The Butterfly Button
חסרה לי סבלנות לילדים ועדיין משתוקקת לעוד

שאלה מקטגוריה:

שלום
אני אמא לשני בנים מתוקים וחכמים …
הקטן בן שנה הגדול בן שלוש
אחרי הלידה של בני נכנסתי לדיכאון וכעת בטיפול תרופתי המשולב עם שיחות
מיד לקחתי גם מניעת הריון .ועד עכשיו אני במניעה.

יש לי לפעמים כעס ועצבים ואני גם לא תמיד יודעת מה לענות לילד שלי או איך להגיב לדברים שהוא אומר, לפעמים הוא מתחצף לפעמים גם בעלי לא עונה לו בצורה שהייתי רוצה שיענה לו אבל אני מנסה לקבל הדרכת הורים אז כרגע נשים את העניין הזה בצד.
הבעיה שלי היא שאני פשוט כל הזמן חושבת על הריון
כל הזמן כל הזמן
לא משחררת
אפילו שיש לי מניעה
אפילו שהנקתי ואני עדיין מניקה לפעמים, אז עדיין מדי פעם עשיתי בדיקת הריון
יש לי דחף כזה להיות בהריון
אבל כרגע אני באמת במצבי הנפשי לא בטוחה שזה כדאי לי אני לא יודעת
אבל זה פשוט בוער בי
אני די הורמונלית
ואני עדיין לא אמא מושלמת
לפעמים אני לא מספיק דואגת לילדים שלי לאוכל מזין ואני מרגישה רע עם עצמי כאמא
אני ממש לא מושלמת, נגיד טסנו עם הילדים בחופש ופשוט לא היה לי שום סבלנות לילד הגדול שלי והוא באמת היה מסכן ואחרי זה הוא היה עייף וסתם התעצבנו עליו וכעסנו עליו שהוא לא מקשיב ולא מציית ולא מבין…..
תכלס אני פשוט מונעת הריון אבל לא מפסיקה לחשוב על זה
מה יהיה?

לא יודעת אם אפשר ואיך אפשר לעזור לי
אבל עצם הרעיון פשוט לפרוק פה ממש עזר לי

תודה רבה

תשובה:

שלום לך אמא יקרה .

ושלום לך אשה חשובה ויקרה.

כן, אני לא התבלבלתי. לא כתבתי לשתי נשים.

אני כותבת לך שואלת יקרה ולך הן שתי הפניות.

אני רק מבקשת ממך להעיף מבט פעם נוספת ולשאול את עצמך, איזו פניה מדברת אלייך יותר.

הראשונה? אמא יקרה.

או השניה? אשה יקרה.

אינני יודעת את תשובתך, אבל בכל אופן אנסה לנחש.

בשורה הראשונה בה התבקשת לכתוב את שמך ציינת, אמא לשניים.

ואת מכתבך פתחת בשורה יש לי שני בנים חכמים ומקסימים.

כל כך ריגש אותי לראות את החלק האימהי שבך שהוא בולט ויקר לך ודומיננטי מאד בחייך.

את אמא.

יש לך שני בנים חכמים ומתוקים.

כמה זה משמעותי לך.

יכולתי רק לדמיין כמה חלמת על להיות אמא.

כמה בילדותך חשבת איזו מן אמא את תהיי.

כמה משמעות קיבלת אחרי שילדת את הבן הבכור.

וכמה זה יקר לך הרגע שבו הפעוט התחיל למלמל אמא ולהביט עליך.

כי זה החלק הכי דומיננטי בעולמך- אני אמא.

אני בטוחה שיש לך עוד הרבה מעגלים בחייך, זוגיות, משפחה, הורים, חברות, עבודה.

אבל את כל מה שעבר עלייך וכל הפרטים הקשורים בך, בזוגיות שלך, בעבודה שלך, בילדות שלך, בתחושות שלך כל זה רק יכולתי לשער כי את לא פירטת לי.

ושאלתי את עצמי, מה עוד יש לך בעולמך חוץ מהיותך אמא?

איך הזוגיות שלך?

איך הסיפוק שלך מהעבודה?

איך הקשרים החברתיים שלך?

איך הקשר שלך עם הורייך?

ולא סתם שאלתי.

אני יודעת שאת יכולה לענות, עזבי אין לי זמן לכל הדברים שאת שואלת. אני כל הזמן עסוקה עם הילדים שלי.

וכאן אני מנסה לומר לך רגע, בואי נעצור. בואי נתבונן רגע במעגל הזה שמסתובב ללא הפסקה.

אני אמא מהרגע שאני פוקחת עיניים…אין לי שנייה לעצמי… מי זה עצמי בכלל?…אני צריכה להיות אמא טובה עכשיו לילדים… אבל אני עייפה… אני מותשת…אני חסרת סבלנות לילדים…אבל אני צריכה להיות אמא טובה… אני מתוסכלת…אני עצבנית…אני צועקת עליהם…אני מאוכזבת מעצמי..אני מיואשת…אני צועקת…אז מה אי שווה בכלל?…אני כישלון?

מכירה את הסחרחרה הזו?

אז קודם כל תנשמי עמוק, את בחברה טובה וחשובה מאד. הרבה אימהות מסתובבות יחד איתך.

אבל את יכולה לבחור קצת לרדת מהסחרחרה הזו ולנוח.

כן, פשוט רגע לנשום.

נכון שאת אמא.

אבל את גם אשה. לעצמך, לתחביבייך, לנפשך. לרגעים קטנים שאת רק מפנקת את עצמך.

וזהו הכלל הכי בסיסי וחשוב בהורות.

לפני שאת אמא- את אשה לעצמך.

ככל שתוכלי יותר להרשות לעצמך להיות באהבה כלפי עצמך ככה תצליחי להיות גם אמא לילדייך.

אהבה כלפי עצמך, זה רגעים של הבטה פנימה, כל יום. ממש כל יום.

זמן קצוב שאת חושבת מה היה לי טוב? מה היה לי רע? למה היה לי רע? מה אני מצפה מעצמי?

האם זה הגיוני? האם אני יכולה לחבק את עצמי ולומר כמה מילים טובות ולהאמין במילים האלה.

איזה פינוק קטן הייתי רוצה להעניק לעצמי?

ולמה אני אוהבת את עצמי?

תתחילי בדברים קטנים. קטנטנים.

תתחילי לבדוק היכן את שווה בעיני עצמך, בלי קשר לזה שיש לך שני ילדים.

לפני זה.

במה את שווה כבן אדם.

אם תאמיני בעצמך כבן אדם, שאת ראויה שיהיה לך טוב. שאת שווה מילות הערכה. שאת מלאה בטוב ולכן לפעמים גם נופלת ומותר לך לסלוח לעצמך. שאת אנושית ולכן יש בך גם הרבה טוב וגם חולשות אנושיות. וזה אנושי ונורמלי ואפשר להתבונן בזה ולקבל את זה.

רק ככה אחרי שתהיי אשה.

תוולד בתוכך אמא.

כזו שיודעת שיש לה ערך.

שהיא לא תלויה רק בכמה הילדים שלה מוצלחים ורגועים ויפים.

שהיא לא תלויה בכמה ילדים היא הצליחה להביא לעולם.

שהיא טובה. בלי קשר. כי היא טובה כבר קודם. כי היא אוהבת את עצמה. מבפנים. עם החולשות והכוחות.

תתידדי עם עצמך,

את שווה את זה.

תוכלי לצאת למסע הזה. לבד.

תוכלי לבקש מבעלך אולי שילווה אותך בזה?

ותוכלי גם להיעזר באשת מקצוע טיפולית למסע של חיזוק האני הפנימי שבתוכך.

מייחלת עבורך, שתמצאי את הדרך ותגיעי אל עצמך כי את ראויה לזה.

כי את אשה יקרה.

וגם…אמא חשובה.

בהצלחה

אסתי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. התרגשתי. קראתי ודמעתי. אכן תשובה עמוקה. ונבונה. (טוב ברור. זה הרי מגיע מ"אקשיבה")

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מתוסכלת מהאפליות במשפחה ומהחיים שלי
אשמח מאוד לעיצה מה לעשות עם חיי שנראים לי ממש מתישים … אני בת 41 אמא ל7 ילדים, בבית בו גדלתי אפלייה זה צורת חיים הכי מקובלת ורצויה , אין שום בעיה להפגין אהבה לילד אחד ממש בגלוי ומהשני להתעלם, להזמין מישהו שבת אחרי שבת ומישהו אחר לא להזמין חצי...
לדווח או לשתוק?
אני בת 16 ויש לי משהו שמאד מפריע לי אני סובלת מהפרעה פוסט טראומה מורכבת שזה כולל ניתוק רגשי תחושתי חוסר זיכרונות מהילדות בעיות קשרים עם אנשים ועוד הרבה ולכל מי שהתבגר אצלינו במשפחה יש בעיה נפשית לאחותי הגדולה יש אנורקסיה ואז אני ואז אח שלי בן 15 הוא נראה...
דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
הפרעת אישיות וקשרים רעילים במשפחה
ראשית יישר כח על האתר החשוב והמועיל לנפש ולנשמה! שאלתי נוגעת באחות שלאחר שנים של קרבה וריחוק ויחסים לא בריאים איתה, הבנתי לאחר חקירה ובדיקה וקריאת חומרים בנושא שיש חשש גדול שמדובר בהפרעת אישיות נרקסיסיטית. היא היתה פוגעת בי רגשית במגוון צורות שהיריעה קצרה מלפרט אותן, היתה מניפולטיבית כלפיי וכשהתרחקתי...
קשה לי עם זה שההורים שלי גרושים
לפני מספר שנים הורי התגרשו ובאותם השנים הראשונות לא היה לי עם זה בעיה כיוון שהם אנשים גדולים וזה ההחלטה שלהם, גם לאורך כל הדרך ההורים שלי תמיד הזכירו לי שהם אוהבים אותנו (הילדים). אבל כרגע כל פעם שאני נזכרת שהם כבר גרושים…. אני לא מפסיקה לבכות ולקוות שזה לא...
איזה אבא אני אם אין לי סבלנות לתינוק שלי
רציתי לשאול אני מתמודד עם בעיה שאני לא מבין את השורש שלה וזה מסתכל אותי, ואשמח מניסיונכם לעזרה. אני נשוי ויש לי אישה טובה ב"ה וגם נולד לנו תינוק ראשון לפני חצי שנה אבל אני לא נהנה ממנו אני מרגיש שאני לא מספיק אוהב אותו ולא דואג לו ואין לי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן