The Butterfly Button
איך לתת כבוד ומקום לבעלי?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה
אני נשואה 6 שנים עם ילדים ב"ה.
יש לי בעל מקסים, אנחנו אוהבים וכיף לנו ביחד.
אבל יש לי בעיה, אני לא מצליחה לכבד ולהעריך אותו באמת, מבפנים. יש מגוון סיבות שלדעתי הן לא מספיק מהותיות שכביכול בגללם, אבל מרגיש לי שזה רק כיסוי, כי אם לא הן אז היו סיבות אחרות.
אני מרגישה שזה משו בבסיס שלי,
ואסביר קצת, ביומיום החיים שלנו ב"ה די טובים, כמובן שיש תמיד עליות ומורדות. אבל אני מרגישה שהרבה מהמורדות ופיצוצים קשורים להרגשה שבעלי מרגיש שאני לא מספיק מכבדת אותו, מעריכה את דעתו, אני יודעת שכך לפעמים הוא מרגיש, כי דברנו על זה.
זה באמת בעיה אצלי. באופיי אני טיפוס עצמאי וחזק ולצערי עם אגו.
כמוכ, אני מורגלת בשליטה על עצמי וההתנהלות שלי, אני תמיד בקונטרול. אולי קשור ואולי לא אני לא מוחצנת בכלל, לקח לי הרבה זמן להבין שזה בסדר ואפילו רצוי בנשואין להיות פגיעים ולהראות את זה, ועדיין צריכה להגיד ולהזכיר את זה לעצמי.
ועוד בעיה, שאני הרבה פעמים בטוחה שאני יודעת הכי טוב, ואני הרבה יותר יודעת ומבינה, אז גם כשאנחנו מנהלים שיח, בראש שלי אני חכמה יותר ולכן צריך לעשות מה שנראה לי.
אבל אחרי כל זה, אני בסוף אישה, ואני רוצה להרגיש את זה, מגיע לבעלי להרגיש את זה, שיש לו אישה שסומכת על במליון אחוז, שהיא מכבדת אותו מעצם היותו, כי באמת יש כ"כ הרבה על מה.
וכן, אני יודעת בשכל כמה חשוב לכבד את הבעל, וכמה זה נצרך וקריטי ובסיסי וכו' וכו', קראתי על זה, חקרתי את זה. בתכלס, לא עוזר לי לדעת את כל הנל ביום יום.

איך משחררים, מרפים, נותנים מקום?
מרגישה שיש שם איזה מחסום זכוכית שצריך לנפץ, לשנות הליך חשיבה ולנפץ אמונות,
וממילא ישפיע על המעשים והדברים הקטנים שבדרך.
סורי על האי סדר, פשוט שפכתי כל מה שעלה לי ויכול לעזור לדייק את התשובה,
תודה שהיית עד כאן.

תשובה:

שלום לך יקרה,

אני קוראת את פנייתך ומתמלאת הערכה. דבר ראשון למודעות שיש לך לשאיפה לשפר, לניסיון שכתבת שלא עזר לך ועל התקווה למרות הניסיונות – לפנות ולהיעזר. שנית, אני מלאת הערכה לכנות שבדברייך. להכיר בקושי של עצמינו- זה כבר שלב מאד גדול בדרך לריפוי ולהשגת המטרה שאנחנו חפצים.

בדברייך, ציינת שתי נקודות שהן אכן שלובות זו בזו. כתבת על היותך לא מוחצנת ותמיד ב"קונטרול", כפי שהתבטאת, ושנית כתבת על כך שאת יודעת איך צריכים הדברים להתנהל.

אכן, כפי שציינת, כשלבעל אין תחושה טובה שסומכים עליו ומאפשרים לו לתת זה מייצר מתח בזוגיות. והבשורה הטובה היא שאת מכירה בתרומתך למתח.

כשיש לנו ביקורת חוזרת ונשנית על מישהו או על מעשים, זה בד"כ לא רק על אותו אדם או על אותו מעשה, אלא זה משקף דפוס התנהגות שלנו / ראיה שלנו וכדי לעקור תכונה מהשורש מומלץ להתבונן על עצמינו באילו עוד תחומי חיים, אירועים, הזדמנויות אנחנו מתנהגים אותו הדבר. איפה עוד זה פוגש אותי הביקורת? ואיפה זה פוגש אותי בעיקר מול עצמי.

בתקריות שזה מופיע לנו ביחסים עם אחרים, הם רק המראה ליחסים שלנו עם עצמינו. כלומר אנשים שרואים מה לא עובד טוב בחוץ, יראו גם אצלם מה לא עובד טוב מה לא הצליח הם רואים יותר מה לא מאשר מה כן עבד ומה כן התקדם.

לפני שתצאי לבחינה הזו מול עצמך, חשוב דבר ראשון (בעיקר אם אנחנו מדברים על ביקורת) להבין שביקורת לא תעלם אם נפעיל עליה ביקורת מסוג אחר- אפילו שעכשיו זו כביכול ביקורת לטובה עם כוונות טובות. זה ייצר לנו רק אפקט חזק יותר של ביקורת. לכן, אם אמרנו שביקורת כלפי הבעל/ האחרים היא מספרת על ביקורת גבוהה כלפי עצמי, אנחנו צריכים להתחיל לראות את הטוב שבאותה ביקורת כך נצליח אט אט לשחרר אותה.

דבר ראשון נבין מאיפה באה הביקורת לאנשים "שיודעים איך דברים צריכים להתנהל" והפעם ממקום 'מחבק' מבין ולא ממקום מבקר. הביקורת מגיעה דווקא ממקום טוב, הם מבינים בדברים, הם רוצים את ההכי טוב, יש להם עומק וראייה מדוייקת והרבה פעמים הם גם יודעים איך להביא לביצוע את ההכי טוב. גם הביקורת היא זו שמעוררת אותם לשינוי ולהתקדמות. לכן היא גם דבר נפלא ומעולה ומכיון שכך כשהם רואים משהו שהוא לא מושלם זה צועק להם בעין, זה מפריע מאד. הרבה פעמים הם מתהלכים בעולם שהשם ברא שאין בו שלימות כלל עם הרבה מאד תחושת תסכול כי דברים "לא הולכים כמו שצריך" ולפעמים מתלווה לתסכול גם כעס פנימי. יש שמכנים אותם "קפדנים" "פרפקציוניסטים". מקפיץ אותם החוסר שלימות דווקא מהמקום הגבוה שלהם השואף למצוינות.

עכשיו כשהבנו שזה מגיע ממקום טוב, נסי להתבונן על עצמך איפה הביקורת פוגשת אותך בעוד תחומי חיים ואיפה זה פוגש אותך מול עצמך.

בד"כ משהו שכואב לנו ומפריע לנו הוא מגיע מחוסר גדול לצורך שלנו שלא מומש. לכן את צריכה להכיר את עצמך שם. מה את מרגישה ולא ממבט שיטחי אלא מהתבוננות קרובה יום יום. מתחת להתנהגות שלנו שאנחנו לא אוהסבים אותה, קיים פחד כלשהו שמנהל אותנו, ועצם ההכרה והידיעה של אותו פחד ואותו חסר, גורם לכך שאנחנו ננהל אותו ולא הוא ינהל אותנו. את תכירי את עצמך יותר ותדעי בעומק מה הפחד שלך שם ומה הצורך שלך.

ולכן ההמלצה היא לכתוב לעצמך בכל יום איפה זה פגש אותך, מה הרגשת כשזה קרה? מה היה חסר לך שם שלא קיבלת? מה היית רוצה שיקרה? מה זה אומר בשבילך כשזה לא מצליח? איפה חשת את הרגש הזה בגוף? איך הגבת לסיטואציה? איך זה הסתיים? האם היית רוצה להתנהג אחרת?

ככל שתכתבי לעצמך ממקום של תיאור עובדות יבש- ממקום של סקירה וסקרנות, ללא גינוי עצמי, ביקורת ושליליות, כך תוכלי אט אט לזהות ולהעמיק את השינוי בתוכך וללא מאמץ. א"א לתאר את זה עד שלא מנסים את זה. כשתתנסי תביני יותר על מה אני כותבת לך כאן עכשיו.

חשוב שתדעי, כשפועלים בכוח זה מפעיל כוח נגדי בתוכינו שיתקע אותנו באותו מקום. לכן, ללא מאמץ ורק דרך התבוננות ללא גינוי עצמי, אט אט מתקלפים המחסומים והחוסר לא מנהל אותנו. למשל, אם גילית שמתחת לביקורת יש לך את הפחד לאבד שליטה, את מתבוננת על זה, מה זה בשבילך חוסר שליטה, מה יקרה לך אם תהיי בחוסר שליטה, איפה עוד בחיים יש לך פחד מחוסר שליטה, מה המחשבות שלך והאמונות שלך לגבי חוסר שליטה וכו' כך תדעי על עצמך הרבה מאד בענין החוסר שליטה ואחרי כמה פעמים שתזהי את זה ותכתבי לעצמך על כך, זה יבוא שוב אבל פתאום כבר תכירי את הצורך שלך בשליטה ומה הפחד שם וכשאת מזהה את כבר יותר בהרפיה, את יודעת שזה רק הפחד ולא באמת המציאות שבחוץ וכו' ולא תכירי את עצמך איך השתנית בסיטואציה.

הענין הוא, כמו שכתבת, שלדעת כמה זה לא נכון איך שאנחנו מתנהגים, לא עוזר לנו להשתנות. סיסמאות נשארות סיסמאות ולא מביאות לשינוי מעשי. אבל אם תיקחי רק ענין אחד ותכתבי רק עליו כל יום ממקום נקי ללא גינוי עצמי ותתבונני עליו מה הוא מספר לך, ומה יושב שם מתחת, כך תכירי את עצמך טוב יותר, תלמדי לקבל את עצמך (אפילו את עצמך שמבקרת לפעמים ללא כוונה או עם כוונה ממש טובה) וככל שתהיי בקבלה עצמית כך תתפתח אצלך הקבלה מול בעלך ומול העולם. בסוף זה ענין שלנו מול עצמינו. לקבל את עצמינו בטעויות, לקבל את עצמינו בחוסר ההצלחה וכו'.

אז לבקש ממך עכשיו לקבל את עצמך- זו בקשה קשה מידי ולא הגיונית, אבל בצעד צעד, אם כל יום תשבי ותשאלי את עצמך שאלות על ענין הביקורת ותכתבי את התובנות שעולות לך שם דרך ההתבוננות על מה שהיה ומה שחווית ומה שהיית רוצה אחרת ומה מפיל אותך ומה עזר לך לקום וכו' (כיד הדמיון הטובה- כל שאלה של התבוננות) מתוך סקרנות גרידא ולא מתוך גינוי עצמי. כך תרוויחי גם קבלה עצמית שממילא תשפיע על היחסים שלך מול בעלך וגם תרוויחי להיפתח יותר לרגשות שלך ולחוויות שלך. כשתגלי אותם באופן קבוע, לאחר זמן תראי שהן תהיינה חלק מהשיח שלך עם בעלך. את תהיי קרובה לעצמך. למי שאת, למה שאת מרגישה ולא רק לעשייה ולבחינה של "עשיתי טוב/ לא עשיתי טוב" וממילא תוכלי לתת לו – לתת לך את הדברים שאת זקוקה להם, תכירי יותר טוב מה את זקוקה. אלו רבדים שלפעמים התרגלנו לא להכיר אותם בתוכינו ולכן נדרש לצאת למסע של היכרות?

שינויים גדולים מתחילים מפסיעה ממש קטנה ושם תתרגלי חמלה לעצמך-

לסיכום, כשאת תהיי באהבה עצמית, בקבלה של עצמך את ממילא תהיי בפניות להיות באהבה ובקבלה לאחר- לא משנה אם זה הבעל שלך או הילדים או בעבודה. בכל מקום. הכל מתחיל ממה שאנחנו מרגישים בתוכנו כלפי עצמינו, שם הסוד עבורנו לחיים מלאים ושמחים וממילא לשינוי גישה שלנו כלפי הסביבה.

מאחלת לך הרבה הצלחה בדרך וגם בדרך הזו זכרי שאף אחד מאיתנו לא מוצר מוגמר אלא אנחנו יצירת מופת בתהליך. היי סבלנית כלפי עצמך, לא עיקר התוצאות אלא עיקר הדרך וההשתדלות, את אנושית!

בהערכה

ריקי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רע לי עם בעלי
תודה על הבמה החשובה הזאת. האמת, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל… בעלי ואני נשואים קרוב ל13 שנים. יש לנו 3 ילדים. רע לי איתו. רעעעעע. אומר עכשיו מילה קרה, אני מרגישה שאני שונאת אותו ממש. אנחנו חושבים ורואים את העולם אחרת לגמרי. קשה לי לתת דוגמאות כי יש בלי סוף....
אני ובעלי הפוכים בכל תחום!
היי שלום וברכה ותודה מראש על המענה מפיכם. תבורכו על המיזם הזה. אני נשואה כ4 חודשים ב"ה. אני באופיי טיפוס פעלתן, אני מחנכת מגיל צעיר, עצמאית ומגיל מאד קטן תמיד הייתי במצב "DOING", יש לי קשב ואני מאד מודעת אליו- ותמיד בעשייה סביבו! לומדת עליו, מחפשת כלים שיעזרו לי, בקיצור...
דכדוך והתמודדות זוגית אחרי לידה
אני כמעט חודש אחרי לידה שביעית ב"ה, הלידה הייתה קשה מאד הפעם, סבלתי הרבה, וגם העיתוי של ערב פסח היה לא קל. חזרתי הביתה לימים של ערב חג, וכיוון שאין משפחה שיכולה לעזור, נעמדתי לגמור בישולים לחג. בעלי ניסה לעזור ככל יכולתו, אבל עדיין העבודה הייתה רבה. באופן כללי הזוגיות...
בעלי נפל שוב-מה עכשיו?
כותבת בקצרה- נשואים 13 שנים. 4 ילדים מתוקים ב"ה. לפני כחצי שנה גיליתי שבעלי מתכתב בצאטים ובצאט וידיאו וכו' עם נשים. לצד צפייה באתרים מבחילים הלכנו לרב, הוא בטיפול, אנחנו בטיפול זוגי- והנה שוב זה קרה. הוא צפה בזה שוב. מבחינתי, מיציתי. בעיקר כי אני מבינה שזה לא משהו שישתנה....
מתיש אותי להצטרך כל כך את בעלי
היי אני שופכת פה מלל מקווה שיהיה ברור אני פשוט שופכת כל מה שאני מרגישה בלי סדר מסוים אני מרגישה שאני נמצאת עם בעלי אבל יש חומה שקופה ביננו כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו אבל לא אומרת, מרוב חוסר זמן ועבודה קשה, אנחנו פשוט לא מוצאים זמן...
אני פמיניסטית ובעלי שוביניסט!
אני נשואה חמש שנים לבעל טוב ומסור ויש לנו שני ילדים ב"ה. יש משהו שמפריע לי בזוגיות שלנו. אני נוטה יותר לפמיניזם ובעלי שובניסט מובהק . יכול להיות שהזוגיות של פעם באמת הייתה מושתתת על שובניזם. בתורה גם אין שיוויון בין המינים, אבל הזמנים השתנו. והיום חיים אחרת … דבר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן