שלום לך אישה יקרה מאוד,
הצער והכאב אכן זועקים ממילותיך.
מורכב היה לי לקרא אותך פעם ופעמיים ושלוש על מנת להבין איזה מסר את מצפה ממני לקבל לקרא ולחדש בתוכך.
התיאור של העובדות נשמע עצוב כואב ואולי אפילו חוסם. אלמנות, בדידות משפחתית ומקצועית, עוול סביבתי…
אני לא מכירה אותך, ואולי זוהי נקודת פתיחה טובה כדי לסייע לך הפנות את מבטך כלפי מעלה במקום כלפי מטה. וכיצד?
תוך כדי קריאת דברייך בשלישית עלתה מול עיני המשנה באבות:
הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת,
וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת,
וְהַחַיִּים לִדּוֹן.
לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן בָּרוּךְ הוּא,
שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.
וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.
וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי,
ואעצור כאן: אתה חי!
המבט הראשון שכדאי לנסות להפנות כלפי מעלה, לריבון עולם, כולל את האמונה שהכל מאיתו, החיים והמוות, הדין והחשבון, הוא הבורא הוא המבין.
בוודאי שאיננו מבינים את חשבונות שמים, בוודאי שיש בהרבה אירועים שאנו חווים בהם תחושה של סימן שאלה, אבל כדאי אולי להתחיל לפתח גם אמונה של סימן קריאה, החלטה לקוות בכל הלב שנכונו לך גם ימים טובים, כי הכל מאיתו.
עכשיו ב”ה הקב”ה גזר לך חיים, אז תחיי! איך תחיי גם תלוי בתחושתך הפנימית ובפרשנות שלך לאירועים שמתרחשים סביבך.
בפניה שלך את מתארת את עצמך נשאבת לעוול, וגם את הסביבה שקרובה אליך משפחתית או אחרת כעוינת.
קורה לנו שאנו כל כך שקועים בצער כך שאנו נוטים לפרש את החוויות האישיות שלנו בהקשר הסביבתי באופן שלילי מועצם.
החיים באמת של כולם, לא רק שלך יקרה, מורכבים מאינספור חוויות יום יומיות שכולן אפורות, לא טובות מוחלטות ולא חלילה רעות מוחלטות.
בכל חוויה טובה יש גם שבב של משהו פחות מושלם, ובכל חוויה פחות טובה יש גם שבבי טוב. הכל מעורבב בהכל.
שמחה של לידה מלווה בצער הלידה, נישואין מלווים בעול משפחה, מקצוע עבודה ופרנסה כרוכים במאמץ נפשי וגופני יום יומי ואפילו שעתי, תקשורת עם משפחה אוהבת וקרובה דורשת מסירות נפש עבודה על מידות, נתינה אינסופית.
מסתבר כי כדי לשמוח צריך להתכוון במחשבה, צריך להשקיע באמונות הנכונות ובמעשים המכוונים לכך. זו לא חייבת להיות השקעה חומרית, ואולי בהכרח לא חומרית. כדי לשמוח צריך להתבונן לעומק ולפרש את המציאות בכלים שמשרים עליך אמונה שתביא לתחושת רוגע ושלווה.
את מספרת שניסית לגשת לשדכנים, ליועצים וחווית עוול.
מאחר ואני מחוץ לפרטי האירועים, אנסה לכוון אותך להביא לעצמך את המחשבות הנכונות עבורך. הדרך הנכונה לך לחיים שמחים היא הדרך שנמצאת בתוכך ואת צריכה לגלות אותה.
יכול להיות שמאוד מורכב לזהות בעצמך מה חוסם אותך מתקשורת נכונה עם משפחה קרובה, כי את חוזרת שוב ושוב לפרש אירועים שחווית, באמצעות פרשנות ומחשבות שממסגרות את העוול. (ואולי דווקא ידידת נפש מחוץ לאירועים יכולה לכוון אותך למחשבות אחרות).
כדי לאהוב משפחה צריך לתת והרבה.
קשר עם אחות הוא קשר של התעניינות כנה, של הקשבה לכל הקולות שלה, של השתתפות, של נתינה של מה שהיא זקוקה לו, זה קשר שאמור להעסיק את הראש ואת הלב מתוך טוהר ורצון להיטיב, מבלי רצון לתמורה חוזרת מיידית. יכול להיות שקשר כזה יתקיים בזכות מי שיתחיל לשנות את המהות של הפעולות והתהליכים.
קשר עם אם הוא קשר תמיד מורכב כי האם בטבעה רוצה לתת ללא גבול, אך יחד עם הנתינה מנסה לבקר ולכוון את ילידיה מתוך מחשבה שהביקורת תכוון אותם לפעולות טובות יותר. לעיתים אימהות לא שמות לב שהביקורת מורגשת יותר מהאהבה, אבל לרוב אימהות אוהבות את בנותיהן. יתכן ובדרך הזו שבה את ואמך צעדתן בין הביקורת לאהבה לא שאבת מספיק מאהבה והרגשת יותר מבוקרת. אולי? ואולי כעת הזמן גם להתבוננות בקשר וגם ליוזמה לבנייתו מחדש.
בכל אופן, מה שאני מנסה במכתבי זה הוא לנסות לעזור לך לעשות מסגור מחדש של תמונת האירועים. אין לי מסגרת לתת לך יש לי רעיונות ומחשבות שיכולות להוביל אותך למסגר מחדש את התמונה, כמו שאתה מבינה ורוצה להרגיש אותה, או אולי אפילו להתחיל לבנות מהתחלה את התמונה כולל כל חלקיה.
כעת כשאת מרגישה שפרקת מעליך את הסיפור שכתבת לעיל, יש לך את ההזדמנות להיבנות מחדש מתוך הבנה שכל בניה כרוכה במחשבה, באמונה, בעשיה בהשקעה בכאב של צמיחה וגדילה, ורק מתוך המאמץ המכוון הזה תבוא בע”ה שמחה של סיפוק של בניה מחודשת.
לעניות דעתי,
כסף לשדכנים לא בהכרח יניב שידוך.
פגישה עם יועצת לא בהכרח תביא ישועה ורווחה נפשית.
שתי פעולות אלה האחרונות צריכות בראש ובראשונה את המכוונות שלך, את הבחירה שלך לרצות לחיות.
הפעולות צריך לנבוע מהבחירה שלך לפרש את החיים מתוך נקודות מבט מורכבות.
מתוך הבנה שבכל אירוע יש הכל. תרצי לראות בו רוע תמצאי, תרצי לראות בו טוב, תמצאי. תרצי לראות בו השגחת הקב”ה, תחושי.
אמונה היא לפעמים ההבנה והרצון לחוש את החוויה שהקב”ה נמצא אתך ומצפה דווקא לנהל אותך בחן בחסד וברחמים.
מאחלת לך לחוש ולחוות את החסד ואת הרחמים שלו.
אסיים בדבריו המחזקים והמבהירים של הרמח”ל הקדוש בספר “דרך השם” בפרק א’ מציאות השם יתברך. קיומו של הבורא הוא בשלמות מלאה -יחידה אחת שלמה. לנו בני האדם כוחות נפש רבים ומגוונים ומטבענו כשכוח אחד גובר השני חלש. כשאנו מרחמים אנחנו לא כועסים בו זמנית. הקב”ה כל הכוחות נמצאים בו כל הזמן, ומתוך אמונה זו מותר לנו להשליך יהבנו אליו להנהיג אותנו בחסד וברחמים גם אם נראה לנו שאנו מונהגים בדין חלילה. הזכות שלנו היא להתבונן בכל מצב ולראות בו רחמים וטוב.
עבודה רבה מוטלת על האדם בעולם כדי לחוש את האושר. אחת ה”עוולות” של ה”אושר” שהוא נמצא בכל מקום ואדם בתפאורה אחרת. המתבונן מהצד לא מזהה מי מאושר באמת רק מי שמאושר מרגיש.
החיים של כולנו, כוללים את כל סוגי החוויות והרגשות, אבל כל אחד מאיתנו חד פעמי לעצמו ולסביבתו באופן שבו יפעל יחוש ויאמין. ראי בך את המקור להשפיע וממך תצא הטובה בעזרת השם עבורך וממילא עבור סביבתך.
ואסיים בתפילה ותקווה:
“ויבטחו בך יודעי שמך, כי לא עזבת דורשיך ה’ ”
(תהילים, ט’, י”א)
לרשותך,
תקוה
tikvao@actcom.net.il
דלג לתוכן
תגובה אחת
קראתי את התשובה והיא יפה ומחכימה
אני לא מכיר את האישיות המיוחדת שעומדת מאחורי השאלה, ולכן אין לי כמעט אפשרות לעזור
רק רציתי להוסיף דבר אחד, לפעמים עולות בנו מחשבות שאנחנו באנו לעולם בטעות, כי שום דבר לא מצליח, הכל נראה נגדנו
אבל צריך לדעת ולהאמין שיש לכל אחד תפקיד מיוחד וייחודי בעולם, בעל ערך אדיר, שאין לו תחליף. כמאמר חז”ל במסכת סנהדרין: לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך.. וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו. ולא מדובר רק בהצלת נפשות של אחרים אלא גם לגלות את התפקיד המיוחד שלי בעולם, ולהעריך אותו כראוי, כי זה תפקיד מיוחד שניתן לי מאת הבורא
ולכן אמרו שם: לפיכך חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם
בברכה
יוסף