שלום יקרה,

את מתארת מצוקה גדולה מאד עד כדי רצון למות- וזו מצוקה שודאי צריכה להיפתר.

הרבה מחשבות התרוצצו בראשי כשקראתי את שאלתך שוב ושוב.

ולמרות שכתוב על חכם שמשיב על ראשון ראשון- אבקש להתייחס ראשונה דווקא למילותיך האחרונות.

האם המצב הוא בר תיקון?

לו מצב או בעל- היו מוצר- הרי שהיינו יכולים לדון בתיקונם. אך בני אדם ומצבים אינם מוצרים.

המצב שאת מתארת כרגע מעמת אותך עם עצמך. עם הרגשות שלך, עם סולם הערכים שלך,

הוא דורש ממך התמודדות עם מצב שלא היית בוחרת בו, עם אפשרויות שאף אחת מהם לא באמת טובה,

המצב הוא לא רק מהות חיצונית שקורית לך. הוא בעיקר מהות פנימית שקורית בתוכך.

ומצבים יכולים להשתנות. להתפתח, להתקדם, לשנות צורה וכיוון- בהדרגה. ולעמים מהר.

האם מתאים לך להחליך את השאלה "האם המצב הוא בר תיקון?"- בשאלה- איך אני מתקדמת ומתפתחת בתוך המצב הזה?

איך אני גדלה מתוכו? מה המצב דורש ממני? מה הוא מעניק לי? ומהו מצבי שלי?

הנקודה השניה שצדה את תשומת ליבי הוא עוצמת החוויה שלך.

גהינום ללא תקווה. דכאון ורצון למות.

את מתארת תחושה איומה. וטוב שמצאת מקום להתייעץ ולפרוק את הרגשות הקשים האלה.

את צעירה מאד ומתמודדת עם אתגר ששמו נישואין.

וכרגע, מתוך המשבצת בה את נמצאת דברים נראים לך כבלתי פתירים.

אני רוצה לעודד את רוחך ולגלות את אוזנך- שהחיים עוד לפנייך. ארוכים וב"ה גם טובים ויפים.

מסלול חיים חלק, ללא התמודדויות ומכשולים, מסלול בו הכל הולך בדיוק כפי שהיינו רוצים- לא באמת קיים.

יצאת לחיים ונתקלת באבן. זה בסדר. לא קרה אסון. לא הגעת לגהינום.את בדיוק במסלול הנכון.זה שנכתב עבורך.

זה הזמן לעצור, ללמוד, להבין, לגדול, לבחור- ולהמשיך חזקה יותר בדרך.

יש לך הרבה בשביל מה לחיות:)

(אם הדפוס של דכאון ורצון למות מוכר לך ממקרים נוספים בהם דברים לא קרו כפי רצונך- אני מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית)

ואחרי שמיקמנו את הבעיה במקומה הראוי- בואי נדבר על עצם העניין.

תראי, האפשרות של גירושין עומדת לך. והיא לא איומה כל כך.

אם אינך מסוגלת לחיות בשמחה איתו בשום פנים ואופן- זו אפשרות שיש לשקול אותה.

אבל רגע לפני שרצים לשם- בואי נסתכל על מה שקורה כאן.

את מספרת שהתחתנת איתו כי ראית שהוא מבין ברגשות ומכיל.

התכונות האלו היו בעינייך משמעותיות במידה שהן הכריעו את ההחלטה הגדולה ביותר של חיייך.

הן גם תכונות תרומיות ונדירות- וכאלה שמשפיעות באופן מהותי על איכות הקשר הזוגי- לטובה.

האם התכונות האלה משכו אותך משום שהערכת אותן?

או אולי משום שקול פנימי לחש לך שאת זקוקה להן? שהאיש הזה יתן לך את המקום שאת זקוקה לו?

האם הנוכחות שלו נתנה לך תחושה נינוחה? בטוחה?

אחרי שהתחתנתם "הוא לא באמת מוצא חן בעיניי. רכרוכי, עדין וחסר בטחון.מנת משכל בינונית"

לא קשה לשמוע בדברייך את חוסר ההערכה שלך כלפיו.

את הדמות שלו שלא מתאימה למה שמסתובב לך בראש כגבר לעניין.

את נמשכת יותר למרשימים. היית רוצה מישהו שהוא ההיפך מרכרוכי ועדין….

למרות שאותה רכות ועדינות- היא בדיוק זו שמשכה אותך אליו.

למרות שהיכולת להכיל אחרים נובעת מבטחון שקט.- את מחפשת ביטחון מסגנון אחר.

איך כל זה קורה יחד?

האם תוכלי להסתכל רגע על בעלך ולראות שלפנייך שלשה דברים:

1. הצרכים שלך

2. מדדי הערך שלך

3. האדם שהוא

כרגע- הוא לא עומד במדדי הערך שלך. את מביטה בתכונות נפשו ובחסרונותיו בשאט נפש. לא יכולה להתקרב אליו.

מנין מגיעה התפיסה הזו?

האם הוא אכן ראוי ליחס הזה? האם אינו ראוי להערכה על אף היותו שונה מהדמות שציפית לה?

האם תוכלי להתבונן לרגע באדם שהוא במבט סקרני, מתעניין? כאילו הוא לא קשור אלייך?

היתכן שיש באישיות שלו עוד פנים ורבדים חדשים לחלוטין עבורך- שעוד לא פגשת? שאינך מכירה את טעמם וצבעם?

האם עצם העובדה שהוא שונה הופך אותו לפחות?

כולנו שופטים את זולתינו דרך חור המנעול שלנו. אחד שופט אנשים בהתאם למידת הנתינה שלהם,

השני מעריך את החכמים ובז לטפשים, השלישי מחבב אנשים גמישים ואילו הנוקשים יותר נתפסים בעיניו כלא אנושיים.

האם יתכן שאת שופטת אותו באופן צר ובאמת מידה חד מימדית?

במילים אחרות- האם יתכן שבעלך אדם נפלא ויקר- אך חסרון קטן שלו מקבל אצלך משמעות של אובדן ערך?

שמי שלא מרשים ועוצמתי- לא שווה כלום בעינייך למרות שהוא מלא וגדוש וזוכה להערכה מאחרים?

אם אכן זו משמעות הדברים- חוסר החיבור שלך אליו מובן מאד. וגם הסבל.

אי אפשר ליצור קשר קרוב ומשמעותי עם אדם שלא מעריכים.

נראה לי שחשוב להבדיל בין חוסר חיבור על בסיס של סגנון, אישיות, טעם, רקע וכו'

לבין חוסר חיבור שנובע מכך שחסר התנאי הבסיסי לכל חיבור- הערכה.

אז רגע לפני שאת שוקלת גירושין- הייתי מציעה לך להרחיב אופקים, להרחיב את ההסתכלות על האדם שהוא,

לעבוד על היכולת להעריך אותו- גם אם זה דורש עזרה מקצועית.

כשתרגישי שאת מצליחה לראות את האדם שהוא באופן שלם ורחב יותר. להעריך אותו

אז יהיה הזמן לחזור לשאלה- האם אני בוחרת לחיות איתו?

להתגרש זו בחירה. להיות נשואה זו בחירה.

בשתי האפשרויות אפשר לחיות בגהינום פנימי- או בגן עדן פנימי. גם זו בחירה.

גהינום פנימי הוא המקום בו משווים ומודדים את עצמנו, את בן הזוג ואת החיים- ביחס לאחרים.

אני מאמינה שאת יכולה לייצר לעצמך גן עדן- בתוכך.

בהצלחה,

זלטי