בס”ד
שלום, שואלת יקרה.
תודה ששאלת על נושא חשוב, שבוודאי מטריד עוד אנשים.
שמחתי לקרוא דרך המכתב שלך את האהבה שלך לבעלך ואת הרצון שלך בנישואים טובים וקרובים. שמחתי גם שאמרת שטוב לך איתו ברוך ה’.
את בונה את הנישואים שלכם בכך שאת רוצה לעבוד על הדברים שמפריעים לך בקשר. זה דבר ראוי להערכה שאת מחפשת לבנות נכון מההתחלה.
את כותבת על הדברים שמפריעים לך בהתנהלות שלו, וגם בחשש שלך מהתגובה שלך.
כשאדם מודע לדברים שמפריעים לו זה כבר חצי מהפתרון. וזה שאת פונה בשאלה זה צעד נוסף וחשוב. אני חושבת שזה המפתח גם לבנייה עצמית וגם לבנייה זוגית נכונה. מההתחלה.
הבעיה אותה את מתארת היא דבר מאוד טבעי לדעתי. הקנאה שלך לבעלך נובעת מהרצון שלך בקשר קרוב איתו, קשר שהוא רק שלכם, קשר של בניית הבית. היא גם נובעת מהצורך שלך להרגיש שאת האשה המיוחדת שלו ושהוא לא מרגיש כך כלפי אף אחת אחרת.
הצורך בקשר קרוב ובלעדי הוא דבר טבעי, וטוב שכל אשה תרגיש אותו כלפי בעלה וגם כל בעל כלפי אישתו.
אבל עם זאת, הרגש של קנאה הוא לא נעים, ולפעמים הוא עלול לעבור את הגבול למקומות חולים כמו אצל דודה שלך.
אני חושבת שמילת המפתח כאן היא איזון. אכן מהמכתב שלך ניכר שאת מבינה את זה ומחפשת מהו האיזון הנכון ואיך לגרום לו לקרות.
אני חושבת שהדרך הנכונה צריכה להיות בשני שלבים. השלב הראשון הוא עבודה פנימית שלך והשלב השני הוא שיחה ותקשורת טובה איתו על הנושא.
שלב ראשון- עבודה פנימית:
בכל בעיה שיש לנו עם מישהו אחר, או אפילו רק בתוך עצמנו, אבל כזאת שמישהו אחר מעורר אותה – השלב הראשון זה להסתכל פנימה לתוך עצמנו ולהבין: מה קורה לי שם? למה הדבר הזה או האדם הזה גרם לסערה פנימית אצלי?
אני לא אומרת שזה דבר שלא גורם לסערה פנימית. הכעס שלך יכול להיות נכון וצודק. אבל בכל אופן, כדי להתקדם, חשוב שניקח עמדה לא שיפוטית כרגע ולא נדון אם בעלך עשה נכון או לא, אלא מה זה עושה לך.
את מתארת יפה מאוד את המקרים שמעצבנים אותך. זה מאפשר לך להסתכל בצורה יותר מדוייקת על הסיטואציה ולהבין מתוכה דברים. סיפרת על הנציגה של הבנק ועל המלצרית. אני חושבת שזה חשוב שתבררי עם עצמך מה בדיוק מעצבן אותך בסיטואציות האלה, כי לפעמים לכל אחת מאיתנו מפריע משהו אחר. אני ממש ממליצה לך לכתוב את המשפטים שעולים לך בראש כשאת חושבת על הסיטואציה. זה מה שממליצים לעשות בשיטת ה-CBT, שיטה שטוענת שהמחשבות שרצות לנו בראש קובעות את הרגש שלנו (והרגש קובע את ההתנהגות).
האם הרגשת קצת בצד? אולי אפילו הרגשת מאויימת? שהמקום שלך כאשתו היחידה והמיוחדת לא בטוח וברור. אולי ההסתכלות שלך עליו כאברך נפגעת, כי כך לא דמיינת שאברך צריך להתנהג?
יכולות להיות הרבה מחשבות לכל מצב… לכתוב את זה יעזור לך להבין מה קורה לך בראש ובלב.
השלב הבא זה לשאול את עצמך, האם זה באמת ככה? האם באמת את לא מיוחדת בעיניו, או שהדיבור עם הנציגה בבנק מאיים על המקום שלך?
בשלב הזה אנחנו מאתגרים את המשפטים שרצים לנו בראש באופן אוטומטי ומנסים למצוא הסברים חלופיים למה שראינו. אפשר להסתכל על זה גם כמו לדון לכף זכות את האדם השני. אבל לא בשבילו, אלא בשבילי. כדי שלי תהיה תמונה נכונה יותר בראש וכדי שאני לא אכנס לדימיונות לא נכונים.
את כבר הצעת הסבר טוב להתנהלות שלו. את הגעת ממשפחה שלא מדברים עם גברים בכלל. אולי הוא הגיע מחינוך אחר? שם יש קצת יותר פתיחות ואפשר להחזיר שלום לאשה? אני לא אומרת מה טוב ומה לא. אולי ההתנהלות של המשפחה שלך מבחינה נכונה וראוייה יותר ואולי האמת היא איפשהו בינכם, אבל זה טוב שאת מבינה שכל אחד מכם הגיע באמת ממקום אחר והפער הזה בתפיסה הוא זה שמקפיץ אותך, ולא דווקא שבעלך קיצוני בהתנהגות שלו. הסבר נוסף אפשרי זה שאולי לא נעים לבעלך להיות לא נחמד והוא בטעות או בלי לשים לב פונה לנחמדות יתר. ואולי בכלל כך זה נראה בעיניים האוהבות שלך, אבל בעצם הוא לא מרגיש שהמלצרית חברה שלו מימים ימימה אלא סתם החזיר לה שלום. צריך לזכור שאנחנו רואים דברים דרך העיניים שלנו והפרשנות שלנו נכנסת אם אנחנו רוצים או לא רוצים. ואולי באמת הוא לא בסדר בהתנהגות שלו והוא ישתנה בהמשך אם יבין שזה לא בסדר או מפריע לך כל כך.
בזמן שאת מנסה למצוא הסברים חלופיים כדי לראות את הסיטואציה אחרת, אל תשכחי שאיתך הוא בחר להתחתן. אותך הוא אוהב ורוצה עד כדי כך שהוא בחר לחיות איתך את כל החיים שלו. גם אם הוא דיבר בצורה שלא מצאה חן בעינייך לאשה אחרת, בך הוא בחר. זה דבר חשוב לזכור, כי הוא יחזיר לך את הביטחון בעצמך ובקשר שלכם וגם יעזור לך לדון אותו לכף זכות. הרי הוא ממש לא היה רוצה לגרום לך צער או כאב בהתנהגות שלו. כל בעל רוצה לשמח את אישתו ומרגיש טוב מאוד כשהיא שמחה, ובפרט שהוא יודע שהוא גרם לזה. וההיפך הוא הנכון, הדבר הכי קשה לבעל זה שאישתו עצובה או לא מרוצה, ובמיוחד מעיקה עליו המחשבה שהוא גרם לכך.
אחרי שאנחנו דנים אדם לכף זכות ובאמת משתכנעים בכך, אנחנו נרגעים. זה דבר שאמור לקרות אוטומטית ברגע שאנחנו מצליחים להחליף את המשפטים שרצים לנו בראש למשפטים מבינים יותר, מקבלים יותר.
בצורה כזאת קל לנו יותר לדבר עם האדם על מה שמפריע לנו- וזה השלב השני.
שלב שני- תקשורת:
כתבת שאת לא רוצה לדבר עם בעלך על העניין כדי שלא ירגיש שאת קנאית וכדי שלא יגרום לריחוק ביניכם. אני מבינה את הרצון שלך ואת החששות. לפעמים לא נעים לנו להעלות נושאים מסויימים. אבל לדעתי קשר טוב ושנבנה עם השנים הוא קשר שבו אפשר לדבר על הדברים שמפריעים, גם אם לא כל כך קל להגיד ולשמוע אותם. הפתיחות שלך איתו בנושאים שמפריעים לך תאפשר לו בהמשך גם להרגיש בנוח להעלות דברים שמפריעים לו במקום שתסתירו אחד מהשני את הכעסים שלכם. יכול להיות מאוד שבעלך לא מודע בכלל לכך שההתנהגות שלו מפריעה לך, ושיחה פתוחה ומכבדת על הנושא יכולה לשנות את ההסתכלות שלו.
אם את חוששת שהוא יכעס או יקבל את זה לא טוב, אגיד לך שזה תלוי באיך תציגי את הדברים בפניו ועד כמה הצלחת לדון אותו לכף זכות. אחרי שאנחנו דנים לכף זכות את האדם השני, אפילו אם בחרנו להעיר לו או להפנות את תשומת ליבו, רואים שבאורח פלא הוא הרבה יותר פתוח לשמוע. זה דבר מדהים עד כמה ההרגשה הפנימית שלנו ניכרת החוצה וגורמת לאדם השני להגיב בכעס אם הוא מרגיש מותקף או בהבנה אם הוא מרגיש שדנו אותו לכף זכות והוא לא צריך להתגונן.
אם תבחרי לדבר איתו על הנושא, כדאי תמיד להגיד דברים במסר “אני”. הדרך הפחות טובה היא להגיד משפטים במסר “אתה”. כמו: “אתה לא כ”כ מתרחק מנשים אחרות” או “אתה לא מתנהג כמו שאברך צריך להתנהג” או “האדיבות שלך עם הנציגה היתה לא מתאימה”… כל המשפטים האלה הם מסר “אתה” וזה גורם לאדם להרגיש ששופטים ומאשימים אותו. במקום זה אנחנו רוצים להעלות דברים שמפריעים לנו במסר “אני”. איך אני הרגשתי. לדוגמא: “כשדיברת באדיבות עם הנציגה שאמרה לי לרדת מהקו הרגשתי פגועה” או “קשה לי שאתה אומר שלום לנשים זרות. אני מרגישה פחות מיוחדת”… או: “הייתי רוצה להרגיש כאילו אני האשה הכי חשובה בעולם בשבילך”. כשאנחנו מדברים על עצמנו הצד השני לא מרגיש מותקף ואז קל לו יותר להבין ולהזדהות איתנו.
כמו שאמרתי קודם, כיוון שהרצון הכי עמוק של הבעל הוא שאשתו תרגיש טוב, ובמיוחד אם זה בזכותו, אני חושבת שכשהוא יבין שקשה לך עם ההתנהגות שלו הוא ירצה לשנות אותה.
אני חושבת שאת כבר עושה את זה בטבעיות. את כותבת כל כך יפה מה קשה לך וגם דנה אותו לכף זכות. זה באמת יפה מאוד.
דבר אחרון שרציתי להוסיף הוא האמון שצריך להיות במערכת נישואין. כל מערכת הנישואין והזוגיות בנויה על אמון הדדי. בנויה על כך שאני יודעת שאני האדם החשוב והמיוחד ביותר בעולם בשביל בעלי והוא יעשה הכל כדי לשמור על הזוגיות שלנו גם כשאני לא נמצאת בסביבה. וכך גם הוא צריך לדעת. על זה בנויה כל המערכת. אם מתחילים לחשוד ולחפש כמו שדודה שלך עושה, זה אומר שמשהו בזוגיות נפגע. משהו באמון הבסיסי לא בסדר. אף אחד לא רוצה להיות השומר של בן הזוג שלו או בת הזוג שלו וזה גם לא אפשרי. אנחנו צריכים לשאוף כמה שיותר לבנות מערכת זוגית יציבה, אוהבת ותומכת. זאת עבודה חשובה והיא נבנית עם השנים. נראה לי שככל שתצליחו לדבר אחד עם השני על הדברים, וככל שתחליטי שאת רוצה לסמוך עליו ושהוא יחליט שהוא רוצה לנהוג בדרך שמרגיעה אותך, כך החיים שלכם ביחד יהיו יותר טובים ומספקים.
כל כך טוב לעבוד על הדברים מההתחלה, כמו שאת עושה במכתב הזה. כל הכבוד שחשוב לך ושאת עובדת על הקשר שלכם, ואני בטוחה שבעלך ירצה להצטרף גם לעבודה החשובה הזאת.
בהצלחה רבה!
אשמח לענות לך על שאלות, אם תרצי.
נעה עינב.