שלום וברכה אמא  ואשה יקרה.

כשאני יושבת מול המילים שלך אני שומעת את הרצון העמוק לילד. לחיים חדשים בעולם. אני מרגישה אותו יחד איתך. זה באמת יותר גדול מאיתנו-הרצון להרות. הוא טבוע בעומק נשמתינו , אנחנו מתאווים לילד ולא בכדי. העונש של אדם וחוה לאחר החטא היה מוות והתיקון שאנחנו צריכים לתקן הוא ההפך ממות, להמשיך חיים בעולם. לכן טבע בנו השם את הרצון והתשוקה האדירה להרות ולהביא ילדים.

כל כך הייתי רוצה לאמר לך ולהבטיח שתלדי עוד ילד. הרי את לא משתפת שיש בעיה רפואית או חוסר יכולת להביא ילד. אלא בעל שלא מסכים, ואז הרצון חזק יותר, כי אין באמת דבר שמגביל אותך מלהביא ילד נוסף  ולכאורה זה בהשג יד ,אלא  שיש חוסר הסכמה.

אני מרגישה אוזלת יד מול הרצון הלא ממומש שבך. אין לי פתרון קסם. אבל רוצה בכל אופן לאמר לך מה שעלה בי כשקראתי את המילים שלך..

לכי תספרי להשם מה כואב לך. דברי איתו על הרצון שלך לילד.. תגידי את זה במילים הכי פשוטות שיש. ..

אבא..   אני כבר כמעט בת 40 ורוצה עוד ילד ובעלי לא מסכים. ..  וגם מאיפה יהיה לנו כסף בשבילו..

תביאי אליו את הכל, אצל השם יש מקום להכל. שום דבר לא קטנוני או מיותר.

פעמים רבות כשמספרים להשם את מה שכואב לנו, הלב מתנקה , נהיה שקט בפנים והכי חשוב- תרגישי שאת לא לבד. אנחנו לא יכולות אף פעם לדעת מה נכון עבורינו. אבל לעבור את הקושי עם הנוכחות של השם זו מתנה מיוחדת לכשעצמה. .

אני שומעת במילים שלך רצון לילד נוסף ולחץ מהגיל המתקדם. ומצד שני החששות איך לכלכל ילד נוסף.

אני רוצה להתיחס לנקודה של הלחץ והדחיפות. לא כתבת את זה באופן ישיר, אבל בעייני, כל עוד תפעלי מתוך לחץ יהיה קשה להגיע למקום שנכון עבורך ואף את עלולה לחוות כאבים מיותרים..

זה  לגיטימי שאת לחוצה אבל מצד שני הלחץ הוא האויב שלנו. ככל שיותר לחוצים שדבר יקרה הוא מתרחק מאיתנו.

זו אקסיומה כזו , ..

חשוב להבין שלחץ הוא רגש שנמצא בתוכינו , הוא חלק מאיתנו. אבל לא כולינו. לפעמים הרגש כל כך חזק והוא משתלט עלינו. כל הזמן במחשבתינו ואף מפריע לנו בהתנהלות השוטפת ומטריד ברמה זו או אחרת. אני מציעה לבדוק עד כמה הלחץ דומיננטי כעת בשלב זה של חייך. כמה מקום הוא תופס. האם רק שם מחשבותייך.

אני שומעת בהילות במילים : אני חיבת להחליט..    נכון , את מחפשת תשובה. היא נמצאת, כדי לשמוע אותה בואי ננסה מעט להרפות מהלחץ והדחיפות  שזה יקרה ומיד.

אולי עולה בך השאלה איך אפשר לא להילחץ כשלחוצים.. אז זהו , שאי אפשר להחליט לא להיות לחוצים. אבל אפשר שאת תהי זו שתנהל את הלחץ ולא הוא אותך. וזה ע"י שתתני לו מקום.

אפשר לעשות זאת בצורה של שיחה עם הרגש הנוכח. אולי זה לחץ או דחיפות. ולשאול אותו ממה הוא לחוץ. מה חשוב לו להספיק. אחרי שהוא ידבר תחפשי בתוכך מה להשיב ללחץ. זה קיצור של תהליך טיפולי אבל גם את בעצמך יכולה לנהל דו שיח כזה. אם זה נכון לך אוכל לפרט במידה ותרצי.  הרווח הוא – שכאשר את מדברת את החלק הלחוץ שבך. הוא מקבל מקום וכבוד ואז כביכול הוא 'מסופק' ,

כשלא נותנים לרגש מסוים מקום הוא כל הזמן קופץ בכל מיני דרכים ולא מרפה. כך הוא קורא לנו שנסתכל עליו .כשאת שומעת אותו ומדברת איתו  את יכולה אחר כך לאמר לו :אני מבינה שזה מלחיץ וזה בסדר גמור. יש לך מקום בתוכי אבל כעת אני שמה אותך בצד ורוצה להמשיך במה שנכון לי.

בהתחלה זה נראה מלאכותי והוא יבוא שוב בלי לשאול. אבל את כבר מודעת לחלק הזה שבתוכך ויכולה כל פעם כשהוא מופיע לדבר איתו שוב.. לאט לאט הוא יהיה שקט יותר ..

כעת נוכל לעבור לשלב הבא.

כשאת מדברת על זה עם בעלך, מה את מרגישה? לא מובנת ..חוסר שותפות.. לבד.. ?

איך את מביעה את עצמך? אולי בכעס, בחוסר אונים. תסכול…. ?

מאוד משפיע המקום ממנו את מדברת איתו. את מתארת שהוא מתנגד לרצון מאוד מאוד עמוק שבך. אני מאמינה שזו תחושה כואבת שהבן אדם הקרוב אליך לא קשוב לרצון שבך.  אבל אולי שינוי בדיבור איתו ישנה משהו. אולי אם תהיי פחות בכאב וברצון שלך ותרגישי אותו ,או שלב לפני כן ,להבין מדוע הוא מתנגד. יאפשר לך לשוחח איתו ממקום נקי יותר.

אני מעלה אפשרות לתרגיל שלך עם עצמך אם זה מתאים לך, תקחי. ואם עולה בך כל דרך אחרת -אפשרי בהחלט.

קחי מקום שנעים לך להיות בו ואת מרגישה נינוחה ובטוחה. שבי על כסא ושימי מולך כסא ריק. אפשר גם בלי כסא נוסף, אבל זה מקל על התהליך.

עצמי עיניך ודמיני את בעלך יושב בכסא ממולך. תנהלי איתו דו שיח. ספרי לו על הרצון העמוק שלך. הכמיהה, החשש מהגיל המתבגר החששות מלכלכל ילד נוסף.. ספרי לו גם מה את מרגישה כשהוא לא מסכים עם הרצון שלך, מה את מרגישה כלפיו.. ובקשי ממנו שיסביר לך למה הוא כל כך מתנגד.

כעת , עברי לכסא השני. ולרגע את הופכת להיות הוא, בעלך. וממולך יושבת אשתו-שזו את.( בעצם החלפנו תפקידים..) ותתחילי לדבר בתור בעלך ולאמר כל מה שיש לו..  אם תרגישי צורך תחזרי להיות את ותשיבי לו מה שיש לך לאמר וחוזר אליו. כך עד שתרגישי שמיצית את הדיבור איתו.

אני לא יודעת לאיפה זה יוביל אותך. אבל אני יודעת שתגיעי למקום טוב יותר מולו ומול עצמך. ויקל עליך לקבל את חוסר הסכמתו. ואולי אפילו להבין ממה זה נובע או מה הוא רוצה ממך דרך חוסר ההסכמה שלו. והשיחה שלך מולו לגבי ילד נוסף לעולם תיהיה נקיה יותר וממקום אחר.

אני רוצה לדבר איתך על החששות שלך..את משתפת שאתם במצב כלכלי לא הכי טוב. ילד נוסף מצריך חדר נוסף ואוטו גדול…

תשאלי את עצמך האם רק בגלל זה את חוששת או שיש עוד חששות מאחורי זה.. מאחורי פחד ממציאות חיצונית יושב פחד עמוק יותר. כדי לגלות מהו, אשאל אותך כמה שאלות שתלכי איתם ואולי תמצאי שם פחד אחר שרוצה לצאת..

אם לא יהיה לכם כסף לילד נוסף מה יקרה?  ואם לא יהיה לו חדר מה יקרה? ואם לא יהיה אוטו גדול מה יקרה? התשובה שעולה בך . תהפכי אותה לשאלה חדשה.

אני עונה לרגע במקומך רק בשביל להדגים ,כדי שנבין.. אם לא יהיה לו חדר אז לא יהיה לו פרטיות..בואי נהפוך את זה לשאלה: מה יקרה אם לא יהיה לו פרטיות ? אז הוא ירגיש שאין לו מספיק מקום.. שאלה- מה יקרה אם אין לו מספיק מקום? זה יהיה צפוף ומחנק.. ואז אני שואלת אותך האם את מכירה את התחושה הזו של צפוף ומחנק..

זו רק טעימה ממסע אל תוך עצמך כדי להבין ממה את פוחדת. מה שחשוב לי להעביר לך זה שהפחד מזה שלא תוכלי למלא את הצרכים שלו הוא פחד שנמצא בתוכך מאיזושהי סיבה. וכשתמצאי אותה היא יכולה להעלם ולא תחווי חשש מול הבאת ילד נוסף.

ובהבט האמוני, אני רוצה להוסיף הסתכלות נוספת.

אנחנו רוצים להגיע אל הטוב , זה יכול התבטא ברצון לילד, לפרנסה לבעל.. אנחנו מרגישים חסר גדול ומשתוקקים לדבר. וכשמקבלים אותו מיד נוצר דאגות וחוסר שקט. לדוגמא אנחנו מתאווים לילד. הילד הגיע אך בעצם הגעתו הוא פתח לנו אין סוף דאגות וחוסר שקט כמו : איך הוא התנהג.. איך נפרנס.. הבריאות.. השידוכים.. וכל הדאגה הזו היא הפך הטוב.

אז מה בעצם קרה לנו.. רצינו טוב וקיבלנו את מה שרצינו אבל זה הביא איתו הרבה לא טוב ודאגות..

כדאי להבין שכך העולם בנוי. כל דבר שניחל לו ונשיג אותו הוא כרוך בהרבה כאב וסבל חדש שלא היה לנו לפני שקבלנו את אותו הדבר שיחלנו לו.

כי הטוב באמת לא קשור למה שיש לי. או אין לי , למה שיקרה לי או למה שיחסר לי . הטוב נמצא בתחושה הפנימית שלנו ולא קשור למציאות החיצונית.

את רוצה ילד בכל מאודך, אבל ברגע שהוא יבוא נולדו דאגות חדשות  איך נגדל אותו..נפרנס אותו..

אני אומרת לך ולעצמי יחד, ילד זה טוב, אין סופי, נשמה ויצירה חדשה שלא היתה כמותה מבריאת העולם ועד סופו. ויש לו מסע מיוחד ומדויק ורק עם החלק המיוחד של כל ילד , העולם יוכל לבוא אל הטוב המוחלט. כל הדאגות שמבחוץ. הם בחוץ ! זו לא האמת בעצמה. הם מבלבלים אותנו מהטוב האמיתי.

גם אם יהיה עוד חדר זה לא מה שייתן לנו את תחושת הטוב והשלווה שאנו מיחלים לה. זה נותן אשליה של טוב . אבל זה רק העטיפה. ובפנים יש טוב אלוקי גדול שעוטף את כולם. ואם ילד צריך לבוא לעולם השם נותן לו את כל הכלים המדויקים עבורו בשביל התפקיד המיוחד שלו. ואם הוא צריך אוטו גדול בשביל המסע הפרטי שלו-יהיה לכם לתת לו. אבל כל מה שהוא לא צריך בשביל המסע שלו כאן בעולם, לא יהיה לו ולא באמת יחסר לו.

את ובעלך צינור להעביר לו את השפע הגשמי והרוחני שהוא צריך בשביל לגדול. ואם הוא צריך חדר נוסף בשניות השם יכול לארגן לכם את זה.. יש לו אין סוף דרכים להפוך מצב כזה לאחר..

הכל מדויק פה בעולם, מי יגיע לאיזה הורים ומה יהיה מצבם הכלכלי. זו תכנית שטובה לנו. צריך לבקש שנראה את הטוב ונחוש אותו.

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם

מעריכה את הכנות שלך והרצון לברור ולהגיע למקום טוב יותר.

אם תרצי להמשיך לשתף, אני כאן.

אילה [email protected]

.