The Butterfly Button
איך אני מתמודדת עם שמירת עיניים אצל בעלי?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה
רציתי לשאול בעניין שמירת העיניים של גברים. התחתנתי לא מזמן פרק ב'
בהתחלה שהכרנו שמתי לב שהבן זוג שלי לא מסתכל בכלל על נשים ברחוב. ובחודשים האחרונים הוא מתבונן ממש בנשים. אני נורא מנסה לעבוד על עצמי לא לומר כלום . כי אני יודעת שזה לא יפתור את הבעיה שאני אראה שזה מפריע לי . אולי יגדיל אצלו את היצר להסתכל עוד
אבל זה נורא מפריע לי
יש המון נשים לא צנועות היום בחוץ .
מפריע לי שהוא מתבונן בהן.
הוא אומר לי שאני יפה ולא חסר לי כלום. ושיש לו סיפוק.
אבל אני יודעת שיש הרבה יותר ממני וכן חסר לי
ואני לא יכולה להתחרות עם כל מה שהולך בחוץ .
אני מפחדת שזה יגרום לו לחשוב שאני לא מספיק או שיאהב אותי פחות
או חס ושלום יחשוב על אחרת
איך מתמודדים עם זה?
לומר לו? קשה לי עם זה
זה עושה לי רע
ואפילו גורם לי להתרחק רגשית ממנו או לריב איתו על דברים אחרים שבעצם זה גרם לי לכעוס באמת.
מה עושים ?
אני רוצה שהוא יפסיק להסתכל על כל אחת חשופה ברחוב .
האם זה יכול לגרום לו לאהוב אותי פחות ? או לחשוב שאני לא שווה בגלל זה ?
תודה רבה על העזרה.אני זקוקה לה

תשובה:

שואלת יקרה,

קראתי את השאלה שלך והיא עוררה בי הרבה כבוד והערכה אלייך. את שואלת שאלה בנושא כל כך עדין ורגיש שלמעשה קשור לאחריות האישית של אישך, הרי מדובר בשמירת העיניים שלו, אבל יש לזה השפעה כל כך גדולה עלייך.

מצד אחד את לא רוצה להתערב לו ולקלקל, חלילה, את הקשר שלכם, ומצד שני זה מפריע לך וגורם לך לכעוס רק שאין לך לגיטימציה בינך לבין עצמך לפתוח את הנושא מולו ואז הכעס "מתלבש" על דברים אחרים וזה גורם לך לריחוק רגשי.

ניתחת את המצב בצורה כל כך פשוטה וקולעת כיאה לאישה חכמה.

אז מה עושים? ומה לא עושים? ואיך תדעי שאת עושה את הדבר הנכון? שאלות טובות…

אשתדל בעזרת השם לחלוק איתך את הידע והתובנות שלי על החיים ועל זוגיות בהקשר הזה, ואני מקווה שתבחני את הדברים ותבררי לך מתוכם את מה שרלוונטי אלייך ותעשי לזה את ההרכבה וההתאמות שנדרשות לך.

הדברים שאני כותבת לך יוצאים מתוך נקודת הנחה שלבעלך היה שלב שבו הוא שמר על עיניו. כך הכרת אותו. אני יוצאת מנקודת הנחה נוספת שהערך של שמירת עיניים מובן לשניכם.

ברשותך, אתחיל דווקא מהשאלה האם לומר לו? האם להראות לו שזה מפריע לי?

אני תופסת את הנישואין כמסגרת קשר – אנושית הכי קריטית וחשובה בחיים של אדם בוגר.

בתוך קשר הנישואין ראוי לשאוף למצב שבו יש קירוב דעת בין בני הזוג. זה דבר ממש חשוב.

המצב הזה זה סוג של קרקע יציבה ובטוחה לעמוד עליה, ובלעדיה, איני יודעת איך אפשר לבנות בית.

אז מה זה קירוב דעת? – זה מצב שיש בו שקיפות רגשית הדדית ואמון הדדי מלא בין בני הזוג, כאשר שניהם נמצאים בתנועה פנימית מתמדת של התקרבות מודעת, ולשניהם יש מטרה משותפת והיא להיטיב זה לזו וזו לזה.

אפשר להגיע אל המצב הזה בהרבה דרכים, אחת הדרכים היא דרך תקשורת בריאה ומכבדת. כדי לייצר תקשורת בריאה ומכבדת עם בעלך חשוב שיהיה לך בינך לבין עצמך יחס מכבד.

מה הכוונה? – עצם היכולת שלך לכבד בראש ובראשונה את הרגשות שלך, להרגיש אותם, לשתף אותם עם בעלך, ולדבר איתו בפתיחות על מה שעובר עלייך. כמו שאת מבינה, מילת המפתח כאן היא כבוד. כבוד שלך לעצמך וכבוד אל האיש שלך.

הכבוד הזה הוא מתנה מיוחדת במינה שנתן לנו הקב"ה, והשם יתברך מצפה שנשמר אותה בתוכנו וננהג כך גם עם אחרים בעולמנו. הנשמות שלנו נחצבו מתחת לכיסא הכבוד, זה השורש שלנו, ולכן כולנו זקוקים לכבוד הזה. אני לא מתכוונת לגינוני כבוד חיצוניים, אלא לדבר עדין יותר, שאפשר להרגיש אותו כשנותנים או מקבלים אותו, ולחילופין, כשמישהו רומס את הכבוד הזה אז אנחנו מרגישים נורא, כאילו מישהו דרך לנו על הנשמה וזה כואב.

למה אני עושה לך כזו הקדמה ארוכה? מדברייך אני מבינה שאת נמצאת בתחילתו של קשר נישואין חדש, ולא ברור לך מה כדאי לעשות בהקשר הזה.

חשוב לי לומר לך שהדרך שבה את תתנהגי כלפי עצמך, היא הדרך שבה בעלך ילמד להתנהג איתך. תמיד אפשר לשנות ולהשתנות במערכת זוגית אבל יש איזו שהיא נורמה שנקבעת בהתחלה וכדאי שהיא תהיה מיטבית לשניכם.

איזה יופי שחשוב לך להיות האישה החשובה והאהובה והמרכזית בחייו של בעלך! אין לך סיבה להתבייש בזה.

חז"ל אומרים שאין אהבה בלי קנאה, ולא פלא שדעתך לא נוחה מזה שהוא מסתכל על אחרות. בחושים הבריאים שלך את מרגישה שזה מחבל בקשר שלכם. השאיפה שלך לטפח קשר זוגי מעולה שבו את האישה היחידה בעולמו והוא האיש היחיד בעולמך היא שאיפה טהורה שכל בית יהודי בנוי עליה. זו "הנורמה" המקובלת ואליה ראוי לשאוף. בראש ובראשונה תני לעצמך לגיטימציה לשאוף לזה. אל תתנצלי ואל תחששי. זה השלב הראשון, זה בינך לבין עצמך וזה לגמרי בידיים שלך.

רק מה עושים עכשיו מולו? מול האיש שלך? איך משתפים אותו בכאב הזה שנוצר בעקבות הפער בין מה שהיה בהתחלה לבין מה שקורה עכשיו? – זה השלב הבא, והוא דורש ממך עבודה פנימית עדינה ומדויקת עם הרבה סבלנות והקשבה. בעבודה הזו יש שני חלקים: סור מרע ועשה טוב.

סור מרע – כמו שכבר הבנת בתבונה הנשית שלך את יודעת שלא טוב יהיה לומר לו מה לעשות. אף אחד לא אוהב שמנהלים אותו, אף אחד לא אוהב שמאשימים אותו או מבקרים אותו ובטח ובטח שלא כדאי שתהיי המשגיחה הרוחנית שלו. הסיכוי שיצמח מזה משהו טוב הוא קטן עד מאד. אז מה לא לעשות את כבר יודעת מעצמך…

עשה טוב – שתפי אותו ברגשות שלך, ספרי לו כמה הוא חשוב לך, כמה הקשר שלכם חשוב לך ומה את רוצה ויכולה להעניק על מנת שהוא ירגיש בטוח, רצוי, אהוב ומוערך. ספרי לו על ההערכה שחשת כלפיו כשראית בתחילת דרככם המשותפת שהוא שומר את עיניו ואת אי ההבנה שלך ביחס לשינוי שחל בו. אני מניחה שכשאת משתפת אותו את מכווננת למינון שמתאים לאיש שלך.

את הרי מכירה אותו ואת קיבולת ההקשבה שלו, תשתמשי באנטנות הנשיות והרגשיות שלך כדי להרגיש איפה הוא נמצא. האם את מסוגלת לנהל שיחה בלי לחתור לפתרון מיידי? ייתכן שייקח לו זמן לעכל ולקבל את מה שאת אומרת, ייתכן שיהיה מופתע מהאבחנה שלך בדבר, ייתכן שידחה את הדברים על הסף. תכיני את עצמך לכל האופציות והכי חשוב, אל תאבדי עשתונות. קחי אוויר והתאזרי בסבלנות.

למעשה, ה"סור מרע ועשה טוב" בהקשר הזוגי הם נקודות ציון של גבולות גזרה של אותה תקשורת מכבדת שהזכרתי בשורות הקודמות.

הרעיון הוא לייצר אווירה קבועה בבית לפיה יש מקום של כבוד לשיח רגשי כנה ביניכם (בדגש על המילה שיחה ולא מונולוג) בלי האשמות וביקורת – זה נכון לגבי הנושא הספציפי שמפריע לך וזה רלוונטי באופן כללי לתקשורת בריאה.

זו קרקע מצוינת להקים עליה בית יציב. אולי זה נשמע לך זהיר מדי במידה מוגזמת? אולי מדבריי משתמע שאישה צריכה ללכת על קליפות ביצים כדי לא להניח מראה כעורה מול בעלה? אולי… נדמה לי שמי שנמצא בפרק ב' בחיי הנישואין שלו יודע כמה קל להרוס וכמה קשה לבנות אחרי הריסות. אם אתם נמצאים בהתחלה אז כדאי להשקיע ביסודות טובים, בהערכה הדדית, בנתינת אמון ובשיתוף. הפירות הטובים בוא יבואו בעזרת השם.

עוד דבר בהקשר הזה, לעניות דעתי, גילוי לב הוא ביטוי של זקיפות קומה רגשית.

אישה שחיה בשלום עם הרגשות שלה ומוכנה לחלוק אותם עם בעלה היא אישה בריאה, בעלת חוסן וראויה להערכה. למה את חושבת שאם תגלי את ליבך זה יגרום לו לאהוב אותך פחות?

את בעצמך מבינה וחווה על בשרך שזה לא בריא לאורך זמן "להחביא" את הרגשות שלנו. את רואה שבמציאות זה לא ממש עובד. הכעסים מתפרצים איכשהו… בתפיסת עולמי אישה שמכבדת את רגשותיה בלי "להפיל אותם" במלוא כובד משקלם על בעלה (תקראי בחיוך את המילים שוב), ובלי ליפול בעצמה למסכנות עצמית, יכולה להיות מודל מעורר השראה לבעלה בחיבור הרגשי שלה. זו מתנה שאישה יכולה להביא לקשר הזוגי שגם האיש ירוויח ממנה. כולנו מרגישים צורך לדבר את הרגשות שלנו, גברים ונשים כאחד, אלא שלא כולם מתורגלים בזה (את יודעת, קיבלנו את כל התשעה קבין שיחה ולפעמים צריך לדעת להתחלק גם בזה…).

עכשיו בואי נדבר על הרגשת התחרות שאת מרגישה שיש לך מול נשים אחרות. כתבת בעצמך שאת לא יכולה להתחרות במה שהולך בחוץ וטוב שכך.

אם תיכנסי לראש הזה ו"תשתפי פעולה" עם חוקי המשחק של שוק הבשר מבטיחה לך שלא יצא מזה הרבה טוב. דעי לך שגם לאישה היפה ביותר בתבל יכולה לקום מתחרה בדמות אישה יפה יותר. באמת שאין לדבר סוף.

הייתי מציעה לך דבר אחר. אם בעלך אומר לך שאת יפה בעיניו מה יותר פשוט מלהאמין לו ולשמוח בזה?

לפעמים "נח" לגלוש אל תוך רגשי נחיתות או הרגשת קורבנות, אבל זה לא מקדם אף אחד (אולי להיפך). אומר לך דבר יותר מדויק – היי יפה את בעיני עצמך עם קשר ובלי קשר למה שהוא אומר.

נראה לי שאת תרגישי עם עצמך הרבה יותר טוב אם תשמחי במראה שלך.

מה שאני מנסה לומר לך בהקשר של המראה החיצוני קשור לאותו רעיון של כבוד עצמי. כבדי את המראה שלך, תשמחי בו ותהני ממנו.

יחד עם זאת, תזכרי שאת הרבה יותר ממראה חיצוני. את אישיות עם ייחודיות ומכובדות, וזה הרבה יותר מכל אחת שמסתובבת חשופה ומעורטלת למרבה הצער. חכמת ההמונים אומרת שאישה שמחה היא אישה יפה, מה את אומרת על זה?

לסיום, מקווה בשביל שניכם שתמצאו את הדרך הטובה ביותר לחיות באהבה, באחווה ובשלום אמיתי.

שירה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
איך לפתח את הקשר ביננו מחדש?
קראתי כאן באתר 2 פניות אחת בנושא המענה הרגשי מבעלי – רבקי ענתה והמליצה שהמענה הרגשי יהיה באחריות עצמי כלומר לעזור לעצמי ולא להיות תלותית בבעלי. אך אני מרגישה שאם דברים שכל כך חשובים לי אני לא יכולה להגיע אליו ולדבר איתו אז מה נשאר לי לחיות איתו? רק דברים...
אשתי מאשימה מתלוננת ומגדפת אותי
אני נשוי כ-10 שנים, ויש לנו 3 ילדים, והמצב הזוגי בכי רע. אשתי מרבה להתלונן מידי יום ואף פעם אינה מרוצה ממה שאני עושה. כל דבר שאני עושה בשבילה יש לה עליי ביקורת. לדוגמא: אם אני קונה משהו מהמכולת תמיד יש לה הערה למה לא קנית את החברה הזאת והזאת?...
בעלי לא חרדי כמו שרציתי שיהיה
אני ובעלי חוזרים בתשובה הכרנו בשידוך . בעלי דתי לאומי תורני (אברך) ,אני יותר בזרם החרדי גם במראה וגם בהשקפה . כשהכרנו בשיחות שהיו לנו בפגישות היה ברור לשנינו שאני יותר נוטה לזרם חרדי . בעלי הוא מאוד תורני מחמיר קלה כבחמורה שומר עיניים ונגיעה על הנייר בחור מושלם ....
כאוס בבית אשתי בדיכאון אין כסף ואנה אני בא?
אני נשוי + 3 ילדים .המצב בבית לא טוב מכמה סיבות . חובות מטורפים אני עובד במשרה מלאה  כדי להכניס כמה שיותר כסף אשתי סובלת מדכאון כבר כמה וכמה שנים בקושי עובדת הילדים קמים מאוחר עקב כך שאשתי לא מתפקדת וכן הבית נורא מוזנח! אני זקוק לטיפול רגשי שעולה לי...
אולי עשיתי טעות כשהתארסתי איתה?
התארסתי בשעה טובה לפני פחות משבוע. מצד אחד, יש לי הרבה על מה להודות. ארוסתי היא בחורה עם לב טוב, יש בינינו תקשורת טובה, פתיחות ומטרות חיים משותפות. היא רוצה באמת להקים בית של תורה, אין פערים מהותיים בהשקפה או באופי ויש בינינו חיבור. אבל מאז האירוסין, מציפות אותי מחשבות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן