שואל יקר שלום רב

שאלתך מיוחדת היא. בדרך כלל אדם פונה בנוגע לבעיה שיש לו עם עצמו. כאן מדובר על בעיה שהיא לא שלך, אלא של בתך ובעלה.

אלא מאי, אתה – כאבא – דואג להם ומתקשה לעמוד מן הצד, ורצונך הטהור בוער בך לדחוף אותם לפתרון.

אילו היה מדובר בבנך או בתך השרויים בביתך ברווקותם, לא היתה כאן שאלה, כי בוודאי שהיית פונה אליו/ה ומברר על מה ולמה אין הם מתקדמים, ומשקיע מכוחך לדחוף אותם לפתרון.

אך במקרה שלנו, ברגישותך הנך חושש לפנות אל החתן, כדי שלא לפגוע במרקם הזוגיות. יש בי הערכה על כך, כי החשש שלך מעיד על רגישות וטקט. זה לא תמיד מובן מאליו…

אם ננתח את הדברים מעט, הרי שהחשש הוא שדבריך יתפרשו בעיני החתן כהתערבות של "אבא של אשתו", דבר שעשוי להרגיז או להעליב אותו. ואולי הוא אף יחשוד שרעייתו היא זו שביקשה מאביה להתערב…

כמו כל שאלה כזו, ההתמודדות הנכונה תלויה בפרטים שמרכיבים את כל התמונה. ומכיון שאין בידי שום פרטים נוספים מעבר לשאלה התמציתית, ולכן אכתוב כמה כיווני מחשבה, ויתכן שחלקם רלוונטיים.

מתוך דבריך משמע שהפתרון לבעיה היא לפנות אליו, ובלשונך – "לדבר איתו שיתחיל לעבוד".

התהייה שעלתה בלבי למקרא השאלה היא: האם החתן והבת כשלעצמם אינם מרגישים שמשהו כאן לא תקין? האם הם חושבים להמשיך בדרך זו שאין מסגרת לבעל? האם מה שהם צריכים זה שתלמד אותם לחפש פתרון?

קצת קשה לחשוב כך. יותר מסתבר שגם הם מבינים שיש כאן מצב שדורש שינוי. ואם כך, מה יועיל ש"תדבר איתו שיתחיל לעבוד"?

מצד שני אני מנסה להבין אותך באופן הבא: אתה חושש שהחתן היקר שלא מוצא את עצמו בכולל אברכים, אינו יוצא לעולם העבודה, מפני שאין לו אומץ לעשות כן (לפי החינוך והחברה שהוא נמצא בה, דרוש לשינוי זה אומץ). ועל כן הנך מבקש לעודד אותו ליטול יוזמה ולעשות את הצעד שהוא נכון מבחינתך.

ובכן, באמת קשה לי לדעת אבל יתכן וזה באמת מה שעומד בבסיס ה'תקיעות' של החתן, אשר מצד אחד לא מוצא 'כולל' מתאים (מה באמת הסיבה? אולי אפשר לעזור לו למצוא כולל טוב. ואולי הוא באמת לא מתאים ללמידה כל היום? איפה הוא למד? איזה מגזר הוא? מה הבית שהוא גדל בו?) ומצד שני גם לא מסוגל להגיע להחלטה שהוא מפסיק להיות 'אברך'.

אולם, האם מה שיעזור לו הוא מילה מחמיו? יתכן, אבל לא בטוח בכלל. אתה מהמקום שלך יכול קצת להכנס לראש שלו ולהבין את הקושי לעשות צעד משמעותי, בגיל כה צעיר, ולוותר על הרבה חלומות של 'שטייגען' בכולל, בדומה לרוב החברים שלו (מן הסתם. שוב, אני בלי שום פרטים). יתכן שזה גם קשה לבתך, שניגשה לחתונה מתוך הנחה שהוא ילמד בכולל (לפחות בשנים הראשונות)…

יכול להיות שהם עוברים כעת מצב של 'התבשלות' והתלבטות בין האפשרויות השונות. זה חלק מהחיים ומההתבגרות, וקצת קשה ליצור 'קיצורי דרך' שמגיע ממישהו בחוץ. בסוף זה החיים שלהם.

ראוי שנכיר בכך שהם אנשים בוגרים ויכולים להתמודד עם הענין הזה בכוחות עצמם, וכפי שכתבתי, סביר להניח שהמצב של "לא כולל ולא עבודה" לא יימשך זמן רב, והם לבדם יחתרו לכאן או לכאן.

ומאידך גיסא, אין ספק שזוג שנמצא במקום כזה, יכולה להועיל להם שיחה עם אדם מבוגר בעל נסיון בחיים. הבעיה היא שהם אמורים ליזום את השיחה, ואתה חושש לפנות כדי שלא להיות "חותן שמתערב". ובכן, הדבר מאד תלוי בטיב היחסים ביניכם, ולפעמים ניתן לזרוק איזה משפט דרך אגב בהזדמנות כלשהי (לדוגמה: כשפוסעים יחד לבית הכנסת בשבת, ובדרך משוחחים, ואז החותן מתעניין בקלילות 'מה נשמע איתך', ולראות מה קורה… אפשר גם לנסות לשאול האם אתה רוצה שאעזור לך למצוא כולל, ולהמשיך בהתאם לתגובה. ולפעמים היחסים הם כאלה, שניתן פשוט לפנות באופן עניני ולשאול: האם אתה רוצה שאעזור לך למצוא עבודה? אך יש כאלה שייפגעו מכזו שאלה, למשל אברך 'ליטאי כבד' ייפגע אם ידברו איתו על עבודה, אבל בדרך כלל ספרדי או חסידי לא).

הדברים תלויים במשתנים רבים, ואיני אלא מציע כיווני מחשבה, ועשית כחכמתך.

בכל מקרה שאתה מחליט לפנות אליו ולדבר איתו על זה, נראה לי שיותר עדיף באופן קליל ולא לקבוע איתו שיחה מסודרת, שאז החשש גובר לתחושת 'התערבות'.

ולעתים יש מצבים שהורים רואים את הבן או הבת הנשואים שרויים במצב מסויים, והם מבינים שאין לאל ידם להביא את נסיונם ואת הבנתם, אם מפני שהענין כה רגיש עד שהם חוששים לפגוע ולהתערב; אם מפני שהם ניסו לומר משהו, וקיבלו דחייה; ואם מפני שהם מגיעים למסקנה שזה יהיה יותר נכון להניח לזוג להתמודד עם מציאות החיים שלו ולגדול ממנה.

בסופו של דבר, מצבי החיים השונים, על בעיותיהם ומבוכותיהם, הם מנוע הצמיחה של כל זוג, ואף שאנו כהורים מתאווים להקל כמה שיותר על ילדינו, לפעמים הדבר הנכון הוא לתת להם להתבשל ולגדול, ולפעמים אף ליפול ולקום. כמובן שיש מצבים חמורים כאלה ואחרים שבהם אין הדברים אמורים, אבל לצד זה ישנם מצבים רבים שהיותר נכון הוא לשתוק.

מה תמיד אפשר וצריך לעשות? להתפלל על הזוג הצעיר. תפילת ההורים על ילדיהם היא תמיד מעומק הלב. על אחת כמה וכמה במקום שאנו מרגישים שהיינו רוצים לעזור, אבל אנו מונעים את עצמנו ושותקים, בודאי שמתוך המצוקה הזו התפילה בוקעת רקיעים.

מקווה שה' ינחה אותך בעצה טובה כיצד להתנהל

ויעניק לך מלא חפניים נחת

ישי