שלום לך שואלת יקרה,

לפני הכל תודה על שאלתך,

את כל כך כנה, אמתית, שקופה וחכמה.

את לא שואלת רק מה להשיב,

את שואלת גם כדי להפנים ולהבין בעצמך, ויש לי תחושה שיש לך גם כמיהה גדולה להזדהות עם מיאוס חוסר הצניעות, כדי לא לחזור לשם בעצמך, האומנם?

לפני שנדון בנושא הצניעות כפי שהוא מתבטא בלבוש הנשי כיום, כדאי שנבין יחד את ענייני איסור והיתר או מצוות העשה ומצוות הלא תעשה שקבלנו בתורתנו הקדושה.

התורה שכוללת כתרי"ג מצוות, לעיתים מסבירה מפורשות בכתוב את טעם המצווה כגון:" לא תשנא גר כי גר היית…. " ולעיתים השאירה את הסיבות והפרשנות למצוות, לתורה שבעל פה, ויש גם מצוות שהן בגדר חוקים שאיננו מבינים את טעמן.

הדרגה הגבוה ביותר של קיום המצוות, היא להתענג על ה' (הרמח"ל- מסילת ישרים), לרצות לקיים מצוות התורה כרצון ה', וכדרך להתקרב אליו, ומצוות בין אדם לחברו למשל, כדי ללכת בדרכיו של הקב"ה.

את ענייני הצניעות על פרטיהם הכוללים צניעות במחשבה, בדיבור ובמעשה למדו חכמי ישראל לדורותם, מתוך התורה שבכתב ובעיקר מתוך סברות בתורה שבעל פה.

בתורה (ויקרא יט, א) נאמר אחד הציוויים הכלליים: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" מפרש רש"י: "הוו פרושים מהעריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה גדר ערווה אתה מוצא קדושה". ועוד נאמר לגבי עריות (ויקרא יח', כד') "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה, כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם". על הפסוק הזה, נאמרו פירושים רבים, ונקבעו גדרי לבוש שומרים על האישה והנערה מהתבוננות בגופה שעלולה להיות בגדר של ההיפך מקדושה.

כיצד אנחנו מתייחסים לדבר קדוש?

הסתכלי סביבך. דברים רבים מקודשים הם דווקא אלו שאינם שזופים בתדירות לעין האדם. קחי למשל את ארון ברית ה', החבוי בארון בתוך קודש הקדשים, ורק פעם אחת בשנה, נכנסים לשם. כך גם את ספר התורה, מוצנע בתוך ארון הקודש ומכוסה מאחורי פרוכת, עטוף במעיל. דברים קדושים הם גם מכוסים וגם נמצאים במקומות שמורים.

כאשר שאלו המלאכים את אברהם : "איה שרה אשתך?" הוא השיב להם שהיא מצויה באוהל וידועה המסקנה של רש"י "להודיע שצנועה היתה". שרה אמנו היתה כידוע יפה מאוד. על ידי ההודאה שהיא נמצאת באוהל ולא עומדת על יד האורחים שהגיעו, עם כל יופיה, יש כאן רמז ברור לצניעותה, והדבר מאהיב אותה על בעלה. העובדה ששרה שומרת את יופיה, רק לזמנים שלה עם אברהם אבינו, זמנים שאין בהם עיניים זרות נוספות, זו צניעות.

בכל הדורות האישה היהודית נהגה כיסוי הגוף בבגדים בהתאם לתקופה, כך שהיא לא תהפוך להיות אובייקט שמסב תשומת לב. השמירה של האישה על עצמה היה בגדר, קדושה. המלבושים הם גדרות של קדושה, כדי לא להגיע לחטאים המכונים ערווה.

ההחלטה שלנו על חפץ או אדם היפה הוא  או לא יפה, נובעות בעיקר מההרגל של העין.

העין מתרגלת לתמונות, ומאוסף התמונות, יוצרת לנו בראש את הכללים של האסתטיקה.

כלומר, אם העין חשופה בעיקר לנערות ונשים בלבוש חושפני, היא בונה לעצמה כללים ליופי מהסוג הזה. כאשר העין תהיה מורגלת בתמונות שכולן מייצגות נערות ונשים לבושות צנוע, היא תיצור לעצמה כללים ליופי האסטטי הזה, שהוא הכללה של גדרי הצניעות, ומהן העין תוציא כלליים ליופי.

אם כך, יופי הוא עניין סובייקטיבי. אי אפשר לשפוט צניעות, לפי יופי באמות מידה של חשיפה לכל תמונה.

בימנו, בוודאי שצניעות לא נשפטת לפי ההרגשה, כי אחוז וכמות התמונות הלא צנועות שאדם יכול להיחשף אליהם, היא עצומה, והשפעתה אדירה על הרגשות וגם על המחשבות, וכך גם על ההגדרה למושג "יופי".

צניעות נשפטת לפי אמות מידה של הלכה ושל קדושה. היא לא ערך שניתן להסביר אותו, לפי אמות מידה שלנו, כאשר אנו יושבים בחברת אנשים, שרחוקים מקיום מצוות, ורחוקים מהבנה ברעיונות שהם בגדר קדושה.

עין שהתרגלה לראות לבוש שאינו בגדר של קדושה, יוצרת לעצמה כללי יופי ללבוש חושפני.

ואגב, זו אחת הסיבות של שומרי מצוות, לשמור על העיניים, מלבד הציווי: "ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם…" שומרי מצוות, מעדיפים שהעין שלהם תתרגל לתמונות צנועות, ותייצר עבורם את כללי היופי לפי תמונות אלה.

אם רוצים להשתכנע שלבוש צנוע הוא יפה, כדאי לאמץ שתי גישות:

האחת, להיות בחברת נשים צנועות, יום ועוד יום, ועוד ועוד לאסוף שעות וזמן ותמונות של צניעות בראש, עד שכל התמונות הקודמות תצאנה מהתודעה אט אט, והתמונה הכללית של אישה צנועה תהפוך, למשהו יפה בעיננו. והיא תהיה התמונה הטבעית שעולה לנו בתודעה, כאשר אנו חושבים על יופי נשי.

השליטה על התודעה, והקביעה של צנוע שווה יפה, היא לא אוטומטית.

גם אם תשתכנעי, שהתורה מייקרת מאוד את האישה, כמו ספר תורה, כמו ארון ברית ה'. ומבקשת להצניע אותה, לכסות אותה במלבושים, להרחיק אותה ממרחב שעיני כל צופים בה, גם אם תביני זאת בשכל, אם עדין תמשיכי להיות בעיקר בסביבת נערות הלבושות חושפני, התודעה לא תשתכנע, לתפיסת הגדרת היופי, רק לפי ההגדרה לקדושה.

הגישה השנייה שיש לאמץ, היא ההבנה, שבמשך הדורות, עם כניסתם של רעיונות פמיניסטיים, המנסים להשוות את הנשים לגברים, בתעסוקה, בלימוד, בלבוש, היטשטשו כל כך הרבה רגישויות בהקשר של מעמד טבעי צנוע של האישה. בהקשר של מחשבות שלנו על יופי, צניעות, קדושה….

מה שאנו חווים היום, זו מציאות שהאישה נמצאת בכל מקום, לא במצב כמו שנאמר : "כל כבודה בת מלך פנימה". אי לכך, עלינו להבין שבמודעות שלנו הבסיסית, המחשבות שלנו על צניעות, על קדושה כבר משובשות, מעוותות.

כשאנחנו רוצים להסביר לעצמנו או לסביבה, מהי צניעות? המרחק בין "צניעות" למציאות כל כך גדול, שבאמת קשה לסבר את האוזן. המרחק בין צניעות, ליופי שהעולם מחשיב אכך תהומי.

לכן, צריך לחשוב על צניעות כעל קדושה.

אם רוצים להבין את הלבוש הנשי, הייחודי לנשים שומרות מצוות, כיפה. צריך לחשוב עליו כעל לבוש קדוש. זו תפיסה חדשה לך, חדשה לחברים שלך, יארך לכם זמן לאמץ אותה, אם תרצו.

קצת קשה להבין "צניעות" במונחי עולם חופשי, במונחי עולם מודרני, שמתיר לעצמו לראות הכל, לחוות הכל, במונחים של עולם, שכבר הגדיר את היופי על פי עשרות אלפי תמונות לא צנועות שראה וחווה.

שואלת יקרה,

הצבת אותי ואותך בפני אתגר גדול.

אתגר להבין מתוך עולם חומרי, חופשי, מגולה, שאינו מכסה, אינו שומר על גדרים וסייגים, מציב את האישה בפרונט….

להבין צניעות מהי? וכיצד היא יכולה להיות יפה?

אני מודה לך שבזכותך, הזכרתי וחידדתי לעצמי, שצניעות היא קדושה.

שיופי צנוע הוא סוג של אסתטיקה מסוג מאוד מיוחד.

במונחי עולם היופי ניתן לומר: כמו שיש סגנון פשוט, כפרי, אלגנטי, וכו'…. יש סגנון צנוע!

אלא, שלפי גדרי ההלכה היהודית, זה לא יכול להיות רק סגנון. זו צריכה להיות דרך החיים שלנו, בבחינת שאיפה לקדושה.

והבא להיטהר מסייעים בידו.

בזכות רצונך העז להבין, יברך ויחונן אותך הקב"ה בקדושה.

ובזכותך בעזרת ה', נזכה לברכת "והיה מחנך קדוש".

מקווה שתצליחי להתחבר לרעיונות שחשפתי לך,

אני כאן לרשותך להמשך שיחה.

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה

וכל טוב

תקוה

[email protected]