דלג לתוכן
שלום רב.
ראשית, תודה רבה על האתר המושקע והפותח דלת לשאלות שעיתים אין את מי לשאול.
אני בן 35. אשתי בת 34. ב"ה יש לנו ארבעה ילדים. מאד הייתי רוצה עוד, אולם אשתי מרגישה שהיא לא רוצה.
לאשתי טיעונים רבים למה זה פשוט לא מתאים לה עכשיו. ואני תוהה בענין, איך אני מצליח לשכנע אותה להרות ולהכנס לסחרור של תקופת ההריון ושל גידול עוד ילד. שברור לי שזה לא פשוט.
אציין שיש לנו זוגיות נהדרת ב"ה. מלאת אהבה ואחווה 🙂
אשמח לשמוע את דעתכם.
בברכה,
ישראל
שלום לך ישראל.
ראשית תודה על הברכות.
הם מגיעות לכל המשיבים והמשיבות, ובפרט לעורכי האתר העושים עבודת קודש ממש.
ברכותיי והערכתי על כך שלא חששת להעלות נושא רגיש זה, ולבקש עזרה בעניין. הרבה זוגות מתמודדים עם אותה תהייה, מי מצד זה של המתרס ומי מהצד השני, ופעמים רבות מתמודדים בני הזוג כנגד לחצי הוריהם לכאן או לכאן.
תשובתי לך תתחלק לשני מישורים. הראשון יעסוק ברמה הפרקטית לשאלתך, והשני ברמה הרעיונית. מכיוון והנושא הזה הוא רגיש ביותר בציבוריות החרדית, והעיסוק בו נעשה בד"כ כהוראה ומתוך מקום אמוציונלי-דתי, ולא מתוך לימוד יסודי כדרכה של תורה, אבקשך לקרוא בשימת לב את תשובתי. קרא את החלק הראשון והשני, ולאחמ"כ קרא שוב את החלק הראשון, ישנה חשיבות רבה לקריאת תשובתי במישור הפרקטי, דווקא מתוך הבנת החלק השני.
כמו כן חשוב לי להדגיש שהדברים שלהלן משקפים את דעתי בלבד ואינם פסיקת הלכה, וכשהדברים נוגעים להלכה למעשה – על כל אחד לשאול את רבותיו.
המישור הפרקטי:
ציינת כי אתם באמצע שנות השלושים לחייכם, וכי יש לכם ארבעה ילדים בלעה"ר, ציינת גם כי יש לכם זוגיות טובה מלאה באהבה ואחווה. על פניו נשמע כתמונה אידיאלית. אך פרטים רבים חסרים בתמונה אשר להם משמעות ישירה ו/או עקיפה על הנושא הנידון. אציין כמה מהם: שנות נישואין, הבדלי השנים בין ילד לילד, גיל הקטנ/ה שברביעייה, מה חלוקת הבנים – בנות בין ילדיכם, החוויות במהלך ההריונות הקודמים, הרקע המשפחתי בו גדלתם, המצב התעסוקתי והפיננסי, בריאות גופנית ונפשית שלכם ושל ילדיכם ועוד.
אבל מעל הכל חשובות לשאלות הבאות: מה מקום הילודה בתא המשפחתי שלך ושל רעייתך ? מדוע אתה מעוניין בילד/ים נוספ/ים ? האם אינך מוצא סיפוק בילדיך הקיימים לולא יצטרפו הם למספר ילדים גדול הרבה יותר ? האם רעייתך מגבילה את עצמה למספר ילדים או שרק מדובר ברצון להמשך הריווח הזמני ? ושאלת השאלות: מדוע רעייתך איננה מעוניינת בהריון נוסף בשלב זה ?
ללא מענה ברור לכל השאלות הנ"ל, אין כלל יכולת להמשיך בדיון על הרחבת התא המשפחתי, וודאי שלא ניסיון לשכנע את רעייתך לכך. כל ניסיון לשכנוע, להפעלת לחץ מיותר ו/או בצורה לא נכונה על רעייתך, יגבה מחיר כזה או אחר מהזוגיות הטובה שיש ביניכם.
אני מניח שכבר כיום יש דיונים ביניכם בנושא זה. עצתי לך, שב איתה יחד לעשות בירור מקיף ובהיר של כל הנקודות הנ"ל. קודם בררו לעצמכם היטב את הנתונים, ועשו מפה מסודרת שבמסגרתה אתם חיים ופועלים. בשלב השני המשיכו בדיונים (דיונים, לא ויכוחים וטיעונים, ולא ניסיונות שכנוע) ביחס לקבוצת השאלות השנייה. תנסה לצאת מעמדתך ולהיות איתה, להיכנס להרגשותיה ולנקודת מבטה. גם אם לא תגיעו לעמק השווה בעקבות הדיון, אני בטח כי הליך כזה יגביר את הקרבה ביניכם.
אם לא תגיעו למסקנה ורצון משותף לכאן או לכאן, אני ממליץ לך להתמקד בעיקר שכבר קיים היום, ארבעת ילדיכם ואהבתכם, ולפנות יחד להתייעצות מוסכמת.
המישור הרעיוני (אעסוק בו רק בתמצית וכדי הצורך בפורמט זה, ודי לחכימא):
כאשר יצר הבורא ית' את האדם, הוא בראו בשתי פרצופין "אחור וקדם צרתני", צלעו הקידמי היה זכרי וצלעו האחורי היה נקבי, (צלע- צד, כמו לצלע המשכן). חז"ל מבארים (מובא באור החיים על אתר) כי האדם במצב זה היה בר הולדה, מכיוון שצינור הזרע יצא מצדו הזכרי אחורה ישירות לתוך הרחם בצד הנקבי האחורי. על האדם המוליד הזה נאמר "לא טוב היות האדם לבדו", ה'לא טוב' היחיד שבבריאה.
"ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לקחה זאת", אותו "אדם לא טוב" ניסה להשלים את עצמו "מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על חוה" (רש"י שם). המטרה בבריאת האדם כדו פרצופי, ניסורם והבאת חווה אל האדם, לא היתה לצורך פריה ורביה, אלא לצורך של השלמת האדם ע"י אהבת אשתו ודבקותם. מצוות פריה ורביה היא המצווה הראשונה בה נצטווינו, והיא קדושה ונעלה עד מאד, אבל היא משנית וטפילה אל העיקר הזוגי. זו הסיבה שהכוונה לשם פריה ורביה היא אך השנייה מארבעת הכוונות שבחיי האישות, הכוונה הראשונה והעיקרית מכוונת אל הדבר שבו היו עסוקים אדם וחווה עם יצירתה, ועל כך התקנא הנחש ונסתמאה עינו של בלעם הרשע.
דבר ידוע הוא דברי חז"ל וכל רבותינו במקומות רבים, כי (גם כאשר עוסקים בכוונה השניה) ילדים הגונים וברי מעלה, יוצאים רק מזיווג טוב הנעשה ברוב הנאה, בשמחת ורצון שניהם, וכי הריון שנוצר מזיווג שאינו הגון נושא ילדים שאינם מהוגנים (למשל, עיין בעניין בני 9 מדות). אין שום דרך בה העיקר יהיה שלא כהוגן, והטפל לו ייצא הגון.
בשל כך ברא ה' את האישה שתהיה מסולקת דמים 24 חודש אחר הלידה, כך שבטבע הבריא של הבריאה, ישנו רווח של כ3 שנים מינימום בין ילד לילד. רווח זה נחוץ לגידול הילד ברחבות הדעת, ומאפשר שילוב בריא של הורות טובה וזוגיות שמחה ובריאה. רצה ה' והכוחות הפיזיים עברו שינויים לרעה ב200-300 שנה האחרונות בערך, כיום אנו פגיעים יותר למחלות שונות ומתחדשות, ובמשקל הנגדי הקב"ה נתן בלב החכמים והחוקרים, וישנה התפתחות תרופתית וטיפולית מדהימה. כך גם ביחס ליכולות הפיזיות בנידון דידן, נדיר למצוא כיום נשים אשר מסולקות דמים 24 חודש לאחר לידתן, אבל (כמו בתרופות למחלות,) ישנם אמצעים אחרים לשימור הרווח הטבעי הרצוי בבריאה. יודגש: איננו מדברים על מניעת הריון אלא על ריווח הריון.
מדין תורה, חלוקים רבותינו אם יוצא אדם ידי חובת פריה ורביה בבן ובת, או שצריך ארבעה ילדים. למרות זאת, ולמרות שהגוף איפשר ילד כל כ3 שנים, עובדתית כמעט ואיננו מוצאים לחז"ל ורבותינו הראשונים וראשוני האחרונים יותר מ2-3 ילדים. אנו מוצאים מקרים חריגים של 10 ילדים כגון ר' יוחנן או רב פפא, אבל הם מצוינים כיוצאים מן הכלל, (ואיננו יודעים מכמה נשים היו ילדיהם). עובדה זו מדברת בעד עצמה….
רציתי להעתיק לך כמה מקורות שדנים בעניין הזה: דברי רבנו עובדיה ספורנו בפרשת ויצא כט' יח'
אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל. אֵין סָפֵק שֶׁלּא הָיָה הַצַּדִּיק נושֵׂא אִשָּׁה וּמַעֲמִיד בָּנִים אִם לא הָיָה בְּיָדו לְפַרְנְסָם, בִּפְרָט בִּשְׁאֵר וּכְסוּת, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה 'נושֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים, וְהוּא דְּאִית לֵיהּ לְמֵיקַם בְּסִפּוּקֵיהוּ' (יבמות סח, א).
בספר חיים טובים (לרבינו חיים, אחיו הבכור של המהר"ל): "עיקר ברכת הזרע הוא כשהפרנסה מצויה, שאם אין לו לפרנסם יראה צער בבניו, ומוטב להם שלא נבראו" עיין שם בכל דבריו. כך מדגיש גם רמ"ד וואלי (תלמיד חבר לרמח"ל) שריבוי ילדים על היכולת הכלכלית הינה חלק מהקללות הכתובות בתורה, ומהחמורות שבהם. (המושג "ילדים הם ברכה" הוא המצאה חילונית של יהושע סובול, קרא את כל השיר).
לחוסר הפניות והעומס המשפחתי יש מחיר. לא בכל מקרה, אבל המציאות מראה שזוגות רבים מדי ממשפחות מרובות ילדים, מאבדים את יחסי הבעל – אישה, והופכים להיות רק אבא ואמא. הופכים את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל (במקרה הטוב, פעמים רבות זה פשוט נכחד). יודגש, אין כוונתי שריבוי ילדים מביא בהכרח למצבים בעייתיים, ישנם משפחות מרובות ילדים לא מעטות החיות חיים מלאי תוכן חיובי, הן במישור הזוגי והן במישור ההורי. אך תופעה זו רווחת יותר.
מעבר להפיכת היוצרות וכוונת רצונו ית' כאמור, עלולות להיות למציאות זאת השלכות שליליות רבות. אציין כמה מהן: השלכות חינוכיות, ישירות ועקיפות. הורים עייפים והעסוקים אך בהישרדות וניהול הבית, אינם יכולים להוות דוגמה אישית חיובית לילדיהם לצורת חיים זוגית בריאה, ולרוב אינם עסוקים כלל בחינוך ראוי, בשימת לב ובנתינת יחס נכון לכל אחד מילדיהם. תופעה נלווית נוספת המצויה מאד, היא איבוד יציבות כלכלית וכניסה לסחרור פיננסי, שגם לזה ישנם השלכות רבות בכל מישורי החיים. בעיה נוספת בתפיסה זו היא כפיות טובה במתנתו של מקום, שהרי הילדים הקיימים אינם ממלאים את ליבי אלא עד כמה שהם "חזי לאיצטרופי" למה שנחשב בחוץ "משפחה ברוכת ילדים". בתפיסה זו נמחקת רעיונית ובד"כ גם בפועל האינדיבידואליות החשובה של כל ילד וילד בפני עצמו, זו הנקראת "האדם נברא יחידי" (מיוחד ועומד לעצמו, לא יחיד בבריאה).
לסיכום. יש הרבה מאד מה להאריך בכל נקודה ונקודה שהעלנו וכן בנושאים רבים נוספים. אך כאמור, מפני קוצר היריעה והפורמט, לא היה אפשר להרחיב יותר. הבורא ית' לא חתם לנו חוזה לכאן או לכאן, אך הכלל הוא שעל האדם התבוני להשתמש בשיקול הדעת שנתן לו הבורא, להיות "הווה מחשב" בכל דרכיו בפרט בכל מה שנוגע לעיקר החיים, לזוגיות. לגידול וחינוך ילדים לחיי תו"מ ולעשיית רצונו ית'. חשוב כפליים לעשות שיקולים אלו ביחד שני בני הזוג בדעת אחת ובלב אחד. רק בשמירת העיקר עיקר והטפל טפל כרצונו ית', רק בהליכה משותפת ובונה של שני בני הזוג ה' ישפיע עליהם סיעתא דשמיא.
אין זה קל או פשוט לעסוק בנושאים הנוגעים ממש ברומו של עולם בפורום כזה, חשבתי רבות מה וכיצד לכתוב, ואני מקווה כי הדברים יתקבלו, יתיישבו על הלב ויעזרו לך בהתמודדות נכונה בסוגיה שהעלת (ושוב, כפי שכתבתי, על כל אדם בתחומים הנוגעים להלכה למעשה להתייעץ עם רבותיו). אתה מוזמן לפנות אלי ישירות ככל שתרצה, לתוספת הבהרה או עזרה.
אני מאחל לך ולזוגתך כל טוב שבעולם.
בידידות רבה
אברהם
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
11 תגובות
בס"ד
שלום רב וישר כח
חבל שכבודו לא עסק כלל בצד ההלכתי של מניעת הילודה' וכן קבלת היתר כפי הנסיבות מה שמקובל בקרב החרדים לדבר ה'
וכן לא עסק ב "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" שכידוע ההולדה מקרבת את הגאולה, אלא רק בצד הפרקטי פסיכולוגי של הדברים
תזכו למצוות
דוד
ווווואו תשובה עשירה ויפה מאד!!!!!
תשובה ממש יפה.
דוד שלום רב
אני מודה לך שהעלת את הנושא, התלבטתי רבות אם להתייחס גם לכך, אך חששתי שזה יפגע ברצף תשובתי. וברשותך אתחיל דווקא מהנקודה השניה בתגובתך.
אכן, דברי חז"ל "שאין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות מן הגוף" הביאו את הגאון מוילנא לחפש פתרון שיחיש את בא המשיח, הרעיון שהוא העלה והוריד היה לבטל את חדר"ג ולהגדיל את הפורמט המשפחתי. אך ככל הידוע לי, למרות שהוא עצמו היה בעל משפחה ענקית (במושגים של אותם ימים, 8 ילדים), הגאון מעולם לא הציע, וודאי לא כהוראה לציבור להגדיל את התא המשפחתי היחידני.
שלא כבדתות אחרות, ביהדות המטרה אינה מקדשת את האמצעים. משום כך לא מוטל על האדם (ואף נאסר עליו) לעשות חשבונות שמים או לקחת על עצמו את עול תיקון כל העולם ופתרון כל הבעיות. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" חובת האדם מוגדרת בלשון הרמח"ל "לתקן את עצמו ואת כל העולם שנברא בשבילו", לא בסדר הפוך, וודאי שלא את העולם שלא קשור בחלקו. "האלוקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חישבונות רבים", כל מה שמוטל על האדם הוא לעשות את חלקו בהתאם לפקודתו וליכולותיו, ולא בהתאם לחשבונות ערטילאיים. (עיין ברמ"ד וואלי בעניין בת יפתח, שם הוא מרחיב בנושא דווקא מהפן הקבלי).
ברור לי שאינך מתכוון שעל מי מאיתנו להביא באופן אישי את כל אותן נשמות, אלא כל אחד יעשה את חלקו כפי שיקול דעתו כשכוונתו לשם שמים. וה' יעשה את שלו, אל תדאג לו.
ומכאן לחלק הראשון בתגובתך. אכן לא התבקשתי ואין זה מקומי לעסוק בצד ההלכתי של הנושא, רצון השואל היה לדעת כיצד לנהוג עם אישתו, ולשם כיוונתי את תשובתי.
חשוב לי להדגיש כי אינני מדבר על מניעת הריון אלא עלריווח הריון. אין זה עניין סמנטי גרידא, למינוחים הטרמינולוגיים בהם אנו משתמשים, יש השפעה ישירה ומהותית על העניין הנידון. מניעת הריון היינו להימנע מנושא הפריה ורביה, לזה אכן מסתבר שצריך היתר, גם לא תמיד (כגון מחלה או עומדים לפני גירושין ועוד). ריווח ילודהלעומת זאת, הוא עצמו העיסוק בפריה ורביה של הקיים, (עיין למשל בפלא יועץ דברים פשוטים שעיקר פריה ורביה היא תורה ומעשים טובים). כשאדם לוקח פסק זמן בכדי להיות אבא טוב לילדיו הקיימים ע"י כך שיש לו פנאי אליהם לגדלם, לחנכם ולחכמם, ע"י זה שלילדים יש דוגמא אישית של צורת זוגיות בריאה ושמחה של הוריהם וכו' זה עצמו העיסוק בבניית כלל ישראל, בניה נכונה שמחה ובריאה.
משכך, תרשה לי להרהר שלא לומר לערער על הסכמה האמוציונלית הקיימת. אינני יודע מתי בדיוק בעשורים האחרונים התחילו אנשים להרגיש שעיסוק בבניה נכונה ובריאה של בית בישראל צורך "היתר", וודאי שאין זה "מנהג מקובל" ועוד כזה המחייב היתר מרב. הנושא של שימוש באמצעי מניעה מוזכר כבר בחז"ל, לא זכור לי שהוצמד לכך צורך בהיתר. הוא אשר כתבתי, נושא זה נידון בציבוריות החרדית הפורמלית כמעט ורק מהפן האמוציונלי – דתי ופחות מהצד התורני הקוהרנטי שלו. לכשתיצמד למינוח הנכון ולמשמעויותיו התורניות והפרקטיות, שאלה זו תוסר מאליה.
יש עוד הרבה מה להאריך, אך אני מקווה כי תשובתי זאת תספק אותך.
בהצלחה רבה.
אברהם
וואוו תשובה מדהימה, מפורטת וכתובה יפה ומכובד. חבל שא"א לפרסם לציבור חסר האינטרנט
נושא מעולה לדיון
מבחינה הלכתית למדתי את הנושא לעומק אין כל בעיה לבצע מניעת הריון בצורה הנכונה
רוב הרבנים אליהם פונים נותנים תשובות שגויות ושקריות לא על בסיס הלכתי כלל.
לכן לכו על זה ואם אשתך לא בטוחה במאה אחוז שרצונה בילד נוסף אל תהיה צדיק הרבה!
אדרבה דרבן אותה שעד שלא תהיה סגורה שמעוניינת בעוד ילדים תמשיך לקחת אמצעי מניעה המותרים
על פי ההלכה בלי כל מיני חומרות מיותרות
אסף נתן
דיין מוסמך
הרב חיים נבון:
תפיסתו של הרב סולובייצ'יק בנוגע לזוגיות, מיניות, הולדה ומשפחה מציבה אלטרנטיבה חדה וברורה לחשיבה העכשווית בנושאים אלו. במה נבדלת המשפחה שמתאר הרב סולובייצ'יק מדימוי המשפחה העכשווי?
ייעוד לפני סיפוק – כאשר עסק הרב סולובייצ'יק בנישואין, הוא פתח בשאלה הבאה: האם הנישואין יכולים להיות רק חגיגה רומנטית של אהבה זוגית? תשובתו הייתה שלילית: "הבעיה שבנישואין המודרניים נובעת מהדגשת היתר שמודגש יסוד הסובייקטיביות שבנישואין". בניגוד לגישה זו, הדגיש הרב כי שני האוהבים צריכים להתמסר יחדיו לייעוד המחייב (והמשמח!) של בריאת אדם חדש. ההתמסרות המשותפת הזו מעניקה ליחסיהם עוגן יציב ומוחלט. בייעוד המשותף הזה מתפתחת אהבתם.
חוקרים אמריקנים ציינו שאנשים נוטים כיום לראות את הנישואין כקשורים בעיקר במערכת היחסים הזוגית ובצורכיהם הרגשיים של האיש והאישה, ולא כמערכת הממוקדת בילדים ובגידולם. הרב סולובייצ'יק טען שגישה כזו תפגע בסופו של דבר גם במערכת היחסים הזוגית עצמה. הוא ראה במחויבות המשותפת לגידול הילדים מפתח להקהיית המתח שבין הממד המוסדי של הנישואין לבין הממד הרגשי שלהם. הנישואין כמוסד ממוקדים בהולדת ילדים. אך זו אינה רק משימה חברתית שהזוג מציית לה, אלא גם ייעוד רוחני, וגם ביטוי לרצון פנימי. הרצון הזה מלווה בסיפוק הרגשי העילאי שבהענקת אהבה.
מקור: https://musaf-shabbat.com/2016/12/05/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94-%D7%91%D7%A1%D7%9B%D7%A0%D7%94-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%9F/
חננאל שלום.
אינני בא להוריד מגדולתו של הרב סולובייצ'יק, אשר הינו מגדולי הוגי הדעות היהודים במאה העשרים.
אבל, לא מפיו אנו חיים. דבריו כפי שמוצגים בתגובתך נוגדים לדברי חז"ל ורבותינו שצוטטו והובאו לעיל.
ובכל זאת, אדגיש למקרה והדברים לא הובנו כראוי.
אין כל כוונה בדברים לעיל שעל הזוג להתרכז בעצמו בלבד, ולהימנע מהבאת ילדים לעולם.
התורה מגדירה את הזוגיות כעיקר, ואת הילודה כטפילה ונלווית אליו. זוג חכם מחפש את האיזון הנכון של זוגיות והורות.
לא להימנע מהורות, אלא לשים את העיקר כעיקר ואת הטפל כטפל. וכשהדברים במידה הנכונה, אזי גם ההורות מצטרפת ומחזקת את הזוגיות, והזוגיות משפיעה לחיוב ומחזקת את ההורות. אך בעינינו אנו רואים שכאשר העיקר טפל והטפל עיקר, אזי גם הזוגיות וגם ההורות נפגעים.
לא באתי בתשובתי לעיל, אלא לשים את הדברים על מקומם ובפרופורציה הנכונה, כפי שמגדירה לנו התורה.
מקווה שדבריי ברורים כעת יותר.
אברהם.
אם זה רלוונטי כעת..
משהו בתשובה קצת לא היה לי ברור:
"בספר חיים טובים (לרבינו חיים, אחיו הבכור של המהר"ל): "עיקר ברכת הזרע הוא כשהפרנסה מצויה, שאם אין לו לפרנסם יראה צער בבניו, ומוטב להם שלא נבראו" עיין שם בכל דבריו. כך מדגיש גם רמ"ד וואלי (תלמיד חבר לרמח"ל) שריבוי ילדים על היכולת הכלכלית הינה חלק מהקללות הכתובות בתורה, ומהחמורות שבהם. (המושג "ילדים הם ברכה" הוא המצאה חילונית של יהושע סובול, קרא את כל השיר)."
זה לא קצת סותר את העניין שכתוב שכל תינוק יורד עם ככר בידו?
הרי אם נהיה תמימים עם ה' אז עניין הפרנסה לא אמור להוות שיקול בכלל.. נעשה כמצוותו ונסמוך ונאמין שיביא לנו כדי צורכנו ומחסורנו.
כך אותי לימדו בכל אופן..
מעבר לזה, תשובה יפה, אמיצה, וחותרת לאמת.
תודה.
אפרת שלום.
אכן, העניין שכל ילד בא וככרו בידו מסווג ע"י רמ"ד וואלי לאותן שנות ברכה בלבד. כלומר, דבר זה נאמר רק בשנות הברכה, כאשר ישראל עושים רצונו של מקום, יושבים לבטח על אדמתם והשכינה שורה בישראל, אזי כל אותן ברכות האמורות בתורה (כגון: ברוך אתה בעיר… ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך, דגנך, תירושך ויצהרך וכו') מתקיימות ואז השפע בא לעולם בצורה הזו. מהרה נזכה לכך שוב בבוא הגאולה השלמה.
אך כאשר מדובר חלילה על הצד השני של המשוואה, כאשר אין ישראל עושים רצונו של מקום ואנו בגלות, אזי הפסוקים הפוכים מברכה חלילה וגם אין את הברכה הזו של תינוק בא וככרו בידו.
בדברייך ובדברי רבים נוספים, ישנה תחושה שאנו מחונכים לאמונה סלקטיבית, אמונה שאיננה עולה בקנה אחד עם מה שהתורה מלמדתנו.
וארחיב מעט: אחת הטענות שאני שומע היא "כך ה' רוצה. אם הוא נתן את הילד, זה סימן שזה רצונו ומי נתן לך את הזכות להתערב ?" בד"כ אני שואל אותם חזרה "אם ה' נתן למישהו מחלה פחונית או אלמונית, סימן שזה רצונו ומי נתן לך את הרשות ללכת לרופא ולצרוך את הטיפול ?".
כן, אני יודע שזו משוואה מקוממת רגשית, אך איננו עוסקים ברגש אלא בעשיית רצונו ית'. וכשאנו נדרשים לשאלה בסוגיא מה ראוי לעשות, אנו חייבים לברר את העניין עד הסוף ע"פ תורה ולא ע"פ כל שיקול אחר.
אז מה ה' רוצה ? הוא ברא עולם, עולם של עשיה הכפוף לדרך הטבעית, זהו רצונו שנחיה כך. למען חיים תקינים אלו, להלכה איננו יכולים לסמוך על הנס (אפי' בזמן בית ראשון עם נבואה וניסים גלויים, לא כש"כ בזמננו, זמן גלות והסתר פנים), אלא על האדם לעשות את ההשתדלות הנכונה בתוך דרכי הטבע ע"י שיקול הדעת המיטבי. לשם המשל, אדם לא יכול ללכת לבית המדרש או לאסוף כסף לאביונים ולסמוך על כך "ששלוחי מצווה אינם ניזוקים" ולכן הוא יכול לחצות את הכביש מבלי משים. אם הוא לא יעצור במדרכה, יסתכל שמאלה, ימינה ושמאלה, סיכוי סביר שיידרס, בתלונות הוא יוכל לבוא רק לעצמו.
דוגמא נוספת. אחרי כיבוש וחלוקת הארץ בניסים ובמופתים, ה' לא סיפק צרכיהם באופן ניסי אלא אבותינו הוכרחו לחרוש, לקצור, לאפות וכדו'. האמונה היא שכאשר נעשה את ההשתדלות הנכונה בתוך העולם הטבעי, אז הוא ישפיע את ברכתו ככתוב בתורה.
כלומר, אין דבר כזה "אם נהיה תמימים עם ה' אז עניין הפרנסה לא אמור להוות שיקול בכלל.. נעשה כמצוותו ונסמוך ונאמין שיביא לנו כדי צורכנו ומחסורנו" כפי שכתבת. אדם שלא יעשה את ההשתדלות הטבעית הראויה בשיקול הדעת המיטבי, לא יקבל בדרך הטבע פרנסה וכדו' די צורכו ומחסורו, וודאי שלא בדרך ניסית. גם חלק גדול מהתנאים, האמוראים, הראשונים וגדולי האחרונים עבדו במקצועות שונים ומשונים בכדי להתפרנס ולא הסתמכו על הרמב"ם דלהלן.
כאן בד"כ אוהבים להזכיר את הרמב"ם בסוף הל' שמיטין ויובלות, אז בשביל שהדברים יהיו ברורים ולא טענות פופוליסטיות בעלמא, אצטט את דברי קודשו של הרמב"ם פרק יג' הל' יא'-יג':
" יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל".
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך".
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".
כלומר, אומר הרמב"ם שבאותו חלק הארץ שנחלו ישראל, הקב"ה הפריש את שבט לוי לעמוד לפניו כיחידה נעלית ומקודשת לעבודת הקודש וכלל ישראל, משום כך הם אינם נוחלים אלא ניזונים ע"י שאר אחיהם בית ישראל (העובדים בדרך הטבעית את אדמתם. אין שום הסתמכות על נס בתהליך, אלא הם תלויים בחוק התורה של האומה הישראלית, בתרומות ומעשרות וכדו').
על כך מוסיף הרמב"ם שהפריוולגיה הזו שהקב"ה יספק לאדם את צרכיו כפי שסיפק (כאמור לעיל) לכהנים והלווים לא שמורה רק להם, "אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם".
קראי היטב את הקריטריונים אותם מגדיר הרמב"ם, כמובן שאין הוא מדבר על ציבור אלא על יחידים המעמידים את עצמם בבחירה מודעת כפי דברי קודשו, אזי הוא יכול לסמוך שהקב"ה ימציא לו את פרנסתו ע"י אחיו בית ישראל כפי הראוי.
עם יד על הלב, כמה בחורים ואברכים יכולים לטעון בלב נקי שהם באמת עונים לקריטריונים קשים אלו שהציב הרמב"ם ?
כללו של דבר. האמונה האמיתית היא הידיעה שרצונו ית' היה לנטוע אותנו בעולם המתנהל במסגרת טבעית, הוא נתן לנו דעת לעשות שיקולים נכונים בבחירה מודעת כיצד ראוי להתנהל בזה העולם, לשקול צרכים, עלויות, הכנסות וכדו'. כן, הוא גם שם אותנו (בינתיים) בתוך עולם ללא גילוי שכינה, בהסתר פנים ובגלות הגוף והנפש. אם לא ניגאל עד אז, גם אנחנו שזכינו לדור באדמת הקודש נאמר עוד שבועיים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
בתוך הפורמט הנוכחי שכולו חלק מתוכניתו ורצונו ית', הוא מצפה מאיתנו לפעול בשום שכל, בשיקול הדעת ובשימת הלב לדרכי זה העולם, מגבלותיו והאפשרויות הקיימות בו לפתור בעיות טכנולוגיות, בריאותיות וכדו'.
שתמיד נזכה לעשות את רצונו במקסימום שיקול הדעת ובמינימום טעויות, ונאמין בו באמת.
גם הוא יאיר לנו פנים בע"ה.
ותודה על המחמאות, הן מגיעות בעיקר למנהלי אקשיבה שהעלו באמץ סוגיא טעונה זו לפלטפורמה ציבורית מיוחדת זו.
אברהם
הבנתי את דברייך.
אכן סוגיה טעונה.
תודה.