שואלת יקרה מאוד,

התעכבתי מעט בתשובתי אליך כיוון שכשקראתי את מילותיך הייתי זקוקה לנשימה עמוקה ולסדר פנימי ברגשותיי ומחשבותיי. חיפשתי בכל ליבי את המילים אותן אוכל לומר לך, יקרה וחשתי כי השתיקה יפה לי מהן. איני יודעת מה אפשר לומר ובמה אפשר לנחם אשה שגלתה דבר קשה כל כך. אולי רק להיות אתך ולהבין את עומק הצער. בחוויה האישית שלי זהו מבין הדברים היותר קשים בחיים האלו. לגלות שבן הברית שלך בגד באמון שנתת בו בהפקידך את לבך במחיצתו ובקשרך את גורלך בשלו. באהבה שאתה אוהב אותו. במציאות חייכם יחד. ברית נישואין היא ברית קדושה אשר זר לא יקרב בה. איש ואישה אשר נותנים את ליבם זה לזו באהבה גדולה ומצפים למצוא את אשרם זה אצל זו. אם משהו מביניהם מפר את הברית ורועה בשדות זרים זו היא תחושת בגידה ומכה אנושה ללב. אנושה ממש.

אני קוראת את מילותיך ושומעת את האבל. האבל המתבקש לנפש. אנא הרשי לי להיות מן אלו שלא אומרים דבר רק מבקשים לנשום אתך את הנשימות העמוקות אל הכאב, בלי לנסות לפתור אותו.

מתיאורך שלך אודות המשבר הנפשי הקשה שעברת, אני לומדת עד כמה קשה היה לך ושמן הסתם את אוהבת מאוד. איננו כואבים אם איננו אוהבים. לא שוחחנו אך אני משערת שיש בחוויה הזו חלקים כואבים רבים ותהיות מערערות ומפרות שיווי משקל. אפשר אולי לחלק אותם לשניים.

ישנו את החלק המתייחס לעצם הקשר והמעשה של הזולת- האם לא היה לבעלי טוב, בקשר איתי? האם הוא אוהב אותי? האם הוא אהב אותי, בכלל, אי פעם? אולי פעם אהב וכבר לא, כעת? מה הוא מצא בחוץ שלא מצא אצלי?

וישנו החלק האחר המתייחס לערך העצמי ולדימוי העצמי- האישי והנשי שנפגע אנושות: מה חסר לי שבעלי מצא באחרת? האם אינני נשית מספיק? מעניינת מספיק? האם משהו בי- בעצם לא בסדר. לא נחשק. לא נאהב. האם אני לא ראויה לאהבה?

שני החלקים כואבים מספיק ומטלטלים מספיק בכדי לעבור את הטלטלה הנפשית אותה עברת.

אלו גם שני החלקים שכעת, כאשר את מנסה להבנות מהשבר, עליך לתת עליהם את הדעת.

ישנו את החלק של המערכת הזוגית שלכם.

פרטים רבים איני יודעת. פרטים רבים מאוד זקוקים להתייחסות ולהקשבה.

את מציינת כי לא נפרדתם ולא התגרשתם. האם שוחחתם ולבנתם את מה שקרה?

מהו יחסו של בעלך אל הקשר שלכם, היום? האם הוא רוצה לשקם את הקשר? האם את מעוניינת בכך?

עד כמה? עד כמה שניכם יחד וכל אחד לחוד מעוניינים להשקיע בכך?

כיצד נראתה בעיניך ,מערכת הזוגיות שלכם, עד אז? כיצד נראתה בעיניו.

שמעתי וראיתי בעיני זוגות שעברו משברים כאלו ואחרים ובנו את עצמם מחדש. זהו תהליך המצריך לווי אנושי איטי ורגיש אבל אפשרי. הוא מותנה ברצון עז, בהקשבה, בהתבוננות, ביכולת לבקש סליחה. ביכולת לסלוח.

החלק השני, ובעיני- ללא קשר אל הראשון, מבקש התייחסות מסוג אחר. החלק הזה חשוב והיה ממשיך להיות ראשוני וחשוב גם לו המערכת הזוגית לא השתקמה:

זו את. את ומקומך בפני עצמך ובעולם.

את, יקירתי. כפי שאת נראית בעיני עצמך. הביטחון שאת ראויה לאהבה כפי שהנך וששום דבר בעולם לא מצדיק נטישה שלך או בגידה בך.

את החלק הפנימי של ערכייך האישיים, של אישיותך, של אמון עמוק בעצמך- עליך לאסוף, להתבונן בו ולדעת כי מקומך בעולם, אינו נמדד על פי מעשיו של אחר. עיניך שלך על עצמך, הן, הן המכריעות.

עבודה כזו הנה עבודה יום יומית, מתבוננת, עקבית ככל הניתן. אוסף הערכות עצמיות אמיתיות שלך מול עצמך. ומכיוון והדבר האמיתי היחיד המעניק לאדם בטחון פנימי והערכה עצמית הנם ערכיו והתגברויותיו- נראה לי שכדאי ורצוי לבחור תחומים ספציפיים ונקודות ספציפיות אותן את קובעת לעצמך ומסמנת כמטרה להשגה. בכל פעם קטנה שהשגת- כתבי לך. העניקי לעצמך הערכה על כך. אולי אפילו פינוק קטן.

את צודקת ברצון הקדוש שלך להרים את עצמך למען הילדים, הם ודאי זקוקים לך מאוד ועלולים להרגיש נואשים ועצובים בלעדיך. אבל גם את זקוקה לך. יש בך בוודאות כל כך הרבה שצריך ממנו בעולם ואין סיבה שחייך יכבו בשל מעשה של אחר שבאופן פשוט נבע מנפילה עמוקה לתאווה וליצר.

בכל מקרה- במישור האישי שלך, כאדם בפני עצמו- אין זה משנה.

את, עם כל הטוב שלך זכאית לחיות חיים טובים, מלאים באמון ובאושר. קבלת מכה אנושה, זה נכון. אל תאמיני לה. אל תתני לה להמשיך ולחבל בחייך.

אני סבורה כי אישיות תומכת טובה הכרחית כמעט, בתהליך כזה אבל גם משוכנעת ללא ספק שאת עשויה למצוא את עצמך חזקה שבעתיים לאחריו.

הייתה סיבה מעם ה’ בשלה עברת את המשבר הזה אבל חייך לא מסתיימים כאן. אולי בעצם מתחילים.

יקירתי,

אנא, מצאי לך אישיות איתה תחושי מספיק קרוב ונח לעבד את החוויה שעברת, ללבן אותה ולמצוא את הדרכים- בעבודת מחשבה, רגש, ומעשה להתחזק ולהבנות מבפנים בו בעת בה אתם דנים במערכת הזוגית שלכם. ישנם שלבים בתהליך הזה. החל מהאבל ועד לעיבוד מלא ושחרור החוויה ממך והלאה. בטוחני שלכשתעברי אותם נכון, תוכלי את לעזור לרבים אחרים ותגלי כוחות שלא ידעת שמצויים בך.

בהערכה עצומה לאומץ ליבך ובלב כואב עמך,

דקלה.

bar.dikla.g@gmail.com>