The Butterfly Button
תוכלו לעזור לי להרגיש פחות מבולבלת ואבודה?

שאלה מקטגוריה:

היי,
אני בחורה צעירה, ההורים שלי מגיעים ממשפחות חרדיות, היינו משפחה חרדית חזקה מאוד, קצת השתנינו, אבל אנחנו עדיין חרדיים ממש לכל דבר ואני לומדת בסמינר חרדי קלאסי.
בשנים האחרונות התעוררו לי המון המון שאלות על התורה, על אלוקים, על החרדיות, על החיים שלי. אין לי כל כך את מי לשאול, ההורים שלי בעצמם לא תמיד יודעים איך לענות לי או אולי אפילו מסכימים איתי במחשבות שלי ולא עוזרים במיוחד, והסמינר לצערי הוא לא כל כך מקום שאפשר לשאול מה שרוצים, כי לא כל מה שאני שואלת נשמע כמו שאני מתכוונת להשמיע ואני סתם מסתבכת כל פעם שאני פולטת איזה משפט שהוא לא הכי מקובל אז אני מעדיפה פשוט לשתוק.
המצב הזה נמשך כבר תקופה ממושכת וזה מאוד קשה לי, אני המון פעמים שואלת את עצמי למה? למה מכל הבנות בכיתה שלי דווקא אלי השאלות מגיעות? למה אני לא יכלתי פשוט להישאר תמימה ולהאמין בלב שלם שהדרך החרדית היא האמת השלימה כמו שכל שאר הבנות מאמינות??
השבוע לדוגמא התקיים שיעור מחשבת ישראל, ודיברו על הנושאים הבסיסיים באמונה, מתי העולם נברא, על נבואות, על מתן תורה וכו’ ופתאום הרגשתי כל כך מנותקת, ישבתי והקשבתי לשיעור ופשוט הרגשתי שאני לא חלק מכולם, כאילו אני צופה מבחוץ, יש לי המון שאלות על כל אמונה הכי בסיסית ועל כל משפט שני שהמורה אומרת, ואני פשוט אבודה. הכל מרגיש לי כל כך לא אמיתי, כל כך סותר את מה שהמדע אומר היום, כל כך לא מסתדר. חזרתי הביתה אחרי השיעור הזה ופשוט בכיתי מייאוש, אני כל כך רוצה להאמין בלב שלם, אני כל כך רוצה להרגיש שהדרך שאני הולכת בה היא הדרך האמיתית, ולא להרגיש שאני חיה והולכת בדרך שאני לא מאמינה בה. אני כל כך רוצה להיות דתייה כשאני אהיה גדולה, אבל מצד שני אני רוצה להאמין במה שאני עושה, אני לא רוצה לעשות סתם, כדי לא להיות שונה.
אני מרגישה שאני פשוט לא מבינה כלום, אני טובעת בתוך ים של שאלות וספקות ופשוט כבר לא יכולה להתמודד עם זה. אני לא מרגישה שאי פעם אני אצליח להאמין, אני קוראת שאלות ותשובות באתר שלכם והתשובות מדהימות אבל אני מרגישה שאין לי את האמונה הבסיסית הבסיסית שיש לרוב האנשים, אז הכל תלוש. ככה זה תמיד, בכל הרצאה, בכל שיעור, אני מתחברת למסרים (לא תמיד אבל הרבה פעמים), מתחברת לרעיון אבל מרגישה שמדברים לבנות בדרגה רוחנית הרבה יותר גבוהה משלי וזה פשוט מכווץ אותי כל פעם.
באמת שהמשאלה הכי גדולה שלי היא להאמין ולהיות ילדה מאושרת ובטוחה בעצמה ובמה שהיא עושה, להרגיש שייכת למגזר שלי, לעם שלי, לאהוב את הדת. תוכלו לעזור לי להגשים את המשאלה הזאת? לעזור לי להאמין? להיות פחות מבולבלת ואבודה? אני אשמח לשמוע על ספרים מומלצים, שיעורים, וכדומה.

תשובה:

שלום לך נערה יקרה ומקסימה.

מכתבך הגיע אלי בזמן שזעקנו כולנו מקירות ליבנו מי בסגר ומי בחדר: “השיבנו אבינו אליך ונשובה.”

כ”כ הזדהיתי עם תחושת הריחוק והרצון לקרבה שמפעמת בך . מן געגוע עמוק בלתי מוסבר לקשר יציב וחזק.

דמעתי לקרוא את מכתבך הוא רגש אותי ממש, כמה תשוקה ורצון כנה לחוש שייכת, מחוברת מאמינה.

אז ראשית בואי נעשה סדר קל במחשבות שלך.

כפי שהתרשמתי ממכתבך אני מבינה שחל שינוי מהותי בחיי משפחתך.

אין לי מושג כמה נתת מקום לשינוי הזה שחל בחיי המשפחה שלך אבל אני חשה שהוא השפיע עלייך רבות.

המעבר מחיי חרדיות טוטאלית, לחיי חרדים פחות הדוקים גרם לך לטלטלה. בואי נציץ אליה.

בעולם החרדי יש הבוחרים לנהל חיים קהילתיים סגורים ומחוברים , יש בכך רווח של השתייכות, קשר יציב וחזק, אך יש לכך גם מחירים שכנראה הורייך בחרו להפסיק לשלם אותם. הטוטאליות לא התאימה להם.

ועכשיו כדאי שתעצרי ותבחני את המעבר הזה. מה הרווחת ממנו?

מה הפסדת? או יותר נכון למה את מתגעגעת?

מבין השורות אני יכולה לזהות את הצורך שלך בהישענות יציבה וחזקה, את כמהה לשיכות .

מסתבר שאלו הדברים שאת מרגישה חסר בהם.

ומה הם הרווחים שלך?

שוב מבין השורות אני מזהה את היכולת לחשוב על דברים שבבית אחר יתקלו בסרוב, בווטו, את פיתחת יכולת חשיבה וביקורת. יש לך את הלגיטמציה לשאול.

וזו מתנה גדולה.

אין לי מושג באיזה גיל חווית את השינוי בחייך, אבל אוכל לומר לך שבגיל ההתבגרות חשוב לנו מאד להיות במקום מוחלט, ברור, טוב לגמרי ללא פקפוקים, קשה למתבגרת להכיל את המורכבות של זה טוב אבל לא טוב מושלם, זה מאתגר מאד להבין שיש האומרים ככה אבל יש הסוברים אחרת.

בגיל ההתבגרות המתבגרים רוצים עולם של שחור ולבן. טוב מול רע. אט אט הם מפתחים את היכולת להבין מצבים של אפור, טוב שיש בו גם חסרון. קושי שהוא גם מצמיח. כאב שהוא גם מגדל.

יתכן שחווית את הקושי הזה של ההבנה שיש פער בין הנאמר בסמינר למה שאת חווה בבית.

זהו פער שקשה להכיל אותו בגיל ההתבגרות בפרט, ולמתבגרים חושבים עוד יותר.

אבל זה רק קשה ולא ממוטט.

זהו אפילו קושי מצמיח.

וכאן אנו פוגשים את האמונה-

הפער שעליו דברנו בין המוחלטות והתמימות ללא שאלות שקימת בסמינר ובמרחב החרדי שממנו התרחקו מעט הורייך, לעומת האמונה המשלבת העמקה ופיתוח המחשבה על איך אני בתוך הסיפור הזה, הבהיל אותך והתיישב חזק על המקום המצפוני שלך שאומר: האם אני מאמינה? מה קורה לאמונה התמימה שלי?

אז קודם כל בואי ונרגיע, יש בך רגש אמוני מובנה והוא קיים בך, הוא זה שמניע אותך להמשיך להעמיק ולחפש תשובות לשאלות שלך, אל דאגה נשמי עמוק, את מחוברת היטב בנשמתך לצור מחצבתך לחלק האלוקי שלך, החלק הזה הוא שגרם לך לבכות, הוא שנתן לך את הדחיפה לכתוב שאלה, הוא לא מניח לך הוא מחפש את החיבור שלך.

אבל לא את החיבור של חברתך ולא של מורתך ואפילו לא של אשת הרב או המנהלת.

החיבור שלך, שמתאים לנשמה שלך שנולדה לתנאים הייחודיים לך, למשפחה , לדור למציאות הכל כך מדויקת שלך.

ומסע חיפוש האמונה שלך הוא כ”כ יהודי וטהור ומרגש, שבמקום לגנות אותו תעריכי את עצמך על העומק הזה שלך ועל הרצון הכנה והטהור הזה.

לפעמים יש קולות פנימיים שמתרים באשמה : נו נו אסור לשאול. תאמיני כמו כולן. זה מסוכן.

אז בואי נרגיע את הקולות האלו, הם קיימים אצל כל יהודי מאמין וחושב, וזה בסדר לבחון ולבדוק, בלי בהלה. יש תשובות ויש אמת.

וכמו שאת כותבת את צריכה את הכתובת לכך.

ומעבר לכתובת, כחלק מההתבגרות והצמיחה שלך את מתחילה להבין שיש גוונים שונים ביהדות החרדית ובעולם המאמין כולו.

ולכל אחד יש את המקום שלו,

ואין טוב מוחלט ורע מגונה באף יהודי מאמין. כל אחד מוצא את מקומו בתוך המגוון הזה, גם הורייך מצאו והם נשארו מאמינם למרות השינוי.

נסי אט אט להרחיב את המבט ולהבין שאין אצל הקב”ה צד אחד צודק ביהדות החרדית וכל השאר טועים, הם מתחברים ומחפשים והעקר הם מתייצבים בהכנעה אל מול קו האמת שהוא קיום הלכות.

יתכן שאת מחפשת יציבות אצל הורייך, מחפשת להישען על מקום יציב, אני מבינה אותך מאד ומכבדת את ברצון והכאב. אבל החיים בידייך ויכולת הבחירה אצלך.

לא הכל אנו מקבלים על מגש של כסף ומה שאנו משיגים לבד הוא חזק יותר.

להורייך הייתה בחירה, זה שלהם.

חשבי מהי הבחירה שלך? איזו מן יהודיה אני רוצה להיות? מה הקשר שאני רוצה לקיים עם רבון עולם?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות ותכבדי את מחשבותייך. תפני לקבל תשובות כי הן קיימות ואת לא הראשונה להרהר ולהעמיק. רבים וטובים וכשרים שאלו ומצאו תשבה שתניח את דעתן.

תוכלי גם להיעזר באנשים מומחים לשיח אמוני כמו רבני ערכים. טלפון למזכירות בוודאי יתן לך מענה לשמות רבים, אני אמליץ לך על הרב בן מנת. אך יתכן שיש מאגר גדול של רבנים מתאימים שאינני מכירה אך בטוחה שהם קיימים. מספר הטלפון של ארגון ערכים-035793035

בהצלחה במסע הצמיחה שלך.

בהערכה על האמת הפנימית שבך.

ובאיחולי צמאה לך נפשי

ובברכת אני לדודי ודודי לי.

אסתי

5381293@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מרגישה רעה ומלאת ביקורת עצמית
יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוה על כל דבר שאני עושה אני מרגישה פשוט רעה מפנים .שהמהות שלי רעה. אני נגעלת מעצמי. וזה קשה לי עם התורה כאילו אני עושה ככ רבה עבירות באמת אינסוף כאילו אז מה הסיכוי בכלל שלא אהיה בגיהנום. אין שום מצווה שאני עושה בשלמות או...
מי אמר שהיה מותר לעלות לארץ ישראל?
שאלה שהתעוררה לי בעקבות רש”י ראשון בתורה וכן בגלל מצב המלחמה כרגע. רש”י אומר שהקב”ה נתן את א”י לעם ישראל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע”ש. שאלתי מתי נתנה לנו חזרה? מי אמר שב1948 היינו צריכים לחזור לא”י? מדוע גדולי ישראלי אמרו לעלות לא”י? פתאום נהיה מצוות...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
איך אוכל לשמור על עצמי כשאני בבית ספר חילוני?
אני בחור דתי אבל ההורים שלי שולחים אותי לבית ספר ממלכתי. נימוקיהם של הורי האהובים הם שאין כזה הבדל בין ממלכתי דתי לממלכתי, וגם אותו הממלכתי נחשב הכי טוב ומתקדם, ובעל אפשרויות. כך שלעומתו, החינוך הממלכתי דתי נראה “מסכן” כביכול. עוד הורי מנמקים, כי בבית הספר הדתי ישנם ילדים שעלולים...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
איך להוציא את עצמי מהבוץ?
שוב אני שואל כי אני מוצא כל כך מקום כאן.. שאלתי היא – כיצד אני יוצא מהבוץ? אני צריך תרופה חזקה לזה.. ואסביר – מגיל 17 התחלתי לחזור בתשובה, במעשי. (מחשבות ודיבורים ומעשים קטנים היו לי עוד לפני ברוך ה׳), ממש פשוט לעזוב הכל וללכת לישיבה. הבעיה שכנראה עשיתי את...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן