שלום יקרה,
אני כותבת בספונטאניות “יקרה”, ומיד אחר כך מציבה בשמך סימן שאלה:
האמנם יקרה?
מי אמר?
ואולי את באמת לא יקרה, לא שווה, לא מתקשרת, לא זורמת, לא… ולא… ושוב לא?
השאלה הזו מנקרת בך ומחלישה אותך וזה נורמלי מאוד. כל אדם שמרגיש “לא שווה” או “כישלון” באופן טבעי חווה רפיון ידיים וייאוש. במשך הזמן זה הופך לגלגל: אין לו כוח ואומץ לפעול, הרי הוא לא מאמין שיש לו סיכוי להצליח. ואכן, עם כאלה נתוני פתיחה הסיכוי שלו להצליח רק יורד.
כפי שתיארת במכתבך הכאוב, הערכה עצמית נמוכה גורמת גם לקושי ביצירת קשרים חברתיים. קל להבין למה אדם שמרגיש מיותר, לא מועיל ולא מוצלח חושש להתקרב לאדם אחר. בשביל מה לקחת את הסיכון? ולמה להיחשף? הרי אם יידעו מי אני באמת יגלו כמה אני לא שווה ולא ירצו אותי. עדיף להתרחק מלכתחילה כדי לא להסתכן בדחייה.
לפני שנראה מה עושים עם זה, ואיך אפשר להפוך את הדימוי העצמי הנמוך לתחושת ערך עצמי חיובי, תרשי לי לכתוב לך למה כל כך חשוב לעשות את השינוי הזה. מעבר להרגשה הטובה שזה ייתן לחייך, מעבר לקשרים שתיצרי מתוך המקום הזה, הרבה מעבר ליחסים שלך עם עצמך ועם אנשים: הקדוש ברוך הוא רוצה שתרגישי טוב עם עצמך. חשבת על זה? הרי את הילדה שלו, היקרה שלו. איך היית מרגישה אם מישהו היה מעליב את הבת שלך ואומר שהיא לא שווה, או חושב שהיא מיותרת? האבא שלך בשמיים לא אוהב את זה שאנחנו לא מעריכים את עצמנו.
לאורך כל התנ”ך הוא פונה אלינו שוב ושוב ומדגיש לנו כמה היה רוצה שנרגיש חשובים, רצויים ואהובים לפניו. קחי דוגמה מהנביא מלאכי: “אהבתי אתכם, אמר השם”, מספר הנביא, ומיד עם ישראל שואלים: “במה אהבתנו?”.
ככה אנחנו, יורדים על עצמנו ושוכחים שאנחנו קודם כל הנשמה הקדושה שלו. ואז הוא מצטער על כבודה של בת ישראל שלא יודעת כמה היא יקרה לפניו. נתתי לך כל כך הרבה מתנות שמים, הוא אומר לה, איך את לא רואה את כל זה? שאני מכן להזריח את השמש ולהפעיל את כל הגלקסיות רק לכבודך, אז איך את יכולה לחשוב שאת מיותרת כאן?
אבל לא רק אלוקים מצטער כשאת לא מעריכה את עצמך אלא גם הנשמה ששוכנת בך מתייסרת. בעולם שממנו היא הגיעה היא הייתה רגילה להרגיש כמו בת מלך, וכשהיא שוכנת בתוך אדם מזולזל היא לא יכולה לעבוד את ה’ כראוי. כדי לחיות ולפעול היא חייבת להאמין בעצמה ובכוחות שלה, לדעת שיש לה תפקיד בעולם ושעצם העובדה שהיא חיה ונושמת היא בעלת חשיבות ומשמעות. מתוך תחושה כזו, כל מצווה, כל תפילה וכל רגע של קיום שלה נראים אחרת. כמובן גם שהיכולות הבין אישיות שלה משתפרות, יש לה אומץ להתקרב ולהיפתח ואפילו להיחשף ולבנות קשר ארוך טווח.
אז איך בונים דימוי עצמי חיובי?
תחשבי על תינוק קטן. כל מה שהוא יודע לעשות זה לעשות בטיטול, וכבר הוא נסיך של אמא וגאון של אבא. החיבוקים וקריאות ההתפעלות משכנעים אותו שהוא אהוב ורצוי, לאט לאט הוא מפנים את זה ומפתח דימוי עצמי חיובי. תראי לי ילד בן שנתיים שיש לו בעיות עם דימוי עצמי…
אם החיים ימשיכו ככה הוא יגדל להיות ילד ואדם שמאמין בעצמו ומרגיש טוב עם עצמו.
בדרך כלל מה שקורה זה שבאיזשהו שלב הילד (או את, או אני) מתחיל לקבל הערות וגערות, וכשזה קורה שוב ושוב הוא עלול להאמין לביקורת ולחשוב שזה סימן שהוא באמת לא כזה חיובי.
כאן מגיע התפקיד שלך כאדם בוגר: לקחת אחריות על הדימוי שלך, על ההרגשה שאת שווה. אמנם עברו שנים מאז שקיבלת את היחס הזה, אבל עכשיו את היא זו שצריכה להעניק לעצמך את האמונה הבסיסית שטבועה בך מינקות – האמונה שאת טובה, שאת רוצה בטוב, שכוונותייך לטובה. כדי למחוק את הרישומים השליליים שצברת עד היום ולנקות את התודעה שלך מהמחשבות השליליות תצטרכי כנראה לעשות לעצמך תהליך הבראה עצמית שנקרא לו “שטיפת מוח”. זה לא בא בפעם אחת אלא, כמו שטיפת מוח, בחזרה על אותם מסרים מבריאים שוב ושוב. הנה כמה רעיונות מעשיים:
1. למצוא כל יום שלושה דברים טובים שיש בך, או שבאו לידי מימוש באותו יום. לרשום אותם. אולי גם לומר לעצמך בקול (אפשר מול המראה ואפשר גם לא): אני מעריכה את עצמי היום על X. היום למשל תוכלי להעריך את עצמך על האומץ שאזרת כדי לפנות לאקשיבה, על הכנות שנדרשה לשם כך, על היכולת לבטא מחשבות ורגשות ועוד.
2. תדאגי שתהיה סביבך חברה מפרגנת ומחזקת. קבלי בתודה מחמאות קטנות והעניקי גם את לאחרים. נתינה לזולת היא אחת הדרכים הפשוטות לגרום לעצמך להרגיש שווה ורצויה.
3. אם כל זה לא עוזר כדאי לך לחפש עזרים שונים: ספרי קריאה, אימון אישי, סדנת מודעות, או כל טיפול מעצים שיעזור לך למצוא כלים להרגיש שווה וראויה. אם תרגישי שזו הדרך הנכונה עבורך אשמח לתת לך המלצות.
אני מקווה שכעת תסכימי איתי לגמרי אם אחתום את המכתב אלייך במילים “שלום, יקרה”. יקרה בזכות מעשים מסוימים שעשית בחייך ויותר מזה – יקרה בגלל עצם היותך. אלוקים סמך עלייך ולכן הטיל עלייך את התפקיד לגרום הרגשה טובה לבת ישראל האהובה עליו. את יקרה גם כי את מתמודדת עם משימה לא פשוטה וכי את לא מרימה ידיים.
היי שלום יקירתי והיי יקרה לעצמך.
ברוריה
8440143@gmail.com