שלום וברכה,
שאלתך שאלה חשובה שעכשיו בימי התשובה ראוי ביותר לעסוק בה.
שאלתך אם הבנתי נכון היא לגבי חלק התשובה שנקרא ‘קבלה לעתיד’ שכולל החלטה לא לחזור לזה החטא לעולם ובלשון הרמב”ם ‘שלא ישוב לזה החטא’
וקשה הרי אדם מכיר נגעי עצמו ויודע וכן הניסיון מעיד שהוא עתיד לחזור לחטאים אלו ואם כך איך שייכת תשובה.
חיזוק נוסף לשאלתך הוא לשון נוסח חתימת הברכה של קדושת היום הנאמרת ביום הכיפורים ‘מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה’, כביכול, אנחנו אומרים שאנחנו מתעתדים לחטוא והקב”ה מתעתד לסלוח לנו, ולכאורה איך תיתכן מחילה על עבירות אם אנחנו נחטא שוב וחסר כאן ב’קבלה לעתיד’ ובתשובה.
שאלה זו הטרידה הרבה אנשים ונאמרו בזה כמה דרכים, אחת הדרכים החשובות בהסבר עבודת התשובה היא דרכו של הגאון ר’ ישראל מסלנט ותלמידו הגאון ר’ איצלה בלאזער. בספר אור ישראל מכתב ט”ו כותב ר’ ישראל מסלנט ‘הֵן יְסוֹד יְמֵי הַתְּשׁוּבָה, קַבָּלַת עֲזִיבַת הַחֵטְא, וְהִיא הַקָּשָׁה מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וְהַכְּבֵדָה מִכֹּל הִיא עֲוֹן גָּזֵל, אֲשֶׁר קֻפָּה מְלֵאָה עֲוֹנוֹת מִי מְקַטְרֵג בָּרֹאשׁ גָּזֵל, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לְכָל הַפָּחוֹת, בַּחֵלֶק הַיּוֹתֵר חָמוּר, וְהוּא לְפִי הַנּוֹשֵׂא וְהַנָּשׂוּא, לְפִי הַנּוֹשֵׂא הוּא כָּל מַה שֶּׁנָּקֵל לְפִי שֶׁהָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מֵעֲבֵרָה הוּא יוֹתֵר חָמוּר, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל יוֹתֵר, כְּמַאֲמָרָם זַ”ל מְנָחוֹת דַּף מ”ג קָשֶׁה עָנְשׁוֹ שֶׁל לָבָן יוֹתֵר מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת כוּ’ עַיֵּן שָׁם — לְפִי הַנָּשׂוּא קָשֶׁה יוֹתֵר גָּזֵל מֵהֶעָנִי כוּ’: —
וּמַה מְּאֹד כָּבֵד לִפְנֵי הָאָדָם לִמְצֹא דֶּרֶךְ בָּזֶה, וְאוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה כוּ’ אֲשֶׁר בְּעָוֹן גָּדוֹל כָּזֶה, לֹא יְקַיֵּם הָאָדָם לְכָל הַפָּחוֹת חֵלֶק מָה בְּקַבָּלָה גְּמוּרָה עַל הֶעָתִיד, לָזֹאת מַה טּוֹב אֲשֶׁר בָּא לְפָנֵינוּ תִּקּוּן חֲשַׁשׁ גָּזֵל, אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ בּוֹ שְׁנֵי הָעִנְיָנִים בְּיַחַד, מִצַּד הַנּוֹשֵׂא לֹא קָשָׁה הִיא כוּ’ בִּנְיַן הַבַּיִת כוּ’, וּמִצַּד הַנָּשׂוּא אוּלַי יִמָּצֵא גַּם אֶחָד אֲשֶׁר יִהְיֶה בִּרְצוֹנוֹ לִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ כוּ’, וְלֹא יַעֲלֶה בְּיָדוֹ חָלִילָה בִּשְׁלֵמוּת אִם הָיוּ כוּ’ — אֵין לִפְטֹר בָּזֶה רַק כָּל אֶחָד לְפִי מַצָּבוֹ וְעִנְיָנוֹ, הַהֶכְרֵחַ לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים, אֵיךְ לְקַיֵּם קַבָּלַת עֲזִיבַת הַחֵטְא, בַּעֲוֹן גָּזֵל לְכָל הַפָּחוֹת בַּחֵלֶק הַיּוֹתֵר חָמוּר לְפִי הַנּוֹשֵׂא וְהַנָּשׂוּא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:’
דהיינו שר’ ישראל מסלנט עומד על הבעיה הזו של קבלה לעתיד ומבין את הקושי שבה. ההצעה שלו היא שהאדם צריך להיות עובד ובמסלול עלייה, הקב”ה לא תובע מאיתנו דבר שמעבר ליכולות שלנו ‘הוא ידע יצרנו’, הנדרש מהאדם הוא להצליח בדבר שבו יכול לעמוד. לכן לטענתו יש ‘לפגום את העבירות’, בכל עבירה צריך למצוא מה הדבר הקל לעשותו והוא הדבר שהאדם יותר ייתבע עליו כי הוא מסוגל לא לעשותו ואת זה לקבל לעשות.
לכן המליצו רבותינו לקבל קבלה קטנה אחת שהיא מעמידה את האדם בסולם העולה בית אל, כל אדם לפי מצבו ודבר זה דורש התבוננות רבה וגם דבר זה לא פשוט כלל.
אבל זו עבודה פרטית ומדוקדקת, שדורשת השקעת זמן גם בימים אלו וגם במשך השנה לחשוב כיצד להתחזק.
אחרים הדגישו את רגעי התשובה שצריכים להיות באותו הזמן בהחלטה שלמה ומה שאחר כך האדם נופל, הרי אין בזה סתירה לרצון האמתי שמתגלה בימים אלו ואעתיק לך גם דברים נפלאים של הגרש”ז מלאדי בעל התניא ‘ומה שמשבחים ומברכים את ה’: “חנון המרבה לסלוח”, “המרבה” דייקא, וכמו שכתוב בעזרא: “ורב לסלוח”, דהיינו שבמידת בשר ודם, אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו ואחר כך חזר לסורו, קשה מאד שימחול לו שנית, ומכל שכן בשלישית ורביעית. אבל במידת הקב”ה אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים, כי המחילה היא ממידת הרחמים, ומידותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית אלא בבחינת אין סוף, כמו שכתוב: “כי לא כלו רחמיו”, ולגבי בחינת אין סוף אין הפרש כלל בין מספר קטן לגדול, דכולא קמיה כלא ממש חשיב, ומשווה קטן וגדול וכו’. ולכן מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, וכל החטאים שמתוודים ב”על חטא” מידי שנה, אף שחזר ועבר עליהם – חוזר ומתוודה עליהם ביום הכיפורים בשנה הבאה, וכן לעולם. ובכל שנה ושנה לאו דווקא, אלא כמו כן בכל יום ויום שלוש פעמים מברכים: “ברוך אתה ה’ חנון המרבה לסלוח”, וכמאמר רז”ל: תפילה כנגד תמידין תקנוה, ותמיד של שחר היה מכפר על עבירות הלילה, ותמיד של בין הערביים על של יום, וכן מידי יום ביום לעולם. אלא שיום הכיפורים מכפר על עבירות חמורות, והתמיד שהוא קרבן עולה – מכפר על מצוות עשה בלבד, וכן התפילה בזמן הזה עם התשובה, כנ”ל.
ואין זה “אחטא ואשוב”, כי היינו דווקא שבשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו, אלא שסומך בליבו על התשובה; ולכן, הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא, אין מספיקין וכו’. ואף גם זאת “אין מספיקין” דייקא; אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו. אבל אנו שמבקשים בכל יום “סלח לנו”, אנו מקדימין לבקש: “והחזירנו בתשובה שלימה לפניך”, דהיינו שלא נשוב עוד לכסלה, וכן ביום הכיפורים מבקשים: “יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד”, מספיקין ומספיקין, כמאמר רז”ל: “הבא ליטהר מסייעין אותו”, “הבא” דייקא, מיד שבא. ואי לזאת גם הסליחה והמחילה היא מיד.’
ר’ צדוק הכהן מלובלין כתב בפרי צדיק דברים פרשת וילך ושבת תשובה: ‘הא גדר התשובה הוא עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם כמו שכתב הרמב”ם (הלכות תשובה פרק ב’ הלכה ב’). אך כיון שבשעה זו היה בדעתו לעזוב רשעו ולשוב אף שנתגבר יצרו אחר כך וחזר לסורו מכל מקום ברגע זו נקרא צדיק.’האדם לפי זה נמצא במאבק מתמיד עם חולשותיו וחשוב הוא המאבק והרצון הפנימי לשוב אל ה’.
יש בזה עוד דברים ברבותינו, אבל אסתפק בדברים אלו לעת עתה.
חתימה טובה
רפאל
דלג לתוכן
