שואלת יקרה

שלחת שאלה לא פשוטה היישר מחדר הטיפולים. בכתיבה מדודה ערוכה ומושקעת, השארת רווחים בין השורות, ואולי גם בהם מן הראוי להתעמק.

לפני הכל, מבקש להביע הערכה כנה על השקעה גדולה וממושכת בבניית הקשר הזוגי, ב”ה ראית גם הצלחות ותקופות טובות, ואת לא מוותרת ורוצה להמשיך להשקיע עוד, הלכתם לטיפול ואתם עושים עבודה זוגית, על פניו יש התקדמות ובעלך מצליח בטיפול, אבל באמת אין התקדמות.. השאלה מה קורה פה, אם הכל כל כך טוב למה זה מרגיש כ”כ לא טוב.

במבט ראשון יש כאן בעיה זוגית מצד חוסר התאמה בסגנון התגובות של בעלך, אבל יתכן שיש כאן בעיה אישית יותר. במילים אחרות, השאלה שהתעוררה אצלי האם אנחנו אכן במרחב של טיפול זוגי או בכלל של טיפול פרטני.

מבקש להציע אפשרויות נוספות על מנת להרחיב את נקודת המבט.

כתבת: “כל הטיפול המטפל מנסה להבין מה אני מרגישה, ואני מרגישה חלל”… כשאנחנו מדברים על החלל החיצון, זה איזשהו חלל גדול, אין מזרח ואין מערב, משהו שלא יוצאים ממנו אלא מרחפים והולכים לאיבוד, מסחרר כזה..

אם הבנתי נכון את הביטוי ‘חלל’ בהקשר הזה, את חווה מעין מקום ריק בעצמך, מסתובבת ולא מוצאת את מקומך, בעוד את היית רוצה להיאחז במשהו. את מרגישה שלא טוב לך בטיפול, אבל אין לך כיוונים ואת לא יודעת מה את מחפשת.

שכיח מאד בטיפול שאנשים יודעים שלא טוב להם ולא יודעים למה, את זה הם באים לברר בחדר הטיפולים.. חלק מתפקיד המטפל הוא לאפשר למטופל להיות מסוגל להעלות את הפירוש שלו, להציע אפשרויות ולהתבונן בהם.

גם כשמטפל מברר מול מטופל מה הוא מחפש, זאת בסך הכל הזמנה להתבוננות, אבל זה לא בהכרח אומר שהוא מחכה לתשובה סגורה או מוחלטת. אפילו אם המטופל יגיד איזושהי תשובה ברורה – כביכול הוא אכן יודע, המטפל צריך לקחת בחשבון שהמטופל בעצם עדיין מחפש, רק שהוא לא יודע להגיד שהוא לא יודע.

אחת הסכנות השכיחות שעומדות בפני מטפלים (ואגב, המון רופאים גם נופלים בדבר הזה), כאשר מטופל מגיע בתחילת הטיפול עם איזושהי אבחנה עצמית, עם תבנית ברורה לפיה הוא יודע לזהות את אופי הבעיה, בזמן שיש משהו אחר עמוק יותר העומד ביסוד הדברים, והמטפל מתפתה להיכנס אל התבנית הסגורה שהוא הוזמן אליה וליהנות מן המוכן, בעוד באמת המטופל קיצר לו את הדרך אבל אל המקום הלא נכון.

ככלל ניתן לומר כי מטפל צריך תמיד להחזיק אצלו שאלות.. לקחת בחשבון שתי זוויות מבט. בשביל זה יש שתי עיניים… עין אחת, להתבונן האם מה שהוא עושה נכון, ובאיזה אופן צריך להמשיך אותו. עין שניה, להחזיק את האפשרות שאולי אנחנו בכלל לא בדרך הנכונה, שאולי צריך לעצור ולחזור לשלב האבחנה, ולחפש דרכים אחרות שעדיין לא הלכנו בהם.

חשוב שלא לקבל את התבנית המוצעת כפשוטה, לקחת בחשבון שמה שהמטופל מביא הוא חלקי, ואדרבה, יתכן שדווקא את העיקר המטופל לא יודע להביא לחדר הטיפול. נדרשת שהייה ממושכת בשלב האבחנה על מנת לדון בה ממקום נקי ולאפשר לה (ולדרך הטיפולית) להשתנות לפי מה שעולה בפועל.

כאשר בירור יסודי מעמיק ונקי לא נעשה בתחילת הטיפול, לעיתים נראה תקיעות משמעותית בהמשך מהסוג שתיארת בשאלתך.

בתוך הדברים כתבת ש’נאבד לך האמון’, אבל לא היה לגמרי ברור במי, האם במטפל/בתהליך הטיפולי או בכלל באפשרות לבנות את הקשר הזוגי למרות הכל.

התחלת להרגיש שאת מתרחקת מאד עד שהגעת לנקודה שהיא ללא מוצא ומתוך כך משכת לטיפול, כעת אחרי שהטיפול כביכול הצליח מצד בעלך, את עדיין מרגישה ש”זה נראה לך כ”כ רחוק”. תהיתי האם זה נראה לך רחוק שהטיפול הזוגי במתכונתו הנוכחית יכול להביא איזשהו פתרון, או בכלל על עצם הסיכוי לבנות את הקשר הזוגי אחרי כל הטלטלות.

מכאן עולה השאלה, אולי בכלל את צריכה קודם כל לברר מול עצמך בפגישות פרטניות עד כמה את שלמה עם הזוגיות הזו, מה היחס הפנימי שלך אל הקשר הזה, אולי כבר התרחקת מידי.

כי אם באופן עמוק את לא רוצה אותו, אם באמת-באמת את לא מתחברת אל הקשר הזה, אם נניח את מתקשה לקבל את בעלך (למרות השינוי) כי הוא עדיין מזוהה אצלך בחוויה הפנימית כאדם עם נטייה כזו או אחרת להתפרצויות, יתכן שאת שואלת את עצמך איך אפשר להתמקם מול סגנון אישיות כזה.. ממילא כל פתרון שבעלך יביא לא יספק אותך.

באופן אחר, יכול להיות שהתפרצויות הזעם והתגובות הישירות מצד בעלך לאורך השנים הצטברו אצלך לשכבות של פגיעות, ובמהלך הטיפול התעסקתם קודם כל בתיקון מהיר מידי מבלי לתת מקום לפגיעות, וכעת דווקא בגלל השינוי שהתרחש אצל בעלך.. צפו אצלך ביתר עוצמה רגשות הפגיעות שנהדפו כל השנים, כי אמנם בעלך השתנה אבל החוויות שהפנמת עוד לא השתנו.. אולי לכן את מרגישה ‘חלל’, את לא מוצאת דרך להתמקם מחדש מול השינוי שנעשה אצל בעלך. אולי את צריכה לדבר על איפה בעלך היה עד השינוי שקרה כעת. בקיצור, גם אם הבעיה אכן טופלה כעת זה הזמן לעבד את מה שהיה.

לפעמים כשאנו חווים חוויות שליליות של פגיעות באופן מתמשך, כתוצאה מהתנהגות לא צפויה במערכת זוגית קרובה, אנו מפתחים איזשהו ריחוק רגשי מבן הזוג, ניתוק שנועד להגן על הנפש מפני גלי התפרצויות הזעם, ריחוק שיכול לנבוע גם מהחשש לפתח ציפיה שתגרום שוב לאכזבה כשתתרחש התפרצות זעם כזו או אחרת.

מהצד השני, ככל שאנו חוזרים אל שלב האבחנה, ישנה אפשרות שנגלה שאין כאן סוגיה פרטנית אלא מעין תבנית של ריקוד זוגי אופייני.

לעיתים אנו רואים זוגות שמסיבות שונות אינם מצליחים להחזיק מצב זוגי בנקודת איזון על האמצע, הם מתקשים להתמקם כזוג בשמירה על סטטוס קוו, הם במעין ריקוד לפיו אם אחד משנה פוזיציה כל הריקוד מתהפך, דינמיקה זוגית שאם הוא למעלה היא למטה ולהיפך.. אם הוא מתקרב היא מתרחקת ולהיפך..

לפעמים זוגות אלו חשים מעין צורך להיות תחת איזושהי חוויה שהם בעיצומה של בעיה. תהליך זה עלול להתרחש כאשר ישנו חוסר ברמת המובחנות (דיפרנציאציה) בין בני הזוג, והחיים תחת חווית קונפליקט מתמשכת מאפשרת להם להדוף את הקושי העמוק הכלול בהתמודדות עם חרדת הנפרדות (שהיא גם סוג של חרדת מוות..).

כמובן שכל השערה כזו דורשת הוכחות, וחייבים לאושש אותה ולגבות אותה במציאות.

מעלה את האפשרויות הללו אך ורק כהזמנה להתבוננות עמוקה יותר ומחודשת בסוגיה כולה, כדי לחזק את ההנחה שנכון כעת לחזור לשאלת האבחנה הראשונית, לחזור אל נקודת ההתחלה ולשהות בה.

מבקש לעודד אותך לשאול את השאלות האלו את המטפל, תעלי מולו לא רק את זה שאת תקועה ושאת מרגישה שיש אצלך איזשהו חלל, אלא בכלל את הסיפור שאת פורשת פה… התקדמנו או לא התקדמנו, הרי לכאורה התקדמנו בדיוק-בדיוק בנקודה שאותה סימנו מראש שבה צריך להתקדם.. אז איך זה שלא התקדמנו, מה הולך פה?!

ככל שתבררי את הדבר הזה מולו, הדיבור הזה יקדם אתכם מכל מיני היבטים. זו צומת שחשוב מאוד לעצור ולהתבונן בה, וחשוב שלא תמהרי בצומת הזו, תתמקדי בה, זה בטוח יעזור לך מבלי שאני יודע להגיד לאן זה יוביל. אבל שוב, אל תמהרי.. תעצרי בנקודה הזאת, זאת נקודה חשובה.

ובהחלט יתכן שאת הבירור הזה עדיף שתעשי במרחב פרטני, זהו דבר מקובל מאד בטיפול זוגי שרואים את הזוג יחד ולפי הצורך גם בנפרד.

במובן מסוים ככל שהנוכחות של בעלך קיימת בחדר הרי שכך או כך הבירור מחדש של שאלת האבחנה יכול שלא להיות מספיק נקי, כי אתם במרחב של עבודה זוגית, ואילו כאשר את מקיימת פגישות פרטניות, שאלת האבחנה תצוף ותעלה כמעט מאליה.

את צריכה לשאול את עצמך, האם את מרגישה מספיק בנוח לומר למטפל שהיית רוצה לברר באופן יסודי מה עובר עליך. איך זה שלמרות ההתקדמות.. את ממש לא מרגישה שהתקדמתם, אולי להיפך.

מאחל שתמצאי את הדרך הנכונה להמשיך את התהליך הטיפולי המבורך באופן הנכון עבורכם, ולבנות מתוכו זוגיות טובה ומספקת הרבה יותר.

בברכה,

חיים עוזר ה.