שלום לך יקרה,

קראתי את שאלתך, וליבי איתך.

הכאב שאת חווה הוא גדול מאד,

ואבל היא אכן מילה מתאימה להרגשה שלך

אין דבר קשה יותר לאשה מאשר להרגיש לא רצויה.

זו מכה נוראה לעצם הזהות, לעצם היותי אשה.

ואת עומדת בפגיעה הזו בגבורה.

יחד עם הכאב שאני חשה איתך,

מצאתי בתאור המצב נקודת אור משמעותית. נקודת תקווה.

ונתחיל עם כמה מילים על אהבה….

אהבה היא רגש נפלא וקסום. רגש שממלא את הלב,

רגש שכל אחד זקוק לו. לאהוב ולהיות אהוב.

אהבה היא התפעלות מהאדם, התרגשות ממנו,

מהיופי שלו הפנימי וגם החיצוני, מהאישיות, מהגדלות, מהנשמה.

ומשם- הרצון להתחבר אליו.

חשוב להבדיל בין התאהבות, בין אדם מאוהב לבין אהבה עמוקה ויציבה.

התאהבות היא תהליך עוצמתי, מהיר, כמעט בלתי נשלט,

והמאוהבים "לא רואים בעיניים". לא רואים חסרונות, עשויים להיות מנותקים מן המציאות, וכל מעייניהם במושא אהבתם.

זו מתנה גדולה. אבל זה לא הדבר האמיתי.

זו רק טעימה, תחושה עילאית שנותנת לנו מגע והכרות

עם עוצמת האהבה שניתן להגיע אליה. סוג של אנרגיית שפעול. כמו הקצה האדום של הגפרור שמצית אותו בלהבה גדולה.

ובדיוק בגלל שזו מהותה,

התאהבות היא קצרה ואין בכוחה להתמיד.

נדרש דלק ומזון כדי שאש האהבה תוכל להמשיך ולבעור.

במילים אחרות

אהבה אמיתית. נבנית בהדרגתיות, לאורך זמן, בהשקעה, בסבלנות, באמון .

ובדיוק בזמן בו פגה התאהבות ,כשאדם כבר מגלה דברים שמפריעים לו,

מתחילה ההשקעה, מתחילה בנייה של אהבה.

ועוד משהו-

התאהבות מושפעת ממראה חיצוני של אדם הרבה יותר מאשר האהבה.

אהבה היא לאדם עצמו. למי שהוא. לא למראה שלו.

זו אחת הסיבות לכך שקשרים שנוצרו על בסיס של התאהבות ולא על בדיקה של פנימיות האדם, הם בעלי פוטנציאל גדול יותר להתפרקות או להתפתחות לקשרים הרסניים.

אדם שאוהב את אשתו הצעירה והיפה ממשיך לאהוב אותה, ואף הרבה יותר כשהיא מבוגרת והשנים לא הוסיפו לה יופי….

הוא קשור אליה, הם מחוברים בחיבור של עשייה משותפת, של מסירות עמוקה, הם הופכים לאחד.

וכשזו מהות הקשר – חן אישה על בעלה בלי קשר לנתונים האובייקטיבים של המראה שלה.

מתוך ההבנות האלה אני מקשיבה איתך לסיפור שבעלך מספר לך,

שומעת שבתחילת הדרך הוא היה נלהב וחם והראה לך כמה את רצויה לו. קשה מאד לזייף דבר כזה במשך שנתיים רצופות, ולכן אני נוטה להאמין שאכן היית אהובה לו.

אחרי שנתיים הוא התחיל להתקרר, ושניכם לא ידעתם למה

טבעי הדבר שחיפשתם תשובות, כל אחד בעצמו ובליבו

ואני מנחשת שהתשובה שבעלך הגיע אליה, ומנע את עצמו מלשתף אותך מחשש לפגוע בך, היא שהרגשות שלו לא אמינים ,

שהוא לא באמת אהב, כי הנה, הרגש לא מחזיק מעמד

ומתוך כך נדרשת גם סיבה וכך הוא מוצא את עצמו נתלה במראה החיצוני.

מצוי מאד שאנשים מביטים לאחור ובתום לב מפרשים את ההסטוריה באופן שונה ממה שהיא היתה- בהתאם למה שמתיישב היום….

המסקנה שלו היא מסקנה מייאשת עד מאד, ואני מניחה שהוא סבל סבל רב לפני שחלבת ממנו את המידע .

משמעות הדברים בשבילו היא אובדן תקווה. המראה לא הולך להשתנות ולכל אין סיכוי לאהבה.

אני מרגישה איך הבטן מתכווצת מכאב למחשבה על הכלא שהוא מצא את עצמו חי בו . נישואין ללא תקווה לאהבה

המסקנות האלה טבעיות מובנות אבל בהחלט שגויות

וכאן נמצאת התקווה. הפיל לא באמת נמצא בחדר. רק הריקוד הזהיר סביבו.

הזוגיות ביניכם לא תלויה בכמה הוא היה מאוהב בך, וגם לא בכמה הוא מאוהב בך היום.

היא תלויה במה שאתם בוחרים לעשות איתה היום.

ברמת המחויבות של שניכם לנהוג אחד בשני בדרך של כבוד ואהבה.

בנחישות לראות את הטוב והיפה שבשני- ממש כמו אנשים מאוהבים…..

גם כשהרגש לא נוכח.

גם אם אני טועה בניחוש שלי, ופירשתי באופן לא נכון או לא מדויק את עמדתו הפנימית של בעלך,

הדרך לשינוי היא אותה דרך.

גם אם הוא צודק בכל מילה, ומעולם לא היה מאוהב בך- אין בכך למנוע התפתחות של אהבת אמת ביניכם בעתיד.

וכיון שבחרתם להשאר ביחד ולא להפרד- הרי שחבל שלא תממשו את האפשרות הזו…

האם תוכלי לקבל את עצמך כאשה נאה ואפילו כמושכת- בלי קשר לתפיסה שלו?

האם מתאים לך לבקש ולרצות את אהבתו לא למראה שלך אלא למי שאת?

אולי תרצי להשקיע באהבה שלך כלפי בעלך? כלפי האדם שהוא, להדגיש את מעלותיו, לדרוש את טובתו?

נראה לך שתצליחי להאמין בו שהוא מסוגל להתגבר על הטעות שלו ולמצוא בליבו אהבת אמת אלייך- אם רק ירצה?

האם תוכלי להאמין שאת, כמו שאת, על אישיותך היחודית, התכונות והכשרונות, המעלות והחסרונות- ראויה לאהבה?

שיש הרבה מאד מה לאהוב בך?

מה לדעתך יקרה אם תתחילי להביע הערכה למחויבות שלו, לנתינה, ולכל מה שהוא תורם לקשר על אף שהרגש שלו אחר?

אני נוטה להאמין שבמידה בת את תשחררי את הקשר בין המראה שלך לבין האהבה ביניכם,

תקבלי את הטעות שלו בהבנה, תשקיעי בהערכה, בכבוד, בהוקרה ובאהבה למי שהוא

מתוך בטחון פנימי שאת נפלאה, שיש הרבה מה לאהוב בך, שאת גם בהחלט נאה-

גם אצלו יתחיל להשתחרר הקשר ההדוק בין הדברים.

מדובר בתהליך שיקח זמן, שידרוש סבלנות וסובלנות,

ובעיקר חוסן פנימי.

הוא ידרוש את יכולת שלך לא להרגיש דחויה, לא להאמין לסיפור הזה.

להיות מסוגלת לשאת את התחושה הקשה הזו בלי לתת לתפיסה שלו לגבייך להשפיע על התפיסה העצמית שלך.

בלי לתלות את הקשר כולו בנקודה הזו.

אני מאמינה בך שאת יכולה.

שאת מספיק חזקה.

ועם זאת- יתכן שתוכלי לדייק את הדרך ולקצר אותה באמצעות ליווי מקצועי.

מאחלת לך הרבה אהבה מעצמך ומבעלך

זלטי