כשאני בישיבה אני מרגיש ברמה רוחנית טובה לומד היטב מתפלל ומרגיש טוב עם עצמי. וכשאני מגיע הביתה לחופשים ושבתות אני משוטט באינטרנט,רואה סרטים, ואז מרגיש שאני כבר לא אותו בן עליה שהייתי, אני מתוסבך עם עצמי וכבר לא ברור לי: מי בעצם האני האמיתי? בחור הישיבה הצדיק שמתנדנד על הסטנדר...
אני בחורה עדין לומדת בסמינר ובשעות הפנאי גם כן עובדת. אני מרגישה שקשה לי מאד להביע את הדעה שלי אני יותר מידי זורמת עם הדעות של אנשים אחרים או מתיעצת עם חברות כדי לקבל את דעתן ואז בטוח שאני יעשה את מה שהן אומרת. למשל: דוגמא קצת בסדר לעומת מקרים...
הרבה פעמים אני מרגישה שיש משפטים שנאמרו לי מאנשים בסביבתי או סתם מאנשים באקראי ,או שאפילו זורקים לי משפטים בלי לסיים אותם וגם המשפטים יכולים להתפרש בשני מובנים ואז אני לא מפסיקה לחשוב למה התכוונו ומנסה להבין את זה בשני הפרשנויות מהצד החיובי שלהן ומהצד השלילי, ומשום מה קשה לי...
נותרה לי הביקורת על הציבור החרדי אבל יחד עם זאת הבנתי אותם טוב יותר הסכמתי איתם בהמון דברים. אקצר ואומר היום אני כבר לא נער ומשתדל שלא למרוד. בפועל מבלי להיכנס להגדרות תבניתיות אני לא חושב שאני דתי אומנם אני חובש כיפה שומר שבת ואוכל כשר יש לי רגשות דתיים...
קשה לי לעמוד במחויבויות. ז"א- אני לא רוצה ללהתחייב לעבודה או ללימודים, כי אני חושבת שמה יקרה אם פתאום ארצה לטוס או לטייל- אז לא אוכל, כי יש עבודה או לימודים... ולכן קורה לא פעם, שאני מתחיבת למשהו, ואז מבטלת. כרגע אני עומדת להתחיל לימודים פעם בשבוע ועובדה 3 פעמים...
ההרגשה שלי כל הזמן מאז שגיסי נכנס למשפחה לפני 4 שנים שיש בינינו תחרות מסוימת, ולדעתי הסיבה לכך היא ששנינו יושבים על אותה משבצת, וכאילו מתחרים (מול השווער והשויגער) מי יותר מוצלח. מה שקורה בפועל הוא שגיסי מידי פעם אומר לי עקיצות ודברים פוגעים ומתנשא עלי, ואני מצידי לעולם לא...
כשרציתי לעבור לסמינר, וויתרתי על 5 יחידות במתמטיקה ועל 5 יחידות באנגלית. קיבלתי היתר מיוחד מהרב שלנו להמשיך ללמוד באופן חיצוני את המגמות הנוספות לאחר שהרב בדק שאין בכך דברי כפירה. היה לי קשה מאוד לוותר על זה, אך מאידך שמחתי מאוד, כי אז היה לי זמן להתחיל להתעמק בחכמה...
הדבר היחיד שאני מרגישה כשמנסה לעזור לעצמי לרצות להתקיים- זה כמיהה לקשר. אך לא מוצאת שום אופציה סביבי והאמת שגם לא בתוכי כי קשה לי להאמין שיש דבר כזה קשר שאני יהיה חשובה למישהו למרות שהוא לא חייב לי כלום. מה שנשאר לי זה הכרויות ברשת שזה לא מתאים לי...
אני בחור ישיבה בישיבה חסידית אני ינסה להסביר את שאלתי יש לי חוסר ביטחון עצמי שזה מתבטא בעיקר ליד אנשים חזקים ודומיננטיים בחברה, פחות אצל העדינים בעיקר עם שיחות של כמה בחורים או סעודות שבת אפי' טיולים שעושים וכו' הלכתי לטיפול רגשי מה שנקרא אבל גם שם יש לי בעיה...
ב"ה קראתי באתר שאלה על מישהו שמתבייש לפתוח את הפה. וממש הזדהיתי אתו. אני בחורה שקטה כלפי חוץ, ויש לי חברה טובה אחת. למה? כי אני לא מדברת בפתיחות רבה לאנשים. בבית הספר תמיד היו מעירים שאינני משתתפת. נחשבתי אהובה בחברה, אך לא יותר. הייתי 'החמודה' אך לא בשביל ליצור...