שלום לך עלמה יקרה, הכמהה לאהבה.
העלית פה נקודה סופר חשובה, סופר משמעותית ומהותית! יש המון זוויות שאפשר להתייחס, כל נקודה פה יכולה לפתוח תשובה גדושה וארוכה ולכן אשתדל לתת ראשי פרקים לדברים המהותיים ביותר.
ראשית, למרות שאני מקפידה בחומרה רבה שלא לייעץ לאנשים איך לעשות/ או לא לעשות דברים אלא למה לעשות / לא לעשות. כי ה”איך” היא יכולת הבחירה של האדם ואין לי יכולת או לאף אחד אחר לקבל החלטות עבור אחר על שלל ההשלכות והמחירים…
אבל פה כן אקדים ואומר, ציינת שאת בשידוכים ואף יצאת כבר עם מספר בחורים.
לעניות דעתי, כאשר בן אדם מצוי בצומת דרכים מעט מבלבלת כפי שאת כיום, נכון רגע לעצור את דהירת הרכבת, ולומר לעצמי שנכון עכשיו להשתהות רגע , לפרגן לעצמי את הזמן הזה במתנה, ולברר מאין באתי בטרם אעבור ל”לאן אני הולך”. לצערי , מערכות יחסים רבות מדי מסתיימות בכישלון, צלקות ומפח נפש, רק כי אחד או שני בני הזוג נכנסים אליהם ממקום של בריחה/ הדחקה של רגשות/רצון ביציבות בתוך חיים מבולבלים וכד’, ולא ממקום בריא, מדויק ושלם של רצון לקשר. כאשר נכנסים לקשר מהסיבות הלא נכונות, יש סיכוי גבוה גם לבחור את השותף הלא נכון מהסיבות הלא נכונות ולחזור אחורה כבר קשה עד בלתי אפשרי. את בחורה צעירה, ראוי טרם תעשי צעד כה משמעותי של הקמת בית וקשירת קשר עם איש, שתשבי עם עצמך או עם מלווה חיצוני ותחשבי על הדברים בצורה רצינית ועמוקה, כאשר דברים יתחילו לברר ולהתבהר תוכלי לחזור למירוץ של החיים. (בהקשר של הקורונה – מה שאותי היא לימדה יותר מכל זה שמותר לעצור את המירוץ לרגע, אפילו להרבה רגעים והשמיים לא יפלו!! שום דרמה לא תתחולל, שום דבר לא יינזק, אין מה לחשוש רק להביט לשמיים לנשום עמוק).
אז זו עצתי הראשונה בפתח הדברים.
כעת בואי נדבר על הנחות היסוד. במהלך השאלה שלך הבאת המון הנחת יסוד, כאילו הם תורה למשה מסיני וברצוני שנבחן אותן יחד מחדש, האמנם?
1. יש לי נטייה למין השני, לדעתי יותר מכל בחורה אחרת,
2. גם אם יש כמוני הן לא עברו את הניסיונות שלי
3. מה יהיה איתי אחרי שאנשא? האם אז הניסיון הזה יעבור לי?
תראי יקירה, העתקתי כאן משפטים שלך שהמשותף לכולם הוא שאני יכולה לטעון על כל אחד ואחד מהם : ”מי אמר”????
מי אמר שאחרות לא נופלות, וכי את יודעת מה קורה בחדרי חדרים? בדיוק כפי שאת בחורה איכותית עם שם מעולה ואחרים לא יודעים מה עובר עלייך ומה ההתמודדות שלך.
מי אמר שזה הניסיון שלך? ברור שלכל אדם יש שליחות בעולם, אבל כיצד את כה בטוחה מגיל צעיר שזה בדיוק מה שאת מתארת ולא משהו אחר?
מי אמר שהפחד הוא חיובי? את בעצמך אומרת שהוא משתק ולא ממש עוזר למעשה…
באופן כללי, נכון בחיים להוריד מתפיסות העולם שלנו מילים כמו: בטוח, הכי, אין ספק, אין סיכוי. אלו מילים נועלות, כובלות ומצמצמות, החיים גדולים ודינאמיים והמון דברים ותפיסות יכולות להשתנות מקצה לקצה.
תוכלי להמשיך לבד כי הרעיון מובן. שלב ראשון בהתבוננות והתפתחות עצמית היא לבחון כל מיני אקסיומות מחדש. ד’ אמת ותורתו אמת, חוץ מזה הכל מוטל בספק וראוי לחקירה מחודשת בכל רגע ורגע. זהו כח הבחירה הקדוש שאלוקים נתן רק לבני אדם וזה מה שהופך אותנו לנעלים מחיות ובהמות. היכולת להתבונן ולשאול שאלות. אז אל תחששי . ראוי לבחון מחדש את מה שמניע אותך ומעצב את רגשותייך. המון פעמים מדובר במוסכמות חברתיות בלי היגיון עמוק ובלי שאת באמת מחוברת אליהם.
תכף נחזור להגדרות, אבל כאדם נייטרלי מבחוץ ששומע את הסיפור שלך, מה שאני חשה פה באופן מובהק וחד משמעי הוא כמיהה אדירה לחוש נאהבת! לחוש מחוזרת, אהובה, להרגיש שמישהו משתוקק להיות בחברתי.
הרצון הזה בפני עצמו, לפני שמדביקים לו את כל ההשלכות הנלוות, הוא קדוש ואלוקי!!! כל הבריאה שלנו מבוססת על אהבת הבורא אלינו וציפייה עצומה שנשתוקק אליו בחזרה (כמובן שהכל דימויים ומשלים כי אין לנו ככ יכולת לתפוס זאת) הביטי בשיר השירים, בקודש הקודשים, בכל המקורות הכי חשובים ומקודשים ניתן לראות את ההשתוקקות ההדדית בין הבורא לברואיו, בין האדם לאלוקים ובין עמישראל לאביהם, זוהי תכלית ושורש הבריאה, ברמה הכי עמוקה, הכמיהה לחיבור והתאחדות. לכן הוא כה עוצמתי וכה חזק וכה מסנוור. אל תביטי על התשוקה התמידית הזו בין איש לאישה רק במבט רדוד ושטחי, מתחת לפני השטח יש המון המון קדושה ועומק, אין לי הוכחה טובה מזו שבקודש הקודשים היו דמויות איש ואישה מעורים זה בזה.
יופי עד כאן הכל טוב, אז מה בכל זאת השתבש?
ידוע, היכן שמצוי קדושה גדולה יש גם פוטנציאל של פספוס וניתוק מהמהות. זה בדיוק הרעיון של חטא: להחטיא את המטרה והמשמעות האמיתיים של הדבר. שאיש ואישה לא מקדשים את המרחב שלהם למשהו נסתר, צנוע ומשותף רק להם ולשכינה – יש פה פספוס. שהקשר מופנה רק לעניין תאוות הגוף – יש פה פספוס וכן הלאה. אבל אם אני מבינה את המטרה האלוקית בכל הסיפור, אם את מבינה את שורש הכמיהה שלך לאהבה ללא תנאים, להרגיש שלמה ומאוחדת עם מישהו, תסתכלי על הכל מנקודת מבט שונה לגמרי. הייתי רוצה בשבילך, שחוץ מההתמודדות עצמה שלך לא תוסיפי בנוסף את נטל האשמה העצמית שהוא הגרוע ברגשות ומאוס לפני אלוקים. אין טעם לקב”ה שנשב ונלקה את עצמנו על הנשמה שהוא עצמו נתן לנו ומחזיר אותה כל בוקר מחדש מתוך אמון ואהבה גדולה (הרי כל העולם מתקיים בגלל רצון הבורא , אם לא היה רוצה בנו לרגע אחד היינו מפסיקים להתקיים) אלוקים ודאי מלאה חמלה אלייך יקירתי, הוא מכיר היטב את מסע חייך, הוא יודע מהיכן מגיע החסר האינסופי באהבה שלא מתמלא, הוא יודע את שנות ילדותך, כמה כמהת לחום, למגע, לקשר ולא קיבלת. הוא יודע זאת !! הוא ברא עבורך את הנסיבות הללו, על מנת שתתפתחי, לא על מנת שתשבי בייאוש ותחושי תסכול חסר תקווה!
ברצוני להפריד לרגע בין כמה דברים. נניח באופן תיאורטי שהיית יכולה באישור מיוחד מרב להיות בקשר עם בחורים ללא מסגרת מחייבת של נישואים, האם אז גם היית מרגישה רע? או שזה היה מספק אותך? האם הקושי נובע מהקונפליקט בין הרצון הפנימי שלך בקשר לבין הרצון שלך לקיים הלכה/מוסכמות חברתיות וכד’? (אינני באה להשוות בין השניים רק לבודד רצון פנימי שלי לבין ציווי חיצוני לי) לאחר שתעני לעצמך על זה, תוכלי לחשוב בצורה רגועה, שקולה יותר ונייטרלית יותר, בלי כל העול המיותר של אשמה, כעס עצמי וכו’. הוא מיותר והוא נגד רצון הבורא.
כך שצעד ראשון הוא בירור הרצון הפנימי שלך: ”מה אני רוצה”?
צעד שני: ”מה באמת הקושי שלי פה”?
אחרי ששני הדברים יתבהרו לך (וכאמור, הדרך לחשוב עליהם היא רק ממקום רגוע שלם ודל ברגשות אשמה וכעס) תוכלי גם להגדיר מה הצורך שלך?? האם הצורך שלך הוא באהבה, בתשומת לב, בלהרגיש נוכחת, קיימת, מחוזרת?
אם כן, ודאי שאחד המקומות המתאימים להשיג זאת היא בתוך מערכת יחסים . אבל לא רק. זה יכול להיות גם באופן מסוים בחברות בריאה ועמוקה עם חברה, בעשייה שמתאימה לכישורים שלך, ויותר מהכל – הבנן אדם שיודע להעניק לך את כל אלו בצ
ורה הטובה והמדויקת ביותר – הוא את בעצמך יקירה! אני חושבת שנכון לכל אדם לשאוף למקום הזה, שבו הוא מוצא את האהבה, את החום, את החמלה, את שלוות הנפש בפנים, בתוכו. וזה קיים שם, מאד קיים שם! כמעיין נובע חיים המבקש להתפרץ , לאהוב את עצמי לא במובן של גאווה או התרכזות בעצמי, אלא מתוך הבנה כמה אינסופי הוא צלם האלוקים שבי ואילו כוחות של אהבה וריפוי קיימים בו. כאשר אנו נמצאים במקום שלם שכזה, גם הבחירות שלנו נעשות ממקום מודע הרבה הרבה יותר, אני ארצה ואסתכל על דברים הרבה יותר משמעותיים ואמיתיים , לעומת זאת כאשר אנחנו בנקודת זמן בחיים של רעב וצמא לתשומת לב וקשר, אנחנו נבחר פעמים רבות בחירות שגויות שיגרמו לנו אחר כך עגמת נפש וחרטה רבים. כאשר אני מלאה בעצמי אין זה אומר שאני לא ארצה זוגיות, להפך!! אני אהיה פנויה הרבה יותר להשקיע בקשר בונה ומצמיח, ברית בריאה ואמיצה, שבה נותנים ומעניקים זה לזה וגדלים ומתפתחים יחד, ולא רק שואבים וסוחטים אחד לשני את הכוחות ונמצאים בציפייה ואכזבה תמידיות שמא לא אקבל את מזוני.
ברצוני להתייחס לנקודה נוספת שהעלת האם זה ”יעבור” אחרי החתונה. התשובה שלי אינה חד משמעית אבל סביר מאד להניח, שכן, גם אחרי החתונה תרצי לפעמים ריגושים או תחושה שאת נחשקת ובלתי מובנת מאליה. כולי תקווה שתמצאי זאת בתוך המערכת הזוגית, אבל חשוב יותר מזה, לבחון את הדברים בדיוק כפי שאני מקווה שתעשי קודם תינשאי. ”מדוע אני רוצה זאת”, ”על איזה צורך עמוק, ילדותי זה יושב”, והחשוב מכל ”האם הכוחות לריפוי ומענה קיימים בתוכי”? כאשר אדם עסוק בעשייה מספקת, נמצא במקום שמגדיל אותו, ועושה דברים שאהובים עליו וממלאים אותו שמחה, אזי הוא מלא תשוקה ויצר חיים מעצמו ולרוב הצורך פוחת. לרוב הצורך בריגושים חיצוניים וזמניים מגיעים במצבי דיכאון, חוסר מעש וסיפוק, שיעמום וכד’. שימי לב לכך.
דיברתי מעט גבוהה גבוהה, נערתי, אבל ככה זה , רעיונות גבוהים חודרים לנו אט אט לגוף והופכים למעשה.
לסיכום – מודעות, מודעות, מודעות. עבודת הקודש החשובה ביותר שיש לך כעת הוא העמקה פנימה, התבוננות כלפי פנים ולא כלפי חוץ, להקשיב לקולות שעולים ממך, גם לכאב, גם לפצעי הילדות, לצלקות, לחסרים, להתבונן בהם בחמלה , בהבנה, בלי שיפוטיות, להבין שהם מנהלים אותך לפעמים, ואולי גם לשחרר אותם ולתת להם ללכת…
אם משהו לא היה ברור ומובן דיו, את ממש מוזמנת לכתוב לי חזרה ונלבן את הנדרש לעומק.
בהצלחה רבה, אלוקים כל כך אוהב נשמות מלאות וגדושות אהבה ורגש כמוך, עדייך לגדולות יקירתי!! נווטי את הספינה לכיוון הנכון ועשי חיל!
נועה.
דלג לתוכן
