שלום לך נערה יקרה
מיד כשקראתי את שאלתך אמרתי לעצמי: "תקשיבי, מדובר בבחורה ישרה"
ישרה ושקרים- איך זה מסתדר ביחד?
אז ככה, השאלה שלך משקפת כנות. הרצון להיגמל מסיפורי ותרוצי השקרים מספרת על אישיות שמרגישה שלא בנוח עם המצב הקיים ששקר הוא איננו המהות שלה.
אלא מה?
מה עושה השקר בעולמך?
השקר הוא מבחינתך איזושהי פונקציה קלה להתמודדות חברתית, ליציאה ממצוקה ולפתרון בעיות.
דרך אמנם קלה אך מותירה אותך עם טעם מריר של אכזבה וכישלון.
מה שהיתי מכנה: דרך קצרה וארוכה. כלומר, בשלב המידי היא אכן אולי מתגמלת אך יחד עם זה היא גובה ממך מחיר יקר ומותירה אותך עם חוסר הערכה עצמית, הלקאה עצמית, תחושת אי נוחות ואולי אפילו בזיון עצמי.
האם את מכירה את הדגם הזה בעוד מערכות בחייך? אולי את פוגשת את עצמך מגיבה באופן אימפולסיבי העונה לצורך המידי אך משאיר אותך בתוך פלונטר סבוך בהמשך?
אם כן, אולי נכון יהיה לבדוק את הנושא הזה (של האימפולסיביות) לעומק. אולי הוא כרוך בהפרעת קשב וריכוז שראוי לטפל בה (ואשמח להפנות אותך לאשת מקצוע)
אך אנסה בכל מקרה לענות לשאלתך באופן ממוקד:
בואי ננסה ביחד לבחון את המקרה הראשון שהצגת- את מספרת סיפור, את רוצה להיות משמעותית, מרתקת. והנה את משלבת אי אלו פרטים שאין להם קשר למציאות כאשר המגמה ברורה ליצור ענין ומעמד- "במקרה הטוב" את מצליחה, כל החברה סביבך שותה בצמא את מעשיותיך רוחשת לך הערכה. לכאורה, נפלא. את עומדת שם גבוה, פופולרית ונוצצת אבל דוקא לכן הנפילה היא כ"כ כואבת מהפסגה את צוללת לאמת הפחות ססגונית. ואז- את מישירה מבט אל עצמך ואומרת מה ההתלהבות סביב הרי הכל פברוק אחד גדול אני לא זכאית לכל השואו הזה- הקוטביות הזו שלפני רגע נתנה תחושת שיכרות הפכה למייסרת וגזלה ממך את כוחותיך, והכי גרוע את מעט הערכה שהיתה לך כלפי עצמך.
מה זה בשבילך לספר סיפור לא מיוחד? מה זה בשבילך למצוא אותך עם קהל מאזינים דל? אני מניחה שאת מרגישה החמצה אבל האם האפשרות האחרת עדיפה?
על השאלות הללו תידרשי לתת לעצמך תשובות (שאה=ני מניחה שלא יהיו קלות)
הרשי לי להציג את המקרה הנוסף שהבאת. נקלעת לסיטואציה לא נעימה את שולפת סיפורי אלף לילה ולילה כדי להציג את עצמך באור חיובי. שוב, הדרך הקצרה להיגמל מביקורת ומגערות. אך מה קורה אח"כ? אמנם החברה לא מבקרת אך כמה ביקורת יש לך כלפי עצמך, כמה שינאה עצמית מצטברת ותאמיני לי היא כואבת יותר מכל ביקורת חיצונית.
מה זה בשבילך לעמוד מול ביקורת של חברה? מה זה בשבילך לקבל גערה? והאם החלופה שלך מותירה את עצמך חזקה יותר?
(שוב מקום למחשבה…)
כששואלים אותך מה תבחרי לשתות- תה או קפה? תהיי חיבת לומר כן לדבר אחד ולא לדבר אחר. כן לקפה ולא לתה (או להפך) בכל בחירה אנחנו מותרים על משהו תמורת משהו אחר שחשוב לנו יותר.
להפסיק להשתמש בשקרים
זה להסכים לספר סיפורים בלי הרבה ריטינג.
זה להסכים לקבל ביקורת או חוסר נעימויות.
את הבחירה הזו את תצטרכי לעשות וכדי להיות מסוגלת לעמוד בה חשוב שתבני לעצמך קרקע של הערכה עצמית.
למה הערכה עצמית?
בואי ננסה לחשוב מה עומד מאחורי הצורך ל"יפות" ול"שפץ" סיפורים? האם אין כאן אמירה "הסיפורים שלי כמו שהם, חיורים מידי, חסרי ענין" "הדמות שלי לא מספיק אטרקטיבית. לא מספיק ראויה"- כדי להיגמל מהצורך הזה צריך לבנות אמירות חזקות, בטוחות. אמירות כדוגמת: "אני טובה ב…. וב… וזה בסדר אם לא הכל מתענינים במה שאני מספרת" "השיגרה שלי ברוכה ונעימה ואני ראויה להערכה ואין לי צורך שכולם ימחאו לי כפיים"
הקושי לקבל ביקורת, גערה יושב גם הוא על אישיות חסרת הערכה הזקוקה כל הזמן לאישור ובורחת מכל אבק של ביקורת. כדי להתמודד עם בוקרת יש לבנות הערכה עצמית המאפשרת לי לומר אמירות כמו: "אף אחד לא מושלם, יש בי צדדים נפלאים ויש שאינם מושלמים וזה בסדר" "אם מבקרים אותי זה אינו אומר ששוללים את עצם המציאות שלי רק מודעים למה שגם אני מודעת שיש לי מה לשפר- וזה בסדר"
אז מה עושים, איך בונים הערכה עצמית?
ודאי לא בלחיצת כפתור. זהו מהלך של עבודת חיים שלפעמים יש לעשות אותו מול אשת טיפול טובה. אך אשתדל לתת כמה עצות מעשיות של עשה זאת בעצמך:
- קחי לך מחברת חדשה ויפה והתחילי לכתוב מידי יום כמה מילות הערכה על עצמך לאור מעשיך באותו היום. כתבי אפילו מעשים קטנטנים, גילויים פעוטים של התחשבות/ התאפקות/ נתינה/ עמידה בהחלטות וכו' יתכן וזה יהיה קשה אך אל תותרי!
- המנעי מגינוי עצמי. גם אם נהגת באופן שאיננו מחמיא אל תגני את עצמך. את יכולה להתיחס למקרה בביקורת עניינית אך אל תשתמשי בהכללה, אל תצמידי לעצמך כינויי גנאי.
- התעסקי בדברים שאת טובה בהם. דברים שנותנים לך תחושת הצלחה.
- נסי למצוא לעצמך מסגרות בהם תוכלי להיטיב לאחרים, לשמח/ לעזור/להקשיב.ואם זה לא יספיק אל תותרי, מגיע לך לקבל את המתנה הזו- מגיעה לך הרבה הרבה הערכה עצמית! (על עצם הפניה, על עצם היכולת להגדיר את הבעיה, על עצם האומץ להישיר מול עצמך מבט אמיתי- וזה עוד לפני שאני מכירה אותך יקרה) פני לאשת מקצוע מיטיבה שתעזור לך למצוא בתוכך את היופי העצום שחנן אותך הבורא.
וכמובן זוהי אכן תהיה דרך ארוכה (בתחילתה) אך קצרה (שהרי בסופה תלווה היא בהרבה סיפוק ושלמות עצמית!)
מצרפת ברכת הצלחה בדרך
בהערכה כנה
יעל
דלג לתוכן
תגובה אחת
אהבתי את הכנות בשאלה.. ובא לי גם לענות..
רוב העולם מתנהג כך, ממש. מנפח מה שאפשר, אפילו בקצת, כדי להגדיל את המשמעות של מה שאנו מספרים, וליצור סביבה חברתית.
אבל, יש משהו מתוק באמירת אמת, לחלוטין.
ברגע שאנשים מכירים אותך כאדם הדובר אמת בצורה מוחלטת, חד משמעית, בדיוק כפי שהדברים קרו.. הם יסמכו עליך במלוא מובן המילה, ובדברים שאנשים לא רגילים לסמוך יותר מידי, דווקא על אדם זה יסמכו.
(אציין שבוודאי יש דברים שמותר ושמצוה לשנות את הדיבור, כדי להשכין שלום. וגם כשמדברים עם שקרן. וגם לא מחייבים אדם לומר אמת ולסבך את עצמו כשהטעות שעשה היא חלק מטעות של קבוצה גדולה.. אף אחד לא יודה לך על זה שהאשמת את עצמך בדבר שהרבה אשמים בו).
המתיקות של אמירת אמת היא: שאדם שואב כח להתמודד בחיים בכל מצב שהוא. כי אם שאלו אותי שאלה, ומרחתי… זה בגלל שאין לי סבלנות וכח להתמודד עם האמת. אבל אם אקח אחריות ואומר את מה שבאמת קרה, אז אני מרויח 2 דברים כנ"ל: 1, אני מייצר כח להתמודד מול המילים שהוצאתי מהפה, והדבר המגונה שקשור אלי איכשהו. 2, אנשים מאמינים לי יותר, תמיד. כי יודעים שגם כאשר נכשלתי, לא מרחתי טלא הסרתי את אחריותי מהענין.
לא דרך חיים מתוקה.. שנותנת לי בכל אופן המון כח נפשי, והמון אימון.
בהצלחה.