שלום וברכה,

קיבלתי שאלתך בין כסה לעשור בזמני תשובה ולא יכולתי להתפנות כראוי לענות לשאלתך שאלת חכם.

אכן אין בשולחן ערוך ונושאי כליו המובהקים הלכות צניעות במובן של אורך הבגד וכדו'. ואולם שני מקומות משמעותיים בהלכה משמשים כמקור לעניינים אלו, האחד גדרי ערוה בהלכות קריאת שמע, בהנחה שמקום שאין לקרוא כנגדו קריאת שמע הוא מקום שדרך לכסותו או שצריך לכסותו, והמקום השני הוא כללי 'דת יהודית' לגבי הפסד הכתובה וכו'.

באורח חיים סימן ע"ה יש את גדרי ערוה לגבי קריאת שמע ושם בפוסקים כפרי מגדים ומשנה ברורה לגבי משמעות שוק וירך ואם צריך לכסות מהברך ולמטה. ובאבן העזר סימן קטו סעיף ד לגבי דרך ומנהג הנשים הצנועות.

ובספרי מחברי זמננו קיבצו הרבה פרטים בזה כמו בספר עוז והדר לבושה וכיוצא בזה.

אבל אכתוב כאן כמה מקורות כלליים בנושאים אלו שמראים שיש דברים שהם גדרי ההלכה ויש דברים שתלויים במנהג ויהיה בהם פתח לעיין בסוגיות אלו כדרכה של תורה.

1. דת יהודית זה מושג שמקורו במשנה מסכת כתובות בפרק השביעי פרק 'המדיר'. הפרק במשנה עוסק במקרים בהם הבעל חייב לגרש את אשתו ולתת את כתובתה שמתקנת חכמים חייב הבעל בשעת הנישואין ומקרים בהם אשה מתגרשת מבעלה ומאבדת את הסכום של הכתובה ומכיון שהיא פגעה בקשר הנישואין היא מאבדת את הזכות לתשלום ה'כתובה'.

המשנה אומרת שאשה העוברת על דת משה ויהודית מאבדת את כתובתה. דת משה זה שהיא מכשילה את בעלה שלא בידיעתו בעבירות על דיני הכשרות וטהרת המשפחה. דת יהודית זה התנהגות לא צנועה ובלשון המשנה 'ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם' הגמרא בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף ע"ב שואלת שהרי ראשה פרוע זה מדאורייתא והרי זה בכלל דת משה ולא דת יהודית ואומרת שמדובר שהראש איננו פרוע לגמרי אלא באופן חלקי וזה שייך לדת יהודית ולא לדת משה. דת יהודית לפי פירוש רש"י שם זו התנהגות שסותרת את הצניעות ומנהג שנוהגות הנשים היהודיות בניגוד לדת משה שמשמעה שמדאורייתא הדבר אסור.

כלומר, דבר המוגדר 'דת יהודית' איננו עבירה על איסור דאורייתא אלא על מנהג או איסור דרבנן. כלומר אשה נשואה ההולכת לא כדרכי הצניעות שבהן נשים יהודיות מתנהגות, נחשבת כעוברת על דת יהודית = המנהג. כך גם לשון השולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן קטו 'איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל'

במדרש מופיע מושג זה גם לגבי הזכות שזוכים כאשר שומרים על הצניעות וזה לשון המדרש בבמדבר רבה פרשת נשא פרשה ח 'בזמן שהיא נוהגת בעצמה דת יהודית שהיא צנועה זוכה שיוצאין ממנה בנים בעלי מקרא בעלי משנה בעלי מעשים טובים'.

בתשובת הגאונים סימן י"ז לרב שרירא גאון מופיע מונח זה של דת יהודית במובן של ענווה וצניעות ונאמר שם שמרדכי היה מוכתר בנימוס של דת יהודית.

וכן בתשובת הגאונים שערי צדק חלק ג' שער ה' סימן ח' מופיע מושג זה במובן של הליכה במנהג היהודים בהקשר של שמירת מצוות באופן כללי.

בתוספתא שם במסכת כתובות מוחלף הביטוי 'יהודית' ב'ישראל' והנהגה זו נקראת לא כדת ישראל. מכאן כנראה הביטוי 'מקודשת כדת משה וישראל' דהיינו 'דת משה ויהודית' כלומר לפי התורה ומנהג בנות ישראל הצנועות או תקנות החכמים. אז למעשה ביטוי זה משמש דברים שנוהגים בהם בנות ישראל הכשרות בענייני צניעות.

2. לגבי דיני כיסוי הרגל, נאמר בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ"ד ע"א ששוק של אשה הוא כערווה ואין לקרוא קריאת שמע מולו כאשר הוא מגולה.

לדעת רוב הפוסקים 'שוק' הכוונה לחלק שמתחת לברך, אולם בשו"ע יש משמעות שהכוונה לחלק שמעל הברך וכ"כ הגאון ר' עקיבא איגר בתשובה תניינא סימן כ"ח וכך סובר המשנה ברורה בסימן ע"ה ס"ק ב' ולדעתו במקום שרגילים ללכת ללא גרביים לא חייבים ללבוש גרביים. ונהגו בקהילות של חרדים ללבוש גרביים.

המנהג בדברים אלו, מגדיר נורמות של חובה, כלומר, ישנם דברים שמ'דינא דגמרא' חובה לכסות וישנם דברים שאין בהם חובה מ'דינא דגמרא' אולם כאשר נוהגים לכסות מקום זה, הרי המנהג משפיע שכאשר מגלים את המקום שרגילים לכסותו הוא נחשב כדבר ערווה.

לכן, ייתכן וישנו הידור ללכת עם חצאית ארוכה עד הקרסול, כך מכסים את הרגל גם תחת הברך, אולם המנהג בהרבה מקהילות החרדים הוא לא כך וכאמור בנושא זה יש למנהג כוח גדול.

לגבי גדר כיסוי הרגל האם הוא כדי שלא יראו את הרגל או כדי שיראו שיש כיסוי, באופן עקרוני לשיטות שצריכים לכסות עד הקרסול הרי צריך כיסוי ממש ולא עוזר כיסוי דק שהבשר נראה תחתיו (כמבואר במגן אברהם תחילת סימן ע"ה) ווודאי שלא יעזרו בגדי ניילון כזה בשאר מקומות שצריך לכסותם ואילו לשיטות שלא צריך לכסות הרי שאפשר ללכת ולגלות חלק זה, אולם כאמור, בדברים אלו גדול כוחו של מנהג והתקבלה כאן סוג של הכרעה בקהילות אלו, שמצד אחד לא מחייבת לכסות שלא יראו את הרגל וכשיטת המשנה ברורה ומצד שני כן מקפידה שיהיה כיסוי כלשהו או יותר מזה לפי מנהגים שונים

3. עוד עניין נוסף הוא אף במלבושים בתוך הבית ואף בזה יש דברים בענייני צניעות שתלויים במקום, כמו שלא דומה מקלחת וחדר שינה, לסלון, כך יש הבדל בין הבית לבין החוץ, שבכל מקום צריך להתנהג לפי ההנהגה המתאימה. וכמו שכתב הגאון ר' משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן מז: ' וגם יש לידע דאין הכוונה דהוא כפי שהולכין האינשי בשוק דכן צריך להיות בבית, דודאי היה חלוק בכל המדינות לילך בשוק שלא כמו שהולכין בבית, ומקום המכוסה נקרא מה שהדרך לכסות גם כשיושב בביתו. ובהמשך דבריו: 'אבל אם אין חושבין זה לגנאי כשיושב כן בביתו אין להחשיב זה לגנאי ויכול להיות כן בביתו אף בלא עטוף כלל על מקומות אלו דיש חלוק גדול לאינשי בין כשיושב בביתו אף בזמן שנכנסין אצלו אינשי ובין כשהולך בשוק או לבתי אחרים לא רק באופן הבגדים אלא גם במקומות מהגוף.'

לכן, צורה רגילה שמסתובבים בבית כפי שרגילים כמו ללא גרביים או עם שיער פזור וכדו' אין בכך בעיה, שזה קשור למקום והמקום הוא בית ואין בכך פירצה של גדרי הצניעות.

4. לגבי כיסוי המרפק, יש פוסקים שהצריכו כיסוי של כל היד עד כף היד ויש שהצריכו כיסוי עד המרפק. הכרעת הרבה מן הפוסקים שמותר לגלות לאחר המרפק וזרוע האסור בגילוי הוא עד המרפק. במשנה ברורה סימן ע"ה ס"ק ב' כתב שאת הזרועות מעל המרפק צריכים לכסות גם במקום שנשים רגילות ללכת מגולה ואין היתר ללכת בזרועות מגולות גם אם נוהגות כך. אבל יש הסוברים שמעיקר הדין, הכל תלוי במנהג והסתמכו על דברי התוספות יו"ט בספרו לחם חמודות. דין המרפק עצמו אינו מפורש ולכאורה אלו שהתירו ללכת מגולה מהמרפק, אף המרפק בכלל, וכן משמעות הפרי מגדים אורח חיים ע"ה א' לגבי הברך וה"ה המרפק ולכאורה זה כספק באיסור דרבנן וניתן להקל בזה במקום צורך גדול. היו שהקלו עד טפח מהמרפק שזה כשמונה ס"מ, משום שרק טפח באשה ערוה, אבל וודאי שאין דין ערוה לק"ש כהלכות צניעות ואין להתיר בזה.

מבואר בבבא קמא דף מ"ח שנשים מרימות את הבגד בשעת לישה ומגלות זרועותיהם ולכן גברים מסתלקים מלראות את זה ובים של שלמה בבא קמא פרק ה' סימן ז' כתב שבעוונותינו הרבים המנהג באשכנז ופולין שנשים מגלות זרועותיהם וגברים לא מסתלקים מלראות (הובאו דבריו בט"ז חושן משפט סימן שצ"ג ס"ק א'). אבל לכאורה הוא מתכוון לזרועות בין כף היד למרפק.

לעוד מקורות ראה: שו"ת ישכיל עבדי חלק ד' אורח חיים סימן ט'. שו"ת יביע אומר חלק ו' סימן י"ד, שו"ת שלמת יוסף סימן ט"ז אות ד', שו"ת שלמת חיים אורח חיים סימן ו'

5. לגבי כיסוי השער בנשים נשואות המהר"ם אלשקר בסימן ל"ה התיר לנשים לילך בגילוי ראש במקום שנוהגות כך והביא דבריו אחד מרבני מרוקו בדור האחרון הרב יוסף משאש (אוצר מכתבים ח"ג סימן אלף תתפ"ד). במקומות אחרים כדוגמת הונגריה וגליציה הקפידו בעקבות דברי הזוהר פרשת נשא ודברי הגמרא על קמחית ביומא מז והובא במגן אברהם סימן ע"ה וכתב שכך ראוי להחמיר אפילו בבית. וכן החמיר בזה מאוד בחתם סופר אורח חיים סימן ל"ו. בחלק מהמקומות אף הקפידו שנשים תגלחנה שער ראשן לאחר נישואיהן או משום חשש חציצה או שלא תצא שערה מחוץ למקוה או כדי להתרחק מן הנוכריות (בביאור שיטת החתם סופר בזה ראה בשו"ת אז נדברו חלק י' סימן כ"ח שנטה לומר שדעת החתם סופר שאין צריך לגלח וכן נהגו בנותיו. אולם בשו"ת משנה הלכות חלק ט' סימן תי"ט סבר שהחתם סופר החמיר בזה וראה עוד בשו"ת משנה הלכות חלק יב סימן צה שהאריך במכתב לראב"ד העדה החרדית מהרי"מ דושינסקי להוכיח על קדמות המנהג של גילוח שער הראש. אכן דעת רוב גדולי בעלי ההלכה שאין על פי הלכה מקום לחומרה זו ויש שכתבו שיש בכך משום ניוול כמבואר בנזיר כ"ח, (ובשו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק א סימן סה כתב 'וכל שמנהג אנשים הוא לגלח בודאי אסור וע"ז אני קורא ויספר המן לזרש אשתו שאסור ליהודי לספר אשתו בגלוח) וראה עוד בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן פ ובאגרות משה אבן העזר חלק א' סימן נ"ט, ואף בזה נקל לראות כוח המנהג ושינוי המנהגים בין ארצות שונות.

6. בכלליות נושא הצניעות הוא נושא ארוך ומורכב שקשה לעמוד על שורשו במסגרת קצרה זו. כאמור, מעיון בדברי חלק מהפוסקים נראה כי ישנה הבחנה בין דברים שיש להם דין 'ערוה' בעצם, לבין דברים שתלויים במנהג המקום. כך כתב המשנה ברורה בסימן ע"ה לגבי הליכה ללא גרביים במקום שרגילים בזה שאין בכך איסור, לעומת מקום שרגילות הנשים לגלות את זרועותיהן ושוקיהן שבזה אין היתר. כמו כן, בספר ערוך השולחן סימן ע"ה סעיף ז' כתב לגבי שער שבמקום שנשים רגילות לגלותו אין בו דין ערוה לגבי איסור קריאת דבר שבקדושה כנגד הערוה. וכן בבן איש חי (פרשת בא אות י') הביא שיש מקילים לקרות ק"ש כנגד דדים של מינקת שנחשב בזמן הנקתה כמו כפות הידים.

החשיבות של הצניעות היא רבה ויש בה תועלות רבות, אמנם הרבה מהגדרותיה תלויות בהקשר התרבותי והמקומי בו נמצאים. לדוגמה שמעתי משם הגרי"ש אלישיב שאמר שיש הבדל בין אשה ממאה שערים שנוהגת ברכב, לבין אשה שנוהגת בשכונה בה הדבר מצוי. כיוצא בזה ניתן להבחין בדברים נוספים שהקווים הם דקים ועדינים ולא תמיד ניתנים להגדרה חותכת. לכן, הרבה פעמים עניין זה תלוי בטבעיות ההרגלים בבית ובמנהג המקום והחינוך בזה הוא לאו דוקא על ידי דיבור וכדו' אלא באופן רגיל אדם נמשך אחר סביבתו וצריך לחנך להיות גאה בהליכה בדרכה של תורה ובהנהגה ראויה.

עניין נוסף חשוב מאוד הוא ביחס בין נשים לגברים ובחשיבות שמירת גדרי ההלכה בזה שלא לשחוק וכו' ואף זה בכלל ענייני צניעות והחינוך לזה.

ובאופן כללי להרחיב ענייני הצניעות שאין יסודם בגדרי הלבוש אלא ביחס ערכי ונכון לענייני העולם, ובגמרא מסכת מגילה דף יג עמוד ב אמרו: 'בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר' ועניין הצניעות שהיה בה ברחל שלא גילתה הסימנים והוא מעניין השתיקה והפנימיות וכיוצא בזה בשאול שלא גילה עניין המלוכה, ולא נראה כאן הבדל בין גברים לנשים בזה. ובזה יש להעמיק איך האדם יכול לפעול בעולם בצורה נכונה מתוך עומק ופנימיות ולא מכח חיצוניותו וכדו'.

אם יש עניין נוסף שבו אתה מעוניין להרחיב וכדו' אתה מוזמן לשאול שוב.

בהצלחה גדולה

רפאל