The Butterfly Button
לאחרונה אני פחות מתחברת לתפילה

שאלה מקטגוריה:

שלום,
אני באה ממשפחה חרדית אמריקאית ולמדתי במוסדות של בית יעקב המדגישים את חשיבות התפילה. בכיתה התפללתי והייתי מסיימת את התפילה כאחת מהאחרונות, אבל בשבתות, חגים וחופשות אולי אמרתי ברכות והיה נדיר שאני יתפלל את כל התפילה. השנה בסוכות השתדלתי להתפלל את כל התפילה ובדרך כלל הצלחתי. כשכל הקורונה התחילה והיה ברור שלא נחזור ללימודים בזמן הקרוב החלטתי שאני מקפידה להתפלל לפחות תפילת שחרית מתחילה ועד הסוף, ובדרך כלל הצלחתי ואפילו כיוונתי כמה שיותר.
עד לחודש האחרון. לפני שלוש שבועות נסעתי לבד לאמריקה לבקר את המשפחה המורחבת שלי, ומאז שהגעתי היה אולי שבוע שהתפללתי את כל התפילה ולא רק ברכות וגם אם התפללתי את כל התפילה לא הצלחתי לכוון אפילו ב״שמע קולינו״. אני לא מרגישה מחוברת ואני רוצה להתפלל כראוי במיוחד בימים אלו שלפני חודש אלול ובאמצע כל הבלאגן… אבל אני לא מצליחה להרגיש מחוברת לבורא עולם ואת ההרגשה שהרגשתי בישראל
איך אני מתחברת יותר לתפילה?
תודה רבה !

תשובה:

שואלת יקרה מאוד.

בתחילת השאלה את מתארת תופעה נפוצה בקרב בני נוער [ואולי גם מבוגרים…] רבים. בשעה שהם נמצאים בקרב חבריהם, הם מאריכים בתפילה, וכשהם לעצמם המצב שונה.

בדרך הלצה היו אומרים על כך, שהתמזל מזלנו שאת האתרוג נוטלים בבית הכנסת ואת המרור אוכלים בבית, משום שאלמלא כן היינו נאלצים לאכול כביצה חזרת ?.

הרב וולבה זצ"ל כותב בספרו עלי שור, שאין קשר בין אריכות בתפילה לכוונה בתפילה. גם חז"ל לא ראו ענין מיוחד באריכות בתפילה.

כל הדברים הללו הינם הקדמה.

לאמיתו של דבר, בגלל שאנחנו מתחילים להתפלל כבר מגיל הגן, וכל השינוי בין הכיתות מתבטא רק בהוספת קטעים לתפילה, לעיתים קורה שתפיסתנו על מושג התפילה נשארת תקועה אי שם בתפיסות הילדות המוקדמת.

התפילה נתפסת בעינינו כשעת דת, או כשעת בקשת צרכים מהבורא. ממילא בגילאי הסמינר, שבו מרגישים יותר את הצרכים, התפילה מתחילה להתארך. אבל בקשת הצרכים היא רק חלק אחד ממרכיבי התפילה.

תרגום המילה "תפילה" הוא חיבור [על פי דברי רש"י על התורה בביאורו למילה נפתלי]. האדם העסוק בשגרת יומו עלול לשקוע בחומריות העולם הזה ולשכוח מקיומו של הבורא. על כן רצו חכמינו ששלושה פעמים ביום [לפני היציאה לעבודה, באמצע העבודה, ובסיום העבודה] נעמוד לפני ה' ונשנן לעצמנו את הדברים היסודיים שהוא מלך העולם ושאנו עבדיו, וכל מה שיש לנו מגיע ממנו.

חז"ל ידעו היטב שאין זה מהמלאכות הקלות שבמקדש. אין זה קל להתחבר לה'. וכבר הם התאוננו על כך שהשגרה מטשטשת את המטרה. אולם קושי אינו פוטר אותנו מלנסות להצליח.

על פי המקובל בידינו, השאיפה לכוון תפילה שלימה בבת אחת היא למעלה מדרגתנו. מה שאנחנו צריכים לשאוף, הוא לנסות להתבונן בפירוש המילים.

עצתי היא – תיקחי ברכה אחת מתוך תפילת שמונה עשרה [עדיף את הראשונה שבה חובת הכוונה יותר חשובה], תתבונני בה לעצמך לפני התפילה, מה בעצם באים לומר בה?! ככלל, מוטב לא לצנוח לתפילה מאמצע משהו, אלא להסדיר מעט את המחשבות, ואז להתפלל. לאחר התבוננות כזו [שאת תופתעי לראות ולגלות דברים חשים שלא ידעת] תיגשי להתפלל. ולאט לאט תוסיפי עוד קטעים שאת מכוונת בהם.

כשתתפללי באופן זה, תרגישי עד מהרה שאין זה משנה לך אם את מתפללת בין בנות או ביחידות. זמן התפילה ייהפך לך לזמן אינטימי. זמן של קשר עם הקב"ה.

מאחל לך הרבה הצלחה בעבודת התפילה.

בניהו.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה אפשר לצפות מאת ה’ רגשית?
תודה רבה על האתר המדהים הזה מתמודדת מאוד רגשית עם ה'. באה מרקע מאוד קשה ומורכב עם ערכים לא-עקביים משום מה – הרגשתי קשר עם ה’ יקר עד מאוד בימות התיכון. הגעתי לגיל ההתבגרות צינית, קשוחה, מאוד מתמודדת רגשית – ובית הספר ב"ה העניק לי חינוך נפלא, כולל הרגש עם...
קרענו את השמיים ועדיין - אח שלי נפטר!
יש לי שאלה באמונה אני מרגישה שהתערער לי האמון במענה של ה' לתפילות. כי אמא שלי קרעה את השמים לפני שאחי נפטר בבכי ובזעקה ואיפה העונה לעמו בעת שועם אליו? (ולא רק זה כל החיים חי חיי יסורים מרים והתפילות עזרו?) אני בטוחה שה' עשה לטובה ומתוך רחמים . אבל...
קשה לי עם תפילת שחרית
אני עובר תהליך של חזרה בתשובה כבר 3 שנים ב"ה. מרגיש שהתורה ממלאת את חיי ונותנת לי משמעות וחיות וכוח לעבור משברים. אני חווה קושי גדול בתפילות בעיקר בתפילת שחרית. מרגיש שתפילת שחרית בשבילי היא כמו משא כבד של 100 טון. לא מצליח לשמור על רצף של להתפלל כל יום...
אני בטוחה שמה שהקב"ה עושה הוא לטובה אז למה להתפלל שהמצב ישתנה?
האמונה בטוב של הקבה, בהנהגה על כל רגע ורגע- ושלא יכול להיות יותר טוב, את המצב עכשיו ה' עשה, כי הוא רוצה שיהיה לי טוב מול בקשה אישית שבאה בעצם לומר- יקרה משהו ואז יהיה טוב [[עכשיו לא טוב…..]] ******************* במהות התפילה קשה לי לבקש בקשות אישיות. כי אני יותר...
למה אני לא מאמינה באמונה שלימה כמו החברות שלי?
אני בחורה בת 18.5, גמרתי כיתה י"ב בתיכון חרדי קלאסי. אני נחשבת לבחורה צדיקה ויראת שמים. בתקופת הקורונה, הייתי באמצע כיתה ח', התחילו לי מחשבות של כפירה. אני באופי שלי "רוחנית", אוהבת את השם, מאז שאני קטנה הייתי מתפללת על כל דבר קטן, לומדת מוסר, משתדלת לעבוד על עצמי ומתפללת...
כמה אפשר לסבול?
יש לי שאלות שלא נותנות לי מנוחה. הגם שאני יודעת שאין לנו דרך לדעת חשבונות שמיים, אני חושבת שאי אפשר לחיות חיים שלמים בהסתר, ולפיכך אני מחפשת תשובה. גם כדי להיות יכולה להמשיך, גם כדי להיות יכולה להניח לאבל על חיי, מה שעדיין לא הצלחתי לעשות. עברתי התעללות מגיל קטן,...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן