלבשת כך כי אני רוצה לבנות מערכת יחסים על בסיס אמיתי ויציב.

אני מתלבשת כך כי יש בי תחושת אחריות לכלל העם והחברה.

חברה תקינה ויציבה נוצרת ע"י משפחות תקינות , שנבנות על זוגות תקינים שמתבססים על אנשים שמאפשרים למהות האמיתית שלהם להתגלות כדי לבנות בתים יציבים.

ואני בלבוש שלי אומרת שאני לוקחת אחריות מלאה על החלק שלי שבפסיפס היפיפה הזה שנקרא חברה יהודית תקינה.

בנוסף, לצניעות יש השפעות עמוקות יותר.

כדי להתקרב להשם צריך להפעיל את הצד האלוקי שבנו. לרוב , השם הוא נסתר, כשאני בוחרת באופן דומה, לחשוף את עצמי רק במידה מוגבלת, אני משקפת את הנסתרות של השם.

כשאת, תבחרי בצניעות, את מתחברת לא רק לעצמך אלא להשם שנמצא בתוכך.

יש פה אמירה – שהדברים היקרים והאמיתיים ביותר הם פחות גלויים לעין. נסתרים.

אני רוצה גם להתיחס לנקודה שהעלית לגבי הגרבים.

מענין לבדוק עם עצמך האם רק מולם את מרגישה אי נוחות או לגבי דברים נוספים? האם יש גם ענין של תחושתיות?

שווה בדיקה.

אכן לא תמיד קל להגיע אל הצניעות. זו אומנות שדורשת אימון. אבל ככל שמתאמנים להכיר את האני הפנימי שלנו יותר ויותר, אפשר להיות מי שנבראנו להיות.

הצניעות פרושה-להיות מי שאנו באמת.

מקווה שהדברים התקבלו על ליבך. אם יש משהו שתרצי להוסיף, בשמחה, אני כאן.

מאחלת לך כל הטוב והשפע

אילה

[email protected]