תשובה:

שואל יקר

שמחתי מאוד לראות את שאלתך, ניכר מן השאלה שמידת האמת טבועה בך, ורצון כן לדעת את האמת, ומשכך לחקור את האמת והאמונה, והתקיים בך “שכן ארץ ורעה אמונה” (תהילים לז’).

איש עברי אתה, בנו של אברהם אבינו אברהם העברי שהיה משוטט ומחפש תשובה,

וכלשונו של הרמב”ם “כיוון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו…. ואביו ואמו וכל העם עובדים עבודה זרה והוא היה עובד עמהן, ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה” (הלכות עבודה זרה פ”א ה”ג).

ולא רק מעצם תוכן שאלתך ניכר כך, אלא הוספת בזה עוז ותעצומות נפש לשלוח את השאלה ולחקור ולחפש עד שתמצא תשובה, ועל כך ראוי אתה להערכה רבה.

ולעצם שאלתך:

בעיניי שאלתך מחולקת ל2 חלקים, ומשכך אחלק את התשובה לשני חלקים.

החלק הציבורי והחלק האישי.

ואקדים ואומר לפני שאכתוב על הנושא, שנושא זה הוא חמור מאוד, יסודותיו בהררי קודש, אין אני מתיימר להיות רב ופוסק ולא ראש ישיבה או מנהיג ציבור שיכול להורות בתחום זה, וגם תשובתי תהווה משקל קטן רק כפי יכולותי לענות בזה.

ומכיוון ששאלה זו הגיע לפתחי אכתוב לך כחבר לחבר, הזדמן ונתכנסנו יחד תחת קורת גג אחת ללבן את הדברים ומִבֵּין שנינו יצא תחילת דיון.

המישור הציבורי:

בתחילת הדברים חשוב לציין שנושא ה’אמונה’ חשוב הוא לאין ערוך, אולי באמת הנושא הכי חשוב ביהדות.

וכך כתוב בתורה בעשרת הדברות “אנכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים: לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני” (שמות כ’ פ”ב וג’).

הרמב”ם מנה מצוות מציאות ה’ ואמונת הייחוד כמצוות עשה מן התורה, בספה”מ מצווה א’ וב’ וז”ל (מצוה ב’) “והמצווה השניה היא הציווי שציוונו באמונת הייחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסיבתו הראשונה אחד, והוא אומרו יתעלה ‘שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד'”.

(ויש החולקים על הרמב”ם, ואין כאן מקום להאריך בסיבת מחלוקתם).

אף בהלכה נפסק ציווי על מצוות אלו, מה שמכונה ‘שש מצוות תמידיות’:

הרמ”א בסימן א’ ז”ל: שויתי ה’ לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים….. שישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול הקב”ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו…..” (מורה נבוכים ח”ג).

ובביאור הלכה שם: “הרוצה לקיים שויתי כראוי יזדרז לקיים מה שנכתב בשם ספר החינוך…. שש מצוות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהם קיים מ”ע, ואין קץ למתן שכר המצוות ואלו הם: 1. להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות… 2. שלא נאמין בשום אלוקים זולתו. 3. ליחדו. 4. לאהוב המקום. 5. להיות יראת ה’ על פניו תמיד. 6. שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים.

רבים הם המקומות אשר יתבאר בהם חשיבות הנושא הזה,

ומכאן שאלתך הצודקת איתך ‘למה בציבור החרדי שהכי משקיע ומחשיב לימוד תורה אין שיעורי אמונה’?

בשאלתך כבר הדגשת את הנקודה שנדבר עליה והיא העמקות והחשיבות של הנושא הזה, או כלשונך ‘אז אשמח לדעת למה נושא כל כך חשוב, וכל כך עמוק אין לו אפילו ייחוס בישיבות??’

אך ראשית, כאשר אתה כותב שיעורי “אמונה” כדאי להבין שהמילה ‘אמונה’ היא ‘כותרת’, שם כולל לתחום ענק ולמגוון שאלות העולות בו, כגון מציאותו יתברך, ולהאמין באחדותו, ותורה מן השמים, ועוד רבות, וכמו שבנושאי דינים האסור והמותר יש את דיני ‘בבא קמא’ ודיני ‘כתובות’, כך בנושאי אמונה יש מגוון נושאים, ועל כל אחד מן הנושאים יש לימודים, דעות והבנות, וכל נושא לגופו צריך לדון על דרך לימודו וצורת לימודו.

שנית, יש לחלק בין עולם הישיבות לציבור החרדי בכללי, לגבי הציבור החרדי, יש הרבה שיעורי אמונה, הן פרונטלי והן מקוון במערכת קול הלשון וכדו’, כאשר הרוצה יכול בקלות למצוא אותם.

ספרים רבים מלפני 250 שנה ועד ימינו התעסקו בנושא הזה, לדוגמא- הרמח”ל והנפש החיים ועוד, שהם לאו דווקא בהגדרת ‘חרדים’ משום שכנראה לא היה אז מושג כזה, אך ספריהם נמצאים בכל ארון ספרים חרדי,

אפי’ נושאי משרה מתוך עולם הישיבות כתבו על זה, לדוגמא- הרב דסלר (מכתב מאליהו) והרב וולבה (עלי שור) מרן הסטייפלער בספרו חיי עולם, החזו”א ב’אמונה וביטחון’ ועוד, וספריהם מפארים את אוצר הספרים בעולם הישיבות, (שוב אזכיר שלא כולם דיברו על אותו נושא, ובתוך הכותרת שנקראת ‘אמונה’ יש מגוון נושאים רחב ביותר).

אך באמת בעולם הישיבות אין זה נושא מדובר כל כך, והגם שהתעסקו בו הרבנים והתלמידים אין זה נכנס בלימוד המסודר הישיבתי, ולא נמסר בשיעורים לכלל הציבור (כן יש ועדים פה ושם, אך ממש לא בכמות של לימוד שאר נושאים),עד כדי שגם הרוצה ללמוד מעצמו בעודו בישיבה או אף אחר נישואיו יהיה קשה לו במבוך הזה שנקרא ‘אמונה’ ויצטרך ‘מורה נבוכים’.

ננסה להסביר את הסיבה.

1. נושא רגיש ועדין:

אמונה זה נושא רגיש מאוד, הן ביכולת להבין את הדברים והן בחשיבות הדברים שיובנו טוב.

ביכולת להבין את הדברים- לא כל אדם יכול ומסוגל להיכנס לעובי הקורה,

לשון הרמב”ם- “ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאוד ואין כל דעת ודעת ראויה לסבלן” (יסודי התורה פ”ב יא’)

ובפירוש על הרמב”ם כתב “הלא תראה כי הבשר והלחם יפים לגוף הרבה ואעפ”כ מונעים אותו מן הקטן לפי שאין בו כח לסבלם”.

עוד כתב הרמב”ם (הלכות יסודי התורה פ”ד הי”ג) וז”ל “לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין, ואני אומר שאין ראוי להטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר זה הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות”.

כתוב פה ברמב”ם (ועוד מקומות ומקוצר היריעה לא הוספתים), שיש בנושא זה קושי לימודי, חומר שקשה ללמוד אותו, ואף אחרי שלומדים אותו צריך ‘דעת’ כדי להבין את העומקים שלו.

בחשיבות הדברים שיובנו טוב- כיוון שהנושא של אמונה נוגע בעיקרי הדת וחשיבותו רבה מאוד (כמו שהארכנו למעלה, וכמו שאתה עצמך כתבת בשאלה ‘למה נושא כל כך חשוב, וכל כך עמוק אין לו אפילו ייחוס בישיבות??’), והצד השני של זה הוא ‘כפירה’ חס ושלום, אז חייבים בזה משנה זהירות, ולא כל אדם יכול להרשות לעצמו להסתכן בלימוד זה.

בנוסף אף נכתב על זה חשש איסור לאו בדברי הרמב”ם,

אצטט לך את לשון הסטייפלער בהקדמה לספרו ‘חיי עולם’ ששם הוא מביא את הרמב”ם

וז”ל- “ועצם הדיון והויכוח בעניני אמונה הוא איסור, וגם מסוכן. כמו שכתב הרמב”ם (הלכות עבודה זרה פ”ב ה”ג)………. וזה לשונו ‘ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו ולא נשיח דעתינו לכך ונחשב ונמשך אחר הרהורי הלב. מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו: כיצד………….. ופעמים יחשב בייחוד הבורא שמא הוא שמא אינו…………. ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידון בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות: ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, אחרי לבבכם זו מינות” עכ”ל הרמב”ם” (סוף ציטוט ספר חיי עולם).

כתוב פה, שלחומרת הנושא זה מסוכן להתעסק בו.

אתן לך דוגמא- אם אדם אינו יודע להכין חביתה, אין זה נורא כל כך, סה”כ הוא לא יכין חביתה, אך אם אדם אינו יודע איך לחצות כביש זה קריטי, זה מסוכן! הוא יכול לסכן את חייו.

אלו 2 צדדים של אותו מטבע, אם היה זה נושא קל ללימוד, אז הגם שהוא נושא קריטי אפשר ללמוד אותו. ואם היה זה נושא קשה ללימוד אך אינו כל כך קריטי (סה”כ ‘חביתה’), גם כן יהיה קל יותר ללמוד אותו.

נזדמנו לפונדק אחד (כמובן שלא במקרה) 2 הנושאים, 1. נושא קשה ללימוד שלא כל אחד יכול להבין כלשון הרמב”ם שהבאנו. 2. נושא שתוכנו חמור ונוגע בעיקרי הדת שאין מקום ופריבילגיה לטעות בו. (לא שחס ושלום בנושאים אחרים של תורה כן אפשר לטעות, אך פה זה חמור יותר).

עקב כל זאת נקטו בעולם הישיבות משנה זהירות, שנושאים אלו לא יהיו מדוברים לכלל הציבור בצורה פתוחה, אלא מי שיחפש ימצא, וכמובן שלא התעלמו מן הנושא ולא הזניחו אותו, סה”כ לא עשו אותו ציבורי, כיוון שאין מקומו בציבור.

[אך כאן במאמר המוסגר אתה בטח שואל איך אפשר להאמין בלי ללמוד, והלא נצטוונו להאמין ומשכך אולי הציווי מורה אף ללמוד זאת?

נושא זה עמוק ונאמרו בו כמה תשובות על כמה החיוב להאמין ביחס לידיעה ולחקירה, ומה נכלל בכלל מצוות האמונה.

אני רוצה להאיר לך הסתכלות מסוימת על נושא זה, בלא לענות על שאלה זו לגודל רחבה ועומקה:

אמונה זהו קשר עם אלוקים, וכמו בכל קשר יש 2 צדדים, יש את האדם ויש את אלוקים, והקשר קיים איפה שנפגשים 2 הצדדים.

למשל, קשר בין בעל ואישה יש נקודת השקה של הקשר, אם הבעל אוהב לטייל והאישה לא, והוא יוצא רק עם חברים לטיולים, לא שם נקודת ההשקה שלהם.

נקודת ההשקה תהיה היכן שהם נפגשים, לדוגמא ללכת לאכול ביחד.

הקשר של האדם עם האלוקים מתקיים בכל שלב איפה שנמצא האדם, כיוון שהקשר שלו עם אלוקים חייב להיות היכן שהשגתו מגעת. הוא כמובן יכול להגדיל את השגתו, כמו שזוג יכולים להגדיל את נקודות המפגש, אך אין זה אומר שבמקום כעת של המפגש אין הם נפגשים.

זה שאדם לא השיג את כל השגות החכמים לא אומר שאינו ‘אדם המאמין’ במקום שהוא נמצא כעת, כיוון שתרגום הקשר מתקיים בו היכן שהוא.

במצבו כעת (כשהוא עדיין לפני הלימוד והוא ללא השגה גבוהה) הדרישה מן האדם להיות בקשר ולהאמין היכן שהוא נמצא, אין דרישה ‘להגדיל את הקשר’ אלא ‘להיות בקשר’. והיה והאדם ילמד ויעמיק יותר אזי תהיה ממנו דרישה ‘להיות בקשר’ לפי השגתו שהשיג אז].

{בעוד מאמר המוסגר אוסיף לך מחשבה על אי לימוד הנושא בעולם הישיבות:

בדרכינו בעולם יש לבני האדם היראים התמודדויות ברוחניות, לשם כך באנו לעולם, כמו שאמרה תורה “ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע……….. ובחרת בחיים” (דברים ל’).

והאדם צריך לזהות את ההתמודדות שלו, איפה ‘שטח המלחמה’ שלו מול היצר, ושם לחזק את עצמו.

אם אדם הוא כעסן מן הראוי שיתחזק להסיר מידה זו מעצמו ולא יעסוק בענווה כאשר בכלל אינו גאוותן.

בדורות קודמים תנועת ההשכלה יותר שטפה את העולם, רבו הדעות הכוזבות באמונה, ורבים נסחפו אחריה, וכמענה לזה היה צריך להתחזק בלימוד האמונה, ולהוכיח את האמונה מתוך תורתינו הקדושה.

אך ההבנה בעולם הישיבות (אין לי מקור שזו גם הסיבה, אך אפשרי וזו סברא שיכולה להתיישב על ליבך ברמה האישית, ותעתיקה אף ל’מישור האישי’ שתיכף ניגע בו) שבדור האחרון השאלות באמונה פחות תופסות מקום, וההתמודדות הקשה היא עולם השטוף בתאוות ותשוקות מכל הסוגים והמינים, ועל ידי התאוות מתרחקים מה’, וכנגד זה ראוי להרבות בלימוד התורה כמאמר חז”ל “בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין” (בבא בתרא טז’).

במקום שבו ההתמודדות היא תאוות, שאלות באמונה אינם כלי נכון להתעסק בו.

כמו שמספרים על ר’ חיים וואלז’ינר שהגיע אליו יהודי ואמר לו שיש לו שאלות באמונה ולכן הוא רוצה לצאת לתרבות רעה, אמר לו ר’ חיים, לשאלות באמונה יש לי תשובות אך לך יש תירוצים באמונה, ולתירוצים אין לי תשובות. כלומר הבין ר’ חיים מאותו יהודי שיש לו תאוות, ובשביל להצדיק את תאוותיו הוא מטיל ספק באמונה, ועל זה אין הפתרון לענות תשובות באמונה, כי התאוות תמיד יערערו, על זה העצה תהיה בהתחזקות בתורה ובתפילה}.

2. הגיל:

הסיבה הזו היא ממש חשובה להבנה:

שנות עולם הישיבות אלו שנים של הגיל הצעיר, שאלת אף על ישיבה קטנה ששם הגיל הוא עוד יותר צעיר, בסך הכל בחורים בגילאי 14 עד 21, זהו גיל של עיצוב הנפש של האדם.

בגיל זה יש 2 נקודות מאוד חשובות, האחת, הנפש עדיין לא מעוצבת, היא בתהליך של בניה ולמידה, אלו שנים שלומדים הרבה דברים חדשים, הרבה מושגים שאינם מוכרים, וכך עם הזמן נבנית האישיות.

בתהליך בנייה של כל דבר יש רגישות בזמן הבניה, ניקח דוגמא כשבונים בניין, שמים מלט ואז מחכים שהוא יתקשה, בזמן שהוא נוזלי אפשר לכווין אותו איך שרוצים, ולעשות בו ככל העולה על רוח האדריכל, אך משעה שהוא מתקשה אי אפשר להזיזו, רק אולי רעידת אדמה.

בזמן בנייה יש אפשרות מאוד בקלות לכווין את המסלול למקום אחר, עדיין הנפש נוזלית כמו מלט ואינה מגובשת כמו בנין.

(צא ותסתכל על בחורים לעומת אנשים מבוגרים, יש לצעירים תסיסה טבעית, רגשות חזקים, העולם יותר שחור לבן ופחות שטחים אפורים).

הנקודה השניה היא הרושם שמשאיר הגיל הזה על העתיד, אם נחזור לדוגמת הבנין, אם מישהו ידרוך על הרצפה לפני שהיא התקשתה, הוא ישאיר סימן של נעל שיראו אותו אף אחרי שהבית יהיה מוכן. במשנה באבות יש דוגמא יותר טובה (פרק ד’ משנה כ’) “אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על ניר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על ניר מחוק”.

בהצטרף לכל מה שכתבנו למעלה על רגישות לימוד האמונה, נושא הגיל של עולם הישיבות מהווה משקל לא ללמוד בגילאים אלו נושאים של אמונה, כיוון שהנפש לא מגובשת דיה, יכולה היא בקלות לנטות אחר דעות אחרות, ואף נטיה זו תשאיר רושם רב אח”כ.

דוד המלך אומר בתהילים “כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים”, שמעתי על זה פעם פירוש נפלא, אדם מכוון את החץ למטרה קילומטר קדימה ופוגע במטרה, אם הוא יסטה אפילו סנטימטר בכיוון, הפגיעה של החץ תהיה רחוק מהמטרה הרבה יותר מסנטימטר, הגם שבידיים שלו הוא הסיט את הקשת רק סנטימטר,

זוהי השפעה ארוכת טווח, כל שוני קטן בירייה של החץ משפיע הרבה יותר בסוף.

זהו כוונת הפסוק- בני הנעורים זה כמו חץ ביד גיבור, בשנות הנערות זו נראית סטייה קלה מאוד, סה”כ סנטימטר, אבל במקום המטרה, לטווח הארוך זה הרבה יותר.

3. מילוי כריסו בש”ס ופוסקים כחיזוק בקשר עם אלוקים:

בסעיף 1 הבאנו את דברי הרמב”ם נצטט אותם שוב בקצרה “ואני אומר שאין ראוי להטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר זה הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות”.

אתן לך דוגמא- כאשר בחור מגיע לישיבה בפעם הראשונה בחייו הוא מתחיל לחפש לו חברים, איך עובד תהליך בחירת החבר?

האופציה הקלאסית היא, ‘חוויות משותפות’, החבר חדר, החברים לשולחן בחדר אוכל, החברותות, וכן הלאה, כל אותם אנשים שהאינטראקציה איתם בהתחלה היא החוויה המשותפת לאט לאט נהפכים לחברים. תוך כדי התהליך יכול להימצא בהם חסרונות, חסרונות שאף יכולים להטיל ספק בנאמנות של החברות, אך הם לא יערערו את החברות, כיוון שהיא קיימת ובועטת, החוויות עדיין ממשיכות.

האופציה השניה היא לעשות רשימה של כל חברי השיעור, ולהתחיל לבחון אותם, ליד כל שם ירשם המעלות והחסרונות שלו, ובסוף הוא יקבל ציון, ה5 שציונם הכי גבוה יהיו החברים הנבחרים.

כמובן שהאופציה השניה אין לה מקום נורמלי, ומהסיבה הפשוטה שקשר בין אנשים מבוסס על חוויות וקרבה, ולא על נתונים וציונים.

כאשר הקשר מבוסס נתונים אין יכולת הגנה על החבר, כיוון שהוא עדיין לא חבר, הציונים ניתנים בחומרא רבה ובלא תמונה כוללת ומלאה, ומאוד בקלות אפשר לפסול את האדם, הגם שהגיוני ביותר שהוא האדם האולטימטיבי להיות חבר שלו.

ובנמשל, הקשר עם אלוקים יכול להתקיים בחוויה ובחיבור אליו, ויכול להיות מוכח בנתונים.

אם הבדיקה תהיה רק בנתונים, יכולים אנו לסטות משפיטה נכונה של האמת.

למה שנרצה להאמין שיש אלוקים אם איננו חווים מה זה אלוקים, בנתונים אלוקים הוא רק בתיאוריה.

סבר הרמב”ם וכך אף הבינו בעולם הישיבות, שהשפיטה צריכה להיות רק אחרי שחווינו את אלוקים, ש’נשמנו’ אותו, ואז באמת אפשר יהיה להטיל ספק ולקבל החלטה, אבל כך ראוי לבחור ב’נתונים’, רק כשהנתונים משולבים עם החוויה.

לימוד האמונה פירושו נתונים. לימוד האסור והמותר והמצוות פירושו החוויה, וכלשונו הנפלאה של הרמב”ם ‘הלחם והבשר’. הלחם והבשר הם העיקר בקשר.

לכן מן הראוי קודם להיות בקשר עם אלוקים ע”י ריבוי בתורה ותפילה ואח”כ ללמוד ‘אמונה’.

המישור האישי:

עד כאן עסקנו בעניין הציבורי,

אך אומר לך מנסיוני (ואשמח שתתקן אותי אם אני טועה), שכל אדם שמתעסק עם משהו, או שואל שאלות על משהו, הוא לא שואל את זה כחיצוני לו, זה אכפת לו ברמה האישית.

לדוגמא, אם אני רוצה לקנות רכב חדש וחבר שלי רוצה לקנות עגלת תינוקות, ושנינו יוצאים ביחד לרחוב, אני אסתכל כל הזמן על הרכבים החולפים, והוא יסתכל על עגלות.

אמנם שאלת על הציבור החרדי, אך אני בספק למה הציבור החרדי כל כך מעניין אותך (אלא אם כן ההשתייכות אליו מעוררת בך שאלות), בנוסף קינאת (תרשה לי להשתמש במילה הזו, אם היא לא נוחה לך תמחוק) בחבריך הציונים דתיים,

אח”כ שאלת על חבריך שהיו להם שאלות באמונה ולא היה להם את מי לשאול, ואני מתפעל מדאגתך אליהם, אך מאמין שהשאלה היא לא רק על חבריך, אלא על עצמך ברמה האישית.

אם ננסה לאסוף את 3 השאלות, על ‘הציבור החרדי’, על ‘החברים מהציונות הדתית’, ועל החברים מהישיבה, יהיה לנו גם שאלה אחת שהסתתרה, והיא העיסוק שלך בנושא.

אז בוא נדבר גם על זה, הגם שזו היתה שאלה נסתרת.

ראשית נאמר כמה מילים על ציבור ויחיד.

לציבור יש הרבה מעלות, ההשתייכות לציבור היא חשובה ומסייעת במגוון תחומים, (למשל ‘גבולות’ ‘תחושת שייכות’ הדדיות’ ועוד ועוד ועוד ואכמ”ל), אך האדם המשתייך לציבור צריך לדעת שיש גם ‘אינדבידואל’, ‘האדם נברא יחידי וחייב לומר בשבילי נברא העולם’ (סנהדרין לז’),

הגם שהוא משתייך לציבור, יש בו את הייחודיות שלו ואת המקום שבו הוא נברא בעולם, ואת המטרה שלשמה הוא נברא.

את מטרות היחיד הציבור אינו יכול לקיים, וכנגד, לא כל הגבלה ציבורית נאמרה ליחיד בתוך ביתו.

ומכאן הייתי אומר לך, שאם ברמה האישית שאלות אלו נגעו בך אין זה אומר שאתה פגום חס ושלום (כלשונך על החבר), אלא שהגבלת הציבור היא לציבור ככלל ושאלותיך הם שאלות של היחיד שיש להם גם תשובה ויאמרו ביחיד.

לא לחינם קוראים ל’חלק’ מתחום זה סוד, ‘סוד’ אינו דבר שאני יודע והשני לא יודע, סוד זהו דבר שהמקום הראוי לו שהוא יהיה בסוד ולא בציבור, יש דיבורים גם בגשמיות שאין מקומם בפני ציבור אלא ביחיד והם סוד.

מותר לך לשאול את השאלות, וזה אף מראה שאתה אדם כן וישר דרך ורוצה לחפש את היראה ואת הטוב, ותוכל בקלות להיכנס ב’סוד’ הענינים. אך תדע שזה המקום של הדברים.

אותו הדבר לגבי הגיל, הגבלת הגיל היא משהו שעשו לכלל הציבור בעולם הישיבות, אך שוב פעם בפן הציבורי, ולשם אף שייכנו אותו, אך אתה ברמה האישית אם שאלת אשריך וטוב לך!

אך לטובתך ולטובת העניין הייתי ממליץ לך לבחון בזה את צורת ההתעסקות שלך בנושא.

אז בוא נבחן קצת את הדברים:

לגבי עצם השאלות כדאי לשים לב מהיכן הם נובעות, תצטרך בשביל זה הרבה כנות ואומץ לב להביט אל תוך ליבך פנימה.

הזכרנו בסעיף 1 את ‘שטח המלחמה’, אף במישור האישי רצוי לבדוק איפה שטח המלחמה שלך ברוחניות.

הזכרנו בסעיף 1 את הסיפור עם ר’ חיים, ושם יש תשובה לפן אחד של שאלות (תירוצים), להרבות בתורה תפילה ומצוות. אם השאלות הם ממקום של חולשה רוחנית (אני חס ושלום לא קובע כך, אני רק נותן לך את האפשרויות בזה, ואת הבדיקה תעשה אתה לבד עם עצמך או עם מישהו קרוב לך, אם תרצה איתי, בשמחה!) תתחזק הרבה בלימוד תורה ועשיית מצוות בתמימות ובפשטות בלי שאלות, תחווה חזק את אלוקים, וזוהי עצה בדוקה.

אציע לך עוד 2 פנים:

חברים:

חברים זה דבר מאוד משפיע,

לשון הרמב”ם (הלכות דעות פרק ו’ הלכה א’) “דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו…. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם, הוא ששלמה המלך אומר ‘הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע’ ”

תבחר לך את חבריך, מי שטוב לך ומי שמשפיע עליך טוב, ומי שאתה משפיע עליו טוב, אליו תתחבר.

עומק מחשבתך ושכלך:

אני מאמין (האמונה שלי בך בלי הוכחות) שאתה בחור עם עומק רגשי ושכלי ויתכן שהשאלות הם ממקום זה, ומשכך הייתי ממליץ לך לסלול לעצמך דרך בזה,

כמה זמן הנך רוצה לעסוק בזה? האם זה ישפיע על שאר תחומי הלמידה וההתקדמות שלך? האם זה יערער לך את יציבותך? (דע לך שיש תשובות לכל השאלות, והגם שלך אין תשובות כעת, התשובות קיימות, ושום שאלה לא אמורה לערער יציבות).

תלמד לפי איך שטוב לך, ולא לפי מה שמכתיבים לך. אך מצד עצמך תדרוש ללמוד את זה איך שטוב לך.

רצוי מאוד בעיסוק בנושא כזה להתייעץ עם רב, וללמוד מרב. זה יתן לך יותר בהירות.

לבחור את הספרים הנכונים לך לפי אישיותך.

סיכום הדברים:

יש 2 חלקים. המישור הציבורי והמישור האישי.

המישור הציבורי:

1. אמונה זהו נושא רגיש ועדין. ומשכך ראוי להיזהר כשלומדים אותו, ולכן נמנעו מללמוד אותו בציבור. הדגשנו שזה שלא חוקרים את הנושא אינו אומר שאיננו מאמינים, אנו מאמינים לפי השגתינו באותו זמן. דרישת האמונה היא כל אחד לפי השגתו ושכלו באותו הזמן.

הוספנו את עניין ‘שטח המלחמה’, שבדורות האחרונים הוא בתאוות ופחות בדעות.

2. הגיל הצעיר הוא גיבוש זהות ומשכך יש משנה זהירות על צורת הבניין, הן מצד ‘הנוזליות’ של הנפש ויכולת הנטייה לקצוות, והן מצד הרושם שהדברים משאירים לטווח הארוך (דף חלק לעומת דף מחוק, וחיצים ביד גיבור).

3. מילוי כריסו בש”ס ופוסקים- חיזוק החוויה.

בחינת קשר היא נתונים + חוויות ולא רק נתונים, ומשכך צריך קודם לחוות אלוקים, ולכן ראשית קבעו ללמוד יותר ‘לחם ובשר’- תורה תפילה ומצוות.

המישור האישי:

יתכן ושאלותיך אינם רק ציבוריות אלא גם אישיות.

אין זה מוכיח חס ושלום על ‘פגימות’. להפך, זה מראה על ישרות כנות ועומק.

האדם נברא יחידי, ומשכך צריך אתה לדעת את מקום היחיד שלך ביחס לציבור.

מותר לך לשאול את השאלות אך לטובתך ולטובת העניין רצוי לבחון בכנות את היחס לדברים, האם כדאי לך ברמה האישית להתעסק בזה, ואף לזהות את ה’שטח מלחמה’ האישי, מהיכן מגיעות השאלות.

3 סברות העלינו. 1. רצונות ומאווים, וסיפורו של ר’ חיים. הפתרון הוא לחם ובשר, תורה תפילה ומצוות. 2. חברים. 3. עומק שכלך ורגשותיך.

הדגשנו את חשיבות צורת לימוד הדברים ע”י רב ומורה דרך. ולבחור את הספרים הנכונים.

מאוד שמחתי בשאלתך ומקווה שעניתי לך עליה.

רק פתחנו דיון והעלינו מחשבות על הדברים, ובנושא עמוק זה אין הדברים מוחלטים. נתתי לך רק כיווני חשיבה על הנושא.

בטוח אני שתמצא את דרכך בקרבת אלוקים.

בברכת “וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלוקים אין עוד”

שמעון ב