לפני זמן רב, בעודי נערה צעירה ותמימה התגלגל לידי ספר המתאר את קורותיה של בחורה חרדית שלא תוכל ללדת והיא נשלחת לרופאת נשים, מכאן ואילך החלו תיאורים מפליגים הרחוקים מאוד מן הצניעות ומחללים ממש את גופה של כל אישה באשר היא.

בין לבין מתארת המחברת את ההלם אליו נכנסת הנערה מן הבדיקות וכותבת משהו בנוסח זה- הרופאה רואה איך אוזל הדם מפניה של הצעירה וחושבת לעצמה איך יתכן לחיות בקהילה שבה אין שום מודעות לחלקים אלו בגוף. כאן סגרתי את הספר בטריקה כעוסה וחיפשתי את המחברת לכתוב לה- “ואיך יתכן לחיות באוירה שבה חוץ ממודעות לחלקים הללו –אין עוד הרבה מעבר…?”

דומני שהתשובה לדילמה הכל כך אנושית ונשית שלך נמצאת בקו התפר שבין הספר שקראתי לבין התשובה שחישבה להישלח.

את אשה כבר, גם אם טרם נתקדשת לאיש . את בריאה מאוד ורוצה מה שנכתב בתורתינו הנצחית,בפרשיה הראשונה והמכוננת של העולם ושל חיי משפחה-“ואל אישך תשוקתך”.

ואין טוב מן הרגשות הפיזיים והנפשיים הללו על שלל גווניהם כדי להדביק חזק בין איש לאישה ,

כדי לתת להם הרבה כוח ואנרגיה לחיות בצוותא חיים של שיתוף ולהמשיך מתוך כך גם עוד דורות של בנים ובנות שעסוקים בעשיית הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם.

המוח וגם הגוף מייצרים מערכת שלמה ופעילה של מחשבות ותחושות סביב החיבור הזה וזו תופעה בריאה ונורמלית לחלוטין.

אולם כמו הדבש שאם מצאת אכול-דייך, גם כאן מבקש מאיתנו בורא הגוף והנפש שלא נתמכר לחוויה שלא נהפוך אותה למרכז חיינו . ונעקר אותה בכך מן המשמעות הרוחנית והבינאישית הטמונה בה.

אינך צריכה לחוש רעה או אשמה ,לרובן המכריע של הבנות בגילך ישנן תופעות כאלו ואחרות, המעידות על בריאות נפשית ופיזית ועל מוכנות לנישואין ולחיי אישות יחד עם זאת אין ספק שהתמכרות לעולם פנימי פנטזיוני שכזה מעייפת ומרוקנת ואינה ממלאה בסיפוק.

אני מציעה לך לא לעשות עסק גדול מידי מן התחושות הללו. לא להיכנס לאשמה ולחרטה  אם חווית  חוויה כזו ויחד עם זה להשתדל למלא את עצמך בפעילות חשיבתית ומעשית מעשירה ,חסד ,נתינה. קריאה ועיסוק בסוגיות שיש בהן כדי לאתגר את העולם הפנימי והאינטלקטואלי שלך.

החיבור בין אשה לאיש הוא מן הדברים היותר נעלים בתורה ודווקא מכיוון שכך, כמו בעולם החומר-ככל שחפץ גבוה יותר נפילתו והתרסקותו יהיו עוצמתיים יותר- כך תרבות המערב שהושפעה מן הנצרות הפכה אותו לחטא נורא ואיום ובו זמנית לפיתוי שאי אפשר לעמוד בו, שמפרנס תעשיות עצומות של סרטים אפנה ייאוש ותסכול.

אם תביני שמקור המחשבות שלך הוא דווקא מן הטוב ושעוד קצת ממש תזכי לחבר אותו בהרמוניה של גוף ונפש עם אישך-תרגישי פחות אשמה.

אשמה היא הממריץ הגדול ביותר של הטעויות שלנו.

פעם הגיע אל רבי שלמה זלמן אוירבך איש וביקש דרך תשובה על חטא שחטא. רבי שלמה זמן הורה לו לסיים בחודש הקרוב את ספר התהילים האיש התפלא, הוא חשב שיקבל תעניות וסיגופים …כשיצא קרא לו שוב רבי שלמה זלמן ואמר- אמרתי לך לסיים בחודש את הספר ואילו במחשבה שניה –אני ממליץ לך לסיים בשבוע.

וכל כך למה? כל פעם שתפתח את הספר תתחיל להיזכר בחטא, להצטער, להאשים את עצמך ומתוך כך להשתוקק קצת לחטא כי רק יצור אנוש אתה. אין טעם למשוך את טקס הכפרה יתר על המידה. סיים אותו. השאר מאחוריך וצעד הלאה .

אני ממליצה לך ליישם את הסיפור המופלא הזה גם בהקשר של עולם המחשבות שלך ,אל תתני להם חשיבות גדולה מידי. לא לכיוון ההתמסרות אליהם ואף לא לעניין ההאשמות העצמיות בעקבותיהם .

המשיכי הלאה.

בהצלחה רבה ושנה טובה

אתי

esterzi53@gmail.com