יקירתי.

מתנצלת על הזמן הארוך שלקח לי להשיב לך. קשה למצא מילים מול המקום הכואב והקשה שבו את נמצאת. אני שולחת לך עכשיו את תשובתי ומתפללת שהיא תחזק אותך ולו במעט.

אבדן של אדם קרוב הוא דבר כל כך קשה שאין לתאר. הפרדה הסופית הזו היא לא נתפסת ובכל פעם שנזכרים בזה הלב שוב נקרע. האבדן שלך הוא טרי ואני בטוחה שכשאת מתארת את המצב שלך שבו את ממש משתגעת מהמחשבות, את באמת מתכוונת לכך. זה באמת מה שקורה לך ואני יודעת שזה כל כך כל כך קשה לשאת את זה.

כדאי שתדעי שהמחשבות שאת מתארת הן נורמליות. אנשים באבל מגיבים כך וזה נכון וזה חשוב. את שואלת: מה? לכעוס? להיות בחרדה? לקלל? כן. מה האופציה האחרת? לשתוק? לשתוק זה מזיק לנפש… אני כותבת לך את הדברים שמתאימים לעכשיו- לתקופה הראשונה שבה בכלל נטמעת ההבנה של מהו אובדן. חשוב להבין שזה לא מתאים לכל החיים ואני יכולה (כמעט) להבטיח לך שזה לא יהיה ככה כל החיים. אבל הוא תהליך ואת רק בתחילתו.

שבוע שעבר השתתפתי באירוע זיכרון שאני וחברותיי ערכנו לזכר חברה קרובה שנפטרה ממש עכשיו, וגם היא השאירה כמה ילדים קטנים ואת כולנו שבורות ומתגעגעות וחולמות… ואני רוצה לחלוק איתך כמה רעיונות ששמעתי שם שאולי יעזרו לך.

הדבר הראשון והחשוב הוא, מה שכתבתי לך כבר קודם. אבל הוא כעס, הוא חרדה, הוא תחושת חורבן אישי והוא ככה! לא צריך לנסות לעשות אותו אחר. לא צריך להקשיב לאנשים שאומרים לך “תתנחמי, יש לך ילדים משלך” או “אל תדאגי הוא במקום טוב בשמים” או כל מיני דברים אחרים שנשמות טובות יודעות להגיד.

הדבר השני הוא להבין שיש חיים של לפני ויש חיים שאחרי. ברור שאחרי דבר כזה קשה אנחנו לא נשארים אותם בני אדם. לא חוזרים להיות אותו דבר. אז מה הופכים להיות? המנחה של הערב נתנה לנו רעיון מאוד יפה שאני מקווה שתתחברי אליו גם: תשבי עם דף ועט ותכתבי מה היה “הניצוץ” של אחיך היקר. הביטוי של מי שהוא עבורך. ולאט לאט תנסי לראות בתוכך מה ההשפעה של זה עלייך. בעצם זה שהוא השפיע עלייך אז חלק ממנו נמצא בך עכשיו והניצוץ הזה עדיין קיים כאן בעולם הזה והוא יכול לתת לך כוחות ותחושה שהמהות שלו עדיין איתך. שאת עדיין מחוברת אליו. שיש לו עוד קיום וקשר איתך. שהאבדן הוא לא כל כך מוחלט.

זה לא סותר את האבל. זו הייתה הצעה להסתכלות קצת אחרת על התהליך.

ואני רוצה לכתוב לך גם על החרדות. חלק מהזרמים בפסיכולוגיה מדברים על כך שכל מה שאנחנו עושים בחיים זה כדי לשכוח מהמוות. אנחנו קונים, מבלים, מעדיפים לחגוג מאשר לזכור שיש סוף. וטוב שכך. אם נחיה כל הזמן בתחושה שתיכף זה נגמר, נהיה כל כך חרדים שלא נצליח לתפקד. למה אהבה? זוגיות? ילדים? אם הכל נגמר? אבל מה שמפעיל אותנו ביום יום זה יצר החיים ויצר החיים הוא חזק יותר מהכל. יצר החיים גם משכיח מאיתנו את העיסוק התמידי בסופיות של הכל וגם עוזר לנו ליצור לבנות להנות ולעשות טוב.

ולנו כיהודים, יש בנוסף ליצר החיים גם אמונה. אמונה שיש מי שמנהיג את העולם אמונה שאף אדם לא נשלח לעולם הזה ללא סיבה. זו לא אמונה שאומרת שאסור לכאוב על האבדן אלא אמונה שיש תפקיד לכל אדם שנשלח לכאן ולאח שלך היה כנראה תפקיד מדהים. לשמח כל כך הרבה אנשים להפיץ טוב בעולם. ואיזו זכות יש לך שהיה לך כזה אח מיוחד ומרגש.

אני מברכת אותך שמשמים ישלחו לך כוחות. כוחות לקבל את עצמך. את האבל שלך. את הכעס שלך. כוחות למצא את מה שיעזור לך להיות מחוברת לאחיך גם בתוך גבולות ההבנה של העולם הזה. כוחות לילדים שלך ולחיים שעוד יש לך לחיות בעולם הזה.

שלך

נועם

[email protected]