בת יקרה,

מבין השיטין של שאלתך הקצרה, ניכר חוסר הנחת שאת חשה מכך שחובת הצניעות המוטלת על האישה היא רק בגלל שזו 'הבעיה של הגברים' ואנו כביכול 'סובלות' בגללם. את גם אומרת מפורשות כי לא הרצון להתלבש באופן פרובוקטיבי הוא שעומד ביסוד שאלתך. יתכן ואת חשה תסכול מהעיסוק המוגבר בצניעות האישה,  ממנו משתמע שהאחריות לכך שהגברים לא יחטאו מוטלת על כתפי הנשים לבדן. ובצדק את תוהה, האם נכון הדבר.

 נראה בעיני כי העובדה שהנושא מטריד אותך, אינה מלמדת על רצון לפרוק את עולה של ההלכה, או להתנער מהחובה להתלבש בצניעות כפי שאת עצמך כותבת. השאלה שמטרידה את מנוחתך נמצאת ב'אוויר' .כל מי שמתבוננת סביבה, עם תודעה הסטורית מינימלית מרגישה שהיא נתונה בתוך  תהליכים גלובליים והסטוריים חזקים וגדולים מעימנו המשפיעים על  הסדר החברתי בחברה הכללית ואשר לא פוסחים גם עלינו.

הפסוק 'כל כבודה בת מלך פנימה' מופיע בתהילים מה' יד', והגמרא, שהיא מן המקורות ההלכתיים הקדומים, והסמכותית ביותר , מזכירה פסוק זה בהקשר של מקור להימנעות נשים מיציאה החוצה, תוך שהיא משנה את ניקוד האותיות המקוריות של מילותיו (כבודה שמשמעו 'מטען',  לכבודה בחולם שמשמעו 'כבוד שלה') ומפרשת אותו באופן שכבוד האישה הוא, לא להידרש לפעולות המצריכות יציאה מתוך המרחב הפרטי. (בהקשר שנועד לפטור אותה מחובות משפטיות ולהגן עליה, ולא כדי להכביד עליה). יחד עם זאת, פסוק זה מהווה שיקול מטא-הלכתי המאציל מהודו על הרבה מהנורמות המקובלות בקרבינו, והמדריכות את צעדיה ואת התנהגותה של בת ישראל כפי שאנו שואפים להצמיחה.

בדורות עברו בנות יהודיות לא למדו בבית ספר ואכן נמצאו בד' אמות של ביתן, ולמדו מאימן את הליכות והלכות הבית היהודי. עם הקמתה של רשת 'בית יעקב' על ידי שנירר הרי שיציאתן של בנות ללימודים במסגרת חינוכית כבר הפכה לנורמה מקובלת אשר אין עליה עוררין. בעשרות השנים האחרונות הן אף נדרשו לצאת לעבוד כדי לתמוך  בתורת בעליהן כיששכר וזבולון. וכך הפכה גם היציאה לעבודה מדי יום להתנהלות לגיטימית.

 אם כן, מה משמעותו של פסוק זה בימינו שבו כל הנשים יוצאות לעמל יומן מדי יום למקומות עבודה, ומרביתן לפחות, לא עושות זאת בלית ברירה כמי שכפאן שד, אלא 'מלכתחילה' כדי לפרנס בן תורה כפי שחינכוה???  איזו הדרכה והשראה יכולות בנותינו לקבל מתוך פסוק זה, כאשר בחיי היום-יום הן צועדות מידי יום למרחבים ציבוריים רבים ולא כפי שכותב הרמב"ם (הלכות אישות פרק יג' הלכה יא') – שלא ראוי שתצאנה יותר מפעם או פעמים בחודש  בלבד, כשגם הוא תומך הלכה זו בפסוק מתהילים לפיו כבודה של בת מלך לישב בזוית ביתה?

 מצב חדש זה העצים את תחושת הצורך, ויש שיאמרו ההכרח, להציב גבולות ברורים של עשה ולא תעשה בעיקר עבור נשים (אך גם עבור גברים)  בהתנהלותם במרחב הציבורי. מכאן העיסוק המוגבר בדור האחרון בכללי צניעות, ובהתפתחותן של הלכות כאלו ואחרות העוסקות בצורה מפורשת ב'קוד לבוש' שבעבר לא היה להם דגש בעולמה של ההלכה. הכללים והצווים מנסים להתמודד עם הסיטואציה החדשה והמורכבת, הדורשת מאיתנו, ודווקא יותר מזו שכן יוצאת מגבולות ביתה, ליצור גבולות ברורים של התנהלות בין המינים, כדי שגם בעקבות השהיה בתוך המרחב הציבורי המשותף, לא תפגע טהרתינו האישית וקדושת הבית היהודי שאנו חפצות להקים. התנהגות צנועה במעשים, אך גם בלבוש מאפשרת את אותו דבר שאנו כה חפצות להשיג, התייחסות ענינית ושוויונית למה שיש לנו לאמר, לדברי חוכמתינו ולרוחב דעתינו.

לא מזמן התפרסמה כתבה על 'האישה שלובשת שלוש שנים אותו דבר' ובו מספרת ארט דירקטורית בחברת פרסום אמרקינית מצליחה שהחליטה לרכוש 15 חליפות זהות שרק איתן היא מגיעה לעבודתה. לדבריה, היא גילתה כי ביטול הצורך להתעסק בלבושה שלה, מצידה, אך גם מצד הקולגות או הכפופים לה במקום העבודה, מאפשר להתמקד בעולם התוכן העשיר שהיא מביאה עימה, וכך רצינותה ומקצועיותה לא נבחנות ולא מושפעות מהדרך שבה היא מתלבשת. נראה שדווקא שמירה על סולידיות בלבוש, הגם שמדובר באלמנטים חיצוניים, היא המאפשרת את ההתמקדות בשאר הרוח, ברוחב הדעת, ובאישיות הפנימית של מי שעומדת מולך כפי שהיא מתבטאת בתוכן דבריה.  

 כעת נשאלת השאלה האם הדרך שבה אנו עושים זאת אכן משיגה את מטרתה? האם הכללים והתקנונים והעיסוק המוגבר בנושא אכן מצמיחים התנהלות צנועה יותר? השאלה גם מצביעה על הפרדוקס  הקיים בעניין. איך ניתן לדבר בפרהסיה בכיכר העיר האינטרנטית (כפי שאנו עושים כעת) על דברים שהצניעות יפה להם? איך ניתן לחנך לצניעות אמיתית על ידי כללי לבוש שכל כולם עוסקים בחיצוניות? ובעיקר, ההנחתה של כללי לבוש מלמעלה למטה, (אם זו דמות רבנית או מורה אלי התלמידה) יוצרת לעיתים אנטגוניזם שניכר גם אגב שאלתך, וחוסמת אותנו התלמידות מלרצות לאמץ התנהגות או קוד לבוש הולם, גם אם אנו מבינים בשכלינו את חשיבותו. מכאן הדרך קצרה לאימוץ הכללים 'בלית ברירה' תוך נסיון תמידי לעבור על רוחם ומשמעותם.

כל המצוות המגלמות בתוכן הנהגות מוסריות ראויות, מציבות לפתחינו אתגר זה. ניתן לקיים לכאורה את הכללים ועדין לאבד את ערכן החינוכי ועוצמתן הפנימית.

הגמרא אומרת  ביחס למצוות כיבוד הורים (ירושלמי , פאה טו' ע"ג )

 יֵשׁ מַאֲכִיל אֶת אָבִיו  פְּטוּמוֹת
(=תַּרְנְגוֹלוֹת שְׁמֵנוֹת וּמְפֻטָּמוֹת) –
וְיוֹרֵשׁ גֵּיהִנּוֹם,
וְיֵשׁ מַטְחִינוֹ בְּרֵחַיִם
(= מַעֲבִיד אֶת אָבִיו בָּעֲבוֹדָה קָשָׁה, בִּטְחִינַת קֶמַח) –
וְיוֹרֵשׁ גַּן-עֵדֶן.

נראה שזו ההתמודדות העומדת לפתחינו היום. בדיוק כפי שברור לנו שאבוי למי שמקיים מצות כיבוד הורים רק 'לפי הספר', הרי שגם בתחום זה, עצוב מאד אם אנו מקיימות את הכללים 'מחוסר ברירה' ובכך לא ניצלות מלעבור על רוחן הפנימי של ההלכות. בכך  אנו מחמיצות את תרומתה לבנין אישיותינו הרוחנית, ולפיכך גם לא מקיימות אותה כראוי. אז אולי הגיע הזמן דווקא היום,  במצב שבו השהיה רק בגבולות הבית לא ממש  אפשרית, וקיומה של המדיה בתוך הבית, אף מאתגרת אותנו מבחינה רוחנית לעיתים אף  יותר משהייה פיזית בחוץ,   שניקח השראה והדרכה מפסוק זה בכך שנבין ש 'כל כבודה בת מלך פנימה' – כבודה של בת מלך צריך היום אף יותר מבעבר, להיות מצפן פנימי המופנם בתוכה ומנחה את צעדיה. בלעדיו, הרי שההתעסקות בפרט כזה או אחר , בכלל זה או אחר, ואפילו בהלכה זו או אחרת לא תועיל חלילה, כדי להגיע ליעד.

מצוות הצניעות מופיעה פעמים בהקשר של נוכחות ה' בעולם והשראת שכינה בגבולותינו. הפסוק במיכה אומר: הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט,וְאַהֲבַת חֶסֶד,וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ"

גם בדברים כד' טו מופיע נושא הצניעות בהקשר המאפשר את השראת השכינה בתוכינו: כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.

חובה עקרונית זו, המוטלת על גברים ונשים כאחד, מציבה לפתחינו אתגר גדול של התנהגות מוסרית וראויה בין המינים, באופן שנשכיל להתנהל בצורה המכבדת את עצמינו, אך גם מכבדת את השני, ומאפשרת לו להימצא בחברתינו מבלי שדעתינו (שלו ושל עצמינו) תוסח למחוזות לא ראויים. הדבר מתבטא בלבוש, בניואנסים דקים של התנהגות, והרבה מאד גם בשפה שאנו משתמשים בה, במילים, במנגינה, בהבעות הפנים ובשפת הגוף.

הכללים לעולם לא יוכלו לכסות את כל הדרכים שבהן ניתן להתנהג באופן לא צנוע ולא ראוי, גברים כנשים, ובכך לגרום לגירוש השכינה בבושת פנים.  

העולם האינטרנטי שחודר אט אט למחוזותינו (ונראה שהתהליך רק ימשך) מציב לנו אתגרים כה רבים שללא הפנמה פנימית עמוקה ומחוייבת לעולם הערכים שאנו דוגלים בו, ומאמינים בו, אנו עשויים חלילה לאבד את היקר לנו מכל.

 המחנך הדגול הרב משה גולדשטיין, ראש ישיבת שערי יושר כותב בספרו 'שמע בני' (עמ' 65)  כי "מי שחושב שמה שקורה בעולם של היום זה המשך ישיר של מה שהיה בשנים עברו, אינו אלא טועה וצפוי לכשלון….כאן נמצא האתגר הגדול, לשמר את העקרונות המסורים לנו מדור דור מחד, ולמצוא כלים למציאות שלא הייתה כמותה מעולם מאידך".

 בת יקרה, מכתבך ופנייתך אלינו מלמדים כי גם את חשה ומרגישה שהשינויים המתרחשים בעולם במהירות שיא שלא הורגלנו אליה, מחלישה את כוחן של ההדרכות הקודמות לנווט אותנו בדרכינו המורכבת והמאתגרת. שמירה קפדנית על אידיאל הצניעות על מכלול הוראותיו המעשיות בהקשר של שמירת הפרטיות, טהרת וקדושת המשפחה היהודית, תוך הקפדה גם על ההיבטים החיצוניים, הגנה עלינו ועל יחודינו לאורך הדורות. בלעם הרשע  שרצה לקללינו נאלץ לברך 'מה טובו אוהליך יעקב' "על שראה פתחיהם שאינם מכוונים זה מול זה".כמי שוודאי חפיצה להמשיך ולהיות חוליה בשושלת הדורות, אני בטוחה שתמצאי את הדרך ללמוד ולהפנים את המצפן התורני להתנהלות צנועה וראויה גם בעולם המוחצן שבתוכו אנו נדרשים כיום להתנהל.  גם במקום שיש פתחים, בין אם הם קיימים בדיעבד ובין אם מלכתחילה, עדיין ניתן לשמור על גבולות והנחיות, שפתחינו לא יהיו מכוונים זה כנגד זה, שנשלוט באופן ובתדירות שבו אנו פותחים אותם, זאת מבלי לאבד את יחודינו וסגולתינו האישית והחברתית.

אני מקווה שדברי התישבו על ליבך, ומזמינה אותך לשוב ולפנות אלי, אם תמצאי זאת לנכון עבורך.

ורדית

[email protected]