תשובה:

שלום וברכה.

קראתי את שאלתך, ובאמת לא הופתעתי, שומעים את הקול הזה. ולכן אני שמח מאד לכתוב על כך תשובה. קודם אזכיר מה שידוע לי, אחר כך אפנה אל הנקודות שכתבת.

ובכן, החיסון לא נעשה על ידי קומץ אנשים חסר אחריות, את כותבת שהם גוים, יתכן, לא בדקתי חבר טען לי שמנכ”ל פייזר יהודי…], אבל זה ממש לא רלוונטי. חכמה בגוים תאמין. חכמת הרפואה היא חכמה גדולה, בכדי ללמוד אותה צריך להשקיע שנים רבות ומאמץ רב. כל תרופה וכל דרכי טיפול נבדקים ונחקרים במחקרים רציניים מאד. הבורא יתברך השפיע שפע רב של חכמה על העולם ובזכות אותה חכמה, בזכות הכישורים הרבים שהוא חנן את בני האדם, יש היום חכמת רפואה מפותחת מאד, חכמת הרפואה התפתחה בעשורים האחרונים התפתחות אדירה, על כל זה אנו צריכים להודות לבורא יתברך. כולנו, ממש כולנו נהנים מחכמה זו, חלק גדול מאיתנו נמצאים כאן בזכות התגליות הרפואיות הללו. היכולת לחסל נגיפים היכולת לרפא, גורמת לפחות ופחות מחלות מדבקות, יש מחלות שכיום כמעט ולא קיימות, ויש מחלות שגם אם הם קיימות חכמת הרפואה המציאה מזור למחלות הללו. מחלות שאך לפני מאה שנה היו מתים מהם, כיום הם עוברות על בני אדם ללא שהם מרגישים אפילו שהם היו בסכנת חיים, לוקחים אנטיביוטיקה וזה עובר. בעבר היו יכולים למות מאותם מחלות. וכך אפילו מיחושים קלים חולפים על ידי לקיחת תרופות. מי המציא את כל אלו, יהודים? לא דווקא. חכמה בגוים תאמין.

ובכן, איננו חיים בעולם מופקר, תרופות וחיסונים עוברים בקרה מחמירה מאד. מכוני המחקר עצמם מופעלים על ידי אנשי מדע מומחים, אך לא מסתפקים בזה, ארגוני בריאות עולמיים פועלים שלא כל מכון יוכל לשווק תרופה או חיסון ללא ביקורת. בארגוני הבריאות עובדים מומחים עולמיים וכל מוצר עובר סדרת בדיקות מחמירות מאד, ורק אחר כך הם מרשים להשתמש בו. אין כמעט אדם שלא משתמש בתרופות שעברו את הביקורת הזו, עליה אנו סומכים.

בעבר, היו אנשים משתמשים בתרופות ובחיסונים ללא ערעור. האמינו לארגוני הבריאות, ומכוני המחקר. לא היה מי שיערער עליהם. היום ישנה תופעה חדשה, האינטרנט מנדב לכל אדם יכולת להיחשף לתכנים שאין לו בהם ידע, הוא לא מבין ברפואה, הוא בקושי יודע לקרוא את המילים המופיעות בו, אך הוא יכול לקרוא. כולנו חכמים כולנו נבונים… למזלנו לא כולם יודעים לקרוא את השפה, וגם לא כולם מספיק חרוצים בשביל לנבור ולחפש את המסמכים בכדי לקרוא אותם. אבל לצערי, ישנם אנשים שטחיים שכן יודעים את השפה. אך הם חסרי ידע מספק בכדי להבין מה נאמר באמת במסמכים. בנוסף לכך הם גם חסרי אחריות, וכך הם יוצאים לציבור ומערערים בפני הציבור את האימון בארגוני הבריאות ובמכוני המחקר.

דוגמה אחת קטנה, אחד ממפיצי הפקפוקים בחיסונים מצא כתוב במסמכים של חברת החיסונים חשש רחוק שעלול להיווצר בעקבות החיסון. אותו אדם הלך ופרסם את מה שהוא מצא. מי ששומע אותו חושב שהוא מומחה גדול, הנה הוא יודע אותיות לטיניות… הוא אפילו יודע אנגלית… והוא אפילו יודע למצוא בתוך המסמכים משהו מפליל. אלא שכל מדען מתחיל יודע, שאת האותיות הקטנות הללו ימצאו בכל מסמך. חברות התרופות חוששות מתביעות ולכן עורכי הדין שלהם מחייבים אותם לכתוב במסמכי התרופה חששות רחוקים החשש מפניהם דומה לחשש שמא גשר שאעבור עליו יקרוס… אך הם כותבים זאת בכדי לבטח את עצמם מכל חשש אפילו הרחוק ביותר כשמשווקים דבר לעולם כולו לא ימלט שיהיה מי שינזק במקרה סמוך ללקיחת התרופה ואחר כך הוא יתלה זאת בתרופה ויתבע את חברת התרופות ויהיה קשה להוכיח אם הנזק קרה בעקבות התרופה או לא, וכך חברת התרופות תסתבך בתביעות, לשם כך הם מבטחים את עצמם גם מחששות רחוקים כאלו. תנסי, אני מאמין שיש בבייתך כמה תרופות תפתחי את הקופסה ותקראי את הכתוב בדף המצורף לתרופה, אני מציע לך לא לקרוא את הכתוב שם אם את אמורה לקחת את התרופה היום… כי כל מי שיקרא את העלון של התרופה שהוא צריך לקחת, לא יטול את התרופה, מפני החששות הכתובים שם.

בקיצור, חוסר האימון במערכות הבריאות, לא נכון. כל תרופה וכל חיסון עובר בקרות על גבי בקרות. הם בטוחים לשימוש.

לצערי, יש הרבה חסרי אחריות שלא מבינים שהם לא מבינים… ומעבר לחוסר ההבנה שלהם הם גם חסרי אחריות ולכן הם מפיצים את דעותיהם. אנשים שומעים ומפחדים, וכך נוצר מצב משונה, שנה שלימה כולם ייחלו מתי יהיה כבר חיסון שיגאל אותנו מהצרה הזאת של נגיף הקורונה, והנה כשמגיע החיסון במקום שכולם ירוצו להתחסן, אנשים חוששים, הדבר גרר צורך משונה, צריך להבטיח להם הבטחות בכדי שיתחסנו. אין ראיה מכך שמבטיחים הבטחות למי שמתחסן. כך מתנהגים כשרואים שאנשים לא מבינים את הטוב שרוצים להרעיף עליהם, כמו ילד שלא מבין שללמוד זה טוב אז מבטיחים לו סוכריה. אבוי אם הילד יבין שאם המורה נותן לו סוכריה סימן שהלימוד הוא דבר לא טוב… בכל העולם לא מחלקים את החיסון, זכינו והבורא יתברך נתן עצה טובה לממונים על המדינה ולהשיג את החיסון לפני העולם כולו, בכל העולם מקנאים בנו, ואנחנו לא יודעים להעריך מה שקיבלנו.

למה רוצים שכולם יקבלו את החיסון? שאלה טובה, לכאורה יש קבוצות גיל שהסיכון שלהם מפני הקורונה קטן מאד, אם כך מדוע מחייבים את כולם להתחסן.

ובכן, החיסון הוא לא בשביל כל אחד ואחד שמתחסן, אלא בשביל למגר את הנגיף לחלוטין. ראשית, בינתיים נראה שהחיסון מונע גם הדבקה. אך גם אם הוא לא מונע הדבקה ככל שיהיו יותר אנשים מחוסנים הנגיף יעלם יותר מהר, לצערנו החיסון לא מחסן מאה אחוז, אלא רק 95% כשמדובר על ציבור גדול זה אומר שיש כמות אנשים אמנם מזערית אבל כמות מספיקה שלהם החיסון לא יעיל, ככל שמדובר על קבוצת אנשים יותר גדולה, אותם 5% הופכים לקבוצה גדולה יותר, בכדי שהנגיף יעלם צריך שיהיה יותר ויותר מתחסנים וכך באמת יהפוך הנגיף לזניח עד שיעלם לחלוטין. בינתיים כל הילדים עד גיל 16 לא מתחסנים, זה יוצר קבוצה די גדולה של אנשים לא מחוסנים, וממילא הסיכוי שהנגיף יעלם הוא יותר קטן, בכדי שהוא יעלם צריך להרבות כמה שיותר מחוסנים, אם נגיע למצב בו רק הילדים לא יהיו מחוסנים, הנגיף יעלם אט אט. אם הוא לא יעלם הוא עשוי חלילה ליצור מוטציות חדשות שעשויים חלילה להיות חסינים מפני החיסון, והחיסון לא יהיה יעיל לאותם מוטציות. לכן עלינו לעשות מה שבידינו ממש כמו במלחמה להילחם יחד ולמגר את הנגיף כמה שיותר מהר. אסור לאדם להסיר מעצמו את האחריות, יש בידינו כעת יכולת לעשות פעולה קטנה שעל ידה יעלם מהעולם נגיף שגרם צער לכל העולם, מדוע שלא ניתן יד לזה, הרי מצוה גדולה היא. הנידון אם הנגיף מסוכן לי או לא, לא רלוונטי, אנחנו לא מתחסנים בעבור עצמנו אלא בעבור כל העולם. נכון אמנם שגם אנחנו נרוויח מזה, קודם כל אין ביטוח לאף אחד, גם צעירים ניזוקו מהקורונה, אך מעבר לכך, כולנו ניזוקנו מהסגרים ומהמרחק החברתי שנידרש מאיתנו לעשות מחמת הנגיף הזה, רק אם נלחם בו נוכל לחזור לחיים הרגילים. למה לא להילחם בו? אם יש לנו יכולת לעשות זאת על ידי החיסון.

אז זהו, שהרבנים יודעים את מי לשאול, הם לא שומעים לחסרי אחריות, הם ביררו היטב אצל מומחי רפואה גדולים ובעקבות מה שהם שמעו מאותם מומחים הם החליטו את החלטתם. במקרה אני קרוב מאד לאחד מגדולי הדור שפרסם את דעתו למען החיסון, אני יודע כמה התייעצויות הוא התייעץ, עם כמה מומחי רפואה הוא התייעץ לפני שהוא החליט את ההחלטה שלו. הוא לא שמע סרטון אחד או שניים לפני שהוא החליט את ההחלטה שלו, הוא התייעץ ושמע את כל הדעות הוא היה קשוב גם למתנגדי החיסון הוא שמע את דעותיהם, האמיני לי הם התדפקו על דלת ביתו בכדי להשפיע עליו, אני עצמי הייתי נוכח בזמן ששנים ממתנגדי החיסון עלו לביתו וניסו להניע אותו מהמלצתו להתחסן, והוא החליט על פי מה שהוא שמע, שהצדק עם המצדדים בעד החיסון.

אחר כל הדברים האלו, אין לי ספק שכל אחד ואחת מחויבים ללכת ולהתחסן, כך מייעצים גדולי הרופאים ומומחי המדע, ועל פי זה החליטו גם גדולי הדור שצריך להתחסן.

למעשה, כאן הייתי צריך לחתום את התשובה. אך אני מרגיש שיש צורך להוסיף דבר מה משמעותי – אמוני, בנוגע לכל זה.

מתחילת המגיפה אני וכמוני כל יהודי מאמין עסוק לחשוב על מה עשה ה’ את כל זה, בשל מה הסער הגדול הזה. הרי ברור שדורשים ממנו משהו, מה בדיוק רוצה הבורא שנשנה? יש תרי”ג מצוות, בהכל צריך להתחזק, איך נדע במה בדיוק אנו צריכים להתחזק. יש כל כך הרבה בעיות בדורנו שקשה מאד להצביע מה הדבר הנכון לעשות. פעם הייתי אומר יותר בקלות במה צריך להתחזק, עד שהכרתי יהודי שחלה במחלה קשה, היהודי הזה היה בעל מחלוקת גדול, ובמקום להבין שהוא צריך להפסיק במחלוקת שהוא עושה, הוא התחזק במחלוקת, הוא אמר שהבורא יתברך רומז לו שכל מה שהוא נשאר כאן בעולם זה בשביל להמשיך ולגלות את האמת על ידי המחלוקת שהוא עושה. מני אז, שמתי לב שהרבה אנשים מתחזקים על ידי חיזוק החולשות שלהם, כשהם צריכים להתחזק, במקום להרפות ממעשיהם הרעים הם מחזקים אותם… הם נגועים בדבר ובמקום להתחזק הם נחלשים יותר. מאד מפחיד לנסות לחשוב מה ה’ רוצה ולא לטעות. אך לא יתכן שלא נוכל לפענח לבד מה רוצים ממנו, אחרת למה ה’ שולח אות משמים, ודאי הוא סומך עלינו שנמצא את הצריך חיזוק.

ובכן, יש כלי מצוין המכווין אותנו אל הידיעה מה הבורא רוצה מאיתנו. כתוב במשנה באבות (פרק ד משנה ב) “שכר עבירה עבירה”, כלומר, העונש שהאדם מקבל על העבירה שהוא עובר זו העבירה עצמה. הרמב”ם מפרש לפי זה באופן מפתיע את מאמר חז”ל (עירובין כא ב) “המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת” הרמב”ם כותב על כך (הקדמת הרמב”ם למשנה): “והזהירו שלא לזלזל בהם ואמרו כל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת, ואין צואה רותחת חמורה מן הסכלות שגרמה לו להלעיג”. הרמב”ם פירש שהצואה הרותחת האמורה כאן אינה אלא אותה סכלות שיש לאותם מלעיגים, כאשר אדם שקוע בסכלותו הוא בעצם נידון בצואה רותחת. כלומר העונש של האדם הוא אותו דבר עצמו בו הוא חוטא. לשם כך עלינו לאתר מה מהמעשים שלנו תואם לתופעות שהקורונה הביאה עלינו.

ובכן, נכון אמנם שיש הרבה מה לתקן בדור, אך רוב התופעות שצריכים חיזוק הם לא חידושים של הדור שלנו. הם היו בכל הדורות, ורק העמיקו בדור שלנו, כך ככל שמתקרבים לקץ הגלות חשכת הגלות מחשיכה יותר ויותר. אך יש שני דברים שאמנם היו קיימים תמיד, אך הם דגל הקידמה של דורנו. א. התקדמות המדע לשיאים שלא היו בדורות עברו, המדע היום חש כמעט ללא גבולות, הוא יכול לעשות ולשלוט בכל. הריבוי של החכמה היא תופעה שאין לה אח ורע בכל הדורות כולם, פיצוץ של ידע הנתון לכל מבקש, כאשר כל אחד יכול להתעניין ולקרוא בכל תחום אפשרי. האינטרנט מנדב ידע רחב לכל דורש, כך בני אדם שלא עמלו יכולים בלחיצת כפתור להיחשף לידע עצום. התחושה של המדען כאילו חכמתו אין סופית ובלתי מוגבלת, הפכה להיות נחלת הכל, כולם חכמים ומבינים ויודעים בכל תחום אפשרי. גם מדען שמרגיש כל יכול הוא חוטא, אך כאשר החטא הזה הופך לנחלת הכלל, הופך החטא הזה מחטא של יחידים לחטא של דור. שתביני אני לא מתכוון חלילה שעלינו לחזור לאי פעם הבורא יתברך נתן חכמה לאדם ובכך הוא גילה גילויים נפלאים שכולנו נהנים מהם, שרק ימשיכו לחקור ולדעת, איננו מבקשים חלילה לחזור לבורות של פעם. אך חובתנו לרכוש ענווה וידיעה כי למרות כל הידע, עדיין איננו אלא בני אנוש, עדיין לא כל מי שרק קצת עיין בכמה מסמכים וקרא כמה מחקרים הופך למומחה. גילויים רבים שהתגלו במאה שנה האחרונים הביאו את אנשי המדע לדעת כי הידע שלהם מוגבל, אבל העולם כולו לא חש בחוסר הידע הזה, העולם מקבל את ההמצאות ואת היכולות הנראות בלתי מוגבלות, אנשי המדע עצמם יכולים לרכוש ענווה מעוד גילויים ותופעות שהתגלו במשך השנים האחרונות שהם עומדים בפניהם בחוסר ידע ובהפתעה, אבל העולם לא מודע לכל זה, העולם הפך את המדע לכלי שסומכים עליו ושכחו את היוצר, את בורא העולם. יש צורך לעורר את העולם מתרדמתו ולהזכיר לו כי יש אדון לבירה. ב. הדבר השני שנוצר בזמנינו, היא התופעה של קידוש האינדיבידואל, בעבר כל אדם היה מרגיש צורך להיות שייך לקהילה, כל אדם השתייך לקבוצה מסוימת, לא רק אנשים דתיים, ממש כל אחד השתייך לקבוצה – לקהילה. אט אט התפוררה הקהילה, כיום כמעט כל אדם שואף לחיות לעצמו, לא להיות שייך, להיפרד. כך אנשים יוצרים קשרים על ידי רשתות חברתיות, ללא יצירת קשר פרונטלי. אדם העיד בפני שיש לו 400 חברים ברשת החברתית. אך חבר אחד של ממש שהוא יכול לצאת איתו לטייל מעט, אין לו. כך האדם מתכנס לו אט אט ונפרד מחיי קהילה. התופעה הזו, היא תופעה חמורה מאד, היא נוגדת את היהדות, היהדות כולה מכוונת לחיי קהילה, חיים בהם היחיד הוא חלק מן הרבים הוא מחובר אל הכלל וערב לו. ההיפרדות הזו, היא סמל האגוצנטריות, זה נוגד את מידת החסד והמידות הטובות כולם.

וכך לפתע פתאום כאשר האדם היה בשיא הקידמה, הוא כבר הרגיש שיש לו יכולת בלתי מוגבלת, הוא הרגיש שהוא לא צריך חברים הוא יכול לשבת לבדו בחדר סגור עם מחשב ומשם לנהל את העולם עם יכולות אין סופיות. לפתע התגלה האדם במערומיו, הוא לא מסוגל לשלוט על נגיף קטן ופשוט. המדע עם כל חכמתו לא יודע מה לעשות, והעולם כולו סוער ומבולבל. אם אדם חשב שאין לו קשר עם הזולת, שהוא יכול לחיות לעצמו ולהיות מנותק, הוא גילה לפתע, שהוא וכל העולם ערבים זה לזה, תופעה שהחלה בשוק בסין הגיעה לכל קצוות תבל, הוא נוכח שיש קשר לכל אדם עם כל העולם, הוא לא אינדיבידואל, הוא חלק מ… ירצה או לא ירצה. ואם לא די לנו בזה, הטיפול והמיגור של המגיפה הזו חייבה אותנו להיות מבודדים, לפתע ראה כל אחד כמה הוא זקוק לחברה, כמה הוא לא מסוגל להתנתק. כך על ידי מכה קטנה לימד אותנו הבורא פרק חשוב בגבולות של האדם, הוא לימד אותנו כמה האדם חסר יכולת וכמה האדם זקוק לחברה, כמה העולם כולו מחוברים זה לזה בקשר בל ינתק.

זאת ועוד, הגאווה בה אנו לוקים הפכה את המגיפה לקשה יותר ממה שהיא. לפתע כל אחד הפך לאפידמיולוג, כל אחד יודע לייעץ איך נכון יותר לנהל את המגיפה הזו. איך לא נרגיש כך, הרי כל אחד יודע איך מנהלים את המגיפה בכל ארץ בכל קצוות תבל. וכך כל אחד על פי נטיותיו ורצונותיו מעוניין שגם כאן במדינה בה הוא חי ינהלו את המגיפה כפי שמנהלים בארץ אחרת בה מצא חן בעיניו דרך הניהול של המגיפה. יש שיגידו נהדר, איננו טיפשים, אי אפשר להוביל אותנו כעדר כבשים. אך ממש לא, יש דרכים רבות לניהול, טובות יותר וטובות פחות. אך יש דבר אחד שודאי מזיק, חוסר ניהול. כשהציבור לא ממושמע כשהעסק לא מנוהל זה הדבר הגרוע ביותר למגיפה. כאשר אנשים רוכשים חוסר אימון במערכת, המגיפה לא תנוהל. נכון אי אפשר להאשים רק את הידע המפוקפק אותו אנחנו רוכשים שמחמתו אנו מעיזים לחלוק על מנהלי המגיפה. המדינה עצמה נהגה בזיגזוג מסוים שגרם לחוסר אימון, אך גם הזיגזוג הזה נבע לא מעט מאותו פיצוץ של ידע ומחוסר ענוה, כי לנהל מגיפה במדינה צריכים לעבוד מתוך הרמוניה בין גורמים רבים, הממונה על האוצר והממונה על הבריאות, צריך מומחה אפידמיולוגי וצריך מומחה לדעת קהל בכדי לחשוב מה ישים ומה לא, יש עוד מומחים רבים, שכולם צריכים לשבת בשולחן אחד ולשמוע בענווה את החבר שלהם המומחה בתחום בו הוא מומחה, וכך יחד בענווה לחשוב מה נכון לעשות. אך מה לעשות שבימינו כל אחד מומחה לכל דבר, כך שפיצוץ הידע גורם לכך שקשה לבעל מקצוע לקבל ממומחה בתחום אחר את דעתו של חבירו. ואחר כך מגיעים חברי הכנסת המושכים כל אחד לכיוון שלו, וגם הם מומחים גדולים… הלא גם הם יכולים בלחיצת כפתור לרכוש ידע בכל התחומים ממש… וכך ממש כדברי חז”ל דנו אותנו בצואה רותחת וכלשון הרמב”ם “ואין צואה רותחת חמורה מן הסכלות שגרמה לו להלעיג”, ובנידון שלנו אני אומר, אין צואה רותחת מן הסכלות של רגש המומחיות בדבר שהאדם לא יודע בו ולא למדו. אני חושב שכל אחד למד מהסיפור הזה, שהוא לא מבין, פעמים רבות במשך השנה האחרונה הרגיש כל אחד פקפוק גדול ביכולותיו ובמומחיות שלו במה שהוא לא מומחה…

עוד דבר שהפך את המגיפה לקשה יותר הנובע מאותה יכולת של כל אחד להיחשף למה שהוא לא אמור להיחשף. אם לא די לנו במה שנמצא בסביבתנו, היכולת לדעת מה קורה בכל קצוות תבל, הכניס את כולנו לחרדה שאין כמוה. כל דבר רע שקרה בכל קצוות תבל מתפרסם באופן מידי, עוד לפני שיודעים אם הוא תוצאה של הנגיף וכבר כולם חוששים שמא גם להם יארע אותו דבר. כל חשש וספק שעולה על ידי מומחה מסוים מתפרסם במהירות וכך משך השנה הזו חששנו וחששנו מדברים שעתידים להיות ולא קרו, ומדברים שקרו ולא אמורים להעסיק אותנו. שלא לדבר על כל ידיעות הכזב המתפרסמות כל יום לרוב שהעצימו את הפחד והחרדה והבלבול.

נכון עכשיו מצאו חיסון, שאמנם אותו מצאו אנשי מדע. אך כבר כולנו מבינים שיש גבול מסוים אליו אנשי המדע לא יכולים להגיע. כעת כבר שום דבר לא בטוח, כל אחד חושש, שמא מחר לפתע יצוץ לו עוד איזה נגיף חלילה. אין אנו תלויים אלא בו יתברך, כי ברצונו יהיה העולם שליו, וברצונו יהיה העולם כולו סוער.

המסר שעלינו להפיק מזה, הוא כעת להיות ערבים זה לזה, לחיות מתוך ערבות הדדית ודאגה אל הכלל כולו, יש הרבה דברים מעשיים שאנו זקוקים לעשות בעקבות המסר הזה. אך אחד מהם מתבקש באופן ישיר, להתחסן, לא לחשוב רק על עצמי, אחרי הקורונה אדם צריך לתפוס שהוא כבר לא יכול להתייחס אל העולם במבט צר מתוך המקום שלו לבד, הוא לא יכול כבר לומר אני את נפשי הצלתי. הוא חייב להתחסן, אם לא בשביל עצמו בשביל כולם!!!

שוב האדם צריך להתנהג בענווה, ולהבין שבמה שהוא לא מבין הוא צריך לשמוע למומחים שכן מבינים. הוא צריך להאמין בחוסר היכולת שלו, לא בחוסר היכולת של חבר שלו, או של אנשי המדע, אלא של עצמו ממש. הוא צריך להבין שזה שהוא יכול לשמוע סרטון של מי שמפקפק בחיסון עדיין לא הופך אותו למבין, הוא צריך להיות עניו ולדעת שבשביל להביע עמדה בנושא רפואי הוא צריך ללמוד הרבה שנות לימוד. כי לכל אדם יש גבול עד כמה הוא יכול ועד כמה הוא יודע. הדבר הראשון שהוא צריך לעשות, בעקבות הענווה הזו, זה להתחסן, להרכין ראש ולהבין שהוא לא חכם יותר מכל גדולי המומחים.

מפקפקי לא מבינים את המסר, הם לא מפנימים שהגיע הזמן להרכין ראש בענווה למומחים הגדולים בעולם ולעשות את אשר הם יורו לעשות. הם לא הבינו שהגיע הזמן לא לשמוע לכל מי שרק מעביר מידע, והם תופסים עמדה בדבר שאין להם בו ולו בדל של מידע.

כך שלא להתחסן, זה לא להבין את המסר שבורא עולם רוצה ממנו. אם נרוץ ונתחסן, לפחות בזה נראה שהפנמנו את המסר. נכון לא מספיק בזה, העולם לא מתחיל ונגמר בחיסונים, זה צריך כמובן להתבטא בעבודת ה’, זה צריך להתבטא בהתנהגות שבין אדם לחבירו, אך זה צריך להתבטא גם כן בחיסון נגד הקורונה.

אם הבורא ירצה, הקורונה תיעלם מעולמינו כפי שהיא באה. זה קורה לפעמים שנוצרת מוטציה המחסלת את עצמה, כפי הנראה זה מה שקרה לנגיף הסארס וזה יכול להיות גם הסוף של הקורונה. אך בינתיים עלינו לנהוג ולעשות מה שיש בידינו למגר אותו, והדרך לזה היא אחת, פשוט להתחסן. אז אנא לכי והתחסני ועשי את המחויבות הזו שלך כלפי עצמך כלפי עם ישראל, וכלפי העולם כולו.

בתקוה שבמהרה במהרה יסור הנגף הזה מאתנו, ונזכה כבר לבריאות איתנה לכולם, לחיים של שלום ואחדות יחד עם עמך כל בית ישראל.

בברכה מרובה

שלמה

sh4101199@gmail.com

נ.ב אני מצרף מאמר של ידידי – פרופ’ אליהו אייזינברג [יהודי תלמיד חכם] שכתב מאמר מאד בהיר על החיסון, המאמר עתיד להתפרסם בקובץ אסיא  הקישור כאן