שלום לך שואלת יקרה, חכמה ומודעת לעצמה,
קראתי את שאלתך בעניין רב, ואף הזדהיתי עימה. מעמד הנשים החרדיות יקר לליבי, ואני בשיג ושיח עם רעיונות פמיניסטיים. יחד עם זאת אני חושבת שמסוכן מאד ללכת עם ערכים "עד הקצה" שכן צעידה כזו טומנת בחובה את הסיכון להגיע לאבסורד. אז אמנם איני עוסקת בטיפול זוגי, אך אולי אוכל לתרום לך מנקודת מבטי.
בסוף התשובה גם אמליץ לכם להעזר בטפול זוגי😊.
אז הנה כמה מחשבות שעשויות להאיר את דרכך:
1. הגמרא אומרת במסכת שבת דף לא עא את הדברים המפורסמים הבאים:
אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה וכו', ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין, אי לא לא .
שימי לב, שלא נישאל על אידיאולוגיות, אלא על מעשים. לא שואלים אותנו אם היית חרדי, אם היית פמיניסטית, או היית אברך. השאלות הן: איך פעלת? איך התנהגת? קבעת עיתים לתורה? ניהלת את ענייניך הכספיים ביושר? אנו לא נדרשים להכתיר את עצמינו בכותרות, ולא מתבקשים להכנס למגירות. לעזור לאישה הוא מעשה ראוי, הוא עשוי להיות חסד עימה, חסד עם העולל הרטוב ששורף לו בטיטול, ויש לעשותו בלי קשר לפמיניזם או לשוביניזם. באותה מידה, את עשויה לעשות את הפעולות הללו כי הן פעולות נכונות וראויות לניהול בית בריא ושמח, והן יכולות להעניק לך סיפוק ושמחה כאשר את עושה את הדבר הישר והטוב, וזאת גם ללא כל תיוג אידיאולוגי רחב שפרוס מעליך כמטריה.
2. כפי שהבנת מהרישא של דברי, פמיניזם או שוביניזם הן 'מגירות' שלתוכן ניתן להכניס פעולות מסויימות שאנו עושים או בוחרים שלא לעשותן, אך אין הכרח לקבוע כי פעולה מסויימת נובעת דווקא מהן. הבעיה ש'המסגור' של פעולותיך או פעולותיו של בעלך בתוך 'מסגרת' , לא רק משקף מציאות קיימת, אלא גם יוצר אותה. הגמרא אומרת במסכת ר"ה דף כג עב, "מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה". לכאורה מדובר בתיאור עובדה, תיאור מצב המתקיים בעולם. הצד האפל של הירח אף פעם לא ניצפה על ידי השמש ולא נגלה לעיניה. אך אם נעמיק בקביעה זו, נראה שניתן לראות במשפט זה לא רק 'כלל הגדרה' המתאר מצב בעולם, אלא 'כלל התנהגות' לאורו פועלת השמש: הביטי תמיד במבטך המאיר אל הירח, וכך אף פעם לא תראי את צידו החשוך. אין זו רק עובדה המתארת את המציאות, אלא גם הכוונה מעשית כיצד ראוי לנהוג ולפעול. לפיכך, ככל שתתבונני במבט האומר "אתה שוביניסט, והחיים איתך הולכים להיות שונים ומאתגרים ממה שדמיינתי ורציתי", הרי שהמסר הזה עשוי לעבור, גם ללא מילים, ולהפוך למציאות עצמה.
3. הכיצד? הנה לך דוגמא מדבריך. אתם חיים בתקופה של מחסור האופיינית מאד לזוגות צעירים שטרם התבססו כלכלית. את שואלת את בעלך אם את יכולה לקנות דבר מה. גם בני זוג שחיים בשוויון מלא, עשויים לשאול זה את זה, האם אני יכול/ה לקנות דבר מה. האם כדאי לקנותו. האם נכון לקנותו בתקופה זו. האם הוא שווה את ההוצאה בתקופה של צמצום. האם ניתן להסתדר בלעדיו. אם הבעל הוא זה שטורח לעקוב אחר חשבון הבנק, והוא זה שיודע בכל עת מה המצב בחשבון המשותף, ממילא, הוא גם ידע לאמר אם כעת אפשר להתנהל ברחבות או שאולי צריך להדק את החגורה. לשאלה זו אין שום קשר לפמיניזם/שוביניזם, אלא לאחריות משותפת על המצב הכלכלי. את, מתוך אחריות כלכלית, שואלת לפני שאת שולפת כרטיס אשראי, והוא, שוב מתוך אחריות כלכלית, עונה בהתאם למצב כפי שהוא מבין אותו. יש הרבה זוגות אברכיים, שהאישה עובדת ומפרנסת, ומעמדה איתן בביתה, והיא עדין שואלת את בעלה שאלות דומות, למרות שהיא זו שמכניסה את הכסף הביתה. ההתבוננות על הסיטואציה דרך משקפי 'פמיניזם/שוביניזם' עשויה ליצור אותם במקום שלא היו, ואולי אפילו להוסיף אבן בחומה השוביניסטית שתלך אט אט ותיבנה מהתייחסות דומות, חוזרות ונשנות.
4. אנו נוטים לחשוב שהאידיאולוגיה היא זו שמכתיבה את מעשינו, ולכן, הדרך היחידה להסביר לעצמינו התנהגויות מסויימות, היא לתלות אותן באידיאולוגיה. כגון: "הוא לא עוזר לי כי הוא שוביניסט וחושב שתפקיד האישה הוא לטפל בילדים", "הוא לא נותן לי לנהוג ברכב, כי הוא שוביניסט והוא חושב שנשים לא יודעות או לא צריכות לנהוג". אך עמדה זו עצמה (שהאידיאולוגיה מכתיבה את מעשינו) היא עצמה שנויה במחלוקת. יש דעה הפוכה, שסוברת להיפך. שאנו מתנהגים באופן מסויים הנובע מאופיינו, חוזקותינו, והרגלינו, ומתוך קושי לשאת פער בין התנהגותינו זו לבין הערכים שאנו מאמינים בהם , אנו מאמצים אמונות שתאפשרנה לנו לחיות בשלום עם התנהגותינו הלא מושלמת.
כך מי שרגיל לשקר שקרים לבנים, יסביר מדוע דווקא צריך ונכון וראוי לשנות מפני השלום, ומי שלא יודע /לא אוהב/ נגעל מלהחליף טיטול יסביר לעצמו שזה לא התפקיד שלו בכלל. מי שנגעל מבשר יסביר שאסור לפגוע ולאכול בעלי חיים, ומי שמרגישה לא בנוח במרחבים דיגיטלים, תשכנע את עצמה שמתוך יראת שמים היא מסתייגת משימוש בהם. כולנו, לפי תכונותינו מרגישים בנוח במרחבים מסויימים, ופחות בנוח במרחבים אחרים. והמסגור האידיאולוגי, לא אחת, נותן צידוק להתנהגות שלנו, שהייתה קיימת לפני, ובלי קשר לכותרת האידיאולוגית, או למגירה האידיאולוגית שבחרנו להכניס עצמינו לתוכה.
5. אם בעלך 'חזק' בדברים שקשורים להתנהלות בעולם הגדול, (נהיגה, שיג ושיח עם דמויות סמכות, ניהול מו"מ, הבנה בכסף) ופחות 'מסתדר' בדרישות המרחב הבייתי, (לנקות/להעמיד סיר/להחליף טיטול) הרי שהוא מסביר לעצמו שזו תפיסה אידיאולוגית, ואת גם מכנה אותה בשם 'שוביניזם' והנה נוצרה התנגשות חזיתית. אך סיכוי גבוה שמדובר בחוסר ביטחון בהתנהלות במרחבים שהוא לא מורגל בהם ולא בקיא בהם. הבה נעשה תרגיל דמיוני; את מקבלת טלפון מחו"ל, שנפלה בחלקך ירושה ענקית, שעליך לנסוע לחו"ל כדי לחתום על המסמכים הנדרשים כדי לזכות בה. לשם כך בעלך יידרש להשאר ולטפל בתינוק במשך 4 ימים. האם הוא לא יעשה את המיטב ויסתדר עם המשימות כולן עד שתשובי עם השלל, שישנה את מצבכם הכלכלי מן הקצה אל הקצה? האם הוא ישאיר את התינוק עם אותו טיטול במשך ארבעה ימים בטענה שהוא לא יודע להחליף טיטול, ושזה התפקיד של אמא שלו? התרגיל הדמיוני נועד לעזור לנו להבין שאנו נבחנים במעשינו (עזרת לאשתך? נשאת ונתת באמונה?) ואת הכותרות קל יחסית לשמוט, כאשר הם לא בהכרח משרתים אותנו.
6. פה אני רוצה לחזור לדברים היפים והמשמחים שכתבת על הזוגיות שלכם. כתבת כך: " נפגשנו- התאהבנו – והתארסנו". מדובר בנקודת פתיחה נפלאה לחיים זוגיים, והיא נותנת תקווה שתצליחו לצלוח את קשיי ההתחלה ואת יסורי הייחוד והאיחוד, שלוקחים זמן ודורשים סבלנות. גם הוספת וכתבת ש"הוא בעל טוב ומסור, אנחנו אוהבים ומסורים אחד לשני". מדבריך אני למדה שאת נשואה לאדם חיובי ב"ה, שדואג לך ואכפת לו ממך. וזו נקודת מוצא שממנה אפשר בעזרת ה' לעלות עוד ועוד.
7. תיארת באריכות איך שניכם באתם מבתים שמרניים המתנהלים מתוך חלוקת תפקידים מוגדרת מחד גיסא, אך גם מכתיבה בבהירות מאידך גיסא, את גבולות היציאה מן הכלל. אבא אברך, זו גם אמירה אודות ההתפקיד העיקרי, אך נגזר ממנו החריג הברור, שהוא, הצורך להושיט יד כדי לשמר את מחוייבותה ואחריותה של האם למקום עבודתה, שבו תלויה פרנסת המשפחה כולה. בבית אברכי ,גם תפקיד האם מאד ברור. היא דואגת לפרנסה וממילא, מטלות הבית מתחלקות באופן קצת יותר שוויוני, כי האב יותר זמין לכך, והאם פחות. היא גם מחשיבה ומייקרת את הלימוד של הבעל, כי בזכות לימודו, עבודתה הפיזית מקבלת את משמעותה הרוחנית כתומכת תורה. במבנה מוכר שכזה, כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו הקבוע והמובן מאליו, והן את דרך הפעולה הנדרשת כשנוצרים מצבים חריגים הדורשים שינוי מהמבנה הרגיל. או אז כל אחד תורם את חלקו ופולש, במובן החיובי, לתפקיד של בן זוגו.
8. אתם לעומתם, בונים בית בדרך שלא הכרתם, וממילא, אינכם באמת יודעים איך אמור להראות בית שבו הבעל עובד, וגם האם עובדת ומרויחה או מתעתדת לעבוד ולהרוויח. מה תרומתה אם חלקה בפרנסה כרגע פחות משמעותי, ואם בעלה לא לומד תורה, האם מחובתה להתמסר לעניני הבית הסיזיפיים. החלוקה החדשה והלא ברורה יוצרת אי ודאות, וגם הרבה חוסר ביטחון. מה אני שווה אם אני לא מכניסה כסף (מה שגורם למחשבה הדמיונית שהמעמד שלי בבית תלוי בכמה כסף אני מכניסה והאם ישתנה כשאתחיל להרוויח) והוא ודאי גם שואל את עצמו, מה מקומי ומה ייחודי, אם אשתי תנהג במכונית כמותי, תהיה עצמאית כמוני, תכניס פרנסה כמוני, (ואם היא מתקרבת לתואר שני, אז אולי גם תהיה משכילה ממני?). חוסר הביטחון של כל אחד מכם במקומו ובתפקידו גורם לו לחדד באופן לא מודע את ההבדלים ביניכם. לו חשוב שלא תנהגי, שאת זו שתחתלי את התינוק, וגם את כנראה רוצה גם לשאת עינים מעריכות לבעלך, אך גם מתמודדת כל הזמן עם שאלות של תפקיד ומעמד, האם אני למטה או למעלה, האם אנו שווים?
9. בשמו של אחד הנופלים במלחמה הופץ המשפט הבא: "כשצופים באדם הוא נהיה צפוי, כשרואים אדם הוא נהיה ראוי"(ינאי קמינקא ז"ל). שימי לב שגם הביטוי 'ראוי' עשוי לשמש ככלל הגדרה, כתאור המצב בעולם, אך גם כמכוון התנהגות. כשרואים אדם הוא נהיה ראוי. יש פה פניה ודרישה והכוונה, לא רק למקבל, לנצפה הפסיבי, אלא לנותן ולמתבונן האקטיבי, היה רואה את השני, וכך השני יהפך לראוי. מי שמרגיש ראוי, כבר לא צריך להעמיד את השני במבחן מעשי.
אם תרגישו שניכם ראויים ובטוחים במקומכם בזוגיות, לא תצטרכו לבחון כל הזמן את ההתנהגות של השני ולתת לה ציונים, ולהכניס אותה להגדרות ולמגירות אידיאולוגיות, המולידות מחשבות כמו "בקשתי ממנו כסף כי אני כנראה נחותה בעיניו", "אסור לה לנהוג, כי אם היא תנהג זה יקטין את מעמדי בבית". "כשארוויח כסף, הוא יצטרך להתייחס אלי כשווה" (מי אמר? אולי האיום עליו דווקא יגדל:) כל המחשבות הללו נובעות מחוסר 'ראויות', מחוסר ביטחון בכך שאני ראוי/ה, ושרואים אותי כמו שאני, בלי הכותרות והתוויות החיצוניות.
10. קל לכתוב את הדברים, אך מדובר בתהליך של למידה זוגית, של היכרות מעמיקה והולכת אחד עם השני, של הכרה בראויות שלי ובראויות של בן זוגי, של התארגנות מחודשת בתפקידים במשפחה, השונים ממה שהכרתם עד היום, של בניית ביטחון של כל אחד מכם בערכו ובחשיבותו בעיני בן זוגו, ובפיתוח יכולת לראות את השני באמת מעבר לתיוגים,. זהו תהליך מאתגר, אך שכרו בצידו. שווה לשם כך להשקיע בטיפול זוגי, שידריך אתכם מתחילת המסע המשותף, שאני מאחלת לכם שיימשך תמיד לשנים ארוכות ואוהבות.
בהצלחה רבה
ורדית
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
סתם הארה
להאשים את התורה בשוביניזם זו טעות וחוסר דיוק משווע
התורה מאד פמיניסטית אכתוב מס׳ דוגמאות
רבקה אמנו כשהיא מעוברת ולא מבינה מה הסיפור הולכת לבית המדרש של הסבים שם וכבר לא לבעלה ואפילו לא לחמיה.
כשלאה מוסרת את הדודאים לרחל היא לא מהססת לעדכן את יעקב שבאותו הלילה הוא ישן איתה באוהל.
נשות למך לא מתביישות לומר לאדם הראשון שהוא פרש מאשתו בגלל חטא עץ הדעת.
למך ״נאלץ״ להתנצל בפני נשותיו על המוות הרשלני של תובל קין עד שהן מסכימות להתייחד איתו
ועוד ועוד.