The Butterfly Button
תקועה בחיים ומיואשת מעצמי

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה בת 22 , עד לפני חצי שנה הייתי מותק של בחורה, כזו טובה, עם הרבה אמונה וביטחון, משקיעה גם ברוחניות שלי וגם בקשר עם הסובבים אותי, בקיצור היה לי טוב…
אבל לאחרונה אני מרגישה חוסר מימוש עצמי מטורף שגורם לי להרבה תסכול וחוסר ביטחון בעצמי, וגם לצערי קצת ביוצרי (כואב לי לומר את זה , אבל כאן באנונימי, פותחת הכל…)
לפני זה, קצת רקע:
אני למדתי ראיית חשבון באחד הסמינרים בארץ, וכבר יותר מחצי שנה אני מחפשת עבודה בתחום.
שורה תחתונה- לא מצאתי, אפילו לראיונות לא קראו לי….
אחרי כמה חודשי חיפוש עבודה אינטנסיבים ושהייה בבית, ההורים שלי החליטו שכדאי לי לצאת לעבוד, לא משנה איפה, כדי שתהיה לי תעסוקה ועניין.
אז הלכתי לעבוד בשרות לקוחות- עבודה שלא דורשת ניסיון, והאמת? הרגשתי נורא, הרגשתי שאני יורדת לרמה הכי נמוכה,תמיד הייתי מוכשרת, הייתי קוצרת הצלחות בלימודים ופתאום מגיעה לכזה מקום….
שאני קוראת את מה שכתבתי אולי זה נשמע קצת מתנשא, אבל האמת אני האחרונה להיות מתנשאת על אחרים:) זה פשוט ממקום של תסכול שאני לא מצאתי עבודה במה שהשקעתי שנים בשביל לעבוד בתחום הזה….
אז בינתיים חודשיים בערך שאני שם , בשרות לקוחות, כל יום שורדת מחדש, (וכל יום מקבלת צעקות מאנשים שלא חושבים שיש בן אדם מהצד השני של הקו)
עכשיו מה שבאמת גורם לי לתיסכול, זה הקנאה שאוכלת אותי….
אני מתביישת ממש לכתוב שאני מקנאה, אף פעם לא חשבתי שאני אקנא במישהו, תמיד שמחתי במה שיש לי, אבל עכשיו, אחרי שאני רואה שלהרבה מאד חברות שלי החיים נראים מסודרים, הן מצאו עבודה, ואפילו שידוך וזהו, פשוט מאושרות ושמחות.
גם בנושא של השידוכים, תמיד היתה לי אמונה שבסוף הכל יהיה טוב, וה’ יודע מה הוא עושה,
אבל כשאני רואה שחברות שלי, אחת אחרי השנייה מוצאות את זיווגן, ואני נשארת בצד, זה מתסכל אותי ברמות, זה גורם לי חלישות נוראה מול הביטחון שלי בהקב”ה.
אני כל פעם שואלת את עצמי, במה אני לא בסדר?, מה אני יכולה לשפר? מה גורם להקב”ה לא לתת לי את מה שאני רוצה?
ונמאס לי מהמשפטים של- הכל לטובה, בסוף יהיה טוב או- לכי תדעי מה היה אם… וכו’
יש אנשים שהולך להם בחיים! עובדה, מציאות!
ולי כרגע העסק מדשדש מאחור….
אני באמת חושבת שאולי התפילות שלי כבר מיותרות
אולי אין לי מקום שם כבר אצל הקב”ה
ובאמת- אני כבר מכירה את המשפטים המוכרים של: לכל אחד יש מקום, ולכו תדעו איך התפילות משפיעות……..
אני מרגישה שבתקופה הזו כל כך הרבה רגשות שליליים עוטפים אותי, ולא מוצאת סיפוק ושמחה ומקום לעצמי.
מבחינתי- שהקב”ה יתן לי מה שהוא רוצה וחושב שאני צריכה לקבל, אבל לפחות שיהיה לי רוגע שלווה וביטחון .
תאמינו לי, עשיתי המוני דברים בשביל להתחזק במקום הזה, קראתי ספרים, שמעתי הרצאות
למדתי חובת הלבבות, התחזקתי בבן אדם לחברו ובמצוות של בן אדם למקום.
ולא שאני מצפה מהקב”ה לפרס אחרי כל זה
אני פשוט מצפה מעצמי להיות יותר מאמינה ושמחה
וזה לא קורה, פשוט לא.
אני חוזרת הביתה אחרי העבודה, גמורה מעייפות, ובשעות שאני בבית אני מרגישה שיעמום גובר….
מה יש לבחורה בת22 לעשות? שלושת רבעי מהחברות שלה כבר התחתנו וניתקו קשרים, והרבע שנשאר, מצאו עבודה במה שהן למדו והן די עסוקות….
לא יודעת מה לעשות, אני כבר בשלב של יאוש מעצמי….
אשמח להכוונה כלשהי, אם ניתן
תודה רבה רבה!

תשובה:

בס”ד

שלום שואלת יקרה

איזה שאלה מתוקה וחשובה שאלת. שאלה טובה, עמוקה, מפורטת כל כך. שאלה שמעידה על שואלת חכמה, עם הרבה כח רצון ומוטיבציה, מישהי שמוכנה להסתכל לאתגרים בעיניים – ולא מוכנה לשקוע לייאוש וחידלון. אני בטוחה שזו שאלה שהקב”ה שמח איתה ואוהב אותה.

נגעת בכל כך הרבה עניינים בשאלה שלך – מרגישה שיכולתי לכתוב סדרת כתבה שלימה מכל הנקודות שהעלית – בגלל שהבמה הזו בכל זאת מצומצמת – אני אשתדל בעז”ה להתייחס לנקודה הכי משמעותית בעיני – ואח”כ בקצרה לכל השאר.

נתחיל? 😊

אם נעשה ‘זום אאוט’ לכל מה שפירטת בשאלה (ומצוין שפירטת וגם פתחת הכל – ככל שנותנים יותר פרטים – יותר קל להיכנס ללב העניין ולתת מענה מדוייק יותר בעז”ה) אני רוצה רגע לשקף לך מבחוץ מה בעצם עברת בחצי שנה האחרונה: סיימת את לימודי המקצוע שלך ויצאת מהסמינר. משגרה מוכרת ומחממה מגוננת – יצאת ל’עולם הגדול’ – בו אין לימודים מסודרים, אין חברות שנפגשים איתן בתדירות גבוהה, אין סדר יום ומורות – והתחלת להיות ‘אדון לעצמך’ ולחפש עבודה. השלב הזה בחיים הוא שלב משמעותי שלוקח זמן להתרגל אליו. לוקח זמן להתרגל לסיום השלב הזה בו את לא בתוך מסגרת מסודרת. גם אם היית נשואה, וגם עכשיו שאת לא – התהליך הזה לכשעצמו – הוא תהליך שדורש הסתגלות והוא מאתגר. גם אם מייד היית מוצאת עבודה כלבבך במקום נהדר – עדיין – הקושי ההתחלתי היה נשאר.

במקביל, לצערינו, אנחנו בתקופת מלחמה – שזו תקופה לא פשוטה בכלל לכלל ולפרט ומשפיעה רבות על המצברוח והאנרגיות של כולנו.

אני חושבת עליך שהקב”ה סיבב אותך כך (ולא בטעות, ולא כי הוא לא אוהב אותך) שתתמודדי עם 2 חזיתות מאוד מורכבות ולא פשוטות במקביל. בנוסף לכל עניין השידוכים שגם שואבת ממך ארגיות. את יכולה להבין למה את מתוסכלת, קשה לך ו’רגשות שליליים עוטפים אותך ואת לא מוצאת סיפוק ושמחה ומקום לעצמך’? ואיך שתמצאי כרגע? כרגע נראה לך שאת נמצאת בדרך ללא מוצא גם כפרט (בשידוכים, במציאת עבודה ואפילו באמונה) וגם כעם (בכל הנוגע למלחמה) ואיך תמצאי מקום לעצמך כשהכל סוגר עליך? התחושות שאת מרגישה והרגשות שאת מתארת כל כך כל כך נורמאליים. רוצה לבקש ממך שתביני את עצמך ותהיי בחמלה למקום המבולבל וה’תקוע הזה’. אם את יכולה אפילו תהיי במקום הזה בשהייה, בהסכמה – תסכימי להיות שם. תגידי לעצמך בקול או בשקט במחשבה: נכון, אני מתוסכלת, אני עובדת בעבודה שאני לא אוהבת, אני כרגע בשידוכים, המלחמה… האמונה…. השמחה… הכל סוגר עלי וקשה לי – הכל נורמאלי, כל אחת אחרת במצב שלי היתה מרגישה ככה”. ככל ותשהי עם עצמך יותר ותתני לגיטימציה לתחושות הקשות הללו לצוף ולהיות – הם בעזרת ה’ ילכו ויתמעטו ויציקו לךפחות.

אחרי שהבנו למה המצב שאת נמצאת בו כל כך נורמאלי, ואחרי שאני מקווה שתקבלי את עצתי ותדברי לעצמך דיבורים מכילים ומשקפים מציאות – אני רוצה, ברשותך, להתייחס לנקודה שהיא הכי משמעותית בעיני בשאלה.

את מספרת ש”עד עכשיו היה לי טוב” – הייתי מותק של בחורה – ופתאום משהו ‘חורק’ – פתאום את מתוודעת להכיר את זה שאולי יש עוד צדדים באישיות שלך שלא הכרת עד היום – והם מתסכלים אותך פתאום נראה לך שאת מקנאה, נדמה לך שאת חסרת אמונה ואת חווה רגשות שליליים בעוצמה גבוהה מהרגיל. חשוב גם כאן לדעת שהכל נורמאלי, ו’את’ המיוחדת שהיית ושעדיין לא נעלמת לשום מקום – את פשוט בעיצומו של תהליך גדילה: כמו שבגדילה פיזית אצל ילדים יש ‘כאבי גדילה’ כך גם בנפש. כשגדלים זה מלווה ב’כאבים’ וב’עבודה’ – הגדילה היא לא משהו על הדרך.

אני שומעת בשאלה שלך המון תיסכול, האשמה עצמית, שאלות של “במה אני לא בסדר?, מה אני יכולה לשפר? מה גורם להקב”ה לא לתת לי את מה שאני רוצה”? אני רוצה להגיד לך מה את יכולה לשפר – ואת הולכת להיות מופתעת! תתחזקי באהבה העצמית שלך – זה לב העניין כולו!

בגלל שהתרשמתי מחכמתך – אני גם אסביר לך למה זה לב העניין וגם איך מתחזקים בזה באופן פרקטי.

אהבה עצמית וקבלה עצמית (שמובילים לביטחון עצמי) הם המגנט לשפע שיגיע אלינו בחיים בעז”ה. ככל ואת תאהבי את עצמך יותר – את תראי איך הביטחון העצמי שלך יגדל ואיך דברים שאת רוצה מתחילים להגיע אליך בעז”ה. אהבה עצמית היא דרך התורה והיא חלילה לא אנוכיות או הפך רצון ה’. הציווי המוכר של “ואהבת לרעך כמוך” – אנחנו מצווים לאהוב את חברנו – לפחות כמונו. לצערי, היצר הרע עובד קשה – ויש לנו נטייה לדאוג לזולת ולכבד אותו – הרבה מעבר לעצמינו. תחשבי על רוב האימהות שאת מכירה סביב – נכון הן דואגות לילדים שלהן, לבעל ולבית והן אחרונות בסוף סדר העדיפויות? זה הפך דרך התורה וזה חוסר באהבה עצמית שמונע שפע מלהגיע. כשאני אוהבת את עצמי, את צלם האלוקים שלי – אני מזמנת שפע לחיים שלי. כשאת מאמינה בעצמך ומאמינה שאת יקרה וראויה כי את חלק אלוקה ממעל – אז את עושה את עבודת ה’ האמיתית שלך כאן בעולם. ולמה אני אומרת שזה מזמן שפע? כי “במידה שאדם מודד – מודדין לו” העולם שלנו, הגשמי והרוחני עובד מבחינה אנרגטית אותו דבר: מה שאתה מוציא – זה מה שאתה מקבל. כמו הד שחוזר אליך: אם צעקת – אתה מקבל צעקה חזרה – ואם צחקת – אתה מקבל צחוק. כך גם במובן האנרגטי של החיים: אם את ‘מוציאה החוצה’ – אהבה עצמית, ומוכיחה לעצמך וליקום שאת דואגת לעצמך ודואגת להגשים את רצונותיך וצרכיך – את תקבלי מהיקום בחזרה ‘אהבה עצמית’ ודאגה לך – כי זו האנרגיה שהוצאת החוצה. וכשאת תהיי מלאה – יהיה לך כל לתת לסביבה מכל השפע והעצמה שיש בך ולא להיות ב”שיעמום גובר” ובתסכול. הנושא הזה חזק עוד יותר אצל נשים. את מברכת “שעשני כרצונו” – יש פה משמעות כפולה – הוא עשה אותך כמו הרצון שלו ולכן את צריכה לתת כבוד לרצונות שלך כי הם חלק מהרצונות שלו. רצון של אישה או בת הוא רצון קדוש – כי כנשים יש לנו תקשורת ישירה עם בורא עולם ששולח לנו מסרים ושדרים דרך הרצון / האינטואיציה הנשית – ואל לנו להתעלם מהם משיקולים שכליים כאלה ואחרים. ככל ותקשיבי לרצונות שלך – תראי איך שמחת החיים שלך עולה, האהבה העצמית שלך מתעצמת ואת בעז”ה תרגישי יותר שמחה והרבה פחות מתוסכלת. (וגם, כבונוס האמונה שלך ברבש”ע תהיה חזקה יותר. כי ככל ויש לנו יותר ביטחון עצמי – יותר קל לנו גם באמונה באחרים – ובעיקר ברבש”ע).

יש מספר דרכים פרקטיות להגדיל אהבה עצמית

1. לבחור לעשות בכל יום 3 דברים שאת רוצה שמסבים לך הנאה – ולעצור רגע לפני שעושים אותם. ולהגיד לעצמך בקול / בלחש או במחשבה – עכשיו אני עושה משהו טוב לעצמי, משהו שמסמל אהבה עצמית – זו פעולה שמאוד עוזרת לנו בעבודה מול התת – מודע להנכיח את עצם קיומנו ולייקר אותו – וזה מאוד חשוב. אלו יכולים להיות 3 דברים קטנים ולא מסובכים כמו לפנק את עצמך באיזה שוקולד או מאפה שווה, לסחוט לעצמך כוס מיץ תפוזים, להחליט שלמרות שאת לא מחבבת את העבודה את בוחרת להתלבש אליה יפה וכן הלאה. בשביל לבסס את זה בחייך מציעה לך בהתחלה ממש לרשום לך בכל בוקר (או בלילה לקראת מחר) מה את הולכת לבחור לעשות לעצמך מחר, ממש לתכנן את זה עד שזה יהפך לך להרגל. התרגיל הזה תמיד עובד. אם עושים אותו נכון ובעקביות – זוכים לשפע אנרגטי שחוזר.

2. אהבה עצמית היא היפך הביקורת העצמית המיותרת. ביקורת עצמית היא עצת היצר הרע! היא מחלישה ולא מקדמת לשום מקום. ולכן, כשאת שואלת את עצמך “במה אני לא בסדר? מה אני יכולה לשפר?” אני מציעה לך להיות מודעת לעניין הזה – ולא לחשוב באופן שלילי וביקורתי: כל שאלה שמצביעה על משהו לא טוב אצלך – היא שאלה שהיא עצת היצר הרע. תנסי להיות במודעות ולהחליף כל שאלה עם “לא” או שאלה שמהותה שליליות – לשאלה עם כן או שאלה שמהותה ‘חיוביות’ נניח: במקום לשאול “במה אני לא בסדר?” – ולתת לעצמך באופן אוטומטי רשימת מכולת במה את צריכה להשתפר אני רוצה שתשאלי “במה אני בסדר? מה עשיתי היום טוב (הלכתי לעבודה למרות שלא היה לי חשק, התלבשתי, עזרתי קצת לאמא, התפללתי למרות שאני מרגישה שהתפילה היא ללא מענה וכו’). ככה תנסי מחשבות שליליות להפוך לחיוביות. בהתחלה זה לא יהיה קל. כי כח ההרגל ההישרדותי מושך אותנו לשלילה, למגננה – ולכן זה משהו שתצטרכי לשים לב אליו, להיות מודעת ולשנות לאט אבל בטוח

כשבעז”ה תטפלי באהבה העצמית שלך ובמחשבה חיובית תראי איך במקביל האמונה בהקב”ה עולה, השמחה חוזרת אליך ודברים טובים יקרו לך. כמו שקראתי אצל תהילה פרסברג שהיא יועצת ויזמית עיסקית משפט מאוד עוצמתי “דברים טובים נמשכים למצב רוח טוב” – אני מאוד מתחברת למשפט הזה – הלוואי וגם לך הוא יהיה תמרור.

כפי שאני רואה את הדברים – הייתי מציעה לך מכל המכלול להתמקד באהבה העצמית כמשהו ראשוני שישפיע על כל שאר ההתמודדויות – אבל חשוב לי להתייחס יותר בקצרה לעוד כמה נקודות שהיו בשאלה

• כתבת שיש לך שאלות באמונה – וזה בסדר. אני לא נבהלת משאלות באמונה ולא חושבת שבגלל זה את בחורה פחות טובה. להיפך. הכאב על השאלות באמונה מראה עד כמה את ערכית ומיוחדת. אומרים ש”במקום שנגמרת ההבנה שם מתחילה האמונה” – האמונה היא שריר שעובדים עליו כל החיים, עוד רובד ועוד מימד – זה בסדר לשאול באמונה. וזה בסדר אפילו לכעוס על הקב”ה. כן כן! כעס מראה על קשר ורצון אמיתי לקרבה. הרי אם חלילה תתקעי בקיר ותקבלי מכה – לא תכעסי על הקיר – נכון? אין לך ציפיה מהקיר ואין לך מערכת יחסים איתו. את כועסת על מישהו שקרוב אליך, שיש לך ציפייה ממנו. ולכן המצב הזה ישלח אותך לעבודה פנימית שבעז”ה תגרום לך לחיזוק האמונה (במקביל לעבודה של האהבה העצמית שתחזק את האמונה) וזה מוביל אותי לנקודה הבאה

• תפילה – אני כל כך מבינה את הקושי שלך. הוא באמת מייסר – אני מתפלל ומתפלל – והמצב סטטי. אני לא אדבר על כך שאין תפילה שהולכת ריקם – כי אמרו לך. אני כן אכתוב מה שבטח את יודעת שהקב”ה ותפילות אליו הן לא כספומט – אתה מכניס תפילה ובקשה – ויוצא לך מענה. כל הקשר עם הקב”ה מושתת על אמונה (חוזר לסעיף הקודם. אנחנו מתפללים לא לעמוד בניסיונות אבל “אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה – גם שם הוא נמצא” – וזה כל כך לגיטימי להרגיש שזה קשה. מה אפשר לעשות עם הקושי? כמו שכתב ר’ ישראל נג’ארה “אברח ממך אליך” – תתפללי על זה. והכי עוזר קבעי לעצמך זמן כל יום ל’התבודדות’ – לדבר עם הקב”ה במילים שלך ולספר לו על הקושי הזה מולו ואיתו במילים אמיתיות, כנות – תנקזי מולו את כל הכאב והתסכול. מאחלת לך שתרגישי את ההקלה שתהליך כזה יכול להביא.

• כתבת על קנאה ועל הבושה. אוהו כמה שאני מבינה אותך. הרבנית ימימה מזרחי מחדדת שיש 2 סוגי קינאה. יש את הקינאה הפסולה שהיא לחשוב/ להגיד “לחברה שלי יש עבודה טובה, בעל מקסים אולי אפילו כבר ילד. למה, למה זה מגיע לה? כי כזו גאוותנית, ורכלנית ו…” – זו קנאה שמורידה את האחר. אבל הקנאה האחרת ה’מותרת’ שהיא ‘קנאת סופרים’ היא להגיד לעצמך ובעיקר להקב”ה “אבא, לחברה שלי יש עבודה ובעל ואפילו ילד מתוק – אני כל כך רוצה גם. מידך הרחבה המלאה והפתוחה” תנתבי את הקינאה לבקשה להקב”ה – הוא מקור הטוב בעולם. זאת קנאה שמובילה לבקשה ובעז”ה לשפע שיגיע

• העבודה שלך – אני כל כך כואבת את התיסכול שלך ואת הקושי ללמוד כל כך הרבה ובסוף לעבוד במקום שאת מרגישה שהוא לא מתאים לך (וזה לא מתנשא להגיד את זה – זה לגיטימי מאוד!) אני לא יודעת איך חיפשת עבודה ומה עשית חוץ מלשלוח קורות חיים- אבל בתחום אותו למדת – לשלוח קורות חיים זה לגמרי לא מספיק. נדרשת עבודת שטח מעמיקה ולובינג משמעותי בשביל להשתחל למקום בו לפחות תוכלי לצבור ניסיון. מציעה לך לשבת עם עצמך ואולי עם קרובות משפחה או חברות שעוסקות בתחום, ולמרות שאולי זה יביך אותך בהתחלה לחשוב עם מי מהן את יכולה לדבר שתוכל לגרום לך להגיע לראיון עבודה במשרה בתחום. למצוא חברה שעובד בתחום שתעביר את הקו”ח שלה לבוסית שלה. ממש לעשות עבודת שטח וליצור קשר אישי עם אנשים שיוכלו לעזור לך להשתחל למקום שעוסקים בו במה שלמדת. זה אולי תהליך שדורש מאמץ והפעלת קשרים ויציאה מאזור הנוחות – אבל תחשבי על המטרה שבעז”ה תשיגי – וזה ייתן לך כח

• השיעמום – שיעמום הוא משהו שלא כדאי לחוות ממנו הרבה ובתדירות גבוהה – מציעה לך לבחון במה כן את יכולה למלא את הזמן הפנוי שלך: אולי בללמוד משהו נוסף כתחביב? אולי בהתנדבות (ולצערינו עכשיו יש כל כך הרבה איפה להתנדב) אולי התעמלות או סוג אחר של ספורט – משהו שאת אוהבת ושימלא אותך. זה אולי קלישאתי – אבל אני מאמינה שבקרוב בעז”ה יגיעו ימים שתהיי בהם כה עמוסה עם בית וילדים – שתתגעגעי לשעות הפנאי. נסי למלא לך את הימים בתעסוקה שאת אוהבת וככה לא תחווי תיסכול ודכדוך

מרגישה שהארכתי ופתחנו פה הרבה דברים ושלחתי אותך לעבודה בכל מיני מישורים מגוונים ושונים. מציעה לך לקרוא כמה פעמים את הדברים – להתחיל בעניין הגברת האהבה העצמית – ואח”כ לבחור בכל תקופה או ימים במה להתמקד. אני משתדלת להימנע מלכתוב משפטים שבטח שמעת או קלישאות אבל חשוב שתזכרי ש”הכי חשוך לפני עלות השחר” ואין שקיעה בלי זריחה ולכן כל הקושי שאת עוברת עכשיו – בעז”ה עם עבודה נכונה יוביל לצמיחה ולאור גדול

מאחלת לך אהובה ימים יפים ושמחים מלאים בסיפוק, הגשמה ואהבה עצמית והרבה קרבת אלוקים מתוקה וסיעתא דשמיא.

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת לכתוב לי

Rut47771@gmail.com

בהצלחה גדולה

רותי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. מצחיק אני עשר שנים מעליה, בהריון, עם ילד בן שנתיים ,נשואה- ומרגישה בדיוק אותו דבר מילה במילה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני יודע את החומר בישיבה אבל אני לא מאמין בעצמי
אני לומד בישיבה קטנה שיעור ג יש לי עוד מעט מבחנים בישיבות גדולות ואני מרגיש שאני יודע את החומר אל לא מאמין בעצמי יש לי חששות מה יקרא אם אני יטעה בשאלות שישאלו אותי במבחן קבלה או שישראל אותי המשגיח שאלה שאני לא ידע מה לענות לו אני מפחד שאני...
בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...
כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
אני חסרת ביטחון עצמי ובורחת למסך
תודה על האתר הזה!! אני בחורה,עבדתי במשך חצי שנה בעבודה,ולא מצאתי את עצמי שם,וב’’ה היה לי הזדמנות מצוינת לצאת ויצאתי. אני כבר שבוע בבית,בלי עבודה,וזה לא קל לי לנפש,אני רגילה להיות פעילה ועסוקה, ואני מוצאת את עצמי אלופה בלהיות ליד הפלאפון ולא מפסיקה לצפות בתוכניות,סרטונים,וואטאפ וכו (תודה לה’ שיש לי...
אחרי לידה ראשונה
ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה’ על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן