כלה היקרה,

את כל כך אצילית ונהדרת,

אני קוראת אותך מתפעלת ומתפעמת מיפי נפשך, מעומק רגישותך.

השאלה שלך מורכבת, מורכבת מהמון פרטים, הרבה תת שאלות, הרבה רגשות. משום מה, קראתי אותה שוב ושוב והרגשתי שיש בה גם תשובות. אולי הן סמויות לך, אך את מטיבה לענות לעצמך.

משיחות עם כלות בתקופת האירוסין למדתי (לאחר כמעט שלושה עשורים שלי ככלה בעבר) שעם כל האושר הכרוך בתקופה זו, זו תקופה לא קלה מבחינה רגשית. יש הצפות של שמחה שצריך למסגר לתגובות הולמות. יש מחשבות שצריך לארגן ולהחליט מה מבניהן מתאים לשיתוף ומה מתאים לחוויה אישית לעת עתה. כל כלה חווה אחרת את הימים והרגעים באופן אישי וייחודי לה, וכל אחת מתמודדת עם שאלות משלה. כל השאלות קרובות, דומות, נובעות מאותן מקורות שברגש, לא כל התשובות מתאימות לכולן, ולא כל הנערות מצליחות להסתגל לתשובות. אני כל כך מבינה את לבטייך, כל כך מבינה את הנערות שמתלבטות באופן אחר גם….

ברור משאלתך שברור לך שהנושא שאת כותבת עליו, הוא בבחינת דברים המסורים לליבו של אדם, את ההלכות המפורשות את יודעת, את ההנהגות והכללים למדת ברוך ה' מניסיונך ככלה. את הניואנסים את מרגישה, וחוששת להוביל את עצמך לרגשות עזים מדי לתקופה זו.

זיהיתי בשאלתך שתי שאלות גדולות האחת טוענת: כיצד ניתן להציב לי גבול, אחרי שכבר התארסתי, ואני טועמת את טעם האושר הצרוף, אושר ש(לכאורה) אינו כרוך בעבירה או שחציית גבול?

השאלה השנייה מתייחסת למציאות המעשית של תקופת האירוסין, ומבקשת להבין כיצד ניתן להמשיך להיות כלה, להיות חברה של החתן מבלי להתקדם לעבר גבולות אסורים מבלי משים?

השאלה הראשונה היא שאלה קשה מאוד, והיא מתייחסת לגבולות שהם בגדר סייגים לעבירה. כמו כל הנהגות החיים היהודיים, גם בתחום הרגשות כלפי חתן יש סייגים. אלא, שבהנהגות החיים האחרים כגון כשרות המזון, או הלכות שבת, הסייגים מתקבלים על דעתנו בקלות, כי אינם נוגעים בנימי הנפש.

סייגים בהקשר של קשרי חתן כלה נוגעים בנימי הנפש הדקים שלך-שלו, ולכן קשה יותר להסתגל אליהם, אם בכלל, וגם לקבל אותם. מעצם הקושי את שואלת את השאלה, אבל לפי פירוט שאלתך אני מבינה ומסיקה שאת גם מבינה את המקור לקושי, ואת הדרך להתגבר עליו, בתקופה הזמנית, חד פעמית שאת חווה כעת.

כנראה שאין מנוס, את תמשיכי להרגיש אושר צרוף, אהבה עמוקה לחתנך, ללא גבול ועוד ….ויחד עם זאת תצטרכי למתן את האופן שבו תחציני את הרגשות היפים האלו. את הגבול של ההחצנה את מציבה בהתאם למבנה ההדדי של הקשר בניכם. בתחום הזה את בעלת הבית, אף אחד לא יוכל לומר לך באופן ברור ומדוקדק מה נשאר בתוכך מוצפן ומה מתבטא מוחצן.

לשאלה הראשונה והשנייה מצאתי סימוכין הלכתיים רבים, להצבת הגבול בקשר שבין החתן והכלה אצטט מעט להלן, ואת בחוכמתך תשכילי ותביני, מה מכל הכתוב את מסוגלת לאמץ. מה מתאים להנהגות משפחתך, מתאים להנהגות חתנך…וכו':

מהראוי שלא להאריך בחודשים רבים את תקופת ההמתנה שבין האירוסין [שידוכין/תנאים] לנישואין, אלא כפי הצורך ההכרחי לסידור העניינים, כי רבים המכשולים העלולים להיגרם מכך, בהרהורי עבירה, הסתכלויות ונגיעות אסורות, ה' ישמור וירחם, וכדומה.

והג"ר מרדכי גרוס שליט"א (שם ס"ג) כתב שמכיוון שהיא מציאות חדשה לחתן ולכלה, יש להם מאוד להיזהר מלהכשל באיסורים אלו, כגון: אסור לו לשחוק עמה, ולהקל ראש כנגדה, אסור להתבונן ביופיה ובתכשיטה, אסור להריח בשמים שעליה, אסור להתבונן בבגדיה, אסור לשמוע קול שירה שלה [וגם כשהוא בטייפ], ואף ניגון בכלי נגינה אין לה להשמיע לו. וחלילה להם מלדבר על ענייני צניעות וקביעות מועדי החופה [וסתות וכד']. וכמבואר כל דבר במקומו בש"ע ובפוסקים. וע"ש עוד מש"כ בזה.

אריכות ההמתנה וריבוי הפגישות פוגעים גם בשמחת החידוש, כמו שכתוב בדרכי משה (אבה"ע סי' נה ס"ק א) בשם הכלבו: ארוס וארוסה אסורים לדור יחד שמא יתייחדו, ועוד שמא יקוצו זה בזה וכו', [ויבואו לידי שנאה מחמת שרואין זה את זה תדיר (הכלבו)], ואפילו שידוכין בלבד בלא אירוסין וכו', וכן איתא במדרש. עכת"ד.

וזה לשון המדרש (מד"ר בראשית יז, ז'): אמורה הייתי להינשא לאחי אמי [אמרתי אני בליבי להינשא לו. מתנות כהונה], ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת, ואינה נאה כמוני. ע"כ.

והיינו, מתוך שהיו המשודכים קרובים מדי למשך תקופה ארוכה, חיפשו מומים זה בזה, והכירו יותר מדי את החסרונות של זולתם, ולבסוף באו לידי שנאה וניתוק, ואפילו שהשידוך השני עמו נתקשרו אח"כ היה מכוער יותר מהראשון.

אחרי שקראתי את ההנהגות הנ"ל, חלשה דעתי והתלבטתי האם להציג אותם בפניך או לצנזר? והחלטתי שאת נערה יראת שמים, נבונה וחותרת לאמת, מסוגלת לקרא להבין ולקחת אל לבך את הראוי והמתאים. ובוודאי כבר פגשת את הכתוב לעיל בספרי ההדרכה למאורסים.

מעבר להנהגות שמורים גדולי הדור וראשי הישיבות כדי לענות לך על השאלה השנייה, רציתי לתת לך עצה קטנה ואנסח אותה בצורת שאלה: מה דעתך לתת לחתן שלך להוביל את הקשר בתקופה זו?

מאחר ובחורי הישיבות נמצאים בהדרכת משגיח רוחני בכל זמן שהותם בישיבה ובפרט בתקופת האירוסין, אולי כדאי להיות זו שמושפעת מההחלטות של החתן? אולי כדאי לתת לחתן לנהל את היוזמות של הקשר?

מדבריך ניכר כי את מאמינה ביראת השמים של החתן, וסומכת על שיקול דעתו. אם כך, מה הבעיה שהוא יוביל את התפתחות הקשר בניכם בתקופת האירוסין?

אולי כך, תמנעי מעצמך ייסורי נפש מיותרים לתקופה זו. והרי כתבת בעצמך שאת מוכנה ל"הפסיד" מקסם האירוסין ובלבד שתרוויחי את התקופה מבחינה רוחנית ותרוויחי את טוהר הקשר בניכם. כשהוא יוביל, תרשי לעצמך להשתתף בחוויה כפי שהוא "מסגר" אותה. לא כדאי כעת להקטין את האמון בו כבן ישיבה, וכמובן לא כדאי כעת לערער על האופן שבו הוא מוביל את הקשר. אין זה אומר שתהיי פסיבית, אלא, תהיי יותר ערנית להנהגותיו ותלמדי מהם על הנהגותייך. (יכול להיות שעצה זו לא מתאימה לאופייך. אי לכך, תצטרכי בכל מפגש, להיות רגישה ולהציב את הגבול היכן שליבך אומר לך גבול!)

אשריך שאת כל כך גיבורה, מאופקת וחותרת לעשיית הטוב האמיתי בטווח הקצר והארוך.

מקווה שתצאי מענה בתשובה שכתבתי,

מאחלת לך אושר טהור וצרוף בטווח הקצר והארוך,

תקוה

[email protected]