שלום לך שואלת יקרה מאד!

השורה שהכי נגעה בי, שהכי ריגשה אותי בשאלתך החשובה והבוגרת, היית השורה האחרונה: ”יש בי הרבה בפנים רק שלא מצליח לצאת החוצה”… היא נגעה בי כי קודם כל היא מראה שיש בך חלק, כנראה לא כזה קטן כמו שאת מתארת, שמאמין בטוב ובפוטנציאל של עצמו, שכן רוצה ומאמין שצריך לפרוץ החוצה ולהאיר לעולם. החלטתי לענות לך תשובה מעט ארוכה, אולי אפילו עמוסה, את לא חייבת לקרוא הכל בבת אחת, אבל משאירה לך פה חומר למחשבה, בזמנך הפנוי…

השאלה שאת שואלת בעיניי היא שאלת האנושות מאז נבראה בששת ימי בראשית, היא מסמלת את זעקתו ובקשתו של האדם לפשר ומשמעות. חשבי לרגע על אדם הראשון, הוא נברא כולו לתודעה של שלמות, גן עדן עלי אדמות, ובכל זאת משהו בו לא היה רגוע, על פי המדרש הוא קורא שמות לכל החיות סביבו, כל חיה והמהות, התפקיד שעימו נבראה, זה מעורר אותו לשאול : רגע ומה איתי? ולא רק מה איתי, אלא מה עם בת הזוג שלי? איפה החצי שלי, איפה מה שיגדיר אותי , יסמן לי את הדרך לאן אני צריך ללכת ומה הכוחות הפועלים בי, והוא מתחיל לחפש ולתור, תחילה לבדו ואח”כ עם חוה אשתו, ומהר מאד הם נופלים וחוטאים וחוזר חלילה, וזה בעצם תמצית הסיפור שלנו כאן בעולם אם תרצי – חיפוש אחר משמעות, להיות בדרך, ליפול, לקום ולאסוף רסיסים של אור אלוקי. ולשם מה כל ההקדמה הארוכה והמייגעת הזו? משום שהכי חשוב לתת לך בתשובה הזו את תחושת הנורמליות, כי זה באמת נורמלי וממש בסדר ובריא מה שאת מתארת, הפחד מלפרוץ, להעז. אף אחד לא נולד עם שלט ניאון מאיר מול עיניו לאן הוא צריך להגיע ובאיזה שביל לפסוע, ויותר מזה- החיפוש והתהייה הם מטרה בפני עצמה, התהליך הזה שלנו מול עצמנו, מול הסביבה, יש בו כ”כ הרבה קדושה ופוטנציאל של צמיחה בפני עצמו, גם אם בסוף לא ”נגיע” או לשום מקום. ביטחון עצמי או בשמו היוצר רחב ”ערך עצמי”, מעסיקה את האדם מרגע הולדתו. כבר בתור תינוקים יונקים, אנחנו מחפשים את הקשר והשייכות שלנו, אנחנו כמהים להרגיש משמעותיים, אהובים ורצויים ללא תנאי. המון תאוריות פסיכולוגיות התפתחויות עוסקות בחשיבות הקריטית שיש לשנים הראשונות בעיצוב נפשו של האדם, כמה חשוב שהסביבה של הילד תהיה תומכת, אוהבת , מחזקת ומגדילה, כמה המילים הטובות והחיזוקים שלנו כהורים הם נצרכים לעיצוב דימוי עצמי בריא וחיובי אצל ילדינו. אז קודם כל יש לך אפשרות לפעול הרבה כלפי הילדים היקרים שלך, להיות אמא שמחזקת , שנותנת אמון בכוחות שד’ ברא להם, שעוזרת להם לזהות ולהכיר את הכוחות שבהם. יש בזה השפעה קריטית על עתידם והיא בידייך לגמרי, איזו זכות! אינני יודעת באיזו סביבה את גדלת, אבל בעיקרון, אם ילד גדל במשפחה שבה האהבה והערך שלו הם על תנאי (שיהיה רזה /יפה/חכם/ציונים טובים/שנון/ילד טוב ושקט וכו’) אז הילד מפנים שזו הדרך לקבל אהבה בעולם, ולמעשה זו הדרך לשרוד פה, והוא יתאים את עצמו גם במחיר כואב של ויתור על חלקים מהאישיות שלו, על מנת לקבל הכרה. תאוריות רבות המדברות על צרכים חיוניים של אדם על מנת שהוא יוכל להתפתח, להתקדם ולהיות מאושר שמים את ערכי השייכות, זהות ואהבה כצרכים בסיסיים ממש של הנפש, במקביל לאוכל , שתיה ושינה. אם כך, כעת את יכולה להבין, שכפי שאדם יעשה כל שביכולתו ויילחם עד טיפת דמו האחרונה עבור אוכל ושתיה, כך הוא יעשה הכל גם עבור התחושה שהוא אהוב ושייך. זהו תהליך שקורה לרבים מאיתנו בילדות. אנו נולדים עם רצונות, תשוקות, חלומות …עולם ומלואו , קשת של רגשות ומחשבות, אך לעיתים העולם הזה מתנגש עם העולם שבחוץ, דהיינו הסביבה, ונוצרת חוסר הרמוניה…במקרים כאלה של קונפליקט , בדרך כלל הילד כדי לשוב למצב הרמוני יתאים את עצמו למציאות וידחיק וידכא את אותו חלק באישיות ”שלא בא בטוב” לסביבתו (יכול להיות הורים, אחים, חברים בכיתה, סבא וסבתא, כל אדם עם השפעה עמוקה עלינו…) כך למשל, אם ילד נולד עם יכולת דמיון מיוחדת ומפותחת , הוא אוהב לשקוע בעולם משלו של דמויות , חיות וכד’, אבל ההורים שלו תופסים את זה כתכונה שלילית של ילד ”רחפן”, ”חולמני” וכו’ הוא אולי ינחת לקרקע ויהפוך למקורקע יותר אבל במחיר לא קל של ויתור על יכולת קסומה וייחודית שהבורא נתן לו. דוגמא נוספת, ילדה יכולה להיוולד עם כישורי ריקוד ודרמה יוצאים מן הכלל, היא אוהבת לבטא את עצמה בריקוד, שירה והצגות אבל מורה אחת, שהיא אוהבת ומעריכה מחליטה שהתכונה הזו היא לא צנועה מספיק ולא מתאימה לבת ישראל עדינה וביישנית, אותה ילדה יכולה לגנוז, לעיתים לנצח את אותה נטיית נפש מהותית שלה וכל זה על מנת למצוא חן בעיניי אותה מורה נערצת, וכן הלאה דוגמאות רבות שאולי עולות בדעתך כעת… נשמע מדכא? אולי קצת, כי באמת זה כנראה חלק ממסלול החיים, להיוולד לחטוף קצת מכות בכנף, כמו זבוב שנתקע בתקרה של החדר ורק רוצה לעוף לאינסוף , ואז לגדול , וללמוד על עצמנו מהתחלה. אבל אז יש קושי חדש, והוא הפחד. הפחד שמלווה אותנו ולוחש על אזנינו תדיר, שאנחנו לא באמת שווים, וגם אם כן הסביבה לא תראה את זה, ואולי אם נפרוץ זה יפריע, יעשה רעש… ואולי זה לא צנוע, ואולי זה על חשבון הבעל/הילדים, ומי אמר שזה בכלל הכיוון ואולי אני רק מדמיינת ורוצה להאמין שאני טובה בזה, לכל אחד יש את הפחד שלו , שלוחש לו על אזנו לשבת בשקט , בחושך, לשלב ידיים ולא לעשות כלום, כי ככה בטוח לט ניכשל או נעשה טעות או פדיחה או בושות.

והאמת שהפחד הזה הוא כ”כ קדום ומשותף לכל האנושות שאפשר למצוא אותו, אולי אפילו דווקא אצל גדולי עולם, אחד הבולטים שבהם הוא משה רבנו. במפגשו עם הקב”ה ליד הסנה הבוער, שם הקב”ה למעשה שולח אותו לראשונה להושיע את עם ישראל ממצרים נתקף משה בפחד ועונה: מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה… וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי” (שמות פרקים ג,ד) קודם כל ממליצה לך בחום ממש ללכת לחומש ולקרוא את הפסוקים כמו שהם, בעיניי זה אחד המסרים הכי עוצמתיים של תורתנו הקדושה, גם האנשים הכי גדולים וקדושים, גם במקרה שהקב”ה בכבודו ובעצמו נגלה אל הבן אדם ואומר לו בדיוק מה עליו לעשות, אפילו בכזה מקרה לאדם קשה ללכת בעקבות השליחות שלו, בעקבות הקול הקורא לו… כך גם ירמיהו הנביא, יונה הנביא, ועל פי פרשנים מסוימים גם יעקב אבינו…אז אנחנו למדים מכך שקודם כל זה קשה, ולא רק לנו, אנשים רגילים של היומיום , אלא לכל נברא באשר הוא. ואולי פה טמון הסוד, דווקא איפה שקשה, שלא נוח- שם מצויה בשורה, מצוי הכיוון שאליו צריכה לפסוע הנשמה שלנו. אני נשארת רגע בסיפור המופלא של משה והסנה הבוער, בפרק ג’ פסוק ב’: ” ְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה–אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה… על פי פשוטו של מקרא, קורא כאן דבר מופלא בעיניי… משה הולך במדבר, עד לנקודה זו , הוא משה ”רגיל” רועה צאן לא מוכר… ואז הוא רואה מראה לא מוכר, לא היגיוני…שיח בוער באש שבעצם לא נאכל, לא נשרף, ראשית, הוא שם לב! הוא התבונן! הוא היה עירני ומודע למה שקורה סביבו, והוא הולך לבדוק, לחקור, להבין לעומק מה פשר הדבר (זה מזכיר את הסיפור הקודם עליו שראה את המצרי מכה את היהודי, אני מניחה שהיו שם עוד אנשים אבל מה שמיוחד במשה שהוא רואה, הוא מתבונן והוא גם פועל ) ””וירא ד’ כי סר לראות ויקרא אליו”, נראה מהפסוק שזה היה מעין ”מבחן” שהקב”ה הכיו לו, לראות האם אכן יסור, אכן ישים לב, וכאשר הקב”ה רואה שהוא אכן מגלה עניין, מתבונן, הוא מתגלה אליו ומספר לו את שליחותו. אנחנו לא זוכים להתגלות מפורשת של הבורא, אנחנו חיים בעולם של גלות והסתר, ותפקידנו לגלות את רצון ד’ בעולם, ואת חלקנו בו בכוחות עצמנו, במובן הזה אנחנו דומים למשה שהלך במדבר, מדבר שומם וצחיח, רק לנו אין סנה בוער, אין קול שקורא לנו.. האמנם? ובכן, אני מאמינה בלב שלם, שאם מתבוננים, אם מקשיבים למציאות סביבנו, אז לפעמים אפשר למצוא סימנים… זה יכול להיות אנשים שמחזקים אותנו, שגורמים לנו להרגיש טוב ובטוח עם עצמנו , כדאי להקיף את עצמנו בקולות כאלה ופחות בקולות מחלישים וביקורתיים (אפילו שלחלקנו יש נטייה להתחבר דווקא לאלו צריך לשים לב) אם זה תחומים או נושאים שכאשר אני עוסקת בהם אני מרגישה חיה, נלהבת ומלאת תשוקה, זה בהחלט סימן מעודד, אם יש תחום שיש לי כלפיו תשוקה כמוסה אבל גם חוסר נוחות / בושה /חשש ללכת לכיוון זה גם יכול להיות סימן על דרך השלילה, לפעמים דווקא ביציאה מאיזור הנוחות שלנו נמצאת הבשורה, לפעמים נדרש מאיתנו צעד אחד מחוץ למסגרת המוכרת שלנו ושם נמצאת בשורה גדולה. כעת , לאחר כל המגילה הארוכה, אנסה לסכם את הנאמר בכמה משפטים קצרים:

1. תחושת חוסר ביטחון או בשמה אחר חיפוש אחר הערך והמשמעות העצמיים שלי, הם נורמליים, לגיטימיים וחלק מהמסע שלנו כאן כאנשים בוגרים.

2. בחיפוש עצמו אחרי ”מי אני” ”מה ייעודי” ומה התפקיד הייחודי שלי יש משמעות עצומה. יש ערך לתהליך עצמו , לא משנה לאן נגיע בסוף.

3. הפחד מלפרוץ, מלהתקדם, לצאת מהמסגרת הבטוחה הוא קדמוני ומשותף לכל האנשים, גם כאלו מוכשרים עם יכולות באמת מופלאות , זהו הפחד לעזוב את המוכר והקיים גם אם הוא לא באמת טוב לנו ( אגב , אולי אפשר להבין דרך זה את סירובם התמוה של בני ישראל לצאת מגלות מצרים המייסרת והמכאיבה, אולי לא נמהר לשפוט אותם על רצונם להישאר במוכר והקיים גם הוא מלכודת מוות עבורם ובלבד שלא לצאת אל הבלתי נודע…)

4. הדרך לצאת ממעגל של חוסר ביטחון ואמון בעצמי מתחיל בעצם ההסכמה לצאת למסע, לצאת לדרך, שבהכרח יהיו בה טעויות ונפילות! לנשום עמוק ולהיערך מראש.

5. הדרך היא פשוט לנסות, להתחיל, לעשות צעד ראשון מתוך כוונה עמוקה למצוא את השליחות של הנשמה הייחודית שלי.

6. לא לפחד מהפחד, לא לפחד להפריע לסביבה (עוד מילה על זה: הכוונה שלפעמים מרוב רצון לרצות ושכולם יהיו מרוצים אני מפסידה את כל העולמות. כמובן שחשוב עד מאד להיות קשובים לצרכים של הסביבה ולשאוף להרמוניה בין הדרך שלי למה שקורה סביבי, אבל לא באופן שמשתק אותי, זהו כמובן משחק עדין מאד, למידה שלוקחת זמן רב, אבל צריך להתחיל מנקודה כלשהי) רצוי להיעזר באנשים מהסביבה המוכרת שלי שמאמינים בי ומכירים ביכולותיי, מספיק בעל וחברה טובה או אמא או אחות, אפשר להתייעץ איתם, לבקש מהם לשקף לנו אם אנחנו מגזימים או עוברים את גבול הטעם הטוב, אם כי מניסיון… זה בד”כ בראש שלנו…

7. מתחילים לפתח תחביבים, לחפש תחומי עניין, לקרוא ספרים, לשמוע פודקאסטים, שיעורים, הרצאות, פשוט לחקור ולהתעניין, ולבדוק מה מדבר אלינו, מה עושה לנו טוב, מה גורם לנו חיבור, ככל שנדייק את יכולות ההקשבה פנימה, נלמד לזהות בקלות מה הכיוון שלנו מה פחות (כדאי לשים לב לא להעריץ או ללכת בעיניים עצומות אחרי אנשים, בעלי מקצוע, מטפלים, מרצים , רבנים או דמויות בעלי השפעה, אפשר להינות, להתעניין, ועדיין להשאיר את חוש הביקורת שלנו דולק!)

8. מתחילים להביע דיעה או רעיון בסביבה מוכרת ובטוחה, בשולחן שבת, ביציאה עם חברות, אולי לכתוב בפורומים ובקבוצות שונות, לבדוק את הפידבקים במבט נייטרלי, לראות אם יש מחמאה או לחילופין הערה שחוזרת על עצמה… לוקחים סיכון שאולי אנשים פחות יתחברו, אז מה? גם את לא מתחברת או אוהבת כל מה שאת שומעת..

9. משקיעים בדימוי עצמי חיובי – השקיעי בפעילות גופנית, תזונה בריאה, בגדים שאת אוהבת, תתפלאי לראות כמה גופך ונפשך יוקירו לך תודה על ההשקעה ויחזירו לך בתחושת ביטחון .

10. השקיעי בעולמך הרוחני והפנימי, למדי דברים שמעשירים אותך, השקיעי בתפילה ושיח פנימיים.

11. קראי אודות אנשים מעוררי השראה שהתחילו בנקודת התחלה דומה לשלך והצליחו בחיים

12. בדקי את הגדרותייך להצלחה, ביטחון עצמי וכו’, לעיתים שאנו בודקים את עולם האמונות שלנו , אנחנו מגלים כי חלקן לא מועילות לנו, חלקן מעוותות , חלקן נשארו מילדות ולא באמת רלוונטיות לחיינו, נסי לעדכו גרסה מדי פעם…

דוגמא לאמונה לא יעילה: רק מי שמצליח באופן שכולם רואים (כסף, פרסום וכד’) נחשב לאדם מצליח. על מנת לערער אחרי אמונות לא יעילות תוכלי לשאול את עצמך שאלות כמו:

מי אמר?

האם זאת האמת?

האם זה בטוח האמת?

דרך נוספת שיותר מתאימה לפחדים שעולים בנו היא לשאול מילה אחת פשוטה : ואז?

לדוגמא: אני מפחדת שלא אצליח לממש את עצמי.

ואז?

ואז החיים שלי התבזבזו?

ואז?

לא אהיה שווה כלום?

ואז… וכן הלאה, זה עוזר לנו לברר , לדייק ולסנן את מה שבאמת עומד בבסיס הפחד או החשש שלנו…

13. כתבי לך מעין ”יומן התפתחות”, תוכלי לכתוב בו על הילדות שלך, לבחון אותה במבט מלמעלה, מה היה שם, אילו קולות מחלישים/מחזקים היו לך? כיצד הם משפיעים על מי שאת היום? האם ניתן להיגמל מחלקן? מה תרצי להגיד לילדה ההיא, וכיצד תוכלי לעזור לה לרפא ולתקן קולות שאולי פגעו או קלקלו את האמונה הטהורה בעצמה..

14. שאי תפילה לקב”ה, ספרי לו על כמיהתך להרגיש בטוחה, להעז לפעול בעולמו ולקדש את שמו, בקשי סע”ד בתהליך שאת רוצה לעבור, והוא תמיד מושיט יד!

לסיום, שמה לך את מילותיו המופלאות של הרב קוק זצ”ל ברוח חג החנוכה שעברנו, בעיניי, ראוי ממש לשנן אותו כל יום מחדש:

”צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו”.

עד כאן דבריי להיום?, טלי מהם מה שנראה לך מתאים ורלוונטי עבורך.

אם יש משהו שלא מבורר דיו , את מוזמנת להמשיך וללבן, אשמח לעזור ככל יכולתי בתהליך החשוב והמשמעותי הזה.

הצלחה וסע”ד מרובים,

נועה